תיקוני זוהר תניינא | דף סג המשך תקונא תלתין ותרין, תלתין ותלת

תוכן הדף

תוכן

מִסִּטְרָא (דף סג' עמוד א')  דִּימִינָא, אֵל וַדַּאי. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְכוּ' בְּאֵל שַׁדַּי" (שמות ו, ג). דְּשָׁדַּי אִיהוּ צַדִּיק וְנַטִּיל מִכָּל סְפִירָן. וְכַד נַטִּיל מִימִינָא אִקְרֵי הָכִי אֵל שַׁדַּי. וְכַד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אִי לָא חָבוּ, הֲווּ צְרִיכִין לְמֵיעַל בְּרָזָא דָּא לְאַרְעָא בְּנַיְיחָא דְּכֹלָּא בְּלֹא קְרָבָא. וְרָזָא דָּא מש"ה – א"ל שד"י, דְּעַל יָדוֹ אִצְטְרִיךְ לְהוּ לְמֵיעַל. כֵּיוָן דְּחָבוּ – חֵילָא דָּא לָא אִתְקְיָים.

 וּבְזִמְנָא דְּעָאלוּ חָשְׁבוּ סִטְרִין אָחֲרָנִין דִּבְחֵילָא דָּא יַעֲלוּן. מִיָּד אִתְתְּקָפוּ לְקִבְלַיְיהוּ תְּלָתִין וְחַד לָקֳבֵל א"ל דָּא. כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא יִצְחָק בְּתוּקְפֵּיהּ עַל יְדָא דִּיהוֹשֻעַ. וּמֹשֶׁה בְּגִין דְּאִיהוּ בְּרָזָא דְּאֵל שַׁדַּי לָא אָעַל לוֹן, אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה" (יהושע א, ה) וְכוּ' "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ" (יהושע א, ז) מִסִּטְרָא דֶּאֱלֹהִים וְלָא מִסִּטְרָא דְּאֵל. וְעִם כָּל דָּא כֹּלָּא אַזְמִין מֹשֶׁה. בְּגִין כָּךְ וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, חָזָק וֶאֱמָץ וַדַּאי. וּבְקַדְמִיתָא אִילּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנַיְיחָא הֲווּ נָפְקִין וּבְנַיְיחָא עָאלִין. וְכֵיוָן דְּלָא זָכוּ אִתְּמָר לְמֹשֶׁה "עַתָּה תִרְאֶה" (שמות ו, א) וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת ל"א מְלָכִים. וְעִם כָּל דָּא אִי בָּתַר דְּנָפְקוּ לָא חָאבוּ, הֲווּ יָכְלִין לְמֵיעַל בְּנַיְיחָא. אֶלָּא דְּהָא גָּרִים לְהַאי.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יֵיתֵי מֹשֶׁה לְאַשְׁלָמָא תִּיקּוּנָא דְּלָא אִתְתַּקַּן עַל יָדֵיהּ בְּזִמְנָא קַדְמָאָה. (דף סג' עמוד ב')  כְּדֵין "וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (ישעיהו יא, י) בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" (ישעיהו נד, ז) א"ל וַדַּאי. בְּגִין דָּא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", לְאַפָּקָא אִינוּן מְסָאֲבִין מֵאַרְעָא. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", לְבָתַר דְּקָיְימוּ בְּאַרְעָא דְּיִדְחֲלוּן מִינַּיְיהוּ אִינוּן מְסָאֲבִין דְּלָא לְאִתְקָרְבָא לְהוּ. וְאִלְמָלֵא חָבוּ בְּאַרְעָא תִּיקּוּנָא דָּא הֲוָה סָלִיק וְאִתְתְּקַף. כֵּיוָן דְּחָבוּ כְּתִיב "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ" (תהלים קלז, א) דְּתָמָן אִתְגַּלֵּי לְהוּ מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא וּבָעָא לְאַתְקְפָא תִּיקּוּנָא כִּבְקַדְמִיתָא וְלָא יָכִיל. כְּדֵין שָׁרוּ כֻּלְהוֹ בַכְיָין. וּבְזִמְנָא דְּאָתֵי יֵיתֵי אִיהוּ לְאַשְׁלָמָא כָּל תִּיקּוּנִין כִּדְקָא יָאוּת:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" בְּזִמְנָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי לְקַבְּלָא אוֹרָיְתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה "הַגְבֵּל אֶת הָהָר" (שמות יט, כג) וְכוּ' תְּרֵין יוֹמִין אָמַר לֵיהּ. וְאִלֵּין חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, לְמֵיתֵי לְאוֹרַיְתָא וְדָא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּמֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ וְדָא דַּעַת דִּילֵיהּ מַמָּשׁ. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'מֹשֶׁה זַכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים' (אבות ה, יח). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא הָכִי לְמֵיהַב זַכּוּתָא לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל. דְּאִיהוּ לָא יָהִיב

ביאור נופת צופים

מִסִּטְרָא (דף סג' עמוד א') דִּימִינָא, אֵל וַדַּאי. וסוד הדבר, ישראל שהם אוחזים בצד ימין שהוא צד החסד, בו מאיר שם "אל" – מדרגתו של אברהם אבינו, היה להם להיכנס לארץ בנחת בכל, מצד שם אל שבהוא בחסד. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בו "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְכוּ' בְּאֵל שַׁדַּי" (שמות ו, ג). דְּשָׁדַּי אִיהוּ צַדִּיק וְנַטִּיל מִכָּל סְפִירָן. "שדי" הוא השם שמאיר ביסוד / צדיק, ומקבל שפעו מכל הספירות שעליו, וְכַד נַטִּיל מִימִינָא אִקְרֵי הָכִי אֵל שַׁדַּי, וכאשר מקבל מצד הימין שהוא החסד מתחבר בו שם "אל" – ונקרא "אל שדי". וְכַד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אִי לָא חָבוּ, הֲווּ צְרִיכִין לְמֵיעַל בְּרָזָא דָּא לְאַרְעָא בְּנַיְיחָא דְּכֹלָּא בְּלֹא קְרָבָא. וכאשר יצאו ממצרים, אם לא היו חוטאים, היו צריכים להיכנס בסוד צירוף השם הזה לארץ בנחת גדול, וללא קרבות. וְרָזָא דָּא מש"ה – א"ל שד"י, דְּעַל יָדוֹ אִצְטְרִיךְ לְהוּ לְמֵיעַל וזה סוד שמו של מש"ה שעולה בגימ' א"ל שד"י, שעל ידי היו צריכים להיכנס, כֵּיוָן דְּחָבוּ – חֵילָא דָּא לָא אִתְקְיָים, וכיוון שחטאו, כוח שם זה לא האיר ועל כן נזדמנו להם קרבות.

וּבְזִמְנָא דְּעָאלוּ חָשְׁבוּ סִטְרִין אָחֲרָנִין דִּבְחֵילָא דָּא יַעֲלוּן, ובזמן שעלו ישראל, חשבו הסטרא אחרא שבכח שם א"ל יעלו ישראל, מִיָּד אִתְתְּקָפוּ לְקִבְלַיְיהוּ תְּלָתִין וְחַד לָקֳבֵל א"ל דָּא. מיד התחזקו כנגדם א"ל מלכים כנגד שם א"ל. כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא יִצְחָק בְּתוּקְפֵּיהּ עַל יְדָא דִּיהוֹשֻעַ. ואז היתה צריכה מידת יצחק שהיא הגבורה להתעורר בחוזקה על ידי יהושע, וּמֹשֶׁה בְּגִין דְּאִיהוּ בְּרָזָא דְּאֵל שַׁדַּי לָא אָעַל לוֹן, אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ ובגלל שמשה היה מסוד שם "אל שדי" לכן לא הכניס אותם לארץ אלא יהושע, שנאמר בו דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה" (יהושע א, ה) וְכוּ' "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ" (יהושע א, ז) מִסִּטְרָא דֶּאֱלֹהִים וְלָא מִסִּטְרָא דְּאֵל שתכניסם לארץ בכוח שם אלהי"ם שהוא בגבורה ולא מצד שם "אל" שהוא בחסד. וְעִם כָּל דָּא כֹּלָּא אַזְמִין מֹשֶׁה. ועם כל זה, הכל הוכן על ידי משה, לכן, בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" תכנס לארץ בתוקף היה החזקה, "חָזָק וֶאֱמָץ" מכוחו של משה וַדַּאי. וּבְקַדְמִיתָא אִילּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנַיְיחָא הֲווּ נָפְקִין וּבְנַיְיחָא עָאלִין. ובתחילה, אילו היו זוכים ישראל במצרים ולא חוטאים ומתייאשים בעת חבלי הגאולה ומהרהרים אחרי מידותיו של הקב"ה, היו יוצאים בנחת, ונכנסים לארץ בנחת וְכֵיוָן דְּלָא זָכוּ אִתְּמָר לְמֹשֶׁה "עַתָּה תִרְאֶה" (שמות ו, א) עַתָּה – עכשיו תראה וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת ל"א מְלָכִים. וְעִם כָּל דָּא אִי בָּתַר דְּנָפְקוּ לָא חָאבוּ, הֲווּ יָכְלִין לְמֵיעַל בְּנַיְיחָא. אֶלָּא דְּהָא גָּרִים לְהַאי, ועם על זה, היו יכולים לצאת בגבורה ולהיכנס בנחת אם אחרי שיצאו ממצרים לא היו חוטאים, אלא כיוון שהתעוררה מידת הגבורה ביציאתם, נמשכה גם אחר כך בחטאי המדבר כיון שזה גורם לזה.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יֵיתֵי מֹשֶׁה לְאַשְׁלָמָא תִּיקּוּנָא דְּלָא אִתְתַּקַּן עַל יָדֵיהּ בְּזִמְנָא קַדְמָאָה. ולעתיד לבוא, יבוא משה להשלים את התיקון שלא נתקן על ידו בגאולה הראשונה, ואז, (דף סג' עמוד ב') כְּדֵין "וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (ישעיהו יא, י) יהיה גילוי כבוד ה' במנוחה ובחסד עליון בזמן שעליו נאמר, בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" (ישעיהו נד, ז) רחמים מצד שם א"ל וַדַּאי.

בְּגִין דָּא לכן נאמר בכניסתם לארץ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", לְאַפָּקָא אִינוּן מְסָאֲבִין מֵאַרְעָא לסלק את אותם כוחות הטומאה והמלכים שהיו בארץ. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", לְבָתַר דְּקָיְימוּ בְּאַרְעָא דְּיִדְחֲלוּן מִינַּיְיהוּ אִינוּן מְסָאֲבִין דְּלָא לְאִתְקָרְבָא לְהוּ. לאחר שהתישבו בארץ, יפחדו מהם כוחות הטומאה ולא יתקרבו אליהם. וְאִלְמָלֵא חָבוּ בְּאַרְעָא תִּיקּוּנָא דָּא הֲוָה סָלִיק וְאִתְתְּקַף, ואלמלא לא היו חוטאים בארץ, היה התיקון הזה הנמשך מ"אל שדי" עולה ומתגבר. כֵּיוָן דְּחָבוּ כְּתִיב כיוון שחטאו נאמר "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ" (תהלים קלז, א) דְּתָמָן אִתְגַּלֵּי לְהוּ מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא וּבָעָא לְאַתְקְפָא תִּיקּוּנָא כִּבְקַדְמִיתָא וְלָא יָכִיל. ששם היה ראוי שיתגלה להם משה הרועה הנאמן בימי עזרא לקיים עד יעבור עמך ה' בביאה ראשונה לארץ ע"י יהושע, "עד יעבור עם זו קנית" בביאה שניה בימי עזרא, ורצה משה להתחזק עליהם כביציאת מצרים ולא יכל מפני שלקחו להם נשים נוכריות, כְּדֵין שָׁרוּ כֻּלְהוֹ בַכְיָין, ואז התחילו כולם לבכות. וּבְזִמְנָא דְּאָתֵי יֵיתֵי אִיהוּ לְאַשְׁלָמָא כָּל תִּיקּוּנִין כִּדְקָא יָאוּת, ולעתיד לבא,ישוב משה להשלים את כל התיקונים כמו שראוי.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" בְּזִמְנָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי לְקַבְּלָא אוֹרָיְתָא, בזמן שעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה "הַגְבֵּל אֶת הָהָר" (שמות יט, כג) וְכוּ' תְּרֵין יוֹמִין אָמַר לֵיהּ. על שני ימים ציוה אותו כנגד וְאִלֵּין חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, לְמֵיתֵי לְאוֹרַיְתָא וְדָא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, כדי לתת להם את התורה שהיא מצד עמודא דאמצעיתא שבין החסדים והגבורות. וּמֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ וְדָא דַּעַת בחינת שורש נשמתו בדעת דז"א, ובכך הכין להם לישראל לאחוז גם במדרגות עליונות יותר, וזה הדעת שהוא מהצד דִּילֵיהּ מַמָּשׁ שלו ממש. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בו 'מֹשֶׁה זַכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים' (אבות ה, יח). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא הָכִי לְמֵיהַב זַכּוּתָא לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל, והקב"ה רצה כך והסכים על ידו כדי לזכות את משה וישראל. דְּאִיהוּ לָא יָהִיב לְהוּ