תיקוני זוהר תניינא | דף סו המשך תקונא תלתין ותלת

תוכן הדף

תוכן

וְרָזָא דָּא "וַיּוֹצֵא (דף סו' עמוד א')  מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שמות יט, יז) וְכוּ', דְּכַמָּה דְּאִתְגַּלִיאוּ דַּרְגִּין לְפוּם רָזִין לְאִשְׁתַּכְּחָא לְכָל זִמְנָא, הָכִי אִזְדְּמָנוּ יִשְׂרָאֵל לְקִבְלַיְיהוּ וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי וְאָמַר, ר' ר' וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין טְעָמִים וּנְקֻדּוֹת. יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דָּא סֵפֶר תּוֹרָה דְּתָמָן קָיְימִין תָּגִין וְאוֹתִיּוֹת. וּבְשַׁעֲתָא דְּסָלְקִין לְמִקְרֵי בֵּיהּ אִתְּעָרוּ אִינוּן טְעָמִים וּנְקֻדּוֹת לְאִתְגַּלָּאָה בְּהוּ.

וּמָאן דִּסְלִיק לְסֵפֶר תּוֹרָה אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבָרְכָא בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּיִתְמְשַׁךְ חֵילָא לְגָרְמֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנֵיהּ. וְרָזָא דְּמִלָּה כָּל הַמְבָרֵךְ מִתְבָּרֵךְ (סוטה לח). וְאִי תֵּימָא מַאי בִּרְכְתָא? אֶלָּא כַּמָּה דְּאָמַר "בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה" (דברים לג, יא). דְּאִי לָאו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְהִיב חֵילָא לְבַר נַשׁ, לָא יָכִיל אִיהוּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין לְעֵילָא כְּלָל. וְאִיהוּ קָרֵי וְאָמַר "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" (איוב מא, ג). אֶלָּא "בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ" (דברים לג, יא), בְּקַדְמִיתָא, לְמֵיהַב לֵיהּ חֵילָא וַדַּאי. לְבָתַר "וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה" (דברים לג, יא). בְּגִין כָּךְ מָאן דְּבָרִיךְ מָשִׁיךְ בִּרְכְתָא לְגָרְמֵיהּ חֵילָא וְתוּקְפָּא לְאַתְקָנָא הַהוּא תִּיקּוּנָא.

וּבִרְכָתָא 'אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ וְכוּ' נוֹתֵן הַתּוֹרָה', דָּא אִימָּא. דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי לְתַתָּא, וּמָאן דְּבָעֵי לְאַתְקָנָא לַהּ, אִצְטְרִיךְ לְנַטְּלָא רָשׁוּ מֵאִמָּא, דְּאִיהִי שָׁרָאת עֲלֵה תָּדִיר. וּמָאן דְּנָטִיל לַהּ בְּלֹא בִּרְכָּתָא אַחֲזֵי פִּירוּדָא חַס וְשָׁלוֹם, וּכְאִלּוּ גּוֹזֵל לַהּ. (דף סו' עמוד ב')  וְרָזָא דָּא "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי" (ירמיהו ט, יב) וְהָא אִתְּמָר. בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ דְּלָא לְמִפְתַּח סִפְרָא עַד דִּמְבָרְכִין. אֶלָּא בְּקַדְמִיתָא יֶחֱמֵי בְּאָן אֲתַר קָיְימִין, וְיִסְתֹּם סִפְרָא, דְּעַד לָא נַטִּיל רָשׁוּ מֵאִמָּא. כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַהַדְרָא אַפֵּיהּ לִימִינָא, וְרָזָא דְּמִלָּה "וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג) בְּגִין לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא בְּאַתְרֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת. וְכַד חֲמֵי בַּאֲתַר דְּקַיְּימִין בֵּיהּ, יִתְּעַר לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא בְּבִרְכָתָא לְעֵילָא.

וּמָאן דְּיָדַע רָזִין גּוֹ צֵרוּפֵי שְׁמָהָן כִּדְקָא יָאוּת, יָכִיל לְאַמְשְׁכָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא נְהִירוּ תַּקִּיפָא. וְאִי תֵּימָא מַאי צֵרוּפֵי שְׁמָהָן? תָּא חֲזֵי, לֵית לְךָ קְרָא דְּלָא אִצְטְרִיפוּ בֵּיהּ כַּמָּה צֵרוּפֵי שְׁמָהָן. וְכָל קְרָא מִתְחַבֵּר תָּדִיר רֵישֵׁיהּ בְּסֵיפֵיהּ וְסֵיפֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ, כֹּלָּא בְּרָזָא חַד. שָׁרֵי מִשֵּׁירוּתָא לְסִיּוּמָא. וְסָלִיק אֲבַתְרֵיהּ מִסִּיּוּמָא לְשֵׁירוּתָא. כְּגַוְנָא דָּא כֻּלְהוֹ פַּרְשִׁיָן דְּאִינוּן פְּתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת, כֻּלְהוֹ מִתְקַשְּׁרָן הָכֵי, שֵׁירוּתָא וְסִיּוּמָא, לְאִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא בְּכֻלְהוֹ אַתְוָן דִּלְהוֹן. בְּגִין כָּךְ סֵפֶר תּוֹרָה אִצְטְרִיךְ לְמִיהְוֵי שְׁלִים בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת דְּחֲסֵירוֹת וִיתֵירוֹת. דְּהָא אִי אָת חַד דְּאִצְטָרִיכַת לָא אִתְחֲזִיאַת, אוֹ דְּאִשְׁתַּכְּחַת יַתִּיר, צֵירוּפָא לָא סָלִיק בְּאַתְווֹי בְּהַהוּא פָּרַשְׁתָא. אֶלָּא כֹּלָּא יְהֵא בְּתִיקּוּנָא

ביאור נופת צופים

וְרָזָא דָּא "וַיּוֹצֵא (דף סו' עמוד א') מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שמות יט, יז) וְכוּ', דְּכַמָּה דְּאִתְגַּלִיאוּ דַּרְגִּין לְפוּם רָזִין לְאִשְׁתַּכְּחָא לְכָל זִמְנָא, שכמו שהתגלו המדרגות העליונות בסודותיהם להמצא בכל זמן הָכִי אִזְדְּמָנוּ יִשְׂרָאֵל לְקִבְלַיְיהוּ וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן, ככה נזדמנו ישראל כנגדם ודאי ודאי. אשרי חלקם.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי וְאָמַר, ר' ר' והנה מט"ט שרא רבא בא, פתח ומאר, רבי רבי הרמח"ל, "וְהַמַּשְׂכִּילִים" אִלֵּין הם סוד טְעָמִים וּנְקֻדּוֹת. "יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" דָּא סֵפֶר תּוֹרָה דְּתָמָן קָיְימִין תָּגִין וְאוֹתִיּוֹת זה ספר תורה שבו נמצאים תגים ואותיות. וּבְשַׁעֲתָא דְּסָלְקִין לְמִקְרֵי בֵּיהּ אִתְּעָרוּ אִינוּן טְעָמִים וּנְקֻדּוֹת לְאִתְגַּלָּאָה בְּהוּ ובשעה שעולים לקרוא בתורה, מתעוררים אורות הטעמים והנקודות להתגלות בהם.

וּמָאן דִּסְלִיק לְסֵפֶר תּוֹרָה אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבָרְכָא בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּיִתְמְשַׁךְ חֵילָא לְגָרְמֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנֵיהּ. ומי שעולה לספר התורה, צריך בתחילה לברך, כדי שימשוך כח לעצמו, לתקן את תיקונו. וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר 'כָּל הַמְבָרֵךְ מִתְבָּרֵךְ' (סוטה לח). וְאִי תֵּימָא מַאי בִּרְכְתָא? ואם תשאל, מהי הברכה? אֶלָּא כַּמָּה דְּאָמַר "בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה" (דברים לג, יא). דְּאִי לָאו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְהִיב חֵילָא לְבַר נַשׁ, לָא יָכִיל אִיהוּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין לְעֵילָא כְּלָל. ואם הקב"ה לא יתן לאדם כח – לא יוכל לתקן תיקונים עליונים כלל. וְאִיהוּ קָרֵי ואומר עליו הקב"ה וְאָמַר "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" (איוב מא, ג) מי הקדים לעלות לפני ללא קבלת רשות וכח. אֶלָּא "בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ" (דברים לג, יא), בְּקַדְמִיתָא, לְמֵיהַב לֵיהּ חֵילָא וַדַּאי. בתחילה נאמר "ברך ה' חילו" שהברכה ממשיכה כח לעולה לתורה ודאי, ואחר כך לְבָתַר "וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה" (דברים לג, יא). בְּגִין כָּךְ מָאן דְּבָרִיךְ מָשִׁיךְ בִּרְכְתָא לְגָרְמֵיהּ חֵילָא וְתוּקְפָּא לְאַתְקָנָא הַהוּא תִּיקּוּנָא, לכן, מי שמברך ומכוון לקבל כח לתקן, משיך לעצמו כח וחוזק לתקן אותו התיקון.

וּבִרְכָתָא עתה מבאר את הברכה 'אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ וְכוּ' נוֹתֵן הַתּוֹרָה', דָּא אִימָּא. דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי לְתַתָּא, וּמָאן דְּבָעֵי לְאַתְקָנָא לַהּ, שהתורה שבכתב היא למטה, בסוד ז"א, ומי שרוצה לתקן אותה שהוא סוד גילויה אִצְטְרִיךְ לְנַטְּלָא רָשׁוּ מֵאִמָּא, דְּאִיהִי שָׁרָאת עֲלֵה תָּדִיר. צריך לבקש רשות מאמא שהיא הבינה הנותנת מוחין לז"א, והנה שורה עליו בתמידות. וּמָאן דְּנָטִיל לַהּ בְּלֹא בִּרְכָּתָא אַחֲזֵי פִּירוּדָא חַס וְשָׁלוֹם, וּכְאִלּוּ גּוֹזֵל לַהּ. ומי שלוקח את הארות אמא בלא ברכה, שהיינו שקורא בתורה מבלי לברך, וכענין זה גם ברכות התורה שנתקנו בברכות השחר, גורם שנראה פירוד בין אמא לזו"ן חס ושלום, וכאילו גוזל אותה, וזה סוד (דף סו' עמוד ב') וְרָזָא דָּא "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי" (ירמיהו ט, יב) וְהָא אִתְּמָר. עתה מבאר את הסדר הנכון והראוי בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ דְּלָא לְמִפְתַּח סִפְרָא עַד דִּמְבָרְכִין. לכן, צריך העולה לתורה שלא יפתח את הספר עד הברכה. דהיינו, אֶלָּא בְּקַדְמִיתָא יֶחֱמֵי בְּאָן אֲתַר קָיְימִין, וְיִסְתֹּם סִפְרָא, דְּעַד לָא נַטִּיל רָשׁוּ מֵאִמָּא, אלא בתחילה יסתכל בספר, היכן הוא המקום ממנו הוא עתיד לקרא, ואחרי שיביט – יסגור את הספר או יכסהו במפה / טלית, כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַהַדְרָא אַפֵּיהּ לִימִינָא, וְרָזָא דְּמִלָּה אחר כך, צריך להסב פניו לצד ימין וסוד הדבר "וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג) בְּגִין לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא בְּאַתְרֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת. כדי לעורר את גילוי אור חסד שבתורה במקומו שבימין כמו שראוי. וְכַד חֲמֵי בַּאֲתַר דְּקַיְּימִין בֵּיהּ, יִתְּעַר לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא בְּבִרְכָתָא לְעֵילָא. וכאשר מביט במקום שעתיד לקרא בו, יתעורר בכוונתו לעורר את התיקון העליון בברכה.

וּמָאן דְּיָדַע רָזִין גּוֹ צֵרוּפֵי שְׁמָהָן כִּדְקָא יָאוּת, יָכִיל לְאַמְשְׁכָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא נְהִירוּ תַּקִּיפָא. ומי שיודע פנימיות הסודות של צירופי השמות שכמו שראוי, יכול להמשיך אור חזק מלמעלה למטה, וְאִי תֵּימָא מַאי צֵרוּפֵי שְׁמָהָן? ואם תשאל, מהם סוד צרופי השמות? תָּא חֲזֵי, לֵית לְךָ קְרָא דְּלָא אִצְטְרִיפוּ בֵּיהּ כַּמָּה צֵרוּפֵי שְׁמָהָן. אלא בוא וראה, אין לך פסוק בתורה שלא מצטרפים בו כמה צירופי שמות, וְכָל קְרָא מִתְחַבֵּר תָּדִיר רֵישֵׁיהּ בְּסֵיפֵיהּ וְסֵיפֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ, כֹּלָּא בְּרָזָא חַד. ובכל פסוק תמיד מתחברים ראשו בסופו, וסופו בראשו, והכל בסוד אחד. שָׁרֵי מִשֵּׁירוּתָא לְסִיּוּמָא, וְסָלִיק אֲבַתְרֵיהּ מִסִּיּוּמָא לְשֵׁירוּתָא. מתחיל מתחילתו לסופו, ואחר כך עולה מסופו לתחילתו בסוד אור חוזר. כְּגַוְנָא דָּא כֻּלְהוֹ פַּרְשִׁיָן דְּאִינוּן פְּתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת, כֻּלְהוֹ מִתְקַשְּׁרָן הָכֵי שֵׁירוּתָא וְסִיּוּמָא, וכענין זה, כל הפרשות שבתורה שהם פתוחות וסתומות, כולם מתקשרות בסוד הזה תחילה וסוף, לְאִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא בְּכֻלְהוֹ אַתְוָן דִּלְהוֹן. לחברם כאחד בכל האותיות שבהן. בְּגִין כָּךְ סֵפֶר תּוֹרָה אִצְטְרִיךְ לְמִיהְוֵי שְׁלִים בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת דְּחֲסֵירוֹת וִיתֵירוֹת. לכן צריך ספר התורה להיות שלם בכל אותיותיו בתיקון שלם כמו שראוי בעניין החסרות והיתרות. דְּהָא אִי אָת חַד דְּאִצְטָרִיכַת לָא אִתְחֲזִיאַת, אוֹ דְּאִשְׁתַּכְּחַת יַתִּיר, שאם אות אחת מהתורה הצריכה לקיים את התיקון השלם הזה לא נראית שלמה, או חסרה, או מיותרת, צֵירוּפָא לָא סָלִיק בְּאַתְווֹי בְּהַהוּא פָּרַשְׁתָא. הצירוף לא עולה באותיות של אותה הפרשה. אֶלָּא כֹּלָּא יְהֵא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא, אלא הכל חייב להיות בתיקון שלם כענין השלמות העליון.

 

 

קישור לדף זוהר תניינא