תיקוני זוהר תניינא | דף סט המשך תקונא תלתין ותלת

תוכן הדף

> מספר העולים בשבתות ובימים אחרים.

> סוד פרשיות פתוחות וסתומות.
> סוד צרופי האותיות במרכבת הפרשיות, ותיקונם בברכה.

וְאִי (דף סט' עמוד א')  תֵּימָא יַתִּיר אִינוּן? הָכִי אִיהוּ וַדַּאי, אֲבָל הָכָא רָזָא. פַּרְשִׁיָן מִסִּטְרָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין, וּלְכָל פָּרַשְׁתָא רְתִיכָא אִשְׁתַּכְּחַת לְעֵילָא כִּדְקָא חֲזֵי. וּלְכָל שַׁבָּת אִשְׁתַּכְּחַת פָּרַשְׁתָא בְּרָזָא דִּילֵיהּ מַמָּשׁ. וְלִזְמַנִּין אִית תְּרֵין פָּרָשִׁיּוֹת. וְרָזָא דָּא חִיבּוּרָא דְּאִימָא דְּאִתְגַּלִּיאַת, וְאִשְׁתְּמוֹדְעַת בַּהֲדֵי בְּרָהּ. וְעִם כָּל דָּא חַד אִינוּן וְלָא מִתְפָּרְשָׁאן. וְלִזְמַנִּין מִתְפָּרְשָׁאן מִינַּיְיהוּ, בְּשַׁתָּא דְּעִיבּוּרָא וַדַּאי. דְּהָכִי אִשְׁתְּמוֹדְעַת לְעֵילָא, אִימָּא בַּהֲדֵי בְּרָהּ.

תָּא חֲזֵי, תִּיקּוּנָא דָּא קָאִים לְדַבְּרָא עָלְמָא, לְפוּם זִמְנָא דְּאִתְפְּרַשׁ בְּדַרְגוֹהִי. וְתִיקּוּנָא סָלִיק בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא בְּאִינוּן דְּסָלְקִין לְמִקְרֵי בְּאוֹרַיְתָא. וּפַחוֹת מִז' לָא סָלְקִין. דְּהָא תִּיקּוּנָא דָּא אִצְטְרִיךְ לְתִיקּוּנָא דְּאִתְחֲזֵי בְּעָלְמָא. בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא לְפוּם רָזִין דְּדַרְגִין בִּשְׁלִימוּ אִצְטְרִיךְ. אֲבָל בִּשְׁאָר יוֹמִין לָאו אִינוּן הָכֵי, אֶלָּא בְּאָרְחִין אָחֲרָנִין מִתְפָּרְשָׁאן רָזִין, וְלָא אִצְטְרִיךְ אֶלָּא מַאי דְּאִצְטְרִיךְ.

אֲבָל רָזָא דְּפָרְשִׁיָן בְּחוּשְׁבָּנָא דִּקְרָאֵי, לְפוּם שִׁיעוּרָא עִלָּאָה אִשְׁתָּעֲרוּ, לְפוּם צֵרוּפֵי שְׁמָהָן דְּאִצְטְרִיפוּ לְאִתְכַּלְלָא בְּהוּ כָּל בִּרְיָין וְכָל מִילִין דְּעָלְמָא וַדַּאי. וְכָל פָּרַשְׁתָא זְעִירְתָּא, כְּלָלָא חַד דְּאִינוּן צֵירוּפִין (דף סט' עמוד ב') דְּתַלְיָין מַדְרְגָא חַד עִלָּאָה דְּחָבָּר לוֹן.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, תִּיקּוּנִין אִלֵּין מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא אִינוּן, דְּאִינוּן בִּנְיָנָא לַהּ לְאוֹרַיְתָא הָכִי בְּכַמָּה רָזִין עִלָּאִין. וְאִינּוּן אָקִימוּ כֻּלְהוֹ צֵירוּפִין דְּאִתְחַזְּיָין לְאִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא. וּבְגִין כָּךְ אִינוּן פְּתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת. פְּתוּחוֹת מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה פָּתַח. סְתוּמוֹת מִסִּטְרָא דְּבִינָה צֵירֵי. צַיָּיר וְחָתִים. וְכֹלָּא בְּמִנְיָנָא קָאִים לְפוּם סְתִימוּ דְּשִׁיעוּרָא עִלָּאָה.

וְהַהִיא פָּרַשְׁתָא אִשְׁתַּכְּחַת כְּגוֹן רֵישֵׁי מְשָׁרְיָין, וּמְמַנָּא קָאִים לְשַׁמְּשָׁא לַהּ, וְכַמָּה מְשָׁרְיָין מִתְפָּרְשָׁאן תְּחוּתֵיהּ לְפוּם צֵרוּפֵי שְׁמָהָן, וּלְפוּם אַתְוָן דְּאִתְכְּלִילוּ תָּמָן בְּשִׁיעוּרָא שְׁלִים. וּבְזִמְנָא דְּצֵרוּפִין מִצְטָרְפָן, סָלִיק צֵירוּפָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאַהְדַּר מִתַּתָּא לְעֵילָא וְאִתְחַבָּר רֵישָׁא וְסוֹפָא כַּחֲדָא, כֻּלְהוֹ צֵירוּפִין מִצְטָרְפָן בֵּינַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּאֵלִין מִצְטָרְפָן, נְהִירוּ נַטִּיל לְתַתָּא לְהַהוּא מְמָנָא דְּקָאִים לְשַׁמְּשָׁא לַהּ, וְחֵילָא אִתְפְּלַג לְכָל מְשָׁרְיָין דִּילֵיהּ כִּדְקָא חֲזֵי. אִשְׁתְּכַח שִׁיעוּרָא דְּפָרְשִׁיָן, לְפוּם תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּאַתְקִינוּ בַּהּ אַבָּא וְאִימָּא לְאַקָּמָא כָּל מִלָּה בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יָאוּת. שִׁיעוּרָא דִּקְרִיאָן, שִׁיעוּרָא דְּתִיקּוּנָא דִּמְתַקְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל שַׁבָּתָא לְאִתְקַיְּימָא תִּיקּוּנָא עִלָּאָה. וּבְגִין תִּיקּוּנָא, אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא בִּרְכָּתָא בְּקַדְמִיתָא כַּמָּה דְּאִתְּמָר.

ביאור נופת צופים

וְאִי  (דף סט' עמוד א')  תֵּימָא יַתִּיר אִינוּן? הָכִי אִיהוּ וַדַּאי, אֲבָל הָכָא רָזָא. ואם תשאל מהם הפרשות היתרות? כך הוא צריך ודאי, אבל יש כאן סוד.פַּרְשִׁיָן מִסִּטְרָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין, וּלְכָל פָּרַשְׁתָא רְתִיכָא אִשְׁתַּכְּחַת לְעֵילָא כִּדְקָא חֲזֵי. פרשות התורה הם מצד ז"א, ובעולם העליון יש נ"ג מרכבות עליונות וממונים עליהן, ולכל פרשה יש את המרכבה שלה למעלה כמו שצריך, וּלְכָל שַׁבָּת אִשְׁתַּכְּחַת פָּרַשְׁתָא בְּרָזָא דִּילֵיהּ מַמָּשׁ. ולכל שבת נמצאת פרשה בסוד שלה ממש. וְלִזְמַנִּין אִית תְּרֵין פָּרָשִׁיּוֹת ולעתים יש שני פרשות. וְרָזָא דָּא חִיבּוּרָא דְּאִימָא דְּאִתְגַּלִּיאַת, וְאִשְׁתְּמוֹדְעַת בַּהֲדֵי בְּרָהּ. וסוד זה גילוי החיבור מצד אימא על הפרשה מצד ז"א שמתגלית ונודעת על בנה, וְעִם כָּל דָּא חַד אִינוּן וְלָא מִתְפָּרְשָׁאן. ועם כל זה, אחד הם ללא פירוד. וְלִזְמַנִּין מִתְפָּרְשָׁאן מִינַּיְיהוּ, בְּשַׁתָּא דְּעִיבּוּרָא וַדַּאי. ולעתים נפרדות מהם בשנה מעוברת וכל פרשה עומדת בפני עצמה ודאי, דְּהָכִי אִשְׁתְּמוֹדְעַת לְעֵילָא, אִימָּא בַּהֲדֵי בְּרָהּ שכך נודעת ההנהגה למעלה, אימא עם בנה.

> מספר העולים בשבתות ובימים אחרים.

תָּא חֲזֵי, תִּיקּוּנָא דָּא קָאִים לְדַבְּרָא עָלְמָא, לְפוּם זִמְנָא דְּאִתְפְּרַשׁ בְּדַרְגוֹהִי. בוא וראה. תיקון זה עומד להנהגת העולם, כפי חלוקת הזמן במדרגותיו, וְתִיקּוּנָא סָלִיק בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא בְּאִינוּן דְּסָלְקִין לְמִקְרֵי בְּאוֹרַיְתָא, וּפַחוֹת מִז' לָא סָלְקִין. ועולה התיקון ביום השבת בכח עולים אלא שעולים לקרא בתורה, ובפחות משבעה עולים לא עולים לתורה שכן התיקון לא יעלה, דְּהָא תִּיקּוּנָא דָּא אִצְטְרִיךְ לְתִיקּוּנָא דְּאִתְחֲזֵי בְּעָלְמָאשהתיקון הזה צריך להיות לפי התיקון שנראה בעולם ע"י העולים לתורה, בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא לְפוּם רָזִין דְּדַרְגִין בִּשְׁלִימוּ אִצְטְרִיךְ. לכן, הכל לפי סוד שלמות המדרגות נצרך, אֲבָל בִּשְׁאָר יוֹמִין לָאו אִינוּן הָכֵי, אֶלָּא בְּאָרְחִין אָחֲרָנִין מִתְפָּרְשָׁאן רָזִין, וְלָא אִצְטְרִיךְ אֶלָּא מַאי דְּאִצְטְרִיךְ, אבל בשאר הימים שאין בהם ז' עולים, אין הדבר כך, אלא סוד תיקונם מתפרש בדרכים אחרות, ולא נצרך כמו התיקון שנעשה בשבת אלא כפי שצריך לאותו הזמן.

אֲבָל רָזָא דְּפָרְשִׁיָן בְּחוּשְׁבָּנָא דִּקְרָאֵי, לְפוּם שִׁיעוּרָא עִלָּאָה אִשְׁתָּעֲרוּ, אבל, סוד הפרשיות בחשבון הפסוקים לפי השיעור העליון נעשה, לְפוּם צֵרוּפֵי שְׁמָהָן דְּאִצְטְרִיפוּ לְאִתְכַּלְלָא בְּהוּ כָּל בִּרְיָין וְכָל מִילִין דְּעָלְמָא וַדַּאי. כפי צרופי השמות שמצטרפים לכלול בהם את כל הבריות וכל דברי העולם והנהגתו ודאי, וְכָל פָּרַשְׁתָא זְעִירְתָּא, כְּלָלָא חַד דְּאִינוּן צֵירוּפִין (דף סט' עמוד ב') דְּתַלְיָין מַדְרְגָא חַד עִלָּאָה דְּחָבָּר לוֹן. וכל פרשה קטנה, היא כללות אחת מאלו הצירופים התלויים במדרגה אחת עליונה שמחברת אותם להיות אחד.

> סוד פרשיות פתוחות וסתומות.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, תִּיקּוּנִין אִלֵּין מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא אִינוּן, דְּאִינוּן בִּנְיָנָא לַהּ לְאוֹרַיְתָא הָכִי בְּכַמָּה רָזִין עִלָּאִין. אבל, בוא וראה. התיקונים האלה, הם מצד אבא ואימא שעומדים מעל ז"א שהוא סוד תורה שבכתב, והם הבונים את כך את התורה בכמה סודות עליונים. וְאִינּוּן אָקִימוּ כֻּלְהוֹ צֵירוּפִין דְּאִתְחַזְּיָין לְאִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא. והם מעמידים את כל הצירופים הצריכים להתחבר כאחד. וּבְגִין כָּךְ אִינוּן פְּתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת. ולכן הפרשיות הם פתוחות וסתומות. פְּתוּחוֹת מִסִּטְרָא מצד דְּחָכְמָה שניקודו הוא סוד פָּתַח. סְתוּמוֹת מִסִּטְרָא מצד דְּבִינָה שסוד ניקודה הוא צֵירֵי שהיא צַיָּיר וְחָתִים נותנת הציור וחותמת בגבולות. וְכֹלָּא בְּמִנְיָנָא קָאִים לְפוּם סְתִימוּ דְּשִׁיעוּרָא עִלָּאָה. והכל עומד במנין לפי השיעור הסתום והנעלם הנמשך מאימא למעלה שהיא המעמידה את הדברים בגבולם.

> סוד צרופי האותיות במרכבת הפרשיות, ותיקונם בברכה.

וְהַהִיא פָּרַשְׁתָא אִשְׁתַּכְּחַת כְּגוֹן רֵישֵׁי מְשָׁרְיָין, וּמְמַנָּא קָאִים לְשַׁמְּשָׁא לַהּ, ונמצאת אותה הפרשה כדוגמת ראש מחנה, וְכַמָּה מְשָׁרְיָין מִתְפָּרְשָׁאן תְּחוּתֵיהּ לְפוּם צֵרוּפֵי שְׁמָהָן, וכמה חילות נחלקות תחתיה כפי צירופי השמות היוצאים מהפרשה,וּלְפוּם אַתְוָן דְּאִתְכְּלִילוּ תָּמָן בְּשִׁיעוּרָא שְׁלִים, וכפי האותיות שנכללות בה בשיעור שלם.וּבְזִמְנָא דְּצֵרוּפִין מִצְטָרְפָן, סָלִיק צֵירוּפָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאַהְדַּר מִתַּתָּא לְעֵילָא וְאִתְחַבָּר רֵישָׁא וְסוֹפָא כַּחֲדָא, כֻּלְהוֹ צֵירוּפִין מִצְטָרְפָן בֵּינַיְיהוּ, ובזמן המצטרפים הצירופים, עולה הצירוף באותיותיו – מלמעלה למטה, וחוזר מלמטה למעלה, ומחבר את הראש והסוף כאחד, וכל הצירופים מצטרפים ביניהם.כֵּיוָן דְּאֵלִין מִצְטָרְפָן, נְהִירוּ נַטִּיל לְתַתָּא לְהַהוּא מְמָנָא דְּקָאִים לְשַׁמְּשָׁא לַהּ, וְחֵילָא אִתְפְּלַג לְכָל מְשָׁרְיָין דִּילֵיהּ כִּדְקָא חֲזֵיוכיון שאלו נצטרפו, ניתנת הארה וכוח למטה לאותו הממונה לשמש את אותה הפרשה, והוא מחלק אותה לכל חילותיו כמו שראוי. אִשְׁתְּכַח שִׁיעוּרָא דְּפָרְשִׁיָן, לְפוּם תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּאַתְקִינוּ בַּהּ אַבָּא וְאִימָּא לְאַקָּמָא כָּל מִלָּה בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יָאוּת, נמצא, שכל שיעורן של הפרשיות, הם כפי התיקונים העליונים שתיקנו אותם אבא ואימא להעמיד כל דבר במקומו כמו שראוי, שִׁיעוּרָא דִּקְרִיאָן, שִׁיעוּרָא דְּתִיקּוּנָא דִּמְתַקְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל שַׁבָּתָא לְאִתְקַיְּימָא תִּיקּוּנָא עִלָּאָה. ושעור הקריאה, שיעור התיקון שמתקנים ישראל בכל שבת לקיים את התיקון העליון הנמשך מקריאתם, וּבְגִין תִּיקּוּנָא, אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא בִּרְכָּתָא בְּקַדְמִיתָא כַּמָּה דְּאִתְּמָר, ובגלל התיקון הזה, צריך לברך את ברכת התורה בתחילה לפני הקריאה כמו שנאמר לעיל.