תיקוני זוהר תניינא | דף עב המשך תקונא תלתין ותלת

תוכן הדף

> שער שני – שער הניגון
> שער שלישי – שער הברכה
> שער רביעי – שער התפילה
> שער חמישי – שער התורה
 

תַּרְעָא תִּנְיָנָא תַּרְעָא דְּנִיגּוּנָא. וְדָא מִתְפַּתַּח בְּזִמְנָא דְּמָטָאן יִשְׂרָאֵל לִפְסוּקֵי (דף עב' עמוד א') דְּזִמְרָה. דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִינוּן מְנַגְּנִין בְּהוּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָא, כַּמָּה מָארֵי דְּנִיגּוּנָא קָיְימִין לְנַגְּנָא אֲבַתְרַיְיהוּ. וְכַד אִינוּן מִזְמוֹרִין סָלְקִין בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא וּבְחֶדְוָתָא כִּדְקָא יָאוּת, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְחַבֵּב לְשִׁירָתָא דְּיִשְׂרָאֵל יַתִּיר מִשִּׁירָתָא דְּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי. וְאִינּוּן מַלְאָכִין לָא מִתְקַנְּאִין בְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַדְּרַבָּא כֻּלְהוֹ פָּתְחִין וְאָמְרִין "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ" (דברים לג, כט) וְכוּ'. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתּוֹסַף בְּהוּ נְהִירוּ עַל נְהִירוּ חֶדְוָתָא עַל חֶדְוָתָא. וּבְגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ תְּאִיבִין תָּדִיר לְטִיבוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל.

תַּרְעָא תְלִיתָאָה תַּרְעָא דְּבִרְכָּתָא. תַּרְעָא דְּהֵיכָלִין עִלָּאִין, דְּכֻלְּהוּ קָיְימִין לְאִתְתַּקְּנָא עַל יְדֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. וְאֵימָתַי מִתְפַּתְּחָא? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאָמְרִין יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ. דְּהָא מְמָנָא חַד קָאִים וְאִקְרֵי שְׁמֵיהּ בָּרְכִיאֵ"ל דָּא מְמָנָא עַל כֻּלְהוֹ הֵיכָלִין דְּקַיְּימִין לְאִתְתַּקְּנָא בְּרִבּוּיָא דְּכָל בִּרְכָאָן, לְאַעֲלָא שְׁכִינְתָּא לְעֵילָא מִתְתַּקְנָא בְּתִיקּוּנָהָא. בְּזִמְנָא דְּהַאי אִתְּעַר, כֻּלְהוֹ אִזְדַּמְּנַן לְאַעֲלָא בִּרְכָאָן דְּיִשְׂרָאֵל קַמֵּי מַלְכָּא. בְּגִין כָּךְ עַד לָא יִשְׁרֵי בַּר נַשׁ בְּאִינוּן הֵיכָלִין אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא 'בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ' וְכוּ'. וְדָא בְּצִיבּוּרָא. וְאִי בִּיחִידָאָה צָלֵי אִצְטְרִיךְ לְשְׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ (דף עב' עמוד ב') בְּאִלֵּין מִלִּין.

תַּרְעָא רְבִיעָאָה תַּרְעָא דִּצְלוֹתָא. בַּהּ "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז). הָכָא כֹּלָּא קָאִים בִּלְחִישׁוּ. דְּהָא אִימָּא אִזְדַּמְּנַת לְאַעְטְּרָא עִטְרִין לִבְנָהָא, דְּאִיהִי "קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" (מלכים א' יט, יב). דְּקוֹל אַחֲרִינָא קָאִים לְבַר וְאִשְׁתְּמַע. אֲבָל דָּא קוֹל בַּחֲשַׁאי דְּלָא אִשְׁתְּמַע. כְּדֵין כֻּלְהוֹ קָיְימִין בִּצְלוֹתִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וּקְרֵבִין לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא בְּקַדְמִיתָא. וְאִיהִי שְׁאִילַת עֲלַיְיהוּ "מִי אֵלֶּה"? אִי אִינוּן מֵאִינּוּן דִּמְחַבְּרִין מִ"י בְּאֵלֶּ"ה, וְאִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְתָא לִשְׁמָהּ, לְשֵׁם ה' עִלָּאָה. דְּמָאן דְּלָא אִשְׁתַּדַּל לִשְׁמָהּ מַפְרִיד ו' מִן ה', אֵלֶּ"ה מִמִּ"י. וְאִי אִינוּן טָבִין אִתְּמָר בְּהוּ "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית מו, ח) וְכוּ' וּכְדֵין עָלִין לְגוֹ. וְאִי לָא, "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם" (ישעיהו א, יב) וְכוּ'. לְבָתַר שְׁכִינְתָּא אִיתִיאַת לוֹן קַמֵּי מַלְכָּא. וּמַלְכָּא שָׁאִיל הָכִי נָמֵי 'מִי אֵלֶּה'? שְׁכִינְתָּא אַתִיבַת לֵיהּ "בָּנַי הֵם" (בראשית מח, ט), אִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְּלִין עָלַי בְּכַמָּה פִּיקּוּדִין בְּכַמָּה תִּקּוּנִין. "אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה" (שם), דָּא צַדִּיק, דְּאִתְּמָר בְּהוּ זֶרַע קֹדֶשׁ. מִיָּד פָּתְחִין תַּרְעִין קָמַיְיהוּ וְעָאלִין וּמְעַטְּרִין עִטְרִין לְמַלְכָּא כִּדְקַחֲזֵי.

תַּרְעָא חֲמִישָׁאָה תַּרְעָא דְּאוֹרַיְתָא. דָּא לָא אִתְגַּלִיאַת אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּקָרָאן יִשְׂרָאֵל בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּצִיבּוּרָא. דִּכְדֵין תּוֹרָה אִתְגַּלִיאַת קָמַיְיהוּ וְאִתְמַסְּרַת לְהוּ. וּבְגִין כָּךְ גְּזֵירָתָא דָּא הֲוַת בְּגִין דְּלָא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. אִי תֵּימָא דְּאִינוּן מְבִינִין מַאי דִּכְתִיב? לָאו הֲכִי, אֶלָּא דְּבַהּ אִתְגַּלֵּי גִּלּוּיָא דִּנְהוֹרָא דְּקָאִים לְאַחְסְנָא אוֹרָיְתָא לְיִשְׂרָאֵל וַדַּאי. כְּדֵין וְהַמַּשְׂכִּילִים, לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא. כְּדֵין אִתְּמָר "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם" (דברים ד, מד) וְכוּ'. וּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי אָמְרִין "מָה רַב טוּבְךָ" (תהלים לא, כ) וְכוּ' דָּא אוֹרָיְתָא. כְּדֵין "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים ד, ד) מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא. חַיִּים מִסִּטְרָא דְּטְעָמִים וּנְקוּדּוֹת. "הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", שְׁמָא שָׁלִים דְּאַסְגֵּי וְאָזִיל וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן:

ביאור נופת צופים

> שער שני – שער הניגון

תַּרְעָא תִּנְיָנָא תַּרְעָא דְּנִיגּוּנָא. השער השני, שער הניגון, וְדָא מִתְפַּתַּח בְּזִמְנָא דְּמָטָאן יִשְׂרָאֵל לִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה. והשער נפתח בזמן שמגיעים ישראל לפסוקי דזמרה בתפילת שחרית. דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִינוּן מְנַגְּנִין בְּהוּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָא, כַּמָּה מָארֵי דְּנִיגּוּנָא קָיְימִין לְנַגְּנָא אֲבַתְרַיְיהוּ. ובשעה שהם מנגנים בהם בבית הכנסת, כמה בעלי הניגון שהם מלאכים עליונים הממונים על הניגון, עומדים לנגן אחריהם. וְכַד אִינוּן מִזְמוֹרִין סָלְקִין בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא וּבְחֶדְוָתָא כִּדְקָא יָאוּת, וכאשר מזמורים אלו עולם ברצון הלב ובשמחה כמו שראוי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְחַבֵּב לְשִׁירָתָא דְּיִשְׂרָאֵל יַתִּיר מִשִּׁירָתָא דְּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי. הקב"ה מחבב את שירת ישראל יותר משירת המלאכים העליונים, כי רק לישראל שייך הקושי, הטורח וההשתדלות לקיים את שירה, וְאִינּוּן מַלְאָכִין לָא מִתְקַנְּאִין בְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַדְּרַבָּא כֻּלְהוֹ פָּתְחִין וְאָמְרִין ואלה המלאכים לא מקנאים בישראל, אלא אדרבא, כולם פותחים ואומרים "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ" (דברים לג, כט) וְכוּ'. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתּוֹסַף בְּהוּ נְהִירוּ עַל נְהִירוּ חֶדְוָתָא עַל חֶדְוָתָא. באותו הזמן, מתווספת במלאכים הארה על הארה, ושמחה על שמחה, כי אין קטרוג והכל עולה לשלום. וּבְגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ תְּאִיבִין תָּדִיר לְטִיבוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, ולכן, כולם מתאוים תמיד לטובתם של ישראל.

> שער שלישי – שער הברכה

תַּרְעָא תְלִיתָאָה תַּרְעָא דְּבִרְכָּתָא. תַּרְעָא דְּהֵיכָלִין עִלָּאִין, דְּכֻלְּהוּ קָיְימִין לְאִתְתַּקְּנָא עַל יְדֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. השער השלישי – שער הברכה. שער ההיכלות העליונות, שכולם עומדים להיתקן על ידי ישראל. וְאֵימָתַי מִתְפַּתְּחָא? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאָמְרִין יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ. ואמתי נפתחים? אלא בזמן שאומרים ישראל ברכו. דְּהָא מְמָנָא חַד קָאִים וְאִקְרֵי שְׁמֵיהּ בָּרְכִיאֵ"ל דָּא מְמָנָא עַל כֻּלְהוֹ הֵיכָלִין דְּקַיְּימִין לְאִתְתַּקְּנָא בְּרִבּוּיָא דְּכָל בִּרְכָאָן, שהרי ממונה אחד נמצא ושמו נקרא ברכיא"ל, וממונה על כל ההיכלות העומדים להתקן בריבוי הברכות של ישראל בברכות "יוצר אור", לְאַעֲלָא שְׁכִינְתָּא לְעֵילָא מִתְתַּקְנָא בְּתִיקּוּנָהָא. להעלות את השכינה למעלה לעולם האצילות להיתקן בתיקוניה. בְּזִמְנָא דְּהַאי אִתְּעַר, כֻּלְהוֹ אִזְדַּמְּנַן לְאַעֲלָא בִּרְכָאָן דְּיִשְׂרָאֵל קַמֵּי מַלְכָּא. בזמן שענין זה מתעורר, כל הממונים באלו ההיכלות של יוצר, מזדמנים להעלות ברכותיהם של ישראל לפני המלך. בְּגִין כָּךְ עַד לָא יִשְׁרֵי בַּר נַשׁ בְּאִינוּן הֵיכָלִין אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא 'בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ' וְכוּ'. וְדָא בְּצִיבּוּרָא. לכן, עד שלא יתחיל האדם להעלות באלו ההיכלות, צריך לברך "ברוך ה' המבורך" וכו' וזה בתפילה בציבור. וְאִי בִּיחִידָאָה צָלֵי אִצְטְרִיךְ לְשְׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ (דף עב' עמוד ב') בְּאִלֵּין מִלִּין, ואם הוא מתפלל יחיד, צריך לכוון רצונו באלו הדברים ולכוון גם ביחיד שיפתח שער זה.

> שער רביעי – שער התפילה

תַּרְעָא רְבִיעָאָה תַּרְעָא דִּצְלוֹתָא. שער רביעי – שער התפילה, בו נכנסים בתפילת העמידה. בַּהּ "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז). הָכָא כֹּלָּא קָאִים בִּלְחִישׁוּ. וכאן הכול עומד בלחש, דְּהָא אִימָּא אִזְדַּמְּנַת לְאַעְטְּרָא עִטְרִין לִבְנָהָא, דְּאִיהִי שכאן מזדמנת אימא עילאה שהיא הבינה לעתר עטרות לבניה, והיא "קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" (מלכים א' יט, יב). דְּקוֹל אַחֲרִינָא קָאִים לְבַר וְאִשְׁתְּמַע, אֲבָל דָּא קוֹל בַּחֲשַׁאי דְּלָא אִשְׁתְּמַע. שקול אחר נמצא מחוץ למקום זה, ולכן שמה הקול בתפילה צריך להישמע, אבל זה הקול בתפילת העמידה תיקונו בחשאי שלא להישמע, כְּדֵין כֻּלְהוֹ קָיְימִין בִּצְלוֹתִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. ואז כולם עומדים בתפילה לפני קוב"ה ושכינתא. וּקְרֵבִין לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא בְּקַדְמִיתָא, וְאִיהִי שְׁאִילַת עֲלַיְיהוּ ובתחילה, קרבים ישראל לפני השכינה, והיא שואלת עליהם, "מִי אֵלֶּה"? אִי אִינוּן מֵאִינּוּן דִּמְחַבְּרִין מִ"י בְּאֵלֶּ"ה, וְאִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְתָא לִשְׁמָהּ, לְשֵׁם ה' עִלָּאָה. שהשכינה היא נקראת אלהי"ם, והיא שואלת האם הם מאלה המחברים אותיות "מי" ב-"אלה" להיות שם אלהי"ם שלם, כיוון שהחטאים גורמים לפירוד ביניהם, ואותם שמחברים הם אלה שמשתדלים בתורה לשמה – לשם ה' העליונה שהיא השכינה לחבר תורה שבכתב שהוא ז"א עם תורה שבע"פ שהיא המלכות וזה לשמ"ה לשם ה'. דְּמָאן דְּלָא אִשְׁתַּדַּל לִשְׁמָהּ מַפְרִיד ו' מִן ה', אֵלֶּ"ה מִמִּ"י. ומי שלא משתדל לשמה, גורם לפירוד בין ו' לה' בשם הוי"ה, ומפריד "מי" שהיא הבינה מ"אלה" שהם זו"ן וחיבורם הוא סוד המשכת השפע למלכות הנקראת אלהים, ומכאן נלמד שהרוצה שתפילתו תתקבל חייב לעסוק בתורה לשמה.

וְאִי אִינוּן טָבִין אִתְּמָר בְּהוּ ואם הם טובים דהיינו שאוחזים במידת היסוד שנקרא טוב נאמר בהם "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית מו, ח) וְכוּ' וּכְדֵין עָלִין לְגוֹ ואז נכנסים לתוך היכל התפילה ועומדים שם לפני המלך. וְאִי לָא, ואם אינם נאמר "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם" (ישעיהו א, יב) וְכוּ' שמפרדים מידת 'מי' שהיא הבינה ממידת 'זאת' שהיא המלכות.

לְבָתַר שְׁכִינְתָּא אִיתִיאַת לוֹן קַמֵּי מַלְכָּא לאחר שנבדקים אם ראויים להיכנס, מכניסה אותם השכינה לפני המלך. וּמַלְכָּא שָׁאִיל הָכִי נָמֵי 'מִי אֵלֶּה'? והמלך / ז"א שואל גם כן 'מי אלה'? שְׁכִינְתָּא אַתִיבַת לֵיהּ והשכינה משיבה לו "בָּנַי הֵם" (בראשית מח, ט), אִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְּלִין עָלַי בְּכַמָּה פִּיקּוּדִין בְּכַמָּה תִּקּוּנִין אלו הבנים שמשתדלים עלי בכמה מצוות ובכמה תיקונים להשיב אותי להיכל המלך. "אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה" (שם), "אשר" היא הבינה מקור שפע, "נתן לי" הוא הצדיק המשפיע את השפע היורד מאימא למלכות הנקראת אלהי"ם דָּא צַדִּיק, דְּאִתְּמָר בְּהוּ זֶרַע קֹדֶשׁ וזה הוא היסוד / צדיק שנאמר בו זרע "קודש" שהוא נמשך מאבא הנקרא "קודש" ונסתר באימא ויחודם הוא מקור השפע, ואימא היא המורידה את השפע ליסוד. מִיָּד פָּתְחִין תַּרְעִין קָמַיְיהוּ וְעָאלִין וּמְעַטְּרִין עִטְרִין לְמַלְכָּא כִּדְקַחֲזֵי, מיד כשמלמדת השכינה זכות על בניה ועולה מעוטרת בעיטרותיה שהם העולמות הכלולים בתוכה, מיד נפתחים השערים לפני השכינה והבנים ומעטרים את המלך בשפע הנשפע עליו מאבא ואימא כראוי.

> שער חמישי – שער התורה

תַּרְעָא חֲמִישָׁאָה תַּרְעָא דְּאוֹרַיְתָא. שער חמישי שער התורה. דָּא לָא אִתְגַּלִיאַת אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּקָרָאן יִשְׂרָאֵל בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּצִיבּוּרָא. זה השער לא מתגלה אלא בשעה שקוראים ישראל בתורה בציבור. דִּכְדֵין תּוֹרָה אִתְגַּלִיאַת קָמַיְיהוּ וְאִתְמַסְּרַת לְהוּ. ואז התורה מתגלית לפניהם ונמסרת להם. וּבְגִין כָּךְ גְּזֵירָתָא דָּא הֲוַת בְּגִין דְּלָא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. לכן, תקנת הקריאה בתורה בציבור נועדה כדי שלא תשתכח תורה מישראל. אִי תֵּימָא דְּאִינוּן מְבִינִין מַאי דִּכְתִיב? לָאו הֲכִי, אם תשאל, שהם מבינים את מה שכתוב, דהיינו את עומק דברי התורה? לא כך, אֶלָּא דְּבַהּ אִתְגַּלֵּי גִּלּוּיָא דִּנְהוֹרָא דְּקָאִים לְאַחְסְנָא אוֹרָיְתָא לְיִשְׂרָאֵל וַדַּאי. אלא שבקריאה מתגלה גילוי האור שמיועד להורשת התורה לישראל ודאי. כְּדֵין וְהַמַּשְׂכִּילִים, לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא. ולכן נאמר "המשכילים" להתקין תיקון שלם מצד אבא ואמא, ואז נאמר, כְּדֵין אִתְּמָר "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם" (דברים ד, מד) וְכוּ'. וּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי אָמְרִין ומלאכים עליונים אומרים "מָה רַב טוּבְךָ" (תהלים לא, כ) וְכוּ' דָּא אוֹרָיְתָא טובך זו התורה. כְּדֵין ואז "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים ד, ד) מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא מצד של מטה ישראל דבקים בז"ון, וזו"ן באבא ואמא. "חַיִּים" מִסִּטְרָא מצד דְּטְעָמִים וּנְקוּדּוֹת אבא ואמא. "הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", שְׁמָא שָׁלִים דְּאַסְגֵּי וְאָזִיל וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן, חיבור יהו"ה ואלהי"ם שם שלם שהולך וגדל ודאי. אשרי חלקם: