תיקוני זוהר תניינא | דף עו תקונא תלתין ותמניא

תוכן הדף

> נחלת השבטים לפי הסדרים העליונים

> סוד התגין שעל האותיות

> דרך הנהגת האותיות והמשכת השפע אליהם

> סוד המקלות בשקתות המים

 

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְמַנְיָא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא בִּיאַת הָאָרֶץ וְכִיבּוּשָׁא דִּילַהּ. דְּכַמָּה אִינוּן (דף עו' עמוד א')  דְּקָמוּ לְקַטְרְגָא לוֹן. כְּדֵין יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת וַדַּאי לְמֵיקָם לְקִבְלַיְיהוּ. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) בְּזִמְנָא דְּאִתְפַּלְּגַת לְשִׁבְטִין, וְקָיְימוּ כֻּלְהוֹ בְּדוּכְתַּיְיהוּ לְפוּם סְדָרִין עִלָּאִין. כְּדֵין אִתְּמָר בְּהוּ "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל" (דברים ד, ז) דְּקַיְּימִין וּמִתְחַבְּרָן לְאִינּוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. וְכֻלְהוֹ סִטְרִין דִּלְבַר דָּחֲלִין מִינַּיְיהוּ.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' כַּמָּה עִלָּאִין אִינוּן רָזִין דְּאוֹרַיְתָא. דְּהָא בְּכָל אָת דְּאוֹרַיְתָא אִית כַּמָּה רָזִין. וַאֲפִילוּ בְּכָל קוֹץ וְקוֹץ, דְּאִתְּמָר בְּהוּ 'עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת' (עירובין כא). דְּקוֹצִין אִלֵּין כְּגוֹן קוֹצִין דיודי"ן ודווי"ן. וְאִתְּמָר בְּהוּ "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ" (תהלים מב, ח) דְּקוֹצִין אִלֵּין אִינוּן צִינּוֹרִין, דְּמִינַּיְיהוּ אִתְמַלְּיָין אַתְוָן מֵאִימָּא עִלָּאָה. וְרָזָא דָּא כֻּלְהוֹ אַתְוָן מִבִּינָה נָפְקִין, וְעִם כָּל דָּא לָא אִתְפְּרָשׁוּ מִינַּהּ, אֶלָּא כֻּלְהוֹ קְשִׁירִין בַּהּ. בְּמַאי? בְּאִלֵּין קוֹצִין.

וְאִית אַתְוָן דְּאִית בְּהוּ תְּלָתָא תָּגִין. וְאִית דְּאִית בְּהוּ חַד. וְאִית דְּלֵית בְּהוּ כְּלָל. אַמַּאי הָכֵי? אֶלָּא כֻּלְהוֹ אַתְוָן קְשִׁירִין אִינוּן בִּמְקוֹרָא דִּילְהוֹן. אִית דְּאִתְגַּלִּיאַת עֲלַיְיהוּ אִימָּא דְּאִיהִי מְקוֹרָא, בְּרָזָא דִּתְלַת אֲבָהָן, וְאִינּוּן תְּלָת תָּגִין. אִית דְּאִתְגַּלִּיאַת עֲלַיְיהוּ בְּרָזָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְדָא תָּג חַד. וְאִית דְּאִינוּן קְשִׁירִין בַּהּ, אֲבָל לָא אִתְגַּלִיאַת עֲלַיְיהוּ כְּלָל. וְאִלֵּין צִינּוֹרִין, לְכָל חַד אִית תְּהוֹמָא חַד לְעֵילָא, דְּמִתָּמָן אִיתְמְלֵי (דף עו' עמוד ב')  הַהוּא צִינוֹרָא. וּבְזִמְנָא דְּהַהוּא צִינוֹרָא אִתְּעַר, תְּהוֹמָא אִתְּעַר לְקִבְלֵיהּ לְמַלְּאָה לֵיהּ. בְּגִין כָּךְ "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ" (תהלים מב, ח). וְאִלֵּין "בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם" (בראשית ל, לח), דְּתָמָן שָׁוֵי יַעֲקֹב חוּטְרִין דִּילֵיהּ, וְכֹלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה.

תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב הֲוֵי רָעֵי עָנָא. מַאי עָנָא? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל אִינוּן עָנָא, דִּכְתִיב "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי" (יחזקאל לד, לא). אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִשְׁתְּלִימוּ, אִינוּן אָדָם. וְהַשְׁתָּא בְּרָזָא דְּעָנָא אַפִּיק לוֹן יַעֲקֹב מִגּוֹ עָאנִין דְּלָבָן. וְרָזָא דָּא "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם" (בראשית לא, ט) וַיַּצֵּל מַמָּשׁ, דְּשָׁזִיב לוֹן וּפָרִיק לוֹן. וּבְשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ אָזְלִין לְאִתְחַבְּרָא בְּאִינוּן שִׁקֲתוֹת הַמַּיִם, שָׁוֵי חוּטְרִין וְדָא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבְהוּ "פְּצָלוֹת לְבָנוֹת" (בראשית ל, לז) מִסִּטְרָא דִּימִינָא. וּבְרָזָא דָּא אַמְשִׁיךְ אִתְעֲרוּתָא מַאי דְּאַמְשִׁיךְ. וְאִינּוּן דְּמִתְעָרְבֵי בְּאִינוּן עָאנִין, אִתְדְּבָקוּ בְּאִינוּן חוּטְרִין, לְנָפְקָא מִגַּוַּיְיהוּ לְאִתְדַּבְּקָא בִּסְטַר קַדִּישָׁא.
וְתָא חֲזֵי, בְּאִלֵּין קוֹצִין תַּלְיָין תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. דְּהָא כָּל מַאי דְּאִתְחֲזֵי לְמֵיתֵי בְּגוֹ אַתְוָן, בְּאִינוּן קוֹצִין אָתֵי וַדַּאי. וְקוֹצִין אִינוּן דַּקִּיקִין. לְבָתַר לְתַתָּא אִתְפַּשְׁטוּ אַתְוָן וְאִתְמַלְּיָין כִּדְקָא יָאוּת. וְאִלֵּין קוֹצִין אִינוּן "שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב" (שיר השירים ה, יא). שְׁחוֹרוֹת,

ביאור נופת צופים

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְמַנְיָא

> נחלת השבטים לפי הסדרים העליונים

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא בִּיאַת הָאָרֶץ וְכִיבּוּשָׁא דִּילַהּ. דְּכַמָּה אִינוּן (דף עו' עמוד א') דְּקָמוּ לְקַטְרְגָא לוֹן. זו ביאת הארץ וכיבושה. שכמה הם שעמדו לקטרג על ישראל (ראה), כְּדֵין יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת וַדַּאי לְמֵיקָם לְקִבְלַיְיהוּ. ואז, הצטרכה יד החזקה ודאי לקום כנגדם.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) בְּזִמְנָא דְּאִתְפַּלְּגַת לְשִׁבְטִין, וְקָיְימוּ כֻּלְהוֹ בְּדוּכְתַּיְיהוּ לְפוּם סְדָרִין עִלָּאִין. בזמן שנחלקה הארץ לשבטים, ועמדו כולם בנחלתם כפי הסדרים העליונים, אז נאמר בהם, כְּדֵין אִתְּמָר בְּהוּ "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל" (דברים ד, ז) דְּקַיְּימִין וּמִתְחַבְּרָן לְאִינּוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. שעומדים ומתחברים לאותם מדרגות עליונות קדושות שבהם נמצא שורשם, וְכֻלְהוֹ סִטְרִין דִּלְבַר דָּחֲלִין מִינַּיְיהוּ. וכל אותם הצדדים שמחוץ לקדושה פוחדים מהם.

> סוד התגין שעל האותיות

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר', והנה אליהו הנביא הנאמן בא, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, כַּמָּה עִלָּאִין אִינוּן רָזִין דְּאוֹרַיְתָא. דְּהָא בְּכָל אָת דְּאוֹרַיְתָא אִית כַּמָּה רָזִין. כמה עליונות הן סודות התורה, שהרי בכל אות ואות שבתורה יש כמה סודות. וַאֲפִילוּ בְּכָל קוֹץ וְקוֹץ, דְּאִתְּמָר בְּהוּ ואפילו בכל קוץ וקוץ, שנאמר בהם, 'עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת' (עירובין כא). דְּקוֹצִין אִלֵּין כְּגוֹן קוֹצִין דיודי"ן ודווי"ן, והקוצין הם כדוגמת הקוצין שיש באותיות יודי"ן וווי"ן, שנאמר בהם וְאִתְּמָר בְּהוּ "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ" (תהלים מב, ח) דְּקוֹצִין אִלֵּין אִינוּן צִינּוֹרִין, שהקוצין האלה הם צינורות, דְּמִינַּיְיהוּ אִתְמַלְּיָין אַתְוָן מֵאִימָּא עִלָּאָה, שמהם מתמלאות האותיות בשפע הנמשך מאימא עילאה. וְרָזָא דָּא, כֻּלְהוֹ אַתְוָן מִבִּינָה נָפְקִין, וְעִם כָּל דָּא לָא אִתְפְּרָשׁוּ מִינַּהּ, וסוד זה, כל האותיות יוצאות מאימא עילאה ויורדות לזו"ן, ועם כל זה, לא נפרדות ממנה, אֶלָּא כֻּלְהוֹ קְשִׁירִין בַּהּ. בְּמַאי? בְּאִלֵּין קוֹצִין. אלא, כולם קשורים בה והיא ממשיכה אליהם שפע. במה? באלה הקוצין שהם הצינורות דרכם יורד השפע לאותיות.

> דרך הנהגת האותיות והמשכת השפע אליהם

וְאִית אַתְוָן דְּאִית בְּהוּ תְּלָתָא תָּגִין. וְאִית דְּאִית בְּהוּ חַד. וְאִית דְּלֵית בְּהוּ כְּלָל. ויש אותיות שיש בהן שלשה תגין, ויש שיש בהן תג אחד, ויש שאין בהם כלל תגין, אַמַּאי הָכֵי? אֶלָּא כֻּלְהוֹ אַתְוָן קְשִׁירִין אִינוּן בִּמְקוֹרָא דִּילְהוֹן. מדוע כך? אלא כל האותיות קשורות הן למקורן, אִית דְּאִתְגַּלִּיאַת עֲלַיְיהוּ אִימָּא דְּאִיהִי מְקוֹרָא, בְּרָזָא דִּתְלַת אֲבָהָן, וְאִינּוּן תְּלָת תָּגִין. ויש שאימא שהיא מקורן מתגלית עליהן בסוד ג' אבות, וחיבור זה נעשה באמצעות ג' תגין. אִית דְּאִתְגַּלִּיאַת עֲלַיְיהוּ בְּרָזָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְדָא תָּג חַד. ויש מתגלית עליהן בסוד עמודא דאמצעיתא, וזה באמצעות תג אחד. וְאִית דְּאִינוּן קְשִׁירִין בַּהּ, אֲבָל לָא אִתְגַּלִיאַת עֲלַיְיהוּ כְּלָל. יש שהם קשורים בה אבל היא לא מתגלית עליהם כלל והן האותיות ללא התגין. וְאִלֵּין צִינּוֹרִין, לְכָל חַד אִית תְּהוֹמָא חַד לְעֵילָא, דְּמִתָּמָן אִיתְמְלֵי (דף עו' עמוד ב') הַהוּא צִינוֹרָא. ואלה הצינורות, לכל אחד יש תהום / מקום עמוק אחד למעלה, וּבְזִמְנָא דְּהַהוּא צִינוֹרָא אִתְּעַר, תְּהוֹמָא אִתְּעַר לְקִבְלֵיהּ לְמַלְּאָה לֵיהּ. ובאותו הזמן שאותו צינור מתעורר לקבל שפע, אותו התהום הקשור אליו מתעורר כנגדו למלא אותו, לכן נאמר, בְּגִין כָּךְ "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ" (תהלים מב, ח). וְאִלֵּין ואלה רמוזים "בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם" (בראשית ל, לח) שהם מקום בריכות השפע, דְּתָמָן שָׁוֵי יַעֲקֹב חוּטְרִין דִּילֵיהּ, וְכֹלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה ושם שם יעקב את המקלות שלו, שהם היו הצינורות בסוד התגין, והכל בסוד עליון.

> סוד המקלות בשקתות המים

תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב הֲוֵי רָעֵי עָנָא. מַאי עָנָא? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל אִינוּן עָנָא, דִּכְתִיב בו וראה, יעקב היה רועה צאן. מה סוד הצאן? אלו הם ישראל שנאמר בהם "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי" (יחזקאל לד, לא) וזה בזמן הגלות שיש מזיקים הרוצים לפגוע ח"ו בעדר. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִשְׁתְּלִימוּ, אִינוּן אָדָם אבל בזמן שיושלמו, הם בסוד אדם. וְהַשְׁתָּא בְּרָזָא דְּעָנָא אַפִּיק לוֹן יַעֲקֹב מִגּוֹ עָאנִין דְּלָבָן. ועתה, בסוד צאן קדושים, הוציא אותם יעקב מתוך העדר הטמא של לבן, וזה סוד וְרָזָא דָּא "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם" (בראשית לא, ט) וַיַּצֵּל מַמָּשׁ, דְּשָׁזִיב לוֹן וּפָרִיק לוֹן. ששמר עליהם וגאל אותם. וּבְשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ אָזְלִין לְאִתְחַבְּרָא בְּאִינוּן שִׁקֲתוֹת הַמַּיִם, ובשעה שהיו הולכים להתחבר באלו שקתות המים, שָׁוֵי חוּטְרִין וְדָא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. שם את מקלות וזה עמודא דאמצעיתא, וּבְהוּ "פְּצָלוֹת לְבָנוֹת" (בראשית ל, לז) מִסִּטְרָא דִּימִינָא ובהם פיצל פְּצָלוֹת לְבָנוֹת שהם סוד גילוי שליטת החסד שהוא מצד הימין על עמודא דאמצעיתא. וּבְרָזָא דָּא אַמְשִׁיךְ אִתְעֲרוּתָא מַאי דְּאַמְשִׁיךְ, ובסוד זה המשיך התעוררות מה שהמשיך, וְאִינּוּן דְּמִתְעָרְבֵי בְּאִינוּן עָאנִין, אִתְדְּבָקוּ בְּאִינוּן חוּטְרִין, ואלו שהיו מעורבים באותו הצאן שהיה שורשם בקדושה, נדבקו באלו המקלות כענין דבקות התגין באותיות, לְנָפְקָא מִגַּוַּיְיהוּ לְאִתְדַּבְּקָא בִּסְטַר קַדִּישָׁא, להוציאם מתוכם, ולדבקם בצד הקדושה.

וְתָא חֲזֵי, בְּאִלֵּין קוֹצִין תַּלְיָין בא וראה, באלו הקוצים תלויים תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. דְּהָא כָּל מַאי דְּאִתְחֲזֵי לְמֵיתֵי בְּגוֹ אַתְוָן, בְּאִינוּן קוֹצִין אָתֵי וַדַּאי, וְקוֹצִין אִינוּן דַּקִּיקִין. שהרי, כל מה שראוי לבוא מאימא ולהיכנס בתוך האותיות, יורד דרך אלה הקוצין ודאי, והקוצין הם דקיקים, ורומזים לשפע ממקור עליון. לְבָתַר לְתַתָּא אִתְפַּשְׁטוּ אַתְוָן וְאִתְמַלְּיָין כִּדְקָא יָאוּת. אח"כ התפשטו האותיות בכח השפע שקבלו והתמלאו מהצינורות כמו שראוי. וְאִלֵּין קוֹצִין אִינוּן ואלה הקוצין הם "שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב" (שיר השירים ה, יא). שְׁחוֹרוֹת, אוּכְמִין מִסִּטְרָא דְּדִינָא, לְאַקָּמָא כֹּלָּא בִּתְחוּמֵיהּ הקוצין שחורים מצד הדין, כדוגמת צינורות שחורים דרכם זורמים המים הצלולים, להעמיד את השפע היורד במקומו, ולמנוע מי שלא צריך לקחת חלק בשפע.