תיקוני זוהר תניינא | דף פ המשך תקונא תלתין ותמניא

תוכן הדף

> בהריסת בית גאים, יהרס גם גוג, ותהיה הבדלה בין אור לחושך

> ירחו, המקום הראשון לאחיזת הס"א בארץ, וע"כ נחרבה בראשונה

> המשכת השפע בחיות הקודש הנוצצים ככוכבים

בְּגִין כָּךְ שָׁבִיק אֲתַר לְסִטְרָא אַחֲרָא (דף פ' עמוד א') לְמֵיקָם בֵּיהּ, דְּלָא יְקַטְרְגוּן וְלָא יְעַרְבְּבוּן סְטַר קַדִּישָׁא. בְּגִין כָּךְ בֵּיתָא דָּא אֶתְיָהִיב לְהוּ, בְּגִין דִּיהוֹן מֻפְרָשִׁין מִגּוֹ קוּדְשָׁא. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי "בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהֹוָה" (משלי טו, כה), בְּגִין דְּיָתִּיר אִתְגָּאָן סִטְרִין אִלֵּין, דְּלָא אִתְחָזֵי. בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ לְאַעַקְרָא בֵּיתָא דָּא מֵעָלְמָא. אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְנַטִּיל בֵּיתָא דָּא מִינַּיְיהוּ, אִינוּן אָזְלִין כִּכְלָבִין כְּפִינִין, וְאַהַדְרָן אַנְפִּין לְגַבֵּי קוּדְשָׁא. בְּגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִצְטְרִיךְ לְמֵיקָם לְקִבְלַיְיהוּ בְּחֵילָא תַּקִּיפָא.

תָּא חֲזֵי, רָזָא דָּא גּוֹג רַשִׁיעָא, דְּהָא בְּזִמְנָא דְּבֵיתָא דָּא יִתְהָרֵס, יִתְבַּדְּרוּן אִינוּן דַּרְגִּין הָכָא וְהָכָא, דְּלָא יֵכְלוּן לְמֵיקָם. עַד דְּמִינַּיְיהוּ יִתְכַּנְּשׁוּן מָאן דְּיִתְכַּנְּשׁוּן, וְיִבְעוּן לְאַהַדְרָא אַנְפִּין לְקוּדְשָׁא. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהֹוָה חוֹמַת אֵשׁ" (זכריה ב, ט). בְּגִין כָּךְ "בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהֹוָה" (משלי טו, כה). כְּדֵין בְּהַהוּא זִמְנָא "וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה" (משלי טו, כה), דָּא גְּבוּל דְּבֵיהּ "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד).

תָּא חֲזֵי, כְּגַוְנָא דָּא בְּשַׁעְתָּא דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא כְּתִיב "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת" (יהושע ו, א) דְּתָמָן הֲווּ מִתְתַּקְּפָן כֻּלְהוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין, וְדָא אִתְבַּר בְּקַדְמִיתָא. וּבְקַדְמִיתָא יַרְדֵּן אִתְבְּזַע. דְּסִטְרִין אָחֲרָנִין לְתַתָּא הֲווּ מִתְתַּקְּפָן. וְכֵיוָן דְּאִתְעָרוּ עֲלַיְיהוּ דַּרְגִּין עִלָּאִין, אִלֵּין דִּלְתַתָּא לָא שָׁלְטוּ, וְכֻלְהוֹ סִטְרִין אָחֲרָנִין אִתְבָּרוּ. כְּגַוְנָא דָּא (דף פ' עמוד ב') "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם" (יהושע י, יב) וְכוּ'. כֵּיוָן דְּאִתְחֲרָבַת יְרֵחוֹ, אִתְּמָר בַּהּ "אָרוּר הָאִישׁ" (יהושע ו, כו) וְכוּ' בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב אֲתַר תּוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה. אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא כֻּלְהוֹ הֲווּ מִתְתַּקְּפִין תָּמָן. כֵּיוָן דְּדָא אִתְנְטִילַת מִינַּיְיהוּ, אַהְדַּרוּ אַנְפִּין לְגַבַּיְיהוּ. וְרָזָא דָּא ל"א מְלָכִים. כְּדֵין יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַיְיהוּ לְשֵׁזָבָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן.

וְהָא רַעֲיָא מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְכוּ', דָּא זֹהַר דְּנָהִיר בִּנְהֹורִין דִּילֵיהּ לְכָל סְטַר. וְאִיהוּ זֹהַר דְּנָפִיק מֵרָקִיעַ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ" (יחזקאל א, כב) דְּהָא מִינֵּיהּ אִתְמַלְּיָין כֻּלְהוֹ חֵיוָן בִּרְכָאָן וּנְהוֹרִין. וּבְזִמְנָא דְּאִתְמַלְּיָין אִתְּמָר בְּהוּ "וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל" (יחזקאל א, ז). וְאִלֵּין נִיצוֹצִין נָפְקִין כְּכוֹכְבַיָּא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, ג). וְאִלֵּין כּוֹכְבַיָּא, כַּמָּה מַלְאָכַיָּא קַיְימָן לְנַטְּלָא לְהוּ וּלְאַפָּקָא עוֹבָדֵיהוֹן בְּעָלְמָא. עַל אִלֵּין כְּתִיב "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וְכוּ' כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה) כְּאִלֵּין כּוֹכְבַיָּא מַמָּשׁ דְּנָפְקִין מֵחֵיוָן עִלָּאִין. "כֹּה" מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי נְטָלַת לוֹן וּמַפְקַת מִילִין לְעוֹבָדֵיהוֹן. אֲבָל כּוֹכָבִים אָחֲרָנִין אִתְּמָר בְּהוּ "וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכוּ' וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל" (ישעיהו לד, ד) אִלֵּין אוּמִין דִּלְתַתָּא. בְּגִין כָּךְ "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם" (יהושע י, יב) וְכוּ' לְנַטְּלָא חֵילָא דָּא. וְאִלֵּין שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ דִּכְתִיב בְּהוּ "וְחָפְרָה" (ישעיהו כד, כג) וְכוּ'. וְדָא יָד הַחֲזָקָה דְּאֶתְיָהִיב לְהוּ וַדַּאי. דְּהָא מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה אִתְבַּר חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא וּקְדוּשָּׁתָא שַׁלְטַת בְּעָלְמָא.

ביאור נופת צופים

בְּגִין כָּךְ שָׁבִיק אֲתַר לְסִטְרָא אַחֲרָא (דף פ' עמוד א') לְמֵיקָם בֵּיהּ, דְּלָא יְקַטְרְגוּן וְלָא יְעַרְבְּבוּן סְטַר קַדִּישָׁא. לכן, נתן מקום לסטרא אחרא להיות בו, שלא יקטרגו שאין להם מקום, ולא יערבבו את צד הקדושה בטומאתם, בְּגִין כָּךְ בֵּיתָא דָּא אֶתְיָהִיב לְהוּ, בְּגִין דִּיהוֹן מֻפְרָשִׁין מִגּוֹ קוּדְשָׁא. לכן, בית זה – בית גאים, הנקרא בשל היותם מתגאים כנגד הקדושה – ניתן להם, כדי שהם יהיו מפורדים מתוך הקדושה. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי, אבל לעתיד לבוא נאמר "בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהֹוָה" (משלי טו, כה) יסח מלשון יהרס, בְּגִין דְּיָתִּיר אִתְגָּאָן סִטְרִין אִלֵּין, דְּלָא אִתְחָזֵי. בגלל שהתגאו אלו צדדי הטומאה יתר על המידה, ולא כראוי, בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ לְאַעַקְרָא בֵּיתָא דָּא מֵעָלְמָא. לכן, צריך לעקור בית גאים מהעולם. אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְנַטִּיל בֵּיתָא דָּא מִינַּיְיהוּ, אִינוּן אָזְלִין כִּכְלָבִין כְּפִינִין, וְאַהַדְרָן אַנְפִּין לְגַבֵּי קוּדְשָׁא. אבל בוא וראה, בשעה שילקח בית זה מהם וה' יהרוס אותו, יהיו אלו הצדדים הטמאים הולכים ככלבים רעבים, ויחזירו פניהם אל הקדושה, בְּגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִצְטְרִיךְ לְמֵיקָם לְקִבְלַיְיהוּ בְּחֵילָא תַּקִּיפָאלכן, הקב"ה יצטרך לעמוד כנגדם בכוח תקיף.

> בהריסת בית גאים, יהרס גם גוג, ותהיה הבדלה בין אור לחושך

תָּא חֲזֵי, רָזָא דָּא גּוֹג רַשִׁיעָא, דְּהָא בְּזִמְנָא דְּבֵיתָא דָּא יִתְהָרֵס, יִתְבַּדְּרוּן אִינוּן דַּרְגִּין הָכָא וְהָכָא, דְּלָא יֵכְלוּן לְמֵיקָם. בוא וראה, זה סוד גוג הרשע, ובזמן שבית גאים יהרס, יתפזרו אלו דרגות הסטרא אחרא לכאן ולכא, כדי שלא יוכו לעמוד. עַד דְּמִינַּיְיהוּ יִתְכַּנְּשׁוּן מָאן דְּיִתְכַּנְּשׁוּן, וְיִבְעוּן לְאַהַדְרָא אַנְפִּין לְקוּדְשָׁא. עד שמהם יאספו מי שיאספו, וירצו להחזיר פניהם לקדושה, באותו הזמן נאמר בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהֹוָה חוֹמַת אֵשׁ" (זכריה ב, ט) חומת אש להבדיל בין האור ובן החושך, כדי שלא יתקרבו לקדושה. בְּגִין כָּךְ לכן "בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהֹוָה" (משלי טו, כה). כְּדֵין בְּהַהוּא זִמְנָא, ואז באותו הזמן נאמר "וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה" (משלי טו, כה) יבסס את גבולה תחומה של האלמנה/ שכינה שנעשקה על ידי בית גאים, דָּא גְּבוּל דְּבֵיהּ זה הגבול שנאמר בו "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד).

> ירחו, המקום הראשון לאחיזת הס"א בארץ, וע"כ נחרבה בראשונה

תָּא חֲזֵי, כְּגַוְנָא דָּא בְּשַׁעְתָּא דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא כְּתִיב בוא וראה, כדוגמת זה, בשעה שנכנסו ישראל לארץ כתוב "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת" (יהושע ו, א) דְּתָמָן הֲווּ מִתְתַּקְּפָן כֻּלְהוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין, וְדָא אִתְבַּר בְּקַדְמִיתָא. ושם ביריחו היו מתחזקים כל הצדדים הטמאים, ולכן ירחו נשברה ראשונה.  וּבְקַדְמִיתָא יַרְדֵּן אִתְבְּזַע. דְּסִטְרִין אָחֲרָנִין לְתַתָּא הֲווּ מִתְתַּקְּפָן. ובתחילה הירדן נקרע, שהסטרא אחרא למטה מתחת לקדושה היו מתחזקים, וְכֵיוָן דְּאִתְעָרוּ עֲלַיְיהוּ דַּרְגִּין עִלָּאִין, אִלֵּין דִּלְתַתָּא לָא שָׁלְטוּ, וְכֻלְהוֹ סִטְרִין אָחֲרָנִין אִתְבָּרוּ. וכיוון שהתעוררו עליהם המדרגות העליונות של הקדושה, אלה שלמטה לא שלטו, וכל הסטרא אחרא נשברו.  כְּגַוְנָא דָּא וכדוגמת זה היה בעניין (דף פ' עמוד ב') "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם" (יהושע י, יב) וְכוּ' . כֵּיוָן דְּאִתְחֲרָבַת יְרֵחוֹ, אִתְּמָר בַּהּ כיון שנחרבה ירחו נאמר בה "אָרוּר הָאִישׁ" (יהושע ו, כו) וְכוּ' בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב אֲתַר תּוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה. כדי שלא לתת שוב מקום לסטרא אחרא לשלוט. אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא כֻּלְהוֹ הֲווּ מִתְתַּקְּפִין תָּמָן. כֵּיוָן דְּדָא אִתְנְטִילַת מִינַּיְיהוּ, אַהְדַּרוּ אַנְפִּין לְגַבַּיְיהוּ. אבל, בוא וראה, תחילה היו כולם מתחזקים שם בירחו, כיון שזו נחרבה ונלקחה מהם, החזירו פניהם כלפי הקדושה להילחם בה, וְרָזָא דָּא ל"א מְלָכִים. כְּדֵין יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַיְיהוּ לְשֵׁזָבָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן. וזה סוד ל"א מלכים. ואז "יד החזקה" הוצרכה להתחזק כנגדם להציל את ישראל. אשרי חלקם.

> המשכת השפע בחיות הקודש הנוצצים ככוכבים

וְהָא רַעֲיָא מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה משה רבנו הרועה הנאמן פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְכוּ', דָּא זֹהַר דְּנָהִיר בִּנְהֹורִין דִּילֵיהּ לְכָל סְטַר. זה הזוהר המאיר באורותיו לכל צד. וְאִיהוּ זֹהַר דְּנָפִיק מֵרָקִיעַ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והוא הזוהר היוצא מהרקיע שנאמר בו "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ" (יחזקאל א, כב) דְּהָא מִינֵּיהּ אִתְמַלְּיָין כֻּלְהוֹ חֵיוָן בִּרְכָאָן וּנְהוֹרִיןוממנו מתמלאים כל חיות הקודש ברכות ואורות. וּבְזִמְנָא דְּאִתְמַלְּיָין אִתְּמָר בְּהוּ ובשעה שמתמלאים בשפע נאמר בהם, "וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל" (יחזקאל א, ז) והם מתנוצצים מהאורות שמאירים אליהם. וְאִלֵּין נִיצוֹצִין נָפְקִין כְּכוֹכְבַיָּא, ואלו הניצוצין יוצאים ומאירים ככוכבים, שנאמר בהם, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, ג). וְאִלֵּין כּוֹכְבַיָּא, כַּמָּה מַלְאָכַיָּא קַיְימָן לְנַטְּלָא לְהוּ וּלְאַפָּקָא עוֹבָדֵיהוֹן בְּעָלְמָא. ואלה הכוכבים, כמה מלאכים עומדים לקחת מהם שפע, ולהוציא פעולותיהם בעולם, ועליהם כתוב עַל אִלֵּין כְּתִיב "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וְכוּ' כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה) כְּאִלֵּין כּוֹכְבַיָּא מַמָּשׁ דְּנָפְקִין מֵחֵיוָן עִלָּאִין. כאלה הכוכבים ממש שיוצאים מחיות הקודש העליונות המקבלות מהשכינה. "כֹּה" מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי נְטָלַת לוֹן וּמַפְקַת מִילִין לְעוֹבָדֵיהוֹן. "כה" מצד השכינה שהיא לוקחת את השפע מכל המדריגות שמעליה, ונוטלת את החיות שהם משמשיה להוציא את הדברים לפועל.