תיקוני זוהר תניינא | דף פב המשך תקונא תלתין ותמניא

תוכן הדף

יש ללחוץ על הטקסט הזה העריכה כדי לשנות את הטקסט הזה.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קולהע צופעט למרקוח איבן איף, ברומץ כלרשט מיחוצים. קלאצי צש בלי.

(דף פב' עמוד א')  דִּבְקַדְמִיתָא "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" (דברים יב, ט) בְּזִמְנָא דַּהֲווֹ כֹבְשִׁין לַהּ לְאַרְעָא, דְּקִטְרוּגָא הֲוָה מִשְׁתַּכֵּחַ לְגַבַּיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". כֵּיוָן דְּאִתְקַם מַקְדְּשָׁא וְיִשְׂרָאֵל הֲווּ קָיְימִין בְּאַתְרֵיהוֹן, כְּדֵין "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". דִּבְהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהֹוָה" (תהלים קב, טז). וְרָזָא דָּא "יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו, יח), דִּשְׁכִינְתָּא אִתְּתַּקְּפַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, וּדְחִילוּ דִּילַהּ נָפִיל עַל כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

פָּתַח רַעֲיָא מְהֵימְנָא וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי אִצְטְרִיךְ הָשַׁתָּא לְיַשְּׁבָא בְּאַתְרֵיהוֹן כֻּלְהוֹ נִשְׁמָתִין דְּסָלְקִין לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרַיְיהוּ. וְכֻלְהוֹ יִשְׂרָאֵל דְּסָלְקִין לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרָא דִּלְהוֹן כִּדְקָא יָאוּת. וְדָא "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י). דְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹבִין דִּלְהוֹן אִתְנְטִילַת מִנְּהוֹן אַרְעָא וְאִתְמַסְּרַת לְנוּכְרָאִין. וְאִינּוּן הָכִי נָמֵי כֵּיוָן דְּנָפְקוּ מִינַּהּ אִתְּמָר בְּהוּ 'הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ' (כתובות קי). דְּהָא כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִיק מִינַּיְיהוּ וְאִינּוּן קָיְימִין בְּגוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין. וְהַשְׁתָּא יִסְתַּלְּקוּן כֻּלְהוֹ לְאִתְחַבְּרָא בְּשְׁכִינְתָּא. בְּאָן אֲתַר? אֶלָּא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא וַדַּאי, דְּאִיהִי אֲחוּזָה דִּלְהוֹן, דִּכְדֵין תָּבִין לְאִתְחַבְּרָא בַּהּ, וּמִתַּמָּן לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרֵיהוֹן. וְרָזָא (דף פב' עמוד ב') דָּא "וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י). וְאִתְּמָר בְּהוּ "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה" (ישעיהו סא, ט).

דִּבְגָלוּתָא אִתְּמָר 'אוֹי לוֹ לְמֶלֶךְ שֶּׁהֶגְלָה אָת בָּנָיו וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחָן אֲבִיהֶם' (ברכות ג). מַאי אוֹי? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, תְּרֵין שְׁמָהָן קַדִּישִׁין אִינוּן כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וְאִלֵּין הוי"ה ואהי"ה, דָּא דִּלְגַו וְדָא מִלְּבַר. וּבְכֹלָּא הוי"ה ואהי"ה אִינוּן מְקוֹרָא דְּכָל שְׁמָהָן. בְּזִמְנָא דְּחוֹבָא גָּרִים תְּרֵין ו"י דהוי"ה אִסְתָּלָקוּ. לְגַבֵּי מָאן? אֶלָּא לְגַבֵּי א' עִלָּאָה. וְדָא רָזָא עִלָּאָה.

תָּא חֲזֵי, הַהוּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִיהוּ שָׁרְשָׁא דְּכָל דַּרְגִּין, דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין נָפְקִין מִינֵּיהּ. וּכְגַוְנָא דְּאִיהוּ אָנִיעַ לְהוּ מִלְּגַו, הָכִי אִינוּן עָבְדִין עוֹבְדִין. וּבְשַׁעֲתָא דְּמִסְתַּלְקָן דְּלָא לְמֶעְבַּד, לְאָן אֲתַר מִסְתַּלְּקָן? אֶלָּא לְגַבֵּי מְקוֹרָא עִלָּאָה דְּנָפְקוּ מִינֵּיהּ וְדָא א'. כֹּלָּא אִיהוּ אוֹ"י.

וּלִזְמַנִּין דִּאִסְתַּלְקוּ א"י מֵאֶ'הֱיֶ'ה, י"ו מֵהֲוָיָ'ה, כֹּלָּא אִיהוּ אוֹי. אִלֵּין תְּלָת אַתְוָן דִּאִסְתַּלְקוּ. וְאִשְׁתְּאַר ה"ה ה"ה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "הֵילִילוּ הָהּ לַיּוֹם" (יחזקאל ל, ב). וּלְזִמְנָא אִסְתְּלַק י' מֵאֶהֱיֶ'ה וְי' מֵהֲוָיָ'ה וְאִשְׁתְּאַר אה"ה הו"ה, כְּגוֹן "הֹוָה עַל הֹוָה" (יחזקאל ז, כו). אֲבָל הָכָא אוֹי וַדַּאי, דָּא ו' דְּאִסְתַּלַּק בְּקַדְמִיתָא לְבָתַר י'. וְרָזָא דָּא "וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר" (הושע יא, ט) 'לֹא אָבֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עַד שֶׁאָבֹא' (תענית ה') וְכוּ'. אַמַּאי? אֶלָּא 'אוֹי לַמֶּלֶךְ שֶׁהִגְלָה

ביאור נופת צופים

(דף פב' עמוד א') דִּבְקַדְמִיתָא שבתחילה נאמר "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" (דברים יב, ט) בְּזִמְנָא דַּהֲווֹ כֹבְשִׁין לַהּ לְאַרְעָא, דְּקִטְרוּגָא הֲוָה מִשְׁתַּכֵּחַ לְגַבַּיְיהוּ. בזמן שהיו כובשים את את הארץ, שהקטרוג היה נמצא עליהם, ולכן היה צריך בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". כֵּיוָן דְּאִתְקַם מַקְדְּשָׁא וְיִשְׂרָאֵל הֲווּ קָיְימִין בְּאַתְרֵיהוֹן, כיון שהוקם המקדש, וישראל נמצאו במקומם, אז היתה הנהגת כְּדֵין "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". דִּבְהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב שבאותו הזמן כתוב "וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהֹוָה" (תהלים קב, טז) וזה המורא הגדול, וזה סוד, וְרָזָא דָּא "יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו, יח), דִּשְׁכִינְתָּא אִתְּתַּקְּפַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, וּדְחִילוּ דִּילַהּ נָפִיל עַל כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. שהשכינה התחזקה בו במלך כיון שהיו ביחוד, והפחד שלה נפל על כל אומות העולם. אשרי חלקם של ישראל.

פָּתַח רַעֲיָא מְהֵימְנָא וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי אִצְטְרִיךְ הָשַׁתָּא לְיַשְּׁבָא בְּאַתְרֵיהוֹן כֻּלְהוֹ נִשְׁמָתִין דְּסָלְקִין לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרַיְיהוּ. פתח משה רבנו הרועה הנאמן ואמר, רבי רבי הרמח"ל, ודאי שצריכות עכשיו  להתיישב במקומן כל אותם הנשמות שעולות להתחבר במקורן, וְכֻלְהוֹ יִשְׂרָאֵל דְּסָלְקִין לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרָא דִּלְהוֹן כִּדְקָא יָאוּת. וכל ישראל עולים להתחבר במקורם כמו שראוי, וזה וְדָא "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י). דְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹבִין דִּלְהוֹן אִתְנְטִילַת מִנְּהוֹן אַרְעָא וְאִתְמַסְּרַת לְנוּכְרָאִין. שישראל בעוונות  שלהם, גרמו שנלקחה מהם הארץ ונמסרה לגוים, וְאִינּוּן הָכִי נָמֵי כֵּיוָן דְּנָפְקוּ מִינַּהּ אִתְּמָר בְּהוּ, והנשמות, גם כן, כיון שיצאו ממקורן נאמר בהם 'הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ' (כתובות קי). דְּהָא כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִיק מִינַּיְיהוּ וְאִינּוּן קָיְימִין בְּגוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין. כיון שהקב"ה רחוק מהם בגלות, והם נמצאים בתוך הצדדים הטמאים. וְהַשְׁתָּא יִסְתַּלְּקוּן כֻּלְהוֹ לְאִתְחַבְּרָא בְּשְׁכִינְתָּא. ועכשיו, יעלו כולם להתחבר בשכינה. בְּאָן אֲתַר? אֶלָּא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא וַדַּאי, דְּאִיהִי אֲחוּזָה דִּלְהוֹן, דִּכְדֵין תָּבִין לְאִתְחַבְּרָא בַּהּ, באיזה מקום? בארץ הקדושה ודאי. שהיא האחוזה שלהם, שאז יחזרו להתחבר בה, וּמִתַּמָּן לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרֵיהוֹן ומשם ישובו להתחבר במקורם שהיא השכינה הנקראת הארץ העליונה – שורש ומקור הנשמות. וזה סוד, וְרָזָא (דף פב' עמוד ב') דָּא "וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י). וְאִתְּמָר בְּהוּ ונאמר בהם "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה" (ישעיהו סא, ט).

> צירוף אוי בגלות.

דִּבְגָלוּתָא אִתְּמָר שבגלות נאמר 'אוֹי לוֹ לְמֶלֶךְ שֶּׁהֶגְלָה אָת בָּנָיו וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחָן אֲבִיהֶם' (ברכות ג). מַאי אוֹי? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, תְּרֵין שְׁמָהָן קַדִּישִׁין אִינוּן כְּלָלָא דְּכֹלָּא, מהו שאמר הכתוב אוי? אלא, בוא וראה, שני שמות קדושים הם כללות הכל, והם: וְאִלֵּין הוי"ה ואהי"ה, דָּא דִּלְגַו וְדָא מִלְּבַר זה והם הוי"ה ב"ה מבפנים, ואהי"ה מבחוץ. וּבְכֹלָּא הוי"ה ואהי"ה אִינוּן מְקוֹרָא דְּכָל שְׁמָהָן. ובכל הוי"ה ואהי"ה הם המקור של כל שמות הקודש. בְּזִמְנָא דְּחוֹבָא גָּרִים תְּרֵין ו"י דהוי"ה אִסְתָּלָקוּ. לְגַבֵּי מָאן? אֶלָּא לְגַבֵּי א' עִלָּאָה. וְדָא רָזָא עִלָּאָה. בזמן שהחטא גורם לקלקול, שתי אותיות ו"י של שם הוי"ה ב"ה מסתלקים. לגבי מי? אלא לגבי א' עליונה שהיא סוד היחוד, וזה סוד עליון.

> א' עליונה עתיקא קדישא פועלת בפנימיות העולמות והם נפעלים ממנה.

תָּא חֲזֵי, הַהוּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִיהוּ שָׁרְשָׁא דְּכָל דַּרְגִּין, דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין נָפְקִין מִינֵּיהּ. בוא וראה, ההוא עתיקא קדישא שהוא הראש הנעלם של אריך אנפין, הוא השורש לכל המדרגות, וכל המדרגות יוצאים ממנו, וּכְגַוְנָא דְּאִיהוּ אָנִיעַ לְהוּ מִלְּגַו, הָכִי אִינוּן עָבְדִין עוֹבְדִין. וכמו שהוא מניע אותם מפנימיותם, כך הם פועלים מעשיהם. וּבְשַׁעֲתָא דְּמִסְתַּלְקָן דְּלָא לְמֶעְבַּד, לְאָן אֲתַר מִסְתַּלְּקָן? אֶלָּא לְגַבֵּי מְקוֹרָא עִלָּאָה דְּנָפְקוּ מִינֵּיהּ וְדָא א'. כֹּלָּא אִיהוּ אוֹ"י ובשעה שאלו המדרגות מסתלקים בגלל מעשי התחתונים ולא פועלים, לאיזה מקום הם מסתלקים? אלא לגבי המקור העליון שיוצאו ממנו שהוא עתיקא קדישא והוא א', ובחיבור א' עם ו"י שהם המדרגות שחדלו לפעול זה או"י.

> סוד או"י, הו"ה, ותיקונן ע"י בונייך.

וּלִזְמַנִּין דִּאִסְתַּלְקוּ א"י מֵאֶ'הֱיֶ'ה, י"ו מֵהֲוָיָ'ה, כֹּלָּא אִיהוּ אוֹי. ולפעמים הסתלקו: א"י משם אהי"ה, י"ו משם הוי"ה ב"ה – שהם האותיות הזכריות המשפיעות בשני השמות, והם אבא ואימא מהם יורד השפע – חיבור האותיות שהסתלקו עולה או"י. אִלֵּין, תְּלָת אַתְוָן דִּאִסְתַּלְקוּ, וְאִשְׁתְּאַר ה"ה ה"ה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ אלה שלושת האותיות שהסתלקו מב' השמות ונשארו האותיות ה"ה ה"ה, וזה סוד הפסוק שנאמר בו "הֵילִילוּ הָהּ לַיּוֹם" (יחזקאל ל, ב).

וּלְזִמְנָא אִסְתְּלַק י' מֵאֶהֱיֶ'ה וְי' מֵהֲוָיָ'ה וְאִשְׁתְּאַר אה"ה הו"ה, ולפעמים, כפי המעשים, מסתלקת י' משם אהי"ה ומשם הויה ב"ה ונשארים האותיות אה"ה הו"ה,  כְּגוֹן "הֹוָה עַל הֹוָה" (יחזקאל ז, כו). אֲבָל הָכָא אוֹי וַדַּאי, דָּא ו' דְּאִסְתַּלַּק בְּקַדְמִיתָא לְבָתַר י'. אבל כאן, משאר או"י שהוא סילוק גדול יותר, וזה שאות ו' הסתלקת בתחילה בגלל המעשים ולאחר מכן הסתלקה אות י' שהיא המורידה את השפע לו'. וזה סוד הפסוקים וְרָזָא דָּא "וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר" (הושע יא, ט) 'לֹא אָבֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עַד שֶׁאָבֹא' (תענית ה') וְכוּ'. אַמַּאי? מדוע? אֶלָּא 'אוֹי לַמֶּלֶךְ שֶׁהִגְלָה