תיקוני זוהר תניינא | דף פג תקונא תשע ותלתין

תוכן הדף

אלוה – לבוש הנשמה נעדר בגלות ונשלטת ע"י הס"א. ובגאולה תחזור בבחינת בגדי ישע.

 

 

 

(דף פג' עמוד א') אֶת בָנָיו' (ברכות ג), דִּבְנִין אִינוּן דְּגָרְמִין חִיבּוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִינוּן מ"ן דִּשְׁכִינְתָּא. וְכֵיוָן דְּאִלֵּין לָא קָיְימִין – חִיבּוּרָא לָא אִשְׁתְּכַח. בְּגִין כָּךְ 'אוֹי לַמֶּלֶךְ שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו' (שם), דְּ'אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם' (פרקי דרבי אליעזר ג). דְּאֵין מֶלֶךְ בְּלֹא מַלְכוּת וְאֵין מַלְכוּת בְּלֹא עַם. וְלָקֳבֵל דָּא 'אוֹי לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן' (ברכות ג) וְכוּ', דְּכֵיוָן דְּקַיְּימִין לְבַר מִשְּׁכִינְתָּא דְּאִיהִי שֻׁלְחַן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח רָחִיק מִינַּיְיהוּ. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה" (תהלים קמז, ב) וְכוּ'. בְּמַאי בּוֹנֵה? אֵלָא רָזָא דָּא "וְכָל בָּנַיִךְ" (ישעיהו נד, יג) 'אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ' (שבת סד). דְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן בִנְיָנָא מַמָּשׁ דִּשְׁכִינְתָּא. בְּגִין כָּךְ "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה" (תהלים קמז, ב) בְּקַדְמִיתָא. כְּדֵין "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (שם), לְאַהַדְרָא לְהוּ לְאַתְרַיְיהוּ.

וְעוֹד, 'הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶּׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ' (כתובות קי), דָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּסוּתָא דְּנִשְׁמָתָא, דְּבֵיהּ "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שמות כא, ח). דְּבְגִינַהּ סִטְרָא אַחֲרָא לָא יָכְלִין לְאִתְקָרְבָא לְגַבָּהּ. וּמָאן דְּאִיהוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ סִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין עַל נִשְׁמָתֵיהּ כְּמַאן דְּלֵית לֵיהּ אֱלוֹהַּ. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י). וּבְגִין חוֹבָא דְּעֵגֶל כְּתִיב "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג, ו) וְדָא לְבוּשָׁא דְּאִתְּמָר, וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י), דָּא לְבוּשָׁא דְּאִתְּמָר. "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיהו סא, י), דִּבְזִמְנָא דְּחוֹבָא גָּרִים כְּתִיב "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז) לְעֵילָא וִלְתַתָּא. וּבְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא, "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י) לְתַתָּא. "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיהו סא, י) לְעֵילָא. כְּדֵין "כָּל (דף פג' עמוד ב') רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה" (ישעיהו סא, ט) זֶרַע דְּגָרְמִין מְשִׁיכוּ דְּבִרְכָּאָן לְעֵילָא מִמַּלְכָּא קַדִּישָׁא וַדַּאי. כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם, בִּנְהוֹרָא עִלָּאָה דְּאִתְנָהִיר עֲלַיְיהוּ מִגּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵין וְעָלְמָא דְּאָתֵי.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, רַעֲיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ אִיהוּ דִּכְתִיב בְּךָ "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (שמות לד, כט) דָּא נְהִירוּ דִּנְהִירָא עֲלָךְ מִגּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְאִיהוּ שִׁיּוּרָא דִּדְיוֹ דְּאִשְׁתְּאַר בְּקֻלְמוֹס דְּאַעֲבַר עַל אַנְפָּךְ. דִּבְשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ נִכְתָּבִין אִינוּן מִילִין דְּאוֹרַיְתָא גּוֹ סִפְרָא עִלָּאָה, דִּכְתִיב "וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו" (מלאכי ג, טז) הֲוָה צַדִּיק דְּאִיהוּ קֻלְמוֹס, כְּתִיב לְהוּ בִּדְיוֹ דְּנָפִיק מֵחָכְמָה. וּמַאי דְּאִשְׁתְּאַר מֵהַהִיא כְּתִיבָה אֶתְיָהִיב לָךְ, דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּמַסְרַת נַפְשָׁךְ לְמוֹתָא כַּמָּה זִמְנִין בְּגִין יִשְׂרָאֵל. וּבְגִין דָּא יִחוּדָא קַדִּישָׁא עַל יְדָךְ אִתְיָחַד תָּדִיר. וּבְזִמְנָא דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵגֶל אָמַרְתָּ קַמֵּי מַלְכָּא "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא" (שמות לב, לב) וְכוּ' וְדָא "לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה":

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תֵּשַׁע וּתְלָתִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" וַדַּאי דְּכֵיוָן דְּחָמַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְּתַּקְּפַת עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹבָא דְּעֵגֶל, מַסְרַת נַפְשָׁךְ לְמוֹתָא בְּגִינַיְיהוּ.

ביאור נופת צופים

(דף פג' עמוד א') אֶת בָנָיו' (ברכות ג), דִּבְנִין אִינוּן דְּגָרְמִין חִיבּוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִינוּן מ"ן דִּשְׁכִינְתָּא. וְכֵיוָן דְּאִלֵּין לָא קָיְימִין – חִיבּוּרָא לָא אִשְׁתְּכַח. שהבנים הם אלה הגורמים ליחוד קודשא ב"ה ושכינתא, שהם מעלים מיין נוקבין לשכינתא ומכוחם היא עולה ליחוד וקבלת שפע, וכיוון שאלה לא קיימים, היחוד לא נמצא, לכן נאמר בְּגִין כָּךְ 'אוֹי לַמֶּלֶךְ שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו' (שם) בגלל כשהבנים בגלות לא עולה מ"ן וזה גורם למלך להתרחק מהם ומהשכינה, וכן, דְּ'אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם' (פרקי דרבי אליעזר ג). דְּאֵין מֶלֶךְ בְּלֹא מַלְכוּת וְאֵין מַלְכוּת בְּלֹא עַם אין מלך בלי מלכות שהיא השכינה, ואין מלכות בלי עם. וְלָקֳבֵל דָּא כנגד זה מבכה הכתוב והזכיר אוי, 'אוֹי לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן' (ברכות ג) וְכוּ', דְּכֵיוָן דְּקַיְּימִין לְבַר מִשְּׁכִינְתָּא דְּאִיהִי שֻׁלְחַן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח רָחִיק מִינַּיְיהוּ.  כיון שנמצאים מחוץ לשכינה שהיא מכונה בשם שולחן בגלות, נמצא הקב"ה רחוק מהם. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי אבל לעתיד לבוא נאמר "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה" (תהלים קמז, ב) וְכוּ'. בְּמַאי במה בּוֹנֵה? אֵלָא רָזָא דָּא אלא זה סוד הדיוק שדרשו בפסוק "וְכָל בָּנַיִךְ" (ישעיהו נד, יג) בָּנַיִךְ הם בני השכינה, ודייקו, 'אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ' (שבת סד). דְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן בִנְיָנָא מַמָּשׁ דִּשְׁכִינְתָּא. שישראל הם ממש בניינה של השכינה, לכן, אומר בְּגִין כָּךְ "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה" (תהלים קמז, ב) בְּקַדְמִיתָא בתחילה. כְּדֵין "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (שם), לְאַהַדְרָא לְהוּ לְאַתְרַיְיהוּ. ומיד בבנין השכינה נאמר של הבנים "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" להשיב אותם למקומם.

> אלוה – לבוש הנשמה נעדר בגלות ונשלטת ע"י הס"א. ובגאולה תחזור בבחינת בגדי ישע.

וְעוֹד, 'הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶּׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ' (כתובות קי), דָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּסוּתָא דְּנִשְׁמָתָא. זה השם הקדוש אֱלוֹהַּ – הוא לבוש הנשמה, ובו נאמר. דְּבֵיהּ "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שמות כא, ח). דְּבְגִינַהּ סִטְרָא אַחֲרָא לָא יָכְלִין לְאִתְקָרְבָא לְגַבָּהּ. בגלל זה הלבוש, הסטרא אחרא שהם "עם נוכרי" לא יכולים להתקרב אליה. וּמָאן דְּאִיהוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ סִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין עַל נִשְׁמָתֵיהּ כְּמַאן דְּלֵית לֵיהּ אֱלוֹהַּ. ומי שהוא בחוץ לארץ, סטרא אחרא שולטין על נשמתו, כמי שאין לו את הלבוש הזה – אלוה, המגן על נשמתו, וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י) תתבטל הסטרא אחרא וממילא לא ישלטו על נשמתו. וּבְגִין חוֹבָא דְּעֵגֶל כְּתִיב ובגלל חטא העגל כתוב "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג, ו) וְדָא לְבוּשָׁא דְּאִתְּמָר, לפני חטא העגל התבטלה שליטת הס"א, ואם לא היו חוטאים ונכנסים לארץ, היתה אובדת הס"א לגמרי מן העולם. אבל בגלל החטא, הוסר מהם הלבוש הזה. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י), דָּא לְבוּשָׁא דְּאִתְּמָר יחזור הלבוש הזה שהוא ככתר בראשו של החתן "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיהו סא, י). דִּבְזִמְנָא דְּחוֹבָא גָּרִים כְּתִיב ובזמן שגרם חטא אדם הראשון נאמר "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז) היו ערומים מזה הלבוש לְעֵילָא וִלְתַתָּא למעלה באורות העליונים שנחשכו, ולמטה בנפילת העולמות ונבראיהם. וּבְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא, ובזמן הגאולה "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י) לְתַתָּא יותקנו העולמות תחתונים ונבראיהם כקודם החטא. "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיהו סא, י) לְעֵילָא ובעליונים תעלה השכינה להיות כתר בראשו של החתן שהוא ז"א. כְּדֵין ויעלה קרנם של ישראל ויאמר בהם "כָּל (דף פג' עמוד ב') רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה" (ישעיהו סא, ט) זֶרַע דְּגָרְמִין מְשִׁיכוּ דְּבִרְכָּאָן לְעֵילָא מִמַּלְכָּא קַדִּישָׁא וַדַּאי. זרע קודש שגורמים המשכת הברכות מלמעלה מהמלך הקדוש / ז"א ודאי. "כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם," בִּנְהוֹרָא עִלָּאָה דְּאִתְנָהִיר עֲלַיְיהוּ מִגּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. בהארה העליונה שתאיר עליהם מתוך היחוד העליון של זו"ן, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵין וְעָלְמָא דְּאָתֵי. אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, רַעֲיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ אִיהוּ דִּכְתִיב בְּךָ קם אליהו הנביא הנאמן, פתח ואמר, משה רבנו הרועה הנאמן, אתה הוא שנכתב עליך "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (שמות לד, כט) דָּא נְהִירוּ דִּנְהִירָא עֲלָךְ מִגּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. זהו האור האיר עליך מתוך היחוד העליון. וְאִיהוּ שִׁיּוּרָא דִּדְיוֹ דְּאִשְׁתְּאַר בְּקֻלְמוֹס דְּאַעֲבַר עַל אַנְפָּךְ.  והוא משיורי הדיו שנשאר בקלמוס שעבר על פניך. דִּבְשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ נִכְתָּבִין אִינוּן מִילִין דְּאוֹרַיְתָא גּוֹ סִפְרָא עִלָּאָה, דִּכְתִיב שבשעה שהיו נכתבים תיבות התורה בתוך ספר העליון שנאמר "וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו" (מלאכי ג, טז) הֲוָה צַדִּיק דְּאִיהוּ קֻלְמוֹס, כְּתִיב לְהוּ בִּדְיוֹ דְּנָפִיק מֵחָכְמָה. היה הקולמוס שהוא הצדיק / היסוד כותב אותם בדי"ו שהוא יו"ד שהיה יוצא מהחכמה, וּמַאי דְּאִשְׁתְּאַר מֵהַהִיא כְּתִיבָה אֶתְיָהִיב לָךְ, דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּמַסְרַת נַפְשָׁךְ לְמוֹתָא כַּמָּה זִמְנִין בְּגִין יִשְׂרָאֵל. והדיו שנשאר מאותה הכתיבה של א' זעירא פתיחת ספר ויקר'א, בגלל ענוותנותך, הרי דיו זה שייך לך וניתן לך, שאתה מסרת את נפשך למיתה כמה פעמים על ישראל, וּבְגִין דָּא יִחוּדָא קַדִּישָׁא עַל יְדָךְ אִתְיָחַד תָּדִיר. ועל כן, זה היחוד הקדוש מתייחד תמיד על ידך. וּבְזִמְנָא דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵגֶל אָמַרְתָּ קַמֵּי מַלְכָּא שבזמן שחטאו ישראל בעגל אמרת לפני המלך, "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא" (שמות לב, לב) וְכוּ' וְדָא "לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה":

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תֵּשַׁע וּתְלָתִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" וַדַּאי, דְּכֵיוָן דְּחָמַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְּתַּקְּפַת עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹבָא דְּעֵגֶל, מַסְרַת נַפְשָׁךְ לְמוֹתָא בְּגִינַיְיהוּ. כיון שראית שהסטרא אחרא התחזקה על ישראל בגלל חטא העגל, מסרת נפשך למיתה עליהם,