תיקוני זוהר תניינא | דף פז המשך תקונא תשע ותלתין
(דף פז' עמוד א') קִיוּמֵיהּ. בְּגִין כָּךְ "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). וּבַהֲדָךְ יִתְעָרוּן כֻּלְהוֹ אֲבָהָן עִלָּאִין, לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. וְאַנְתְּ דְּמָשֵׁי לְהוּ יְדַיְיהוּ, לְאִתְּעָרָא מַיִין עִלָּאִין מִסִּטְרָא דְּבִינָה, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה). וְאִלֵּין מַיִין נָחֲתִין עַל יְדֵיהוֹן לְדַכָּאָה לְהוּ מֵעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וּכְדֵין יִחוּדָא אִתְתַּקַּן עַל יְדַיְיהוּ.
אֲבָל בְּגִין גָּלוּתָא לָא קָיְימִין כַּחֲדָא, דְּהָא כֵּיוָן דִּבְנִין לָא אִתְחַבְּרָן בְּהוּ, אִינוּן נָמֵי לָא קָיְימִין כִּדְקָא יָאוּת. וּבְזִמְנָא דְּאָתֵי כֻּלְהוֹ יִתְחַבְּרוּן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, אֲבָהָן וּבְנִין כַּחֲדָא, "לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). וְאִינּוּן נָמֵי בְּחִיבּוּרָא חַד יְקוּמוּן לְחַבְּרָא חִיבּוּרָא עִלָּאָה חִיבּוּרָא שְׁלִים. קוּמוּ דְּמִיכֵי אַרְעָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, דְּאִתְּמָר בְּכוּ "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט). דָּא עָפָר דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה) אִלֵּין דְּאִתְמְסָרוּ לְאִתְקַטְלָא בִּידָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, דְּקַיְּימִין תָּמָן הָשַׁתָּא לְאַתְקָנָא אַתְרַיְיהוּ תִּיקּוּנָא שְׁלִים. וְשֵׁינָה נְפָלַת עֲלֵיכוֹן בְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמָר בַּהּ "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה" (בראשית טו, יב) וְכוּ'.
הָשַׁתָּא הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ, בְּכַמָּה שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן לְסַלְקָא לְעֵילָא, אַתּוּן וְכַמָּה נְצִיצִין (דף פז' עמוד ב') אָחֲרָנִין בַּהֲדַיְיכוּ, "כִּי טַל אוֹרֹת" (ישעיהו כו, יט) וַדַּאי. וְדָא שִׁיר חָדָשׁ דְּיִתְּעַר בְּעָלְמָא. שִׁיר פכמ"מ [פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבַּע] בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא כִּדְקָא יָאוּת.
קוּם ר' אַפְתַּח מִלִּין קַמֵּי שְׁכִינְתָּא לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים כִּדְקַחֲזֵי.
קָם אִיהוּ פָּתַח וְאָמַר, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) אִלֵּין צַדִּיקַיָּא דְּקַיְּימִין בְּעָלְמָא, דְּגָרְמִין לִנְהִירוּ עִלָּאָה לְאִתְפַּשְׁטָא בְּעָלְמָא. דִּלְעֵילָא כְּתִיב "וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא" (דניאל ב, כב), וַחֲשׁוּכָא לָא קָאִים אֶלָּא לְתַתָּא. וְרָזָא דָּא "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" (בראשית א, ה) דָּא עָלְמָא עִלָּאָה, "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א, ה) דָּא עָלְמָא תַּתָּאָה.
דִּבְהוּ "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), דְּאַף עַל גַּב דְּאִשְׁתְּכַח חֹשֶׁךְ לְתַתָּא לְעֵילָא אוֹר אִיהוּ. וּבְזִמְנָא דְּאִית צַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא, נְהִירוּ דִּלְעֵילָא אִתְמְשַׁךְ לְתַתָּא. כְּדֵין "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיהו ט, א). בְּגִין כָּךְ "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), לְגַלָּאָה זִיהֲרָא דִּלְעֵילָא לְתַתָּא. וְאִי תֵּימָא דְּתִיקּוּנָא דַּעֲבָדִין לְגַרְמַיְיהוּ לְחוּד עָבְדִין? לָאו הָכֵי. אֶלָּא "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים" (דניאל יב, ג) וַדַּאי. דְּהָא זִיהֲרָא עִלָּאָה אִתְמְשַׁךְ לְגַבַּיְיהוּ, וּמִינֵּיהּ פָּשְׁטִין פְּשִׁיטוּ דְּכֹוכְבַיָּא לְכָל סְטַר לְזַכָּאָה בְּהוּ אָחֲרָנִין. בְּגִין כָּךְ "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, ג).
וְעוֹד, רָקִיעַ
ביאור נופת צופים
קִיוּמֵיהּ על קיומו. לכן נאמר בְּגִין כָּךְ "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד) שהוא סוד חידוש הקשר. וּבַהֲדָךְ יִתְעָרוּן כֻּלְהוֹ אֲבָהָן עִלָּאִין, לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. ועל ידך יתעוררו כל האבות העליונים לעורר התיקון כמו שראוי. וְאַנְתְּ דְּמָשֵׁי לְהוּ יְדַיְיהוּ, לְאִתְּעָרָא מַיִין עִלָּאִין מִסִּטְרָא דְּבִינָה, דְּאִתְּמָר בְּהוּ ואתה, שרוחץ להם הידיים, לעורר מים עליונים מצד הבינה, שנאמר בהם, "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה). וְאִלֵּין מַיִין נָחֲתִין עַל יְדֵיהוֹן לְדַכָּאָה לְהוּ מֵעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וּכְדֵין יִחוּדָא אִתְתַּקַּן עַל יְדַיְיהוּ. ואלה המים יורדים על ידיהם לטהר אותם מעשו וישמעאל, שיצאו מהם, ואז היחוד יתוקן על ידם.
אֲבָל בְּגִין גָּלוּתָא לָא קָיְימִין כַּחֲדָא, דְּהָא כֵּיוָן דִּבְנִין לָא אִתְחַבְּרָן בְּהוּ, אִינוּן נָמֵי לָא קָיְימִין כִּדְקָא יָאוּת. אבל בזמן הגלות לא עומדים בחיבור אחד, כיון שהבנים לא מתחברים בהם כמו שראוי, וּבְזִמְנָא דְּאָתֵי כֻּלְהוֹ יִתְחַבְּרוּן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, אֲבָהָן וּבְנִין כַּחֲדָא, ולעתיד לבוא, כולם יתחברו ביחוד אחד, אבות ובנים כאחד "לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). וְאִינּוּן נָמֵי בְּחִיבּוּרָא חַד יְקוּמוּן לְחַבְּרָא חִיבּוּרָא עִלָּאָה חִיבּוּרָא שְׁלִים. והאבות גם כן בחיבור אחד יקומו לחבר החיבור העליון חיבור שלם. קוּמוּ דְּמִיכֵי אַרְעָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, דְּאִתְּמָר בְּכוּ קומו ישני ארץ, התעוררו משנתיכם שנאמר בכם "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו, יט). דָּא עָפָר דְּאִתְּמָר בֵּיהּ זה העפר שנאמר בו "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה) אִלֵּין דְּאִתְמְסָרוּ לְאִתְקַטְלָא בִּידָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, אלה שנמסרו למיתה ביד הסטרא אחרא, דְּקַיְּימִין תָּמָן הָשַׁתָּא לְאַתְקָנָא אַתְרַיְיהוּ תִּיקּוּנָא שְׁלִים, עומדים עכשיו לתקן מקומם תיקון שלם, וְשֵׁינָה נְפָלַת עֲלֵיכוֹן בְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמָר בַּהּ ושינה נפלה עליכם בגלות שנאמר בה, "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה" (בראשית טו, יב) וְכוּ'.
הָשַׁתָּא "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ", בְּכַמָּה שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן לְסַלְקָא לְעֵילָא, אַתּוּן וְכַמָּה נְצִיצִין (דף פז' עמוד ב') אָחֲרָנִין בַּהֲדַיְיכוּ, עכשיו הקיצו ורננו, בכמה שירים ותשבחות לעלות למעלה – אתם וכמה ניצוצות אחרים אתכם. "כִּי טַל אוֹרֹת" (ישעיהו כו, יט) וַדַּאי. וְדָא שִׁיר חָדָשׁ דְּיִתְּעַר בְּעָלְמָא. וזה שיר חדש ויתעורר בעולם שִׁיר פכמ"מ [פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבַּע] בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא כִּדְקָא יָאוּת. בסוד השם הקדוש כמו שראוי.
קוּם ר' אַפְתַּח מִלִּין קַמֵּי שְׁכִינְתָּא לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים כִּדְקַחֲזֵי. קום רבי הרמח"ל, ופתח במילים לפני השכינה לעורר תיקונה שלם כראוי.
קָם אִיהוּ פָּתַח וְאָמַר, קם הוא הרמח"ל פתח ואמר "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) אִלֵּין צַדִּיקַיָּא דְּקַיְּימִין בְּעָלְמָא, דְּגָרְמִין לִנְהִירוּ עִלָּאָה לְאִתְפַּשְׁטָא בְּעָלְמָא. אלה הצדיקים שעומדים בעולם, שגורמים לאור העליון להתפשט בעולם, דִּלְעֵילָא כְּתִיב שלמעלה כתוב "וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא" (דניאל ב, כב), וַחֲשׁוּכָא לָא קָאִים אֶלָּא לְתַתָּא. והחושך לא נמצא אלא למטה. וזה סוד וְרָזָא דָּא "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" (בראשית א, ה) דָּא עָלְמָא עִלָּאָה, זה העולם העליון, "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א, ה) דָּא עָלְמָא תַּתָּאָה. זה העולם התחתון.
> הצדיקים מאירים לכלל ישראל ולא רק לעצמם.
דִּבְהוּ שבו "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), דְּאַף עַל גַּב דְּאִשְׁתְּכַח חֹשֶׁךְ לְתַתָּא לְעֵילָא אוֹר אִיהוּ. ואף על גב שנמצא חושך למטה, למעלה הוא אור. וּבְזִמְנָא דְּאִית צַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא, נְהִירוּ דִּלְעֵילָא אִתְמְשַׁךְ לְתַתָּא. ובזמן שיש בעולם צדיקים, האור העליון נמשך למטה, ואז כְּדֵין "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיהו ט, א). בְּגִין כָּךְ בשל כך, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), לְגַלָּאָה זִיהֲרָא דִּלְעֵילָא לְתַתָּא. יזהירו, לגלות הזוהר העליון – למטה. אִי תֵּימָא דְּתִיקּוּנָא דַּעֲבָדִין לְגַרְמַיְיהוּ לְחוּד עָבְדִין? לָאו הָכֵי. ואם תתמה שהתיקונים שעושים, עושים אותם לעצמם? לא כך – אֶלָּא "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים" (דניאל יב, ג) וַדַּאי שתיקונם לצורך רבים. דְּהָא זִיהֲרָא עִלָּאָה אִתְמְשַׁךְ לְגַבַּיְיהוּ, וּמִינֵּיהּ פָּשְׁטִין פְּשִׁיטוּ דְּכֹוכְבַיָּא לְכָל סְטַר לְזַכָּאָה בְּהוּ אָחֲרָנִין. שזה הזוהר העליון נמשך בעבורם, ומהם מתפשטת ההתפשטות כמו הארת הכוכבים לכל צד לזכות בהם את האחרים, לכן נאמר בְּגִין כָּךְ "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, ג).
מעשיהם של ישראל משפיעים על הנהגת המזלות.
וְעוֹד, רָקִיעַ