Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף פח תקונא ארבעין

תוכן הדף

מעשיהם של ישראל משפיעים על הנהגת המזלות

אורו של הרמח"ל יתגלה באחרית הימים בגילוי תיקוני זוהר תניינא

הקב"ה בוקע את הקלי' כשחר העולה ושובר אותה

השכינה בגלות מצד ההלכה והמאור הקטון, הקבלה מצד המאור הגדול

מב"י מתחיל בנקמה, ואחריו קב"ה, וחוזר מב"י עם כל כוחות הגבורה לעשות הנקמות מצד נ' פלאות

 

(דף פח' עמוד א') בֵּיהּ קָיְימִין כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְדָא צַדִּיק. וּמִתַּמָּן נָטְלִין כַּמָּה מַלְאָכַיָּא לְאַחֲתָא מִילִין לְעָלְמָא כָּל חַד בְּדַרְגֵּיּה. וְיִשְׂרָאֵל אִתְּמָר בְּהוּ 'אֵין מַזַּל לְיִשְׂרָאֵל' (שבת קנו). דְּיִשְׂרָאֵל בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא קָיְימִין, וּמַזָּלָן בְּצַדִּיק, בְּגִין כָּךְ שָׁלְטִין עֲלַיְיהוּ. דְּהָא כְּמָה דְּאִתְנָהִיר לְגַבֵּי הַהוּא צַדִּיק מֵעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, הָכִי נָטְלִין אִינוּן מִילִין לְמֶיעֱבַד עוֹבָדָא.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא וְאָמַר לֵיהּ, ר' ר' "וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" (זכריה יד, ז) דָּא וַדַּאי אִיהוּ אוֹר דִּילָךְ דְּאִתְגַּלְּיָא בְּהַאי חִיבּוּרָא. דְּעַד הָשַׁתָּא "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" (איכה ג, ו) הָשַׁתָּא "וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" (זכריה יד, ז). בְּסוֹף יוֹמַיָּא בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא אִתְקְרִיב, בֵּיהּ "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיהו ט, א) בְּהַאי חִיבּוּרָא. "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב).

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא אַרְבְּעִין

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי הָשַׁתָּא לְגַלָּאָה גִּילּוּיָא דָּא בְּעָלְמָא. דְּכַמָּה סִטְרִין אָחֲרָנִין הֲווּ בָּעְיָין לְקַטְרְגָא וּלְעַכָּבָא. עַד דְּאִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּתוּקְפֵּיהּ וּבָעָא בֵּיהּ. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". דְּהַשְׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (דברים ד, ל) וְכוּ' דְּסִטְרָא אַחֲרָא סְתִמַת אֳרָחִין מִכָּל צַד. וְעִם כָּל דָּא (דף פח' עמוד ב') קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּקַע בָּהּ בְּתוּקְפֵּיהּ וּבָעָא דְּיִתְגְּלֵי נְהוֹרָא דָּא בְּעָלְמָא. וְרָזָא "כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ" (הושע ו, ג) כְּהַאי שַׁחַר דְּבָקַע גּוֹ חֲשׁוּכָא וְנָפִיק, הָכִי בָּקַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גּוֹ קְלִיפִין וְאַפִּיק נְהוֹרָא. וְאִתְּמָר בֵּיהּ "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר" (שיר השירים ו, י) מַה הַשַּׁחַר הַזֶּה יוֹצֵא וַאֲפֵלָה בּוֹרַחַת מִלְּפָנָיו, הָכִי בְּשַׁעְתָּא דְּבָקַע בְּקִיעָה דָּא גּוֹ קְלִיפִין, סִטְרָא אַחֲרָא עָרְקַת מִקַמֵּיהּ וַדַּאי וְאִתָּבְּרַת.

וְדָא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", וְאִיהוּ הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל מִסִּטְרָא דִּלְגַו. דְּמִסִּטְרָא דִּלְבַר "אֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית א, טז) דָּא גָּלוּתָא, וְדָא הֲלָכָה דְּאָזְּלַת בְּגָלוּתָא. אֲבָל קַבָּלָה דְּאִתְקָבִּילַת מִמַּלְכָּא "הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם" (בראשית א, טז), וּבֵיהּ "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר" (שיר השירים ה, ד) דְּכֵיוָן דְּבָקַע בְּקִיעָה דָּא אִתְגַּלֵּי נְהִירוּ. כְּדֵין "וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו" (שיר השירים ה, ד), דְּכַמָּה אִינוּן דְּיִתְכַּנְּשׁוּן לְאִתְקָרְבָא לְמַלְכָּא בְּהַאי חִיבּוּרָא בְּשַׁעְתָּא דְּיִתְגְּלֵי לְהוּ. וּכְדֵין סִטְרָא אַחֲרָא עָרְקַת וְאִטַּמְרַת, עַד דְּתִתְעַבַּר לְגַמְרֵי מֵעָלְמָא. וְכֻלְהוֹ תִּיקּוּנִין דְּאִתְתַּקְּנוּ לִשְׁכִינְתָּא יִתְגַּלּוּן לְזִמְנָא דְּאָתֵי. בְּגִין כָּךְ "הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קכו, א) דְּהָא כְּדֵין יִתְחֲזוּן כַּמָּה תִּיקּוּנִין טְמִירִין, דְּלָא אִתְיְדָעוּ וְלָא אִתְגַּלוּ, וְיֶחֱמוּן כֹּלָּא בְּהוּ כְּמַאן דְּחָמֵי חֶלְמָא דְּלָא יְדַע מַאי אִיהוּ.

כְּדֵין "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם" (תהלים נח, יא) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, דְּאִיהוּ יִשְׁרֵי בְּמִלָּה בְּקַדְמִיתָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבָתַר יִתְּעַר בָּתְרֵיהּ. כְּדֵין "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם" (תהלים נח, יא). לְבָתַר אִיהוּ גּוּפֵיהּ יַשְׁלִים, "פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע" (תהלים נח, יא). 

ביאור נופת צופים

 מעשיהם של ישראל משפיעים על הנהגת המזלות.

(דף פח' עמוד א') [וְעוֹד, רָקִיעַ] בֵּיהּ קָיְימִין כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְדָא צַדִּיק. ועוד, רקיע בו נמצאים כוכבים ומזלות וזה צדיק / יסוד, וּמִתַּמָּן נָטְלִין כַּמָּה מַלְאָכַיָּא לְאַחֲתָא מִילִין לְעָלְמָא כָּל חַד בְּדַרְגֵּיּה. ומשם נוטלים כמה מלאכים להוריד הדברים לאומות העולם ולהנהגת דרכי הטבע, כל אחד במדריגתו. וְיִשְׂרָאֵל אִתְּמָר בְּהוּ וישראל נאמר בהם 'אֵין מַזַּל לְיִשְׂרָאֵל' (שבת קנו). דְּיִשְׂרָאֵל בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא קָיְימִין, וּמַזָּלָן בְּצַדִּיק, בְּגִין כָּךְ שָׁלְטִין עֲלַיְיהוּ. שישראל עומדים בדרגת עמודא דאמצעיתא, והמזלות נמצאים ביסוד, לכן ישראל שולטים עליהם. דְּהָא כְּמָה דְּאִתְנָהִיר לְגַבֵּי הַהוּא צַדִּיק מֵעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, הָכִי נָטְלִין אִינוּן מִילִין לְמֶיעֱבַד עוֹבָדָא. שהרי שכמה הארה שמקבל היסוד מעמודא דאמצעיתא, ככה נוטלים אומות העולם את אלו הדברים מישראל לעשות מעשיהם.

> אורו של הרמח"ל יתגלה באחרית הימים בגילוי תיקוני זוהר תניינא.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא וְאָמַר לֵיהּ, ר' ר' קם אליהו הנביא הנאמן ואמר לו, רבי רבי הרמח"ל, "וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" (זכריה יד, ז) דָּא וַדַּאי אִיהוּ אוֹר דִּילָךְ דְּאִתְגַּלְּיָא בְּהַאי חִיבּוּרָא. זה ודאי האור שלך שמתגלה בזה החיבור, שעד עכשיו דְּעַד הָשַׁתָּא "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" (איכה ג, ו) הָשַׁתָּא עתה בגילוי החיבור הזה של תיקוני זוהר תניינא נאמר "וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" (זכריה יד, ז). בְּסוֹף יוֹמַיָּא בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא אִתְקְרִיב, בֵּיהּ ובפרט האחרית הימים בזמן שהגאולה תתקרב יאמר "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיהו ט, א) בְּהַאי חִיבּוּרָא יראו אור גדול באלה התיקונים וזה, "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב).

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא אַרְבְּעִין

> הקב"ה בוקע את הקלי' כשחר העולה ושובר אותה.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי הָשַׁתָּא לְגַלָּאָה גִּילּוּיָא דָּא בְּעָלְמָא. הקב"ה רוצה עכשיו לגלות גילוי זה בעולם. דְּכַמָּה סִטְרִין אָחֲרָנִין הֲווּ בָּעְיָין לְקַטְרְגָא וּלְעַכָּבָא. עַד דְּאִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּתוּקְפֵּיהּ וּבָעָא בֵּיהּ. שכמה סטרא אחרא היו רצים לקטרג ולעכב, עד שהתעורר הקב"ה בתוקפו ורצה בגילוי הזה, לכן  בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". דְּהַשְׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שעכשיו הוא הזמן שנאמר בו "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (דברים ד, ל) וְכוּ' דְּסִטְרָא אַחֲרָא סְתִמַת אֳרָחִין מִכָּל צַד. שהסטרא אחרא סתמה את הדרכים מכל צד. וְעִם כָּל דָּא (דף פח' עמוד ב') קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּקַע בָּהּ בְּתוּקְפֵּיהּ וּבָעָא דְּיִתְגְּלֵי נְהוֹרָא דָּא בְּעָלְמָא. ועם כל זה, הקב"ה בקע בה בכוחו, ורצה שיתגלה האור הזה בעולם, וזה סוד וְרָזָא "כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ" (הושע ו, ג) כְּהַאי שַׁחַר דְּבָקַע גּוֹ חֲשׁוּכָא וְנָפִיק, הָכִי בָּקַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גּוֹ קְלִיפִין וְאַפִּיק נְהוֹרָא. כמו השחר שבוקע מתוך החושך ויוצא, כך הקב"ה בוקע את הקליפות שהם חושך ומוציא את אור גאולתו, ונאמר באורו יתברך, וְאִתְּמָר בֵּיהּ "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר" (שיר השירים ו, י) מַה הַשַּׁחַר הַזֶּה יוֹצֵא וַאֲפֵלָה בּוֹרַחַת מִלְּפָנָיו, הָכִי בְּשַׁעְתָּא דְּבָקַע בְּקִיעָה דָּא גּוֹ קְלִיפִין, סִטְרָא אַחֲרָא עָרְקַת מִקַמֵּיהּ וַדַּאי וְאִתָּבְּרַת. כך בשעה שבקע בקיעה זו מתוך הקליפות, בורחת הסטרא אחרא מלפניו ונשברת.

> השכינה בגלות מצד ההלכה והמאור הקטון, הקבלה מצד המאור הגדול.

וְדָא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", וְאִיהוּ הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל מִסִּטְרָא דִּלְגַו. והוא המאור הגדול הבוקע בגאולה מצד הפנימיות, דְּמִסִּטְרָא דִּלְבַר שמצד החיצוניות נאמר "אֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית א, טז) דָּא גָּלוּתָא, וְדָא הֲלָכָה דְּאָזְּלַת בְּגָלוּתָא. המאור הקטון זו השכינה בזמן הגלות, והיא 'ההלכה', שהלכה בגלות ורבו המחלוקות והסברות ואין הלכה ברורה מצד קטנותה. אֲבָל קַבָּלָה דְּאִתְקָבִּילַת מִמַּלְכָּא אבל חכמת הקבלה התקבלה מהמלך שהוא "הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם" (בראשית א, טז), וּבֵיהּ ובו נאמר אפילו בזמן הגלות "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר" (שיר השירים ה, ד) דְּכֵיוָן דְּבָקַע בְּקִיעָה דָּא אִתְגַּלֵּי נְהִירוּ. כיון שבקע בקיעה זו הרמוזה "הַחֹר" – התגלה האור, ואז כְּדֵין "וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו" (שיר השירים ה, ד), דְּכַמָּה אִינוּן דְּיִתְכַּנְּשׁוּן לְאִתְקָרְבָא לְמַלְכָּא בְּהַאי חִיבּוּרָא בְּשַׁעְתָּא דְּיִתְגְּלֵי לְהוּ. שכמה הם שיאספו להתקרב למלך בזה חיבור תיקוני זוהר תניינא בשעה שיתגלה להם, וּכְדֵין סִטְרָא אַחֲרָא עָרְקַת וְאִטַּמְרַת, עַד דְּתִתְעַבַּר לְגַמְרֵי מֵעָלְמָא. ואז הסטרא אחרא בורחת ונחבאת, עד שתעבור לגברי מהעולם, וְכֻלְהוֹ תִּיקּוּנִין דְּאִתְתַּקְּנוּ לִשְׁכִינְתָּא יִתְגַּלּוּן לְזִמְנָא דְּאָתֵי. וכל התיקונים שהוכנו לשכינה יתגלו לעתיד לבוא, לכן נאמר בְּגִין כָּךְ "הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קכו, א) דְּהָא כְּדֵין יִתְחֲזוּן כַּמָּה תִּיקּוּנִין טְמִירִין, דְּלָא אִתְיְדָעוּ וְלָא אִתְגַּלוּ, שהרי אז יראו כמה תיקונים נעלמים, שלא נודעו ולא התגלו קודם לכן, וְיֶחֱמוּן כֹּלָּא בְּהוּ כְּמַאן דְּחָמֵי חֶלְמָא דְּלָא יְדַע מַאי אִיהוּ. וכולם יראו אותם במוחשיות, כמו מי שחולם חלום ולא ידע מה הוא.

 > מב"י מתחיל בנקמה, ואחריו קב"ה, וחוזר מב"י עם כל כוחות הגבורה לעשות הנקמות מצד נ' פלאות.

כְּדֵין ואז "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם" (תהלים נח, יא) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, דְּאִיהוּ יִשְׁרֵי בְּמִלָּה בְּקַדְמִיתָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבָתַר יִתְּעַר בָּתְרֵיהּ. צַדִּיק הוא משיח בן יוסף, חָזָה נָקָם הוא יתחיל את הנקמה התחילה, ואחר כך הקב"ה יתעורר אחריו, ואז כְּדֵין "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם" (תהלים נח, יא). לְבָתַר אִיהוּ גּוּפֵיהּ יַשְׁלִים, אחר כך, משיח בן יוסף עצמו ישלים את הנקמה "פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע" (תהלים נח, יא). כְּדֵין ואז יתגלה "וְיֹאמַר אָדָם אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק" (תהלים נח, יב), דָּא אָדָם קַדְמָאָה, "אָדָם" הוא האדם הראשון. לַצַּדִּיק דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּסָלִיק בְּתִיקּוּנוֹי כִּדְקָא יָאוּת "לַצַּדִּיק" זה משיח בן יוסף שעלה בתיקונו כמו שראוי בסוד ר"ת אד"ם – אָ'דָם דָּ'וִד מָּ'שִׁיחַ. "אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ" (תהלים נח, יב), אִלֵּין אֱלֹהִים דִּקְדוּשָּׁה בְּזִמְנָא דְּיִסְתַּלְּקוּן לְגַבֵּי אִימָּא, "יֵשׁ אֱלֹהִים" הוא אלהים של הקדושה, בזמן שיעלה לגבי אימא עילאה / בינה שכתוב, דִּכְתִיב "רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים" (תהלים נז, ו) וְכוּ' וּכְדֵין יִתָּבְּרוּן קָמַיְיהוּ כָּל סִטְרִין מְסָאֲבִין. ואז ישברו לפניו כל צדדי הסטרא אחרא, וְאִינּוּן גּוּפַיְיהוּ יִמְחוּן לְסִטְרִין אִלֵּין בְּכַמָּה מְחָאָן, כְּמָה דְּעָבְדוּ בְּמִצְרַיִם, וכוחות הגבורה של הקדושה הם עצמם ימחו את הסטרא אחרא בכמה מכות כמו שעשו במצרים, כמו שנאמר כְּמָה דְּאָמַר "הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הַמַּכִּים" (שמואל א' ד, ח) וְכוּ'. וְרָזָא דָּא וזה סוד "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו) נ' פְּלָאוֹת מִסִּטְרָא דִּאִימָא וַדַּאי. נִפְלָאוֹת – נ' פְּלָאוֹת מצד אימא עילאה / בינה ודאי.