Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף צה המשך תקונא ארבעים וארבע

תוכן הדף

סוד הידיים היוצאים ממקורן בחכמה סתימא

ע"ב צירופים בסוד ע"ב זקנים

אבן, סגול וסגולתא

במתן תורה עלתה השכינה לכתר

בגלל שלא החזיקו בתיקון כתר התן תורה וירדו – יכלה הס"א להתפרץ בעגל

 

(דף צה' עמוד א') אֶחָד דְּאִיהוּ כ"ו. בְּגִין כָּךְ לַאֲחָדִים בְּיָדֶיךָ בִּתְרֵין יָדִין, תְּרֵין אֶחָד כֹּלָּא אִיהוּ ב"ן.

וּתְרֵין זִמְנִין י"ד אִינוּן כ"ח, וְדָא כֹּחַ דְּחָכְמָה, כֹּחַ מָה, חָכְמָה סְתִימָאָה, דְּתָמָן מְקוֹרָא דִּתְרֵין יָדִין אִלֵּין. וְא' בַּהּ אִתְעֲבִידַת שְׁכִינְתָּא אב"ן כְּגַוְנָא דָּא יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה. וְרָזָא דָּא "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים" (תהלים קיח, כב). וּבֵיהּ תְּרֵין זִמְנִין יָד, יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יהו"ה יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה. וּבֵיהּ אִיהִי גַּן הַמֶּלֶךְ בְגַן סִפְרִין דְּאוֹרַיְתָא, וְדָא לוּחוֹת הָאֶבֶן.

וּתְרֵין יָדִין אִינוּן מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף לְאִתְחַבְּרָא כְּחַד, תַּרְוַיְיהוּ בְּשִׁקוּלָא חֲדָא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. וְעוֹד, לוּחוֹת הָאֶבֶן מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה וְדָא י', אֶבֶן. וְתָא חֲזֵי, רָזָא דְּכֹלָּא צֵרוּפֵי שְׁמָהָן מִתְפָּרְשָׁן בְּכַמָּה רָזִין עִלָּאִין, וְכֹלָּא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא כְּלָלָא דְּכֹלָּא תַּלְיָא. וּבְקַדְמִיתָא מִתְפָּרְשָׁאן צֵירוּפִין לְע"ב בְּרָזָא דִּתְלַת אַתְוָן וְאִינּוּן ע"ב. לְבָתַר שְׁכִינְתָּא אַשְׁלִימַת כֹּלָּא ליהו"ה וְאִינּוּן י"ב צֵירוּפִין. וְרָזָא דָּא תְּרֵיסַר שִׁבְטִין. וּמִצֵּירוּפֵי תְּלָת אַתְוָן אִינוּן ע"ב זְקֵנִים, אֲבָל תְּרֵין אִתְּמָר בְּהוּ "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים" (במדבר יא, כו) וְכוּ'. וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ וַדַּאי לְפוּם דַּרְגִּין רָזִין עִלָּאִין.

וְהָא רַעֲיָא מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי בְּשַׁעְתָּא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא (דף צה' עמוד ב') דְּסִינַי אִתְּמָר בְּהוּ "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה" (שמות יט, ה). אִית סֶגּוֹל כְּגַוְנָא דָּא ֶ, וְאִית סְגוּלָה דָּא סְגוֹלְתָּא כְּגַוְנָא דָּא  ֒, סֶגּוֹל מִסִּטְרָא דִּתְלַת אֲבָהָן חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, סְגוּלָה דָּא אַבָּא וְאִימָּא וְדַעַת דָּא מַזָּלָא דְּבֵיהּ אִתְכְּלִילוּ. וְרָזָא דָּא דִּכְדֵין סְלִקוּ יִשְׂרָאֵל לְדַרְגִין עִלָּאִין עַד אֲרִיךְ אַנְפִּין וַדַּאי. וּמִסִּטְרָא דָּא אֶתְיָהִיב לְהוּ אוֹרָיְתָא בְּקַדְמִיתָא, וּבָהּ לוּחוֹת הָאֶבֶן.

תָּא חֲזֵי, דִּבְהַהוּא שַׁעֲתָא הֲווּ תְּרֵין מְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים שַׁוְיָן כַּחֲדָא, וְעִם כָּל דָּא לָא אִשְׁתַּלִימַת מִלָּה. מַאי שְׁלִימוּ? אֶלָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲווּ צְרִיכִין לְאַקָּמָא שְׁלִימוּ כִּדְקָא יָאוּת. דִּשְׁכִינְתָּא כְּבָר סְלִיקַת עַד כֶּתֶר, וְאִשְׁתַּכְּחַת בְּשִׁקוּלָא חֲדָא בַּהֲדֵי בַּעְלָהּ. וְרָזָא דָּא כֶּתֶר, בֵּיהּ תְּרֵין מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים. אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הַמָּאוֹר הַקָּטֹן. וּמִסִּטְרָא דָּא אִתְיְהִיבַת אוֹרָיְתָא בְּקַדְמִיתָא כְּמָה דַּאֲמִינָא.

תָּא חֲזֵי, בְּגִין דָּא לָא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן (מכילתא בשלח יז) דִּכְתִיב בֵּיהּ "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי" (שמות טז, ד) וְכוּ'. דְּנַהֲמָא מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, בְּגִין כָּךְ נָפִיק מִגּוּפָא. אֲבָל מָן מִסִּטְרָא דִּלְעֵילָא דְּלֵית תָּמָן פְּסֹלֶת, בְּגִין כָּךְ נִבְלַע ברמ"ח אֵבָרִים. וּבְגִין דָּא מָן אִצְטְרִיךְ בְּקַדְמִיתָא, לְמֵיהַב אוֹרָיְתָא.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב "וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה" (במדבר י, לג)

ביאור נופת צופים

(דף צה' עמוד א') כָּל יָד תְּרֵין זִמְנִין אֶחָד דְּאִיהוּ כ"ו. וכל יד היא ב' פעמים אח"ד, וב' פעמים אח"ד עולה כ"ו. בְּגִין כָּךְ לכן נאמר "לַאֲחָדִים בְּיָדֶיךָ" בִּתְרֵין יָדִין, תְּרֵין אֶחָד כֹּלָּא אִיהוּ ב"ן בשתי ידים, שני אח"ד והכל רמוז בסוד שם ב"ן.

> סוד הידיים היוצאים ממקורן בחכמה סתימאה

וּתְרֵין זִמְנִין י"ד אִינוּן כ"ח, וְדָא כֹּחַ דְּחָכְמָה, כֹּחַ מָה, חָכְמָה סְתִימָאָה, דְּתָמָן מְקוֹרָא דִּתְרֵין יָדִין אִלֵּין. ופעמים י"ד הם כ"ח, והם אותיות כ"ח שבשם חכמה – כ"ח מ"ה, שהיא חכמה סתימאה, ששם מקורן של אלה שני הידים. וְא' בַּהּ אִתְעֲבִידַת שְׁכִינְתָּא אב"ן כְּגַוְנָא דָּא וכשהשכינה שהיא שם ב"ן מקבלת את האות א' נעשית אב"ן כזה, יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה. וְרָזָא דָּא וזה סוד "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים" (תהלים קיח, כב). וּבֵיהּ תְּרֵין זִמְנִין יָד, ובו, ב' צירופים ובהם י"ד אותיות: יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יהו"ה יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה. וּבֵיהּ אִיהִי גַּן הַמֶּלֶךְ בְגַן סִפְרִין דְּאוֹרַיְתָא, וְדָא לוּחוֹת הָאֶבֶן. וכן אב"ן עולה בגימ' ג"ן ובה היא הגן המלך, בסוד ג"ן פרשיות התורה, וזה סוד לוחות האבן.

וּתְרֵין יָדִין אִינוּן ושני הידיים הם מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף לְאִתְחַבְּרָא כְּחַד שיתחברו כאחד, תַּרְוַיְיהוּ בְּשִׁקוּלָא חֲדָא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. שניהם בשיקול אחד של ימין ושמאל.

וְעוֹד, לוּחוֹת הָאֶבֶן מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה וְדָא י', אֶבֶן. ועוד, לוחות האבן, מצד החכמה, והחכמה היא י', והיא גם סוד האבן.

> ע"ב צירופים בסוד ע"ב זקנים

וְתָא חֲזֵי, רָזָא דְּכֹלָּא צֵרוּפֵי שְׁמָהָן מִתְפָּרְשָׁן בְּכַמָּה רָזִין עִלָּאִין, וְכֹלָּא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא כְּלָלָא דְּכֹלָּא תַּלְיָא. בא וראה, סודם של כל צירופי השמות, מתפרשים בכמה סודות עליונים, וכולם נכללים בשם יהו"ה שהוא כללות כולם. וּבְקַדְמִיתָא מִתְפָּרְשָׁאן צֵירוּפִין לְע"ב בְּרָזָא דִּתְלַת אַתְוָן וְאִינּוּן ע"ב. ובתחילה, מתחלקים הצירופים לע"ב בסוד של ג' אותיות יה"ו והם סה"כ ע"ב צירופים. לְבָתַר שְׁכִינְתָּא אַשְׁלִימַת כֹּלָּא ליהו"ה וְאִינּוּן י"ב צֵירוּפִין. אח"כ השכינה משלימה הכל ליהו"ה, ום י"ב צירופים של שם. וְרָזָא דָּא תְּרֵיסַר שִׁבְטִין. וזה סוד י"ב שבטים. וּמִצֵּירוּפֵי תְּלָת אַתְוָן אִינוּן ע"ב זְקֵנִים, אֲבָל תְּרֵין אִתְּמָר בְּהוּ צירופי ג' האותיות כדלעיל הם סוד ע"ב זקנים שהיו במדבר, ע' שנאספו ע"י משה ושניים, אלדד ומידד שהתנבאו במחנה שנאמר "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים" (במדבר יא, כו) וְכוּ'. וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ וַדַּאי לְפוּם דַּרְגִּין רָזִין עִלָּאִין. והכל צריך ודאי לפי מדרגות הסודות העליונים.

>  אבן, סגול וסגולתא

וְהָא רַעֲיָא מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה משה הרועה הנאמן בא, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, וַדַּאי בְּשַׁעְתָּא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא (דף צה' עמוד ב') דְּסִינַי אִתְּמָר בְּהוּ בשעה שעמדו ישראל על הר סיני נאמר בהם "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה" (שמות יט, ה). אִית סֶגּוֹל כְּגַוְנָא דָּא ֶ יש סגול כגון זה ֶ ,  וְאִית סְגוּלָה דָּא סְגוֹלְתָּא כְּגַוְנָא דָּא  ֒, ויש סגולה – זו סגולתא כגון זו: ֒, סֶגּוֹל מִסִּטְרָא דִּתְלַת אֲבָהָן סגול הוא מצד ג' אבות שהם חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, סְגוּלָה דָּא אַבָּא וְאִימָּא וְדַעַת דָּא מַזָּלָא דְּבֵיהּ אִתְכְּלִילוּ. סגולה זו אבא ואימא, ודעת היא בסוד המזלא שנכללו בה. וְרָזָא דָּא דִּכְדֵין סְלִקוּ יִשְׂרָאֵל לְדַרְגִין עִלָּאִין עַד אֲרִיךְ אַנְפִּין וַדַּאי. וסוד זה כאשר ישראל עלו למדרגות העליונות עד אריך אנפין ודאי, וּמִסִּטְרָא דָּא אֶתְיָהִיב לְהוּ אוֹרָיְתָא בְּקַדְמִיתָא, וּבָהּ לוּחוֹת הָאֶבֶן. ומצד זה ניתנה להם התורה בתחילה, ובה לוחות האבן.

> במתן תורה עלתה השכינה לכתר

תָּא חֲזֵי, דִּבְהַהוּא שַׁעֲתָא הֲווּ תְּרֵין מְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים שַׁוְיָן כַּחֲדָא, וְעִם כָּל דָּא לָא אִשְׁתַּלִימַת מִלָּה. בוא וראה, באותה השעה שניתנה התורה היו שני המאורות – זו"ן, גדולים ושוים כאחד, ועם כל זה, לא נשלם הדבר. מַאי שְׁלִימוּ? אֶלָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲווּ צְרִיכִין לְאַקָּמָא שְׁלִימוּ כִּדְקָא יָאוּת. מהו השלמות? אלא ישראל היו צריכים להחזיק את השלמות כראוי, דִּשְׁכִינְתָּא כְּבָר סְלִיקַת עַד כֶּתֶר, וְאִשְׁתַּכְּחַת בְּשִׁקוּלָא חֲדָא בַּהֲדֵי בַּעְלָהּ. שהשכינה כבר עלתה עד לכתר, ונמצאה בהשוואה אחת עם ז"א בעלה. וְרָזָא דָּא כֶּתֶר, בֵּיהּ תְּרֵין מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים. וזה סוד כתר, שבו שני המאורות נקראים גדולים. אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הַמָּאוֹר הַקָּטֹן. אבל מצד של מטה כשלא עלתה לכתר יש מציאות של המאור גדול – ז"א, המאור הקטון – מלכות.  וּמִסִּטְרָא דָּא אִתְיְהִיבַת אוֹרָיְתָא בְּקַדְמִיתָא כְּמָה דַּאֲמִינָא. ומצד זה של מעלה, של הכתר, ניתנה התורה בתחילה כמו שנאמר.

> בזכות אכילת המן יכלו לקבל תורה בסוד הכתר

תָּא חֲזֵי, בְּגִין דָּא בוא וראה, בגלל זה לָא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן (מכילתא בשלח יז) דִּכְתִיב בֵּיהּ  שנאמר בה "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי" (שמות טז, ד) וְכוּ'. דְּנַהֲמָא מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, בְּגִין כָּךְ נָפִיק מִגּוּפָא. שהלחם הוא מצד של מטה, הוא יוצא מסוד המלכות שהיא סוד הגוף ששייך בה מלאכה, אֲבָל מָן מִסִּטְרָא דִּלְעֵילָא דְּלֵית תָּמָן פְּסֹלֶת, בְּגִין כָּךְ נִבְלַע ברמ"ח אֵבָרִים. אבל מָן מצד של מעלה, אין בו פסולת, לכן נבלע ברמ"ח איברים ללא הפרשת פסולת, וּבְגִין דָּא מָן אִצְטְרִיךְ בְּקַדְמִיתָא, לְמֵיהַב אוֹרָיְתָא. לכן, בתחילה היו צריכים למן כדי לקבל התורה.

> בגלל שלא החזיקו בתיקון כתר התן תורה וירדו – יכלה הס"א להתפרץ בעגל

אֲבָל תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב אבל, בא וראה, מהו שכתוב "וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה" (במדבר י, לג)