Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף צז המשך תקונא ארבעים וחמשא

תוכן הדף

בגדי לבן שורשם בעתיקא, בגדי זהב בזו"ן בסוד הוי"ה הוא האלהי"ם

ישראל עולים בעתיקא קדישא, מעל שורש מקום המלאכים

בגלות מתהפך הצירוף י"הו שהוא הצירוף הראוי להו"י

 

(דף צז' עמוד א') לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (תהלים קכא, ד). דִּלְתַתָּא קָיְימִין נִימִין שַׂעֲרֵי עַל עַיְנִין, וּבְגִינַיְיהוּ אִסְתַּתְמָן עַיְינִין לְזִמְנִין. אֲבָל לְעֵילָא "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (ישעיהו ה, כז), דְּעֵינָא פְּקִיחָא אִיהוּ תָּדִיר. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין שְׂמָאלָא דְּאִתְהַדַּר לִימִינָא. כְּדֵין "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ה) לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה" (תהלים קכא, ו) דָּא חֶסֶד עִלָּאָה דְּאִתְפְּשַׁט בְּכָל דַּרְגִּין לְאַתְקָנָא לוֹן. כְּדֵין יוֹמָם אִתְתְּקַף בַּשֶּׁמֶשׁ לְבַסְמָא כֻּלְהוֹ דִּינִין בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ שַׁלִּיט. וְיָרֵחַ כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דְּיוֹמָם אִתְתְּקַף, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו). כְּדֵין "יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע" (תהלים קכא, ז) דָּא גּוֹג, בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין אֲבַתְרֵיהּ, "יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ" (שם ז). "יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ" (שם ח), בְּמִפְקֵיהּ לְאַגָּחָא קְרָבָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם. "וּבוֹאֲךָ", בְּזִמְנָא דִּיהַךְ גּוֹ קְלִיפִין לְתַבְרָא לוֹן. כְּדֵין תִּיקּוּנָא אִשְׁתְּלִים לְעָלְמִין, "מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (שם) וַדַּאי:

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא אַרְבְּעִין וְחַמְשָׁא

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' זַכָּאָה חוּלָקָךְ דְּרָזִין עִלָּאִין דְּמָארָךְ אִתְגַּלְיָין לְךָ. "וּלְכֹל (דף צז' עמוד ב') הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא זְעֵיר אַנְפִּין. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. וְרָזָא דָּא "יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים" (דברים ד, לה). "יְהֹוָ"ה" – בְּעַתִּיקָא, "הוּא הָאֱלֹהִים" – בִּזְעֵיר אַנְפִּין. דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא סָלִיק זְעֵיר אַנְפִּין לְגַבֵּי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. בְּהַהוּא זִמְנָא "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה" (שמות יט, ה) בְּנוּקְבָא. "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי" (שמות יט, ו) בִּזְעֵיר אַנְפִּין. "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שם) בַּאֲרִיךְ אַנְפִּין. וְדָא כֹּהֵן גָּדוֹל דְּמִינֵּיהּ תַּלְיָין ח' בְּגָדִים לְתַתָּא. דְּד' קַדְמָאִין אִינוּן ד' אוֹתִיּוֹת הוי"ה חֲדָא. וּתְרֵין אָחֲרָנִין נָפְקִין מִינַּהּ, וְאִינּוּן בְּח' אָחֲרָנִין. קַדְמָאִין אִינוּן שָׁרְשָׁא. תִּנְיָנִין נָפְקִין מִגּוֹ קַדְמָאִין.

בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמָר בְּיִשְׂרָאֵל "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ" (דברים לג, כט). דְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מֵאַבָּא וְאִימָּא נָפְקִין, יִשְׂרָאֵל מִזְּעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָּא. בְּהַהוּא זִמְנָא זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָּא סַלְקוּ עַד עַתִּיקָא קַדִּישָׁא וְיִשְׂרָאֵל סָלְקִין אֲבַתְרַיְיהוּ וְאִינּוּן לְעֵילָא מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְרָזָא דָּא "עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה" (דברים לג, כט) סָלְקִין בִסְלִיקוּ דִּילֵיהּ. "מָגֵ"ן עֶזְרֶךָ", דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְתַּקְּנַת בְּרָזָא דִּתְלַת אֵ"ל דִּלְעֵילָא. "וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ" (דברים לג, כט) דָּא לִימִינָא וְדָא לִשְׂמָאלָא. וְחֶרֶב דָּא רי"ו. וּבְגִין דִּסְלִיקוּ לְעֵילָא מֵאַבָּא וְאִימָּא אִתְּמָר בְּהוּ "מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן" (תהלים סח, יג). דְּיִשְׂרָאֵל לְעֵילָא וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְתַתָּא.

רָזָא דְּכֹלָּא י"וה, וְדָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת, תִּיקּוּנָא דְּאִתְתְּקַן בִּתְלָת קִטְרִין דִּמְהֵימָנוּתָא. וּבְזִמְנָא אַחֲרָא אִתְּמָר "הוֹ"י גּוֹי חֹטֵא" (ישעיהו א, ד) דְּכֹלָּא אִתְהַדַּר לַאֲחוֹרָא, 

ביאור נופת צופים

"[הִנֵּה] (דף צז' עמוד א') לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (תהלים קכא, ד). דִּלְתַתָּא קָיְימִין נִימִין שַׂעֲרֵי עַל עַיְנִין, וּבְגִינַיְיהוּ אִסְתַּתְמָן עַיְינִין לְזִמְנִין. שלמטה, במדרגה של ז"א נמצאים נימין ושערות על העינים שהם הכיסויים שלהן ובגלל תוקף הדינים נסתמות לפעמים העינים, אֲבָל לְעֵילָא אבל למעלה באריך נאמר "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (ישעיהו ה, כז), דְּעֵינָא פְּקִיחָא אִיהוּ תָּדִיר. העין תמיד פקוחה ואין בה שינה ואין לה כסויים, אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין שְׂמָאלָא דְּאִתְהַדַּר לִימִינָא. מדוע? כדי להחזיר את השמאל לימין ולא לתת ח"ו לדינים להתגבר, ואז נאמר כְּדֵין "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ה) לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה" (תהלים קכא, ו) דָּא חֶסֶד עִלָּאָה דְּאִתְפְּשַׁט בְּכָל דַּרְגִּין לְאַתְקָנָא לוֹן.  זה חסד עליון שמתפשט בכל המדרגות לתקן אותם, כְּדֵין יוֹמָם אִתְתְּקַף בַּשֶּׁמֶשׁ לְבַסְמָא כֻּלְהוֹ דִּינִין בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ שַׁלִּיט. ואז בחינת יומם שהוא החסד עליון, בזמן שהוא שולט, מתחזק על השמש / ז"א למתק את כל הדינים שלו. וְיָרֵחַ כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דְּיוֹמָם אִתְתְּקַף, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והירח שהיא המלכות גם כן מתחזקת בסוד של "יומם" שנאמר בה "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו). כְּדֵין "יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע" (תהלים קכא, ז) תהיה שמירה באחרית הימים מכל רע שהוא דָּא גּוֹג, בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין אֲבַתְרֵיהּ, בזמן שיאספו כל אותם הטמאים אחריו, ואז "יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ" (שם ז). "יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ" (שם ח), בְּמִפְקֵיהּ לְאַגָּחָא קְרָבָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם. צאתך- בזמן שיצא לערוך מלחמה מתוך ירושלים, "וּבוֹאֲךָ", בְּזִמְנָא דִּיהַךְ גּוֹ קְלִיפִין לְתַבְרָא לוֹן. בזמן שיכה בתוך הקליפות לשברם, כְּדֵין תִּיקּוּנָא אִשְׁתְּלִים לְעָלְמִין, ואז התיקון יושלם לעולם "מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (שם) וַדַּאי, באופן שלא יהיה יותר קלקול אחריו:

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא אַרְבְּעִין וְחַמְשָׁא

> בגדי לבן שורשם בעתיקא, בגדי זהב בזו"ן בסוד הוי"ה הוא האלהי"ם

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' קם אליהו הנביא הנאמן פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, זַכָּאָה חוּלָקָךְ דְּרָזִין עִלָּאִין דְּמָארָךְ אִתְגַּלְיָין לְךָ. אשרי חלקך שסודות עליונים של ריבונך מתגלים לך. "וּלְכֹל (דף צז' עמוד ב') הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא הוא זְעֵיר אַנְפִּין. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא הוא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. וְרָזָא דָּא וזה סוד "יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים" (דברים ד, לה). "יְהֹוָ"ה" – בְּעַתִּיקָא, "הוּא הָאֱלֹהִים" בִּזְעֵיר אַנְפִּין. דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא סָלִיק זְעֵיר אַנְפִּין לְגַבֵּי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. באותה השעה עולה זעיר אנפין לגבי עתיקה קדישא, בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן נאמר "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה" (שמות יט, ה) בְּנוּקְבָא וזה בנוקבא – במלכות. "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי" (שמות יט, ו) בִּזְעֵיר אַנְפִּין. "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שם) בַּאֲרִיךְ אַנְפִּין. וְדָא כֹּהֵן גָּדוֹל דְּמִינֵּיהּ תַּלְיָין ח' בְּגָדִים לְתַתָּא. וזה כהן גדול תלויים ח' בגדים למטה שהיה לובש בבית המקדש. דְּד' קַדְמָאִין אִינוּן ד' אוֹתִיּוֹת הוי"ה חֲדָא. וּתְרֵין אָחֲרָנִין נָפְקִין מִינַּהּ, וְאִינּוּן בְּח' אָחֲרָנִין. ד' בגדי לבן הראשונים שאותם היה לובש כהן הכהן הגדול ביום הכיפורים הם כנגד ד' אותיות של הוי"ה אחת, ושתי הויו"ת יוצאות ממנה והם ח' בגדי זהב האחרים. קַדְמָאִין אִינוּן שָׁרְשָׁא. תִּנְיָנִין נָפְקִין מִגּוֹ קַדְמָאִין. הראשונים היוצאים מההוי"ה הראשונה הם השורש, והשניים יוצאים מתוך הראשון.

> ישראל עולים בעתיקא קדישא, מעל שורש מקום המלאכים

בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמָר בְּיִשְׂרָאֵל באותו הזמן נאמר בישראל "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ" (דברים לג, כט). דְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מֵאַבָּא וְאִימָּא נָפְקִין, יִשְׂרָאֵל מִזְּעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָּא. שמלאכי השרת יוצאים מיחוד נשיקין של אבא ואמא, וישראל יוצאים בנוסף גם מיחוד יסודות של זעיר אנפין ונוק', בְּהַהוּא זִמְנָא זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָּא סַלְקוּ עַד עַתִּיקָא קַדִּישָׁא וְיִשְׂרָאֵל סָלְקִין אֲבַתְרַיְיהוּ וְאִינּוּן לְעֵילָא מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. באותו הזמן, זעיר אנפין ונוק' עלו עד עתיקא קדישא, וישראל עלו אחריהם והם למעלה ממלאכי השרת, וזה סוד וְרָזָא דָּא "עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה" (דברים לג, כט) סָלְקִין בִסְלִיקוּ דִּילֵיהּ עַם שעולה, נוֹשַׁע בעלייתו של ז"א שהוא בַּיהֹוָה. "מָגֵ"ן עֶזְרֶךָ", דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְתַּקְּנַת בְּרָזָא דִּתְלַת אֵ"ל דִּלְעֵילָא. מגן עזרך זו השכינה שנתקנת בסוד ג' א"ל שעולים בגימ' מג"ן – למעלה בתיקוני אריך. "וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ" (דברים לג, כט) דָּא לִימִינָא וְדָא לִשְׂמָאלָא. זה לימין וזה לשמאל, וְחֶרֶב דָּא גימ' רי"ו. וּבְגִין דִּסְלִיקוּ לְעֵילָא מֵאַבָּא וְאִימָּא אִתְּמָר בְּהוּ ובגלל שעלו לעתיקא קדישא שהוא למעלה מאבא ואימא נאמר במלאכים "מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן" (תהלים סח, יג). דְּיִשְׂרָאֵל לְעֵילָא וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְתַתָּא, שישראל למעלה והמלאכים למטה באבא ואימא.

> בגלות מתהפך הצירוף י"הו שהוא הצירוף הראוי להו"י

רָזָא דְּכֹלָּא יו"ה, וְדָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת, תִּיקּוּנָא דְּאִתְתְּקַן בִּתְלָת קִטְרִין דִּמְהֵימָנוּתָא. וסוד הכל, י"וה: י' עתיקא, ו"ה זו"ן, וזה התיקון הראוי, התיקון שנתקן בג' קשרים של אמונה, והוא סוד סגולה. וּבְזִמְנָא אַחֲרָא אִתְּמָר ובזמן אחר של הגלות נאמר "הוֹ"י גּוֹי חֹטֵא" (ישעיהו א, ד) דְּכֹלָּא אִתְהַדַּר לַאֲחוֹרָא, שהכל חוזר אחורה דהיינו,

תיקון ליל שבועות השלם

התיקון היחיד שנערך בדיוק כפי שעשה אותו האר"י הקדו"ש והוראותיו