Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף ק תקונא שבע וארבעין

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שֶׁבַע וְאַרְבְּעִין

(דף ק' עמוד א') "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא דְּאִתְּמָר בַּהּ "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהֹוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב" (זכריה ב, ט). "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (שם). דִּשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא פָּרְשַׂת גַּדְפָהָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּנָהָא לְנַטְרָא לוֹן נְטוּרָא מִכָּל סְטַר. לָקֳבֵל דָּא לְאַחֲזָאָה יְקָרָא דִּילַהּ לְזִמְנָא דְּאָתֵי, וַחֲבִיבוּתָא דִּמְחַבֵּב לַהּ מַלְכָּא, אִיהוּ יְקוּם כְּגַוְנָא דָּא פְּרִישׂ גַּדְפוֹי וּמִסְחַר לַהּ, כַּמָּה דְּסָחֲרַת לְהוּ אִיהִי לְיִשְׂרָאֵל.

וְתָא חֲזֵי, יִשְׂרָאֵל כֵּיוָן דַּהֲווֹ בְּגָלוּתָא אִי תֵּימָא דְּאִשְׁתְּבָקוּ מִסְּטַר קַדִּישָׁא? לָאו הָכִי חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, דְּהָא הָכָא כְּתִיב "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה הָעֹמְדִים" (תהלים קלד, א) וְכוּ'. מָאן עֲבָדִים? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא אִינוּן עֲבָדִים, דִּבְפוּלְחָנָא תַּלְיָין עוֹבְדִין בְּהוּ. וְרָזָא דָּא "כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם… כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ" (תהלים קכג, ב).

תָּא חֲזֵי, אִית עֲבָדִים וְאִית עֲבָדִים. מַלְאֲכֵי אִינוּן עֲבָדִים, וְאִתְּמָר בְּהוּ "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה" (ישעיהו לג, ז) (דף ק' עמוד ב') דְּהָא לְבַר קָיְימִין. וְהָכִי בְּגָלוּתָא קָיְימִין לְבַר, אָזְלִין בָּתַר שְׁכִינְתָּא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דְּאִינוּן בְּגָלוּתָא לָא מִשְׁתָּבְקָן מִלְּגַו, אֶלָּא מִלְּגַו אִינוּן מִתְדַּבְּקִין תָּדִיר. וְרָזָא דָּא "הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת" (תהלים קלד, א) אִלֵּין גַּלְוָתָא, דְּאַף בְּהַהוּא זִמְנָא אִינוּן קָיְימִין לְגוֹ, "בְּבֵית יְהֹוָה" (שם) וַדַּאי.

תָּא חֲזֵי, דְּוַדַּאי כָּל מַאי דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְטִיבוּתָא דִּלְהוֹן אִיהוּ. וְרָזָא דָּא "אוֹדְךָ יְהֹוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א). דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְּאִינוּן בְּגָלוּתָא שְׁכִינְתָּא אִתְדַּבְּקַת עֲלַיְיהוּ יַתִּיר, בְּגִין לְשֵׁזָבָא לְהוּ מִגָּלוּתָא. וְכֻלְהוֹ שְׁאָר דַּרְגִּין הָכִי נָמֵי מִתְדַּבְּקָן עֲלַיְיהוּ בִּדְבֵיקוּתָא שְׁלִים, יַתִּיר מִמַּאי דְּעָבְדוּ בְּקַדְמִיתָא, וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא בִּסְתִימוּ. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא אִי תֵּימָא דְּהַהוּא דְּבֵיקוּתָא לָא אִשְׁתְּכַח? לָאו הָכֵי. אֶלָּא כֹּלָּא דְּאִשְׁתְּכַח בְּגָלוּתָא לָא אִתְפְּסַק בְּפוּרְקָנָא, אַף עַל גַּב דְּלָא הֲוָה אִצְטְרִיךְ, אֶלָּא לְאוֹסָפָא נְהִירוּ עַל נְהִירוּ חֶדָוָתָא עַל חֶדָוָתָא. "אוֹדְךָ יְהֹוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א) וַדַּאי.

תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּגָלוּתָא נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל חֵילָא לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין עִלָּאִין, מַאי דְּלָא הֲוָה לְהוּ חֵילָא אִי לָא

ביאור נופת צופים

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שֶׁבַע וְאַרְבְּעִין

(דף ק' עמוד א') 

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא דְּאִתְּמָר בַּהּ היא שנאמר בה "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהֹוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב" (זכריה ב, ט). "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) הֲדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב "וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (שם). דִּשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא פָּרְשַׂת גַּדְפָהָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּנָהָא לְנַטְרָא לוֹן נְטוּרָא מִכָּל סְטַר. שהשכינה בגלות פורשת כנפיה על ישראל בניה לשמור אותם שמירה מכל צד. לָקֳבֵל דָּא לְאַחֲזָאָה יְקָרָא דִּילַהּ לְזִמְנָא דְּאָתֵי, וכנגד זה, להראות  כבודה ויקרה לעתיד לבוא, וַחֲבִיבוּתָא דִּמְחַבֵּב לַהּ מַלְכָּא, אִיהוּ יְקוּם כְּגַוְנָא דָּא פְּרִישׂ גַּדְפוֹי וּמִסְחַר לַהּ, כַּמָּה דְּסָחֲרַת לְהוּ אִיהִי לְיִשְׂרָאֵל. ומהחביבות שמחבב את המלך / ז"א שהוא בעלה, הוא יקום כעניין זה, ויפרוש כנפיו ויסובב את השכינה, כמו שהיא סובבת את ישראל.

וְתָא חֲזֵי, יִשְׂרָאֵל כֵּיוָן דַּהֲווֹ בְּגָלוּתָא אִי תֵּימָא דְּאִשְׁתְּבָקוּ מִסְּטַר קַדִּישָׁא? ובוא וראה, כיון שהיו ישראל בגלות, שמה תחשוב שנעזבו מצד הקדושה? לָאו הָכִי חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא תָּא חֲזֵי,לא כך חס ושלום, אלא בוא וראה, דְּהָא הָכָא כְּתִיב שהרי כאן נאמר "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה הָעֹמְדִים" (תהלים קלד, א) וְכוּ'. מָאן עֲבָדִים? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא אִינוּן עֲבָדִים, אלא כאן בגלות ישראל הם עבדים, דִּבְפוּלְחָנָא – תַּלְיָין עוֹבְדִין בְּהוּ ובעבודתם תלוי הנעשה להם. וְרָזָא דָּא וזה סוד "כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם… כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ" (תהלים קכג, ב).

תָּא חֲזֵי, אִית עֲבָדִים וְאִית עֲבָדִים. בוא וראה, יש עבדים ויש עבדים. מַלְאֲכֵי אִינוּן הם עֲבָדִים, וְאִתְּמָר בְּהוּ ונאמר בהם "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה" (ישעיהו לג, ז)  (דף ק' עמוד ב')  דְּהָא לְבַר קָיְימִין. חֻצָה שהם עומדים לחוץ, וְהָכִי בְּגָלוּתָא קָיְימִין לְבַר, אָזְלִין בָּתַר שְׁכִינְתָּא. וכך הוא בגלות, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דְּאִינוּן בְּגָלוּתָא לָא מִשְׁתָּבְקָן מִלְּגַו, אבל ישראל, אף על גב, שהם נמצאים בהגלות,לא נעזבים מן הקדושה, אֶלָּא מִלְּגַו אִינוּן מִתְדַּבְּקִין תָּדִיר. אלא הם מהפנימיות ולכן דבקים תמיד וְרָזָא דָּא "הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת" (תהלים קלד, א) אִלֵּין גַּלְוָתָא, דְּאַף בְּהַהוּא זִמְנָא אִינוּן קָיְימִין לְגוֹ, אלו הגלויות שאפילו באותו הזמן, הם נמצאים בדבקות בפנים "בְּבֵית יְהֹוָה" (שם) וַדַּאי.

תָּא חֲזֵי, דְּוַדַּאי כָּל מַאי דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְטִיבוּתָא דִּלְהוֹן אִיהוּ. בוא וראה, כל מה שעוזה הקב"ה לישראל – לטובתם הוא. וזה סוד וְרָזָא דָּא "אוֹדְךָ יְהֹוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א). דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְּאִינוּן בְּגָלוּתָא שְׁכִינְתָּא אִתְדַּבְּקַת עֲלַיְיהוּ יַתִּיר, בְּגִין לְשֵׁזָבָא לְהוּ מִגָּלוּתָא. ובזמן שישראל בגלות, השכינה מתדבקת עליהם יותר, כדי להצילם מהגלות. וְכֻלְהוֹ שְׁאָר דַּרְגִּין הָכִי נָמֵי מִתְדַּבְּקָן עֲלַיְיהוּ בִּדְבֵיקוּתָא שְׁלִים, יַתִּיר מִמַּאי דְּעָבְדוּ בְּקַדְמִיתָא, וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא בִּסְתִימוּ. וכן גם כן שאר המדרגות, מתדבקים עליהם בדבקות שלם, יותר ממה שעשו בתחילה, אף על פי שהכל נעשה בהעלם ואין זה נראה לעיניים. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא אִי תֵּימָא דְּהַהוּא דְּבֵיקוּתָא לָא אִשְׁתְּכַח? לָאו הָכֵי. אבל בזמן הגאולה, שמה תחשוב שאותו הדבקות לא ימצא? אין כן, אֶלָּא כֹּלָּא דְּאִשְׁתְּכַח בְּגָלוּתָא לָא אִתְפְּסַק בְּפוּרְקָנָא, אַף עַל גַּב דְּלָא הֲוָה אִצְטְרִיךְ, אלא כל מה שהיה בגלות, לא יפסק בגאולה, אך על פי שלא יהיה צריך לפעול בהנהגה הזו יותר, אֶלָּא לְאוֹסָפָא נְהִירוּ עַל נְהִירוּ חֶדָוָתָא עַל חֶדָוָתָא. אלא תמשך באופן שתווסף הארה על הארה ושמחה על שמחה וזה סוד "אוֹדְךָ יְהֹוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א) וַדַּאי שתתגלה ההארה שנמשכה בהעלם והשמירה הגדולה שהיתה בזמן הגלות ועליה יודו ויאמרו אודה ה' על שהתאנפת בי בזמן הגלות.

תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּגָלוּתָא נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל חֵילָא לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין עִלָּאִין, בוא וראה, בגלות לקחו ישראל כוח לתקן תיקונים עליונים, מַאי דְּלָא הֲוָה לְהוּ חֵילָא אִי לָא קַיְּימוּ בְּגָלוּתָא.