תיקוני זוהר תניינא | דף קא תקונא תמניא וארבעין

תוכן הדף

בכח הצדיקים שיהיו בזמן הגאולה יתחזק העולם

תחית המתים תעורר זכרון הצרות והשמדות וה' ינקום את נקמתם בגאולה

 

(דף קא' עמוד א') קַיְּימוּ בְּגָלוּתָא. דְּהָא בְּהַהוּא דְּבֵיקוּתָא דְּאִצְטְרָך לְנַטְרָא לְהוּ, אִתְתְּקָפוּ יַתִּיר וַדַּאי. וְדָוִד אָמַר "הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת" (תהלים קלד, א). דְּהָא בְּגִין דָּא יָכְלִין לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין עִלָּאִין יַתִּיר. וּמַאי אִינוּן? אֶלָּא "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ" (תהלים קלד, ב).

 תָּא חֲזֵי, בְּגָלוּתָא רָזָא דְּשִׁינְתָא אִיהוּ, דִּכְתִיב "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם" (בראשית טו, יב). וְדָא זִמְנָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'וּמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עַיִן' וְדָא ע"ב דְּנָהִיר לב"ן וְאִתְּמָר. כְּגַוְנָא דָּא בְּגָלוּתָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא נָטַר לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. דְּמַלְכָּא לְעֵילָא אִסְתְּלַק וְאוּקְמוּהָ. וּבְחֵילָא דָּא אִתְּתַּקְּפַת שְׁכִינְתָּא תַּקִּיפוּתָא סַגִּי דְּלָא יִתְפְּרַשׁ מִינַּהּ אֲפִילוּ בְּפוּרְקָנָא. וְרָזָא דָּא "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ" (תהלים קלד, ב) דָּא קֹדֶשׁ עִלָּאָה וַדַּאי. "וּבָרְכוּ אֶת יְהֹוָה" (שם) אִלֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְדָא בִּתְרֵין מְשִׁיחִין דְּמִתְחַבְּרָן כְּחַד, בְּרָזָא דִּלְעֵילָא וַדַּאי, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). כְּדֵין "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן" (תהלים קכח, ה). מָאן אֲתַר נְהִירוּ דְּתִיקּוּנָא יִפּוֹק לְעָלְמָא? אֶלָּא מִצִּיּוֹן וְדָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דְּבֵיהּ "וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה ב, ט) לִיקָרָא דִּילַהּ מַמָּשׁ. דְּהָא בְּכָל אִינוּן תִּיקּוּנִין דְּאִתְתַּקְּנַת (דף קא' עמוד ב') בְּגָלוּתָא אִתְחַבָּר בַּהּ מַלְכָּא בְּפוּרְקָנָא. "וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה ב, ט), לְכָבוֹד וַדַּאי. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) גִּילּוּיָא דִּנְהוֹרִין עִלָּאִין דְּעִלָּאִין. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵין וְעָלְמָא דְּאָתֵי:

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וְאַרְבְּעִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". הָא אָדָם קַדְמָאָה סָבָא דְּסָבִין אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) אִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא) דְּאִתְּמָר בְּהוּ "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ" (ישעיהו מ, כט) אִלֵּין צַדִּיקַיָּא דִּיְהוֹן בְּעָלְמָא בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא, דְּבְהוֹן יִתְתְּקַן עָלְמָא וְיִתְתְּקַף מִמַּאי דְּאִתְחֲלַּשׁ בְּגָלוּתָא. אֲבָל "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) אִלֵּין מֵתִין דִּיקוּמוּן מֵעַפְרָא. וְאִי תֵּימָא אַמַּאי יְקוּמוּן? אֶלָּא בְּגִין לְאִתְּעָרָא כֻּלְהוֹ מִלִּין קַדְמָאִין דַּהֲווֹ כְּבָר, כַּמָּה עַקְתִּין דְּעָבְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל. דִּכְדֵין יְקוּמוּן כָּל אִינוּן דְּאִתְקְטָלוּ מֵאוּמִין דְּעָלְמָא, וְכֻלְהוֹ דְּקָטְלוּ לוֹן מְלָכִין, דְּגָזְרוּ כַּמָּה שְׁמָדוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. וְכֹלָּא לְאִתְּעָרָא דַּרְגִּין עִלָּאִין לְמֶעֱבַד נוֹקְמִין בְּאִינוּן חַיָיבַיָּא. וְרָזָא דָּא "יִחְיוּ מֵתֶיךָ" (ישעיהו כו, יט) וְכוּ' "וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" (שם),

ביאור נופת צופים

(דף קא' עמוד א') [מַאי דְּלָא הֲוָה לְהוּ חֵילָא] אִי לָא קַיְּימוּ בְּגָלוּתָא. כוח שלא היה להם אם לא היו בגלות, דְּהָא בְּהַהוּא דְּבֵיקוּתָא דְּאִצְטְרָך לְנַטְרָא לְהוּ, אִתְתְּקָפוּ יַתִּיר וַדַּאי. שהרי באותו הדבקות שנדרש לשמור אותם, בו התחזקו יותר, וְדָוִד אָמַר "הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בַּלֵּילוֹת" (תהלים קלד, א) העומדים בימי הגלות שנקראים לילות. דְּהָא בְּגִין דָּא יָכְלִין לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין עִלָּאִין יַתִּיר. שהרי בגלל זה, יכולים לתקן תיקונים עליונים יותר, וּמַאי אִינוּן? ומה הם? אֶלָּא "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ" (תהלים קלד, ב) בסוד הידים שעולים מעל הראש אל מקום עתיקא קדישא כנזכר לעיל.

תָּא חֲזֵי, בְּגָלוּתָא רָזָא דְּשִׁינְתָא אִיהוּ, דִּכְתִיב בוא וראה, זמן הגלות הוא סוד השינה שכתוב: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם" (בראשית טו, יב). וְדָא זִמְנָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ וזה בזמן שנאמר בו  'וּמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עַיִן' וְדָא ע"ב דְּנָהִיר לב"ן וְאִתְּמָר. וזה בזמן שרק שם ע"ב למאיר לשם ב"ן כמו בזמן השינה בכל יום. כְּגַוְנָא דָּא בְּגָלוּתָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא נָטַר לַהּ לִשְׁכִינְתָּא, דְּמַלְכָּא לְעֵילָא אִסְתְּלַק וְאוּקְמוּהָ. וכענין זה, בזמן הגלות עתיקא קדישא שומר את השכינה, כיון שהמלך העליון הסתלק וכבר ביארנו ענין זה. וּבְחֵילָא דָּא אִתְּתַּקְּפַת שְׁכִינְתָּא תַּקִּיפוּתָא סַגִּי דְּלָא יִתְפְּרַשׁ מִינַּהּ אֲפִילוּ בְּפוּרְקָנָא. ובכל זה מתחזקת השכינה, בכח רב, שלא יפרד ממנה אפילו בזמן הגלות, וע"כ ככל שמתארך הגלות והס"א חושבת שהיא מרויחה – אין זה אלא לרעתה. וזה סוד וְרָזָא דָּא "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ" (תהלים קלד, ב) דָּא קֹדֶשׁ עִלָּאָה וַדַּאי. זה הקדש העליון ודאי, "וּבָרְכוּ אֶת יְהֹוָה" (שם) אִלֵּין אלה הם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְדָא בִּתְרֵין מְשִׁיחִין דְּמִתְחַבְּרָן כְּחַד, בְּרָזָא דִּלְעֵילָא וַדַּאי, וזה בשתי המשיחין שמתחברים כאחד, בסוד העליון ודאי. "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). כְּדֵין "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן" (תהלים קכח, ה). מָאן אֲתַר נְהִירוּ דְּתִיקּוּנָא יִפּוֹק לְעָלְמָא? מאיזה מקום יצא אור התיקון לעולם? אֶלָּא מִצִּיּוֹן וְדָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דְּבֵיהּ אלא מציון שהוא מקום בית המקדש שנאמר בו "וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה ב, ט) לִיקָרָא דִּילַהּ מַמָּשׁ לכבוד שלו ממש. דְּהָא בְּכָל אִינוּן תִּיקּוּנִין דְּאִתְתַּקְּנַת (דף קא' עמוד ב') בְּגָלוּתָא אִתְחַבָּר בַּהּ מַלְכָּא בְּפוּרְקָנָא. שהרי בכל אלה התיקונים שנתקנה בגלות יתחבר בה המלך בגאולה, וזה "וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה ב, ט), לְכָבוֹד וַדַּאי.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) גִּילּוּיָא דִּנְהוֹרִין עִלָּאִין דְּעִלָּאִין. הגדול הם גילוי אורות עליונים שבעליונים שיתגלו הגאולה. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵין וְעָלְמָא דְּאָתֵי: אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וְאַרְבְּעִין

> בכח הצדיקים שיהיו בזמן הגאולה יתחזק העולם

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". הָא אָדָם קַדְמָאָה סָבָא דְּסָבִין אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה האדם הראשון, סבא דסבין, בא פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) אִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוּ נאמר על אלה שנאמר בהם "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא) דְּאִתְּמָר בְּהוּ שנאמר בהם "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ" (ישעיהו מ, כט) אִלֵּין צַדִּיקַיָּא דִּיְהוֹן בְּעָלְמָא בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא, דְּבְהוֹן יִתְתְּקַן עָלְמָא וְיִתְתְּקַף מִמַּאי דְּאִתְחֲלַּשׁ בְּגָלוּתָא. אלה הם הצדיקים שיהיו בעולם בזמן הגאולה, שבהן יתוקן העולם ויתחזק ממה שהיה חלש בגלות.

> תחית המתים תעורר זכרון הצרות והשמדות וה' ינקום את נקמתם בגאולה

אֲבָל "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) אִלֵּין מֵתִין דִּיקוּמוּן מֵעַפְרָא. אלו הם המתים שיקומו מקברם. וְאִי תֵּימָא אַמַּאי יְקוּמוּן? ואם תשאל למה יקומו? אֶלָּא בְּגִין לְאִתְּעָרָא כֻּלְהוֹ מִלִּין קַדְמָאִין דַּהֲווֹ כְּבָר. אלא כדי לעורר כל אותם הדברים והמאורעות שבעבר שהיו כבר, כַּמָּה עַקְתִּין דְּעָבְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל, לעורר את זכרון הצרות שעברו על ישראל, דִּכְדֵין יְקוּמוּן כָּל אִינוּן דְּאִתְקְטָלוּ מֵאוּמִין דְּעָלְמָא, וְכֻלְהוֹ דְּקָטְלוּ לוֹן מְלָכִין, דְּגָזְרוּ כַּמָּה שְׁמָדוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. ואז יקומו כל אלה הרוגי מלכות שנהרגו ע"י אומות העולם, וכל אלו שהרגו אותם המלכים שגזרו כמה שמדות על עם ישראל, וְכֹלָּא לְאִתְּעָרָא דַּרְגִּין עִלָּאִין לְמֶעֱבַד נוֹקְמִין בְּאִינוּן חַיָיבַיָּא. והכל כדי לעורר את המדרגות העליונות לעשות נקמות באלו הרשעים, וזה סוד, וְרָזָא דָּא "יִחְיוּ מֵתֶיךָ" (ישעיהו כו, יט) וְכוּ' "וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" (שם),