Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף קב תקונא תשע וארבעין, תקונא חמשין

תוכן הדף

לעתיד לבוא ב' מקדשות של מעלה ומטה יתחברו

חיבור בין מקדשות, יאיר מהאור הפנימי לחיצוני ולב' משיחין

בשבעים תיקוני זוהר תניינא ישברו שרי אומות למעלה, ואומותיהם למטה

 

(דף קב' עמוד א')  אִלֵּין עֲמָלֵקִים דְּיִתְמַחוּן מֵעָלְמָא, בְּמַאי? אֶלָּא בְּאִתְעֲרוּתָא דְּיִתְעָרוּן אִינוּן מֵתִין דִּיקוּמוּן לְזִמְנָא דְּאָתֵי:

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תֵּשַׁע וְאַרְבְּעִין

וְעוֹד, "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן תַּרְוַיְיהוּ כְּחַד, בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהֹוָה נֵלֵךְ" (תהלים קכב, א). דִּבְגִין הַהוּא עִלָּאָה דְּאִשְׁתְּכַח תָּמָן, אֲפִילוּ אִינוּן מַלְאֲכֵי עִלָּאִין יְהוֹן מִתְכַּנְּשִׁין וְאָתְיָין בֵּיהּ וַדַּאי.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם" (תהלים קכב, ב). 'הֵם' לָא כְּתִיב אֶלָּא 'הָיוּ'. דְּיִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דַּהֲווֹ בְּגָלוּתָא, לָא נָפְקוּ מֵאִינּוּן תַּרְעִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. וְאַדְּרַבָּא בְּהוּ אִתְתְּקָפוּ יַתִּיר, לְאִתְתַּקְּנָא לְבָתַר בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, בְּגִין כָּךְ 'הָיוּ'. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (תהלים קכב, ג) בִּתְרֵי בָּתֵּי מְקַדְּשׁוֹת עִלָּאָה וְתַתָּאָה. בְּגִין כָּךְ "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים" (תהלים קכב, ד) אִלֵּין שִׁבְטִין דִּלְתַתָּא. "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" אִלֵּין שִׁבְטִין דִּלְעֵילָא, וְכֻלְהוֹ מְשָׁרְיָין קַדִּישִׁין. (דף קב' עמוד ב')  "כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט" (תהלים קכב, ה) אִלֵּין תְּרֵין בָּתֵּי מְקַדְּשׁוֹת דַּאֲמִינָא.

אֲבָל הָכָא רָזָא דִּכְתִיב "עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו" (דניאל ז, ט) וְאוּקְמוּהָ 'חַד לְדִין וְחַד לִצְדָקָה' (חגיגה יד' א'). וְחַד אָמַר חַד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחַד לְדָוִד. וְכֹלָּא אִיהוּ קְשׁוֹט. דִּתְרֵין בָּתֵּי מְקַדְּשׁוֹת כַּחֲדָא יְהוֹן, פְּנִימָאָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְתִיכָא לְכֻלְּהוּ דַּרְגִּין עִלָּאִין וְקִישּׁוּרָא דִּלְהוֹן. בְּרָאָהּ לְאַפָּקָא נְהִירוּ מִלְּגַו לְבַר. לְמַאן נָפִיק? אֶלָּא לְדָוִד. וְדָא מַלְכָּא דְּאִיהוּ נַטִּיל בְּקַדְמִיתָא וּמִפְלַג לְכָל עָלְמָא. אֲבָל חַד לְדִין וְחַד לִצְדָקָה דְּמִילִּין קָיְימִין לְגוֹ יַתִּיר. וְאִינּוּן תְּרֵין לָקֳבֵל תְּרֵין. לֵאָה דָּא דִּין, דִּינָא קַּשְׁיָא. וְחַד לִצְדָקָה דָּא רָחֵל דִּינָא רַפְיָא. בְּגִין כָּךְ "כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט" (תהלים קכב, ה) דָּא חַד לְדִין וְחַד לִצְדָקָה. "כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד" (שם) חַד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחַד לְדָוִד. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם" (תהלים קכב, ו) לְמֶהֱוֵי בִּשְׁלָמָה וְנַיְחָא דְּכֹלָּא בִּתְרֵין מְשִׁיחִין, דִּכְתִיב בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז):

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַמְשִׁין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". קָם סָבָא חֲדָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר'

ביאור נופת צופים

(דף קב' עמוד א') אִלֵּין עֲמָלֵקִים דְּיִתְמַחוּן מֵעָלְמָא, אלו העמלקים שימחו מהעולם, בְּמַאי? אֶלָּא בְּאִתְעֲרוּתָא דְּיִתְעָרוּן אִינוּן מֵתִין דִּיקוּמוּן לְזִמְנָא דְּאָתֵי: אלא בהתעוררות שיתעוררו אלו המתים שיקומו לתחיה לעתיד לבוא.

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תֵּשַׁע וְאַרְבְּעִין

> לעתיד לבוא ב' מקדשות של מעלה ומטה יתחברו

וְעוֹד, "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא זה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא זה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה. בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן תַּרְוַיְיהוּ כְּחַד, בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב בזמן שיתחברו שניהם כאחד, על אותו הזמן כתוב, "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהֹוָה נֵלֵךְ" (תהלים קכב, א). דִּבְגִין הַהוּא עִלָּאָה דְּאִשְׁתְּכַח תָּמָן, אֲפִילוּ אִינוּן מַלְאֲכֵי עִלָּאִין יְהוֹן מִתְכַּנְּשִׁין וְאָתְיָין בֵּיהּ וַדַּאי. ובגלל שבית מקדש של מעלה נמצא שם, אפילו המלאכים העליונים יהיו מתכנסים ובאים בו בודאי.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב בוא וראה, כתוב "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם" (תהלים קכב, ב). 'הֵם' לָא כְּתִיב הם לא כתוב אֶלָּא 'הָיוּ'. דְּיִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דַּהֲווֹ בְּגָלוּתָא, לָא נָפְקוּ מֵאִינּוּן תַּרְעִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, שאף על פי שישראל היו בגלות, לא יצאו מאלו השערים העליונים הקדושים,  וְאַדְּרַבָּא בְּהוּ אִתְתְּקָפוּ יַתִּיר, לְאִתְתַּקְּנָא לְבָתַר בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, בְּגִין כָּךְ 'הָיוּ'. ואדרבא, בהם התחזקו יותר, כדי שיתוקנו אחר כך בתיקון שלם, לכן אמר "הָיוּ", וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (תהלים קכב, ג) בִּתְרֵי בָּתֵּי מְקַדְּשׁוֹת עִלָּאָה וְתַתָּאָה. בשני בתי מקדשות העליון והתחתון, לכן אמר בְּגִין כָּךְ "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים" (תהלים קכב, ד) אִלֵּין שִׁבְטִין דִּלְתַתָּא. אלו השבטים של מטה, "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" אִלֵּין שִׁבְטִין דִּלְעֵילָא, וְכֻלְהוֹ מְשָׁרְיָין קַדִּישִׁין. אלו השבטים העליונים, וכל המחנות הקדושים, (דף קב' עמוד ב')  "כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט" (תהלים קכב, ה) אִלֵּין תְּרֵין בָּתֵּי מְקַדְּשׁוֹת דַּאֲמִינָא הכתוב מדבר לשון רבים, ואלו ב' מקדשות שאמרנו.

> חיבור בין מקדשות, יאיר מהאור הפנימי לחיצוני ולב' משיחין

אֲבָל הָכָא רָזָא דִּכְתִיב אבל כאן סוד שכתוב, "עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו" (דניאל ז, ט) וְאוּקְמוּהָ 'חַד לְדִין וְחַד לִצְדָקָה' (חגיגה יד' א').  וביארוהו אחד אחד לדין ואחת לצדקה, וְחַד אָמַר חַד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחַד לְדָוִד, ור' עקיבא אמר שם אחד לקב"ה ואחד לדוד שהוא סוד המלכות, וְכֹלָּא אִיהוּ קְשׁוֹט והכל הוא אמת. דִּתְרֵין בָּתֵּי מְקַדְּשׁוֹת כַּחֲדָא יְהוֹן, פְּנִימָאָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְתִיכָא לְכֻלְּהוּ דַּרְגִּין עִלָּאִין וְקִישּׁוּרָא דִּלְהוֹן, ושני בתי מקדשות יהיו כאחד. הפנימי הוא לקב"ה, מרכבה לכל אותם המדריגות העליונות, והקשר שלהן, בְּרָאָהּ לְאַפָּקָא נְהִירוּ מִלְּגַו לְבַר. והחיצוני נועד להוציא את האור הפנימי לחוץ. לְמַאן נָפִיק? למי יוצא? אֶלָּא לְדָוִד שהוא סוד המלכות. וְדָא מַלְכָּא דְּאִיהוּ נַטִּיל בְּקַדְמִיתָא וּמִפְלַג לְכָל עָלְמָא. והוא המלך / ז"א שהוא לוקח בתחילה ומחלק לכל העולם, אֲבָל חַד לְדִין וְחַד לִצְדָקָה דְּמִילִּין קָיְימִין לְגוֹ יַתִּיר. אבל אחד לדין ואחד לצדקה, שהדברים עומדים יותר בפנימיות, וְאִינּוּן תְּרֵין לָקֳבֵל תְּרֵין ואלו ב' במתי מקדשות כנגד ב' הבחינות. לֵאָה דָּא דִּין, דִּינָא קַּשְׁיָא, וְחַד לִצְדָקָה דָּא רָחֵל דִּינָא רַפְיָא. וע"כ אחד לדין  היא לאה שהיא דין – דין קשה, ואחד לצדקה זו רחל, דין רפה, לכן נאמר בְּגִין כָּךְ "כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט" (תהלים קכב, ה), כנגד ב' כסאות שכל אחד כולל שניים, דָּא חַד זה אחד לְדִין וְחַד לִצְדָקָה. "כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד" (שם) חַד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחַד לְדָוִד אחד הוא לקב"ה ואחד לדוד. מִתַּמָּן משם וּלְהָלְאָה "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם" (תהלים קכב, ו) לְמֶהֱוֵי בִּשְׁלָמָה וְנַיְחָא דְּכֹלָּא בִּתְרֵין מְשִׁיחִין, שיהיו בשלום ומנוחה לכולם על ידי שני המשיחין, שנאמר בהם דִּכְתִיב בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז):

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַמְשִׁין

>בשבעים תיקוני זוהר תניינא ישברו שרי אומות למעלה, ואומותיהם למטה

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". קָם סָבָא חֲדָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' קם סבא אחד פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל,