תיקוני זוהר תניינא | דף קי המשך תקונא חמשין וארבע

(דף קי' עמוד א') מְזוֹנָא דְּאִצְטְרִיךְ. מזון קיומם נמשך מזו הגבורה של הקדושה, שמתפשטת לתת להם מזונם רק כמה שצריך, אֲבָל גַּחֶלֶת אִינוּן עַל רֹאשׁוֹ וַדַּאי, לְאַכְפְּיָא לֵיהּ וּלְתַבְרָא חֵילֵיהּ, אבל גחלת הם על ראשו ודאי, כדי לכפות אותם תחת הקדושה ולשבור אותם.

> קשרי ד' קליפות

תָּא חֲזֵי, ד' קְלִיפִין אִינוּן וְכָל חַד אִתְקְשַׁר בְּחַבְרֵיהּ לְסַלְקָא לְעֵילָא. בא וראה, ד' קליפות הם: נוגה, ענן גדול, אש מתלקחת, רוח סערה, וכל אחד מתקשר בחברו לעלות למעלה לצד הקדושה, וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "אָת צֹעָה זֹנָה" (ירמיהו ב, כ). דְּהָא כָּל מָאן דְּנָטִיל מֵחַבְרֵיהּ נוּקְבָא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ. והוא, כל מי שלוקח מחברו, חברו נחשב כזכר לגביו בגלל שנותן לו שפע, והמקבל נחשב כנוקבא לגביו, וְהָכִי שָׁרָאת מִילִין מִלְּתַתָּא, בְּהַהִיא קְלִיפָה דִּלְתַתָּא. וכך מתחילים הדברים מלמטה, באותה הקליפה התחתונה, וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר בְּחַד דַּרְגָּא תַּתָּאָה, וכל הס"א נקשרים במדריגה אחת תחתונה, וְאִתְקְשַׁר כַּחֲדָא, ונקשרים כאחד, וְיָהִיב גַּרְמֵיהּ לְהַהוּא אַחֲרִינָא דְּקָאִים עֲלֵיהּ, ונותן מעצמו לקליפה אחרת שעומדת עליו.

> יניקת קליפת נוגה בסוד פילגש או זונה

וְאִי תֵּימָא דְּבַת זוּגֵּיהּ אִיהִי? לָאו הָכֵי. ואם תחשוב, שהיא בת זוגו כיון שהוא נמצא מעליה והוא נחשב לה כזכר? לא כך, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד בְּאַנְפֵּי נַפְשֵׁיהּ אִשְׁתְּכַח. אלא כל אחד ואחד בפני עצמו ובגפו נמצא, וּבְגִין לְסַלְקָא לְעֵילָא בַּאֲתַר דְּלָאו דִּלְהוֹן, הָכִי מְסָרִין גַּרְמַיְיהוּ. ובגלל שעולים למעלה באתר שאינו שלהם – ככה מפקירים עצמם, וְדָא זִמָּה דְּאִתְּמָר בַּהּ וזו זמה שנאמר בה 'אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא' (סנהדרין צג). וְנֹגַהּ קְרִיבָא אִיהִי יַתִּיר, וקליפת נוגה היא הקרובה יותר לקדושה, והקליפות האחרות תחתיה, וּבְזִמְנָא דְּאִזְדַּמְּנַת לְנַטְּלָא מִלְּגַו, וכאשר היא באה לינוק מבפנים, אִי אִינוּן אָחֲרָנִין מִתְדַּבְּקָן בַּהּ, זוֹנָה אִיהִי דְּאִצְטְרִיךְ לְתָרְכָא לַהּ וְלָא תִּיקוֹם בַּאֲתַר קַדִּישָׁא. אם אלו הקליפות האחרות מתדבקות בה, זונה היא כיון שרוצה להתייחד ולקבל שפע ממה שאינה שלה וצריך לגרש אותה כדי שלא תעמוד במקום הקדושה, וְאִי לְסִטְרָא דְּטַב אִתְהַדְּרַת, כְּדֵין פִּלֶגֶשׁ אִיהִי. ואם ראש קליפת נוגה שיכולה להתנתק מהקליפה שתחתיה ולחזור לטוב, אז דינה כדין פילגש, וְאַבְרָהָם אִתְּמָר בֵּיהּ ובאברהם נאמר "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים" (בראשית כה, ו) וְכוּ' דְּכֹלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא, כיון שרצה אברהם לתקן את כל חיצוניות העולם, וְאַתְקִין לְגוֹ בְיִצְחָק, ותיקן את הפנימיות ליצחק, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בו "וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" (בראשית כד, לו). וְאַתְקִין לְבַר בְּרָזָא דְּפִּלֶגֶשׁ. ותיקן את החיצוניות בסוד הפילגש, וְדָא קְטוּרָה, דְּקַטְרַת פִתְּחָה וְלָא מָסְרָת גָּרְמָה לְאִינּוּן אָחֲרָנִין. וזו קטורה, שסגרה פתחה, ולא מסרה את עצמה לאלה האחרים אלא רק לאברהם, וְכֹלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא אַבְרָהָם בְּגִין לְאַתְקָנָא עָלְמָא (דף קי' עמוד א') כִּדְקָא יָאוּת. ואת כולם רצה אברהם אבינו לתקן, בגלל שרצה לתקן את העולם כולו כראוי.

> מראה שלישית, החשמל והלבוש

מַרְאָה תְלִיתָאָה דָּא חַשְׁמַל וְדָא לְבוּשָׁא. מראה שלישית הוא החשמל, והוא הלבוש, וסוד הדבר, וְרָזָא דְּמִלָּה "יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א) תָּא חֲזֵי, מַאי חַשְׁמַל? בוא וראה, מהו החשמל? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִתְנְהִירוּ נְהוֹרִין לְגוֹ, הָכִי מִינַּיְיהוּ אִתְפְּרַשׁ פְּרִישׁוּ לְבַר. אלא בזמן שמאירים הארות לפנימיות, כך מהם מתפרשים הארות לחוץ, וּמֵאִינּוּן מוֹחִין דְּקַיְּימִין בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא וּמִתְפַּשְּׁטָן בְּכָל גּוּפָא, נָפִיק דָּא לְבַר, ומאלו המוחין שנמצאים בראשו השל המלך / ז"א ומתפשטים בכל הגוף, יוצא זה החשמל לחוץ, וְרָזָא דְּמִלָּה לְפוּם רְעוּתָא דִּלְגַו הָכִי לְבוּשָׁא אִשְׁתְּכַח. וסוד הדבר, כפי הארת הרצון הפנימי, כך נמצא זה הלבוש, וּלְבוּשָׁא אַחֲזֵי עַל רְעוּתָא דְּלִבָּא. והלבוש מראה על רצון הלב, וְדָא קָאִים לְאוֹדָעָא חֶדָוָתָא דְּמַלְכָּא וְחֵילָא דִּילֵיהּ. והוא נמצא כדי להעיד על שמחת המלך וכוחו.

וְתָא חֲזֵי, הָכָא מִסְתַּכְּלִין מַלְאֲכֵי עִלָאֵי. ובוא וראה, כאן בלבוש מסתכלים המלאכים העליונים, אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְגוֹ מִסְתַּכְּלִין, אבל ישראל מסתכלים בפנימיות, שכתוב דִּכְתִיב "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג, כג). עַל לְבוּשָׁא דָּא אִתְּמָר קְרָא ועל הלבוש הזה אמר הכתוב "יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א). וְדָא מָלָךְ בְּמוֹחִין דְּרֵישָׁא. וזה מָלָךְ במוחין שבראש, כְּדֵין ואז מההארות שיצאו מחוץ לראש על הגוף מבחוץ נאמר "גֵּאוּת לָבַשׁ" מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן מִסִּטְרָא דִּאִימָא וַדַּאי. מהצד שלהם, מצד אימא ודאי שממנה הארת המוחין של ז"א, וּמִגּוֹ לְבוּשָׁא דָּא אִתְחַזְיָין חֵיוָן מִסְתַּדְּרָן בְּסִידּוּרַיְיהוּ. ומתוך הלבוש הזה נראות חיות הקודש מסתדרות בסידוריהן, שנאמר דִּכְתִיב "וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת" (יחזקאל א, ה) וְכוּ'. תְּלָת מֵרְאוֹת קָיְימִין בְּהוּ, שלש מראות נראים בהם והן שלושת המראות הבאות:

> מראה רביעית, סדרי החיות

מַרְאָה רְבִיעָאָה סִידּוּרָא דְּחֵיוָן. מראה רביעית היא סדרי החיות, תָּמָן מִצְטַיְּירָן מִילִין בְּצִיּוּרָא שְׁלִים. ושם מצטיירים הדברים בציור שלם. וְלֵית מִלָּה רַבְּתָא אוֹ זְעִירְתָּא בְּעָלְמָא דְּכֹלָּא לָא אִצְטְיַיר וְקָאִים תָּמָן בְּצֵרוּפֵי רָזֵי שְׁמָהָן וְאַתְוָן [דְּאוֹרַיְתָא]. ואין שם דבר גדול או קטן שבעולם, שכולו לא קיים ולא מצטייר שם בסוד צירופי השמות ואותיות התורה.