תיקוני זוהר תניינא | דף קיד תקונא חמשין ושתא

תוכן הדף

הערב רב פגמו בשמות הוי"ה אלהי"ם וינקו מדינהם

האותיות דעסמ"ב נשאו את הלוחות, ובחטא העגל פרחו, ולכן הלוחות נפלו ונשברו

בחטא העגל שם החטא אדם הראשון לתוקפו ונקנסה המיתה

בחטא המרגלים, חזר חטא קין למקומו ושבה הס"א לשלוט על צד הקדושה

ככל שהטומאה מתגברת, כך הקדושה מתגברת כנגד להכניעה

מעשי הצדיקים לתיקון השכינה בחייהם, מתגברים לאחר מותם והם עצמם נוטלים כוח מלמעלה להכניעה את הס"א

(דף קיד' עמוד א') ו' דָּא צַדִּיק. מִגּוֹ יִחוּדָא דִּלְהוֹן נָפְקִין יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ "תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא), לְאַתְקָנָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. דְּהָא בְּגִין כָּךְ תִּיקּוּנָא דָּא לְהוּ אִתְמְסַר וְלָא לְאַחֲרָא. וְעֵרֶב רַב בְּזִמְנָא דְּעָבְדוּ עֵגֶל, הָא אִתְּמָר דְּאַפְרִידוּ בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע. כֹּלָּא בְּגִין לְמֵיהַב תּוּקְפָּא לְאִמָּהוֹן חַיַּיבְתָּא דָּא לִּילִית שִׁפְחָה בִּישָׁא. וְרָזָא דָּא "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב). "וְעֵגֶל" דָּא ק"ב כְּגַוְנָא דָּא מ"ו ל"ז י"ט. "מַסֵּכָה" אִלֵּין ק"כ צֵירוּפִין דֶּאֱלֹהִים וְה' אַתְוָן דִּילֵיהּ. בְּגִין דִּבְכֹלָּא אִתְאֲחִידוּ בהוי"ה וּבֶאֱלֹהִים.

אֲבָל תָּא חֲזֵי רָזָא עִלָּאָה, וַדַּאי לוּחוֹת אֶבֶן מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא וְדָא אֱלֹהִים. אֲבָל אֶבֶן דָּא ב"ן דְּאִזְדְּמַן לָקֳבֵל תְּלָת דְּשַׁרְיָין עֲלֵיהּ, וְאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה. וְאִלֵּין אַתְוָן דְּחֲקִיקִין בְּלוּחַיָּא. כֵּיוָן דְּחָאבוּ עֵרֶב רַב אַעַבְרוּ הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. בְּמַאי? אֶלָּא אִינוּן בֵּאלֹהִים אִתְאֲחִידוּ וַדַּאי, וּמִתַּמָּן אִתְתְּקָפוּ לְאַעַבְרָא הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. וּמֵאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה נָפַק לְבַר הַהוּא ק"ב דְּאִיהוּ קַב חָרוּבִין וְדָא עֵגֶל. כְּדֵין אַתְוָן פָּרְחוּ מֵאִינּוּן לוּחוֹת, וְלוּחוֹת אִתְבָּרוּ. כְּדֵין אִתְהַדַּר חוֹבָא דְּאָדָם לְאַתְרֵיהּ, וְגָרְמוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא בְּעָלְמָא. כְּדֵין מוֹתָא דְּאִתְעַבְּרַת – תֵּבַת, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב, ז). לְבָתַר בַּמְּרַגְּלִים תָּבוּ לְאַתְקְפָא סִטְרָא אַחֲרָא יַתִּיר וּכְדֵין חוֹבָא דְּקַיִן אִתְהַדַּר (דף קיד' עמוד ב') לְאַתְרֵיהּ, וַאֲתַר אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה עַל קוּדְשָׁא. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְגַזְרָת גְּזֵרָה לְאִתְחָרְבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא וְהָא אִתְּמָר. וְאִינּוּן בְּמַדְבְּרָא מִיתוּ, בְּגִין דְּתָמָן יִתְדַּכּוּן מִמְּסָאֲבוּתָא דְּאִתְתַּקַּף עֲלַיְיהוּ. וְרָזָא דָּא "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ" (במדבר יד, לה), תָמִים וַדַּאי. אֲבָל בְּגִין כָּךְ "וְשָׁם יָמֻתוּ" (שם), דְּהָא מוֹתָא תָּמָן אִצְטְרִיכַת לְהוּ בְּגִין לְאִתְדַכָּאָה. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כָּל אִלֵּין חוֹבִין יִתְתַּקְּנוּן כַּחֲדָא. "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) וַדַּאי. וְעוֹד "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא רָזָא דִּקְרָבָא. וְדָא:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְשִׁתָּא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב), כֹּלָּא בִּקְרָבָא דַּעֲמָלֵק אִשְׁתְּמוֹדָע דִּבְכַמָּה רָזִין עִלָּאִין סִדֵּר מֹשֶׁה מִלָּה. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "וַיָּבֹא עֲמָלֵק" (שמות יז, ח) וְכוּ'. הָכָא רָזָא לְמָארֵי חָכְמְתָא. בְּזִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִזְדַּמְּנַת לְאַגָּחָא קְרָבָא בְּחֵילָא דְּכַמָּה קִטְרוּגִין אָתְיַת וַדַּאי. וּכְדֵין כַּמָּה עֲנָפִין מֵאִילָנָא בִּישָׁא מִתְתַּקְּפָן וּבְהוּ בָּעָאת לְאִתְדַּבְּקָא לְעֵילָא. וְכַמָּה דְּאִיהִי אִתְּתַּקְּפַת בְּדַרְגִּין דִּילַהּ בְּקִטְרוּגָא דִּלְהוֹן, הָכִי אִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַהּ. וְאִי תֵּימָא מָאן אִיהוּ דְּאַגָּח קְרָבָא וְאִתְתְּקַף לְקִבְלַהּ? אֶלָּא

ביאור נופת צופים

(דף קיד' עמוד א') ו' דָּא הוא צַדִּיק. מִגּוֹ יִחוּדָא דִּלְהוֹן נָפְקִין יִשְׂרָאֵל. מתוך היחוד שלהם יוצאים ישראל. בְּגִין כָּךְ "תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא) יספרו 'מלשון ואשה מספרת עם בעלה' והוא סוד היחוד, לְאַתְקָנָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. לתקן את השכינה. דְּהָא בְּגִין כָּךְ תִּיקּוּנָא דָּא לְהוּ אִתְמְסַר וְלָא לְאַחֲרָא. שהרי בגלל כך, התיקון הזה נמסר להם ולא לאחרים.

> הערב רב פגמו בשמות הוי"ה אלהי"ם וינקו מדינהם.

וְעֵרֶב רַב בְּזִמְנָא דְּעָבְדוּ עֵגֶל, הָא אִתְּמָר דְּאַפְרִידוּ בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע. וערב רב בזמן שעשו את העגל, נאמר שם שהפרידו בין שש לשבע, וזה רומז שהפרידו בין היסוד שהוא הספירה השישית של ז"א לבין המלכות שהיא השביעית ודגרמו לה להישאר יבשה וחרבה. כֹּלָּא בְּגִין לְמֵיהַב תּוּקְפָּא לְאִמָּהוֹן חַיַּיבְתָּא דָּא לִּילִית שִׁפְחָה בִּישָׁא. כל מעשיהם של הערב רב היו כדי לחזק את אמם הרשעה – ליל' השפחה הרעה, וזה סוד וְרָזָא דָּא "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב) שהתמלאה הסטרא אחרא בשפע כתוצאה מחורבן מדרגות הקדושה. "וְעֵגֶל" דָּא ק"ב כְּגַוְנָא דָּא מ"ו ל"ז י"ט ועגל הוא גימ' ק"ב עה"כ שהם ג' מילואים של ג' היו"ת דע"ב ס"ג מ"ה: ודייוי, ודיאוי, ודאאוא. "מַסֵּכָה" אִלֵּין עולה בגימ' ק"כ צֵירוּפִין דֶּאֱלֹהִים וְה' אַתְוָן דִּילֵיהּ. שהם ק"כ צירופים של שם אלהי"ם יחד עם ה' אותיות שלו, בְּגִין דִּבְכֹלָּא אִתְאֲחִידוּ בהוי"ה וּבֶאֱלֹהִים, בגלל שבכל שנאחזו וינקו ממילואי ההויו"ת ודיני שם אלהי"ם.

> האותיות דעסמ"ב נשאו את הלוחות, ובחטא העגל פרחו, ולכן הלוחות נפלו ונשברו.

אֲבָל תָּא חֲזֵי רָזָא עִלָּאָה, וַדַּאי לוּחוֹת אֶבֶן מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא וְדָא אֱלֹהִים. אבל בוא וראה סוד עליון, ודאי לוחות האבן הם מצד שכינה והיא אלהי"ם. אֲבָל אֶבֶן דָּא ב"ן דְּאִזְדְּמַן לָקֳבֵל תְּלָת דְּשַׁרְיָין עֲלֵיהּ, וְאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה. אבל אב"ן הוא שם הוי"ה במילוי ההי"ן הנקרא שם ב"ן, שמזומן לקבל שלושה הויו"ת שעומדות עליו, והם ע"ב, ס"ג ומ"ה.  וְאִלֵּין אַתְוָן דְּחֲקִיקִין בְּלוּחַיָּא. ואלו האותיות שחקוקות בלוחות האבן. כֵּיוָן דְּחָאבוּ עֵרֶב רַב אַעַבְרוּ הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. כיון שחטאו הערב רב, העבירו את שם ב"ן ממקומו. בְּמַאי? אֶלָּא אִינוּן בֵּאלֹהִים אִתְאֲחִידוּ וַדַּאי, וּמִתַּמָּן אִתְתְּקָפוּ לְאַעַבְרָא הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. במה? אלא הערב רב נאחזו בדיני שם אלהי"ם ודאי, ומשם התחזקו להעביר את זה השם ב"ן ממקומו, וּמֵאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה נָפַק לְבַר הַהוּא ק"ב דְּאִיהוּ קַב חָרוּבִין וְדָא עֵגֶל. ומאלו ג' הויו"ת דע"ב, ס"ג מ"ה, יצאו לחוץ המילויים שלהם שהם גימ' ק"ב, בסוד 'ק"ב חרובים', שניתקו ממקור שפעם ונשארו יבשים וחרובים, וק"ב הוא גימ' עג"ל. כְּדֵין אַתְוָן פָּרְחוּ מֵאִינּוּן לוּחוֹת, וְלוּחוֹת אִתְבָּרוּ. ואז פרחו האותיות שהיו חקוקות באלו הלוחות, וכיון שהאותיות היו נושאות את הלוחות, ובהסתלקותן נסתלקה החיות הרוחנית של הלוחות, ואז נפלו הלוחות ונשברו.

> בחטא העגל שם החטא אדם הראשון לתוקפו ונקנסה המיתה.

כְּדֵין אִתְהַדַּר חוֹבָא דְּאָדָם לְאַתְרֵיהּ, וְגָרְמוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא בְּעָלְמָא. במעמד קבלת התורה בטלה המיתה כיון שתוקן חטא אדם הראשון שבגינו נקנסה מיתה לעולם. כיון שחטאו, חזר חטא אדם הראשון למקומו, וגרמו לסטרא אחרא להתפשט בעולם. כְּדֵין מוֹתָא דְּאִתְעַבְּרַת – תֵּבַת, ואז המיתה שבטלה – חזרה, וזה שאמר הכתוב הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב, ז).

> בחטא המרגלים, חזר חטא קין למקומו ושבה הס"א לשלוט על צד הקדושה.

לְבָתַר בַּמְּרַגְּלִים תָּבוּ לְאַתְקְפָא סִטְרָא אַחֲרָא יַתִּיר וּכְדֵין חוֹבָא דְּקַיִן אִתְהַדַּר (דף קיד' עמוד ב') לְאַתְרֵיהּ, במעמד קבלת התורה, הורחקה הסטרא אחרא מהם, ואם לא היו חוטאים, היו נכנסים מיד לארץ, ובכניסתם היתה הסטרא אחרא מתבטלת. אבל, אחר כך, בחטא המרגלים, שבו בקלקולם לחזק יותר את הסטרא אחרא, ואז חטאו של קין חזר למקומו, וַאֲתַר אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה עַל קוּדְשָׁא. וניתן מקום לסטרא אחרא לשלוט על הקדושה. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְגַזְרָת גְּזֵרָה לְאִתְחָרְבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא וְהָא אִתְּמָר. באותו הלילה שישבו ובכו באוהליהם, נגזרה גזירת חורבן בית המקדש וזה כבר נאמר. וְאִינּוּן בְּמַדְבְּרָא מִיתוּ, בְּגִין דְּתָמָן יִתְדַּכּוּן מִמְּסָאֲבוּתָא דְּאִתְתַּקַּף עֲלַיְיהוּ. ואלו שבכו מתו במדבר, כדי ששם במקום המדבר שהיא ארצה של הסטרא אחרא – שם יטהרו מאותה הטומאה שהתחזקה עליהם, וזה סוד וְרָזָא דָּא "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ" (במדבר יד, לה), יִתַּמּוּ לשון תָמִים שלם וַדַּאי, ודאי שיזכו להיטהר בשלמות. אֲבָל בְּגִין כָּךְ אבל לשם כך, "וְשָׁם יָמֻתוּ" (שם), דְּהָא מוֹתָא תָּמָן אִצְטְרִיכַת לְהוּ בְּגִין לְאִתְדַכָּאָה. שזו המיתה במדבר הצטרכה להם כדי להיטהר. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כָּל אִלֵּין חוֹבִין יִתְתַּקְּנוּן כַּחֲדָא. ולעתיד לבוא, כל אלו החטאים יתקנו כאחד, וזה "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) וַדַּאי. וְעוֹד "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא רָזָא דִּקְרָבָא. וְדָא:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְשִׁתָּא

> ככל שהטומאה מתגברת, כך הקדושה מתגברת כנגד להכניעה.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב), כֹּלָּא בִּקְרָבָא דַּעֲמָלֵק אִשְׁתְּמוֹדָע דִּבְכַמָּה רָזִין עִלָּאִין סִדֵּר מֹשֶׁה מִלָּה. הכל נודע במלחמת עמלק שבכמה סודות עליונים, סידר משה את הדבר. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב באותו הזמן כתוב, "וַיָּבֹא עֲמָלֵק" (שמות יז, ח) וְכוּ'. הָכָא רָזָא לְמָארֵי חָכְמְתָא. כאן סוד לבעלי החכמה. בְּזִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִזְדַּמְּנַת לְאַגָּחָא קְרָבָא בְּחֵילָא דְּכַמָּה קִטְרוּגִין אָתְיַת וַדַּאי. בזמן שהסטרא אחרא באה לערוך מלחמה – בכוחם של כמה קטרוגים היא מגיעה ודאי, וּכְדֵין כַּמָּה עֲנָפִין מֵאִילָנָא בִּישָׁא מִתְתַּקְּפָן וּבְהוּ בָּעָאת לְאִתְדַּבְּקָא לְעֵילָא. ואז, כמה ענפים מהאילן הרע והטמא התחזקו, ובהם רצתה הס"א להתדבר למעלה, וְכַמָּה דְּאִיהִי אִתְּתַּקְּפַת בְּדַרְגִּין דִּילַהּ בְּקִטְרוּגָא דִּלְהוֹן, הָכִי אִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַהּ. וככל שהיא התחזקה במדרגות הרעות שלה ובקיטרוג שלהן, כך צריכה הקדושה להתחזק כנגדם.

> מעשי הצדיקים לתיקון השכינה בחייהם, מתגברים לאחר מותם והם עצמם נוטלים כוח מלמעלה להכניעה את הס"א.

וְאִי תֵּימָא מָאן אִיהוּ דְּאַגָּח קְרָבָא וְאִתְתְּקַף לְקִבְלַהּ? ואם תשאל, מי הוא שערך מלחמה והתחזק כנגדם? אֶלָּא