Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף קטו המשך תקונא חמשין ושתא

תוכן הדף

הקב"ה יוצא בכבודו למלחמה בסטרא אחרא

בעליית הידיים כלפי הראש נמשך כח לישראל, ועשו וישמעאל נופלים תחתיהם

 

(דף קטו' עמוד א') תָּא חֲזֵי, זַכָּאֵי קְשׁוֹט דְּקַיְּימִין בְּעָלְמָא וּמְתַקְּנִין תִּיקּוּנִין עִלָּאִין בְּכָל יוֹמָא קַמֵּי מָארַיְיהוּ, בְּיוֹמָא דְּמִסְתַּלְקָן מֵעָלְמָא כְּדֵין כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּלְהוֹן מִתְתַּקְּפָן כַּחֲדָא. וּבְהַהוּא יוֹמָא אִתְמְסַר לְהוּ חֵילָא מַאי דְּלָא הֲוָה לְהוּ עַד הַהוּא זִמְנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה "וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" (קהלת ז, א). דְּהָא כְּדֵין כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּלְהוֹן מִתְיָשְּׁבָן בְּאַתְרַיְיהוּ, מְנַהֲרָן וּמִתְתַּקְּפָן כִּדְקָא חֲזֵי. אִלֵּין בְּזִמְנָא דְּחָמַאן קִטְרוּגָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְתוּקְפָּא דִּילַהּ, מִיָּד קָיְימִין בְּחֵילַיְיהוּ. מַאי חֵילָא? אֶלָּא דָּא חֵילָא דְּאִתְּמָר. דְּהָא זְכוּתָא דִּלְהוֹן אַתְקִיף לְהוּ חֵילָא, וּבְהַאי מִתְתַּקְּפִין. לְקִבְלַיְיהוּ נָפְקִין לְעֵילָא כַּמָּה נְהוֹרִין קַדִּישִׁין, כֻּלְהוֹ אֶשָּׁא מְלַהֲטָא מִסְּטַר גְּבוּרָה, לְאַכְפְּיָא לְאִינּוּן סִטְרִין בִּישִׁין. וְאִי תֵּימָא מָאן אִינוּן? אֶלָּא צַדִּיקַיָּא אִלֵּין דְּכָל יוּמֵיהוֹן אִשְׁתַּדְּלוּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין בְּגִין כְּלָלָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל, וּלְאַזְמָנָא לִשְׁכִינְתָּא חֵילָא וְתוּקְפָּא בְּכָל דַּרְגָה. אִלֵּין אִינוּן דְּכַמָּה דְּעָבְדוּ בְּחַיֵּיהוֹן הָכִי עָבְדִין בָּתַר דִּאִסְתַּלְקוּ מֵהַאי עָלְמָא וְיַתִּיר נָמֵי. וְכֹלָּא בְּחֵילָא דְּאִינוּן תִּיקּוּנִין קַדְמָאִין דְּעָבְדוּ בְּקַדְמִיתָא, דְּהָא לְבָתַר דָּא לֵית זָכוּ וְלָא חוֹבָה.

תָּא חֲזֵי, עַל אִלֵּין כְּתִיב "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" (שמות יז, ט), אִלֵּין דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן בְּתוּקְפַּיְיהוּ דְּאִתְחַזְּיָין לְהַאי. כְּדֵין "וְצֵא הִלָּחֵם (דף קטו' עמוד ב') בַּעֲמָלֵק" (שם). מַאי "וְצֵא"? אֶלָּא בְּגִין דְּנָפְקִין מִגּוֹ אוֹצָרָא עִלָּאָה דְּתָמָן קָיְימִין. וְתוּ דְּנָפְקִין מִגּוֹ תְּחוּמָא קַדִּישָׁא, וְנַחְתִּין בְּגוֹ קְלִיפִין אִלֵּין לְאַכְפְּיָא לוֹן. כְּדֵין מַלְכָּא קַדִּישָׁא נָפִיק בְּחֵילֵיהּ, נָפִיק וַדַּאי, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "יְהֹוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא" (ישעיהו מב, יג). יֵצֵא מֵהֵיכָלָא דִּילֵיהּ דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּהָא לֵיהּ אִתְחָזֵי וַדַּאי וְלָא לִשְׁכִינְתָּא. וְהָא אוֹקְמוּהָ 'אִישׁ דַּרְכּוֹ לִכְבּוֹשׁ' (יבמות סה). בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמָר בֵּיהּ "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שופטים ה, לא). וְצַדִּיק אִתְּמְלֵי גְּבוּרָה לָקֳבֵל קְלִיפִין אִלֵּין. עַל רָזָא דָּא כְּתִיב "מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה" (שמות יז, ט), דָּא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. "וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי" (שם), דָּא צַדִּיק דְּנָטִיל מֵאֱלֹהִים וַדַּאי.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים" (שמות יז, יב) וְכוּ', תְּרֵין יְדִין אִינוּן דְּמִינַּיְיהוּ מִתְתַּקְּפָן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל וּבְגִין תְּרֵין אִלֵּין אִינוּן כְּבֵדִים, דִּבְהוּ כְּתִיב "כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל" (משלי כז, ג). וְאִצְטְרִיךְ לְסַלְקָא לְהוּ לְגַבֵּי רֵישָׁא עִלָּאָה, וּכְדֵין אִינוּן מִּתְתַּקְנָן בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת, וְאִינּוּן מְסָאֲבִין לָא יָכְלִין לְנַטְּלָא מִינַּיְיהוּ כְּלָל. אֲבָל תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה. דְּהָא אִלֵּין יְדִין בְּזִמְנָא דְּקַיְּימִין לְתַתָּא, כְּדֵין נָפִיק מִינַּיְיהוּ לְבַר לְאִינּוּן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל כְּמוֹ דַּאֲמִינָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּסָלְקִין לְעֵילָא, תַּרְוַיְיהוּ נַגָּדִין בְּהַהוּא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא לְמֵיהַב לְיִשְׂרָאֵל

ביאור נופת צופים

(דף קטו' עמוד א') תָּא חֲזֵי, זַכָּאֵי קְשׁוֹט דְּקַיְּימִין בְּעָלְמָא וּמְתַקְּנִין תִּיקּוּנִין עִלָּאִין בְּכָל יוֹמָא קַמֵּי מָארַיְיהוּ, אלא בוא וראה, צדיקי האמת שנמצאים בעולם, ומתקנים תיקונים עליונים בכל יום לפני אדונם, בְּיוֹמָא דְּמִסְתַּלְקָן מֵעָלְמָא כְּדֵין כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּלְהוֹן מִתְתַּקְּפָן כַּחֲדָא. ביום שהם מסתלקים מהעולם, אז כל התיקונים שלהם שעשו בעת היותם חיים בגוף – מתחזקים כאחד. וּבְהַהוּא יוֹמָא אִתְמְסַר לְהוּ חֵילָא מַאי דְּלָא הֲוָה לְהוּ עַד הַהוּא זִמְנָא. ובאותו היום ניתן להם כח, מה שלא היה להם עד אותו הזמן. וסוד הדבר, וְרָזָא דְּמִלָּה "וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" (קהלת ז, א). דְּהָא כְּדֵין כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּלְהוֹן מִתְיָשְּׁבָן בְּאַתְרַיְיהוּ, מְנַהֲרָן וּמִתְתַּקְּפָן כִּדְקָא חֲזֵי. שהרי אז, כל התיקונים שלהם מתיישבים במקומם, מאירים ומתחזקים כמו שראוי.  אִלֵּין בְּזִמְנָא דְּחָמַאן קִטְרוּגָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְתוּקְפָּא דִּילַהּ, מִיָּד קָיְימִין בְּחֵילַיְיהוּ. ובזמן שהם רואים את קטרוג הסטרא אחרא וחוזקם, מיד קמים בכוחם כנגדה. מַאי חֵילָא? אֶלָּא דָּא חֵילָא דְּאִתְּמָר, מהו כוחם? אלא זה הכח שנאמר לעיל. דְּהָא זְכוּתָא דִּלְהוֹן אַתְקִיף לְהוּ חֵילָא, וּבְהַאי מִתְתַּקְּפִין. והזכות שלהם – שהיא זכות התורה, מעשיהם, מידותיהם ותיקוניהם, מחזקת לאותו הכח, ובזה מתחזקים כנגד הסטרא אחרא, לְקִבְלַיְיהוּ נָפְקִין לְעֵילָא כַּמָּה נְהוֹרִין קַדִּישִׁין, כֻּלְהוֹ אֶשָּׁא מְלַהֲטָא מִסְּטַר גְּבוּרָה, לְאַכְפְּיָא לְאִינּוּן סִטְרִין בִּישִׁין.  וכנגדם, יוצאים למעלה כמה אורות קדושים, כולם אש לוהטת מצד הגבורה, לכפות את אלא הצדדים הרעים. וְאִי תֵּימָא מָאן אִינוּן? ואם תשאל, מי הם? אֶלָּא צַדִּיקַיָּא אִלֵּין דְּכָל יוּמֵיהוֹן אִשְׁתַּדְּלוּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין בְּגִין כְּלָלָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל, אלא, אלה הם הצדיקים שבכל ימיהם השתדלו לתקן תיקונים, עבור כלל ישראל, וּלְאַזְמָנָא לִשְׁכִינְתָּא חֵילָא וְתוּקְפָּא בְּכָל דַּרְגָה, ולתת לשכינה כח וחוזק בכל דרגה. אִלֵּין אִינוּן דְּכַמָּה דְּעָבְדוּ בְּחַיֵּיהוֹן הָכִי עָבְדִין בָּתַר דִּאִסְתַּלְקוּ מֵהַאי עָלְמָא וְיַתִּיר נָמֵי. אלו הם, שכמו שעבדו בחייהם עבור השכינה, כך עובדים ופועלים אחרי שהסתלקו מהעולם, וגם כן יותר. וְכֹלָּא בְּחֵילָא דְּאִינוּן תִּיקּוּנִין קַדְמָאִין דְּעָבְדוּ בְּקַדְמִיתָא, דְּהָא לְבָתַר דָּא לֵית זָכוּ וְלָא חוֹבָה. והכל בכח אלה התיקונים הראשונים שנעשו התחילה, שהרי לאחרי שנסתלקו מהעולם אין זכות ואין חובה.

> הקב"ה יוצא בכבודו למלחמה בסטרא אחרא.

תָּא חֲזֵי, עַל אִלֵּין כְּתִיב בא וראה, על אלה הצדיקים נאמר "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" (שמות יז, ט), אִלֵּין דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן בְּתוּקְפַּיְיהוּ דְּאִתְחַזְּיָין לְהַאי. אלו שנודעים בכוחם, וידועים לזה. ואז כְּדֵין "וְצֵא הִלָּחֵם (דף קטו' עמוד ב') בַּעֲמָלֵק" (שם). מַאי "וְצֵא"? אֶלָּא בְּגִין דְּנָפְקִין מִגּוֹ אוֹצָרָא עִלָּאָה דְּתָמָן קָיְימִין. אלא בגלל שיוצאים מתוך האוצר העליון של הנשמות ששם נמצאים, וְתוּ דְּנָפְקִין מִגּוֹ תְּחוּמָא קַדִּישָׁא, וְנַחְתִּין בְּגוֹ קְלִיפִין אִלֵּין לְאַכְפְּיָא לוֹן. וגם, שיוצאים מתוך תחומי הקדושה ויורדים בתוך הקליפות לכפות אותם. כְּדֵין מַלְכָּא קַדִּישָׁא נָפִיק בְּחֵילֵיהּ, נָפִיק וַדַּאי, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ ואז המלך הקדוש יוצא בכוחו – יוצא ודאי, שנאמר בו "יְהֹוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא" (ישעיהו מב, יג) הוי"ה הוא עמודא דאמצעיתא, כגיבור היא מידת הגבורה, יצא מהיסוד. יֵצֵא מֵהֵיכָלָא דִּילֵיהּ דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּהָא לֵיהּ אִתְחָזֵי וַדַּאי וְלָא לִשְׁכִינְתָּא. יוצא מהיכלו שהיא השכינה, שהרי לו ראוי לצאת למלחמה ולא לשכינה, וכבר העמידו וְהָא אוֹקְמוּהָ 'אִישׁ דַּרְכּוֹ לִכְבּוֹשׁ' (יבמות סה). בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמָר בֵּיהּ באותו הזמן יאמר בו "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שופטים ה, לא). וְצַדִּיק אִתְּמְלֵי גְּבוּרָה לָקֳבֵל קְלִיפִין אִלֵּין. והיסוד יתמלא בגבורה כנגד אלו הקליפות, ועל סוד זה כתוב עַל רָזָא דָּא כְּתִיב "מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה" (שמות יז, ט), דָּא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. "וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי" (שם), דָּא צַדִּיק דְּנָטִיל מֵאֱלֹהִים וַדַּאי. מטה הוא הצדיק / יסוד שלוקח גבורה מאלהי"ם ודאי.

> בעליית הידיים כלפי הראש נמשך כח לישראל, ועשו וישמעאל נופלים תחתיהם.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב בוא וראה, כתוב "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים" (שמות יז, יב) וְכוּ', תְּרֵין יְדִין אִינוּן דְּמִינַּיְיהוּ מִתְתַּקְּפָן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל וּבְגִין תְּרֵין אִלֵּין אִינוּן כְּבֵדִים, שתי ידים הם, שמהם מתחזקים עשו מיד שמאל, וישמעאל מהימין, שבהם נאמר דִּבְהוּ כְּתִיב "כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל" (משלי כז, ג). וְאִצְטְרִיךְ לְסַלְקָא לְהוּ לְגַבֵּי רֵישָׁא עִלָּאָה, וּכְדֵין אִינוּן מִּתְתַּקְנָן בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת, וצריך להעלותם כלפי הראש העליון, וכך הם נתקנים בתיקון כמו שראוי, וְאִינּוּן מְסָאֲבִין לָא יָכְלִין לְנַטְּלָא מִינַּיְיהוּ כְּלָל. וכשהם למעלה, אלו הטמאים לא יכולים לקחת ולינוק מהם כלום. אֲבָל תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה. אבל, בוא וראה, הכל הוא סוד עליון. דְּהָא אִלֵּין יְדִין בְּזִמְנָא דְּקַיְּימִין לְתַתָּא, כְּדֵין נָפִיק מִינַּיְיהוּ לְבַר לְאִינּוּן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל כְּמוֹ דַּאֲמִינָא. בזמן שאלה הידים עומדים למטה, אז יוצא מהם גם שפע לחוץ, לאלה עשו וישמעאל כמו שאמרנו, אֲבָל בְּזִמְנָא דְּסָלְקִין לְעֵילָא, תַּרְוַיְיהוּ נַגָּדִין בְּהַהוּא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא לְמֵיהַב לְיִשְׂרָאֵל. אבל בזמן שעולים למעלה כנגד הראש, שניהם נאחזים בעמודא דאמצעיתא שהוא המבריח מהקצה אל הקצה לתת את השפע והכח רק לישראל,