תיקוני זוהר תניינא | דף קיח המשך תקונא חמשין ותשע

תוכן הדף

סוד הכנעת הטומאה בשורשה והנחש בזנבו

היד החזקה – גבורה דעתיק. המורא הגדול – הדיקנא, שחיבורם מכניע את הנחש

סוד המילה תשובה, באמא עילאה ותתאה וזיכוך ישראל

(דף קיח' עמוד א') יְהֵא וְיִשְׁתְּמוֹדָע וַדַּאי. וְרָזָא דָּא "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה" (בראשית מט, יח).

תָּא חֲזֵי, תִּיקּוּנָא בְּמַאי תַּלְיָא? אֶלָּא "שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ" (שמות ד, ד). מַאי "יָדְךָ"? אֶלָּא דָּא יְדָא עִלָּאָה, יָד הַחֲזָקָה, יָד דְּעַתִּיק יוֹמִין דְּקָיְימָא טְמִירָא בְּגוֹ הַהִיא חָכְמְתָא עִלָּאָה. תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא בְּרָזָא דָּא אִשְׁתְּמוֹדָע. דְּהָא מִגּוֹ גְּבוּרָה דִּלְתַתָּא רָזָא דֶּאֱלֹהִים, מִתְפַּשְׁטָן דַּרְגִּין בָּתַר דַּרְגִּין עַד דְּמִינַּיְיהוּ נָפְקִין לְתַתָּא אִינוּן סִטְרִין מְסָאֲבִין. וְאִלֵּין סִטְרִין לָא מִתְכַּפְיָין אֶלָּא בְּשָׁרְשַׁיְיהוּ. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּשָׁרְשָׁא עִלָּאָה אִתְתְּקַף, תָּב וְכָלִיל כָּל דַּרְגִּין דִּילֵיהּ לְעֵילָא, וְסִטְרִין מְסָאֲבִין נָפְלִין לְתַתָּא וּמִתָּבְרָן. וּבְגִין כָּךְ "שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ" (שמות ד, ד). דְּהָא תַּנִּין דָּא לְגַבֵּי אִינוּן דִּלְתַתָּא זְנָבָא אִקְרֵי, וְתַמָּן אִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּפָא בִּיְדָא דָּא בְּגִין לְאַכְפְּיָא לֵיהּ. כְּדֵין "וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ" (שמות ד, ד), בְּהַהִיא כַּף דְּתָמָן קָאִים הַהוּא תַּנִּין דְּאִתְּמָר. וְתַמָּן נָחָשׁ אִתְהַדַּר לְמַטֶּה, לְאִתַּבְּרָא וּלְאִתְכַּפְיָא תְּחוּתֵיהּ. וְאִיהוּ דָּן דְּאִתְּמָר.

תָּא חֲזֵי, יְדָא דָּא בְּהַהִיא חָכְמְתָא אִתְעָרַת. מִתַּמָּן אִתְפַּשְׁטַת בְּי"ג תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּאִקְרוּן י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים. וְרָזָא דָּא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". "הַמּוֹרָא" דָּא מִדּוֹת, שֶׁל רַחֲמִים דָּא "הַגָּדוֹל". בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) לְגַו. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) לְבַר בְּאִינוּן מְכִילָן דְּאִתְמָרוּ. וְרָזָא דָּא אֲדֹנָ"י. דִּלְגַו אִיהוּ י"ה בְּחָכְמָה סְתִימָאָה, לְבַר אדנ"י בְּי"ג תִּיקּוּנִין. בְּגִין כָּךְ "אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי (דף קיח' עמוד ב') יַעֲמֹד" (תהלים קל, ג). תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דִּשְׁמָא דָּא אֲדֹנָ"י אִתְנָהִיר לְעֵילָא, אִתְתַּקַּן וְאִתְנָהִיר כְּגַוְנָא דָּא לְתַתָּא. כְּדֵין "וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ" (שמות ד, ד), דָּא דָּן דְּאֲדֹנָ"י. דְּכֵיוָן דְּאִתְנָהִיר בִּנְהוֹרֵיהּ, נָחָשׁ אִתְבַּר תְּחוּתֵיהּ וַדַּאי, וְאִשְׁתַּכַּח כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים:

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וָתֵשַׁע

וְעוֹד "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא בְּאֶלֶף שְׁנִין דְּאִינוּן אֶלֶף יוֹמִין דְּחֹל, דְּהָכִי אִצְטְרִיכוּ לְמֶהֱוֵי, דִּבְהוּ שַׁלְטַת סִטְרָא אַחֲרָא וְאִתְּמָר. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", בִּשְׁאָר שְׁנִין עַד דְּאִזְדְּמַן פּוּרְקָנָא שְׁלִים. דְּכָל אִינוּן שְׁנִין סִטְרָא אַחֲרָא דְּחִילַת וַדַּאי מִיּוֹמָא דְּפוּרְקָנָא. וּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל תֹקְעִין בְּשׁוֹפָר אִיהִי דָּחַלַת בְּגִין שׁוֹפָר אַחֲרִינָא דְּיִתְּעַר, וְדָא אִימָּא דְּתִתְעַר בִּתְיוּבְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, וְדָא תָּשׁוּב ה' עִלָּאָה עַל בְּנִין. לְבָתַר תְּשׁוּבָה, תָּשׁוּב ה' תַּתָּאָה לְאַתְרֵהּ, עִם כֻּלְהוֹ אִינוּן דְּאִתְמַשְּׁכָן אַבַּתְרֵהּ. וְאִימָּא עַד לְתַתָּא תְּהֵא מִתְפַּשְּׁטַת. כְּדֵין שַׁלְהוֹבִיתָא יִפּוֹק מִינַּהּ, דְּאִתְּמָר בַּהּ "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (תהלים קו, יח). וְאִתְּמָר בַּהּ "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" (עובדיה א, יח). וְ"אֵשׁ", דָּא אֵשׁ דְּקָאִים לְצֵירוּפָא דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ "וְיָשַׁב מְצָרֵף" (מלאכי ג, ג) וְכוּ'. לְבָתַר "לֶהָבָה" תִּתְעַר בְּסוֹפָא דְּכֹלָּא לְאוֹקְדָא כֻּלְהוֹ חַיָיבַיָּא, "תְּלַהֵט רְשָׁעִים" וַדַּאי. וְעוֹד "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא:

ביאור נופת צופים

(דף קיח' עמוד א') יְהֵא וְיִשְׁתְּמוֹדָע וַדַּאי. כל סוד זה, בזמן הגאולה יהיה ויוודע ודאי, והוא סוד וְרָזָא דָּא "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה" (בראשית מט, יח).

>סוד הכנעת הטומאה בשורשה והנחש בזנבו.

תָּא חֲזֵי, תִּיקּוּנָא בְּמַאי תַּלְיָא? בא וראה, תיקון זה במה תלוי? אֶלָּא "שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ" (שמות ד, ד). מַאי "יָדְךָ"? אֶלָּא דָּא יְדָא עִלָּאָה, יָד הַחֲזָקָה, יָד דְּעַתִּיק יוֹמִין דְּקָיְימָא טְמִירָא בְּגוֹ הַהִיא חָכְמְתָא עִלָּאָה. מהי ידך? אלא זו היד העליונה, יד החזקה, ידו של עתיק יומין הנמצאת בהעלם בתוך אותה חכמה סתימאה העליונה דאריך.

תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא בְּרָזָא דָּא אִשְׁתְּמוֹדָע. בוא וראה, הכל בסוד הזה נודע. דְּהָא מִגּוֹ גְּבוּרָה דִּלְתַתָּא רָזָא דֶּאֱלֹהִים, מִתְפַּשְׁטָן דַּרְגִּין בָּתַר דַּרְגִּין עַד דְּמִינַּיְיהוּ נָפְקִין לְתַתָּא אִינוּן סִטְרִין מְסָאֲבִין.  והוא, מתוך הגבורה התחתונה – סוד שם אלהי"ם, מתפשטים מדרריגות אחרי מדריגות, עד שמהגבורות הקשות והלא ממותקות יוצאים למטה מתחת לעולמות הקדושה אלה הצדדים הטמאים. וְאִלֵּין סִטְרִין לָא מִתְכַּפְיָין אֶלָּא בְּשָׁרְשַׁיְיהוּ. ואלו הצדדים הטמאים אינם מוכנעים אלא בשורשם. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּשָׁרְשָׁא עִלָּאָה אִתְתְּקַף, תָּב וְכָלִיל כָּל דַּרְגִּין דִּילֵיהּ לְעֵילָא, וְסִטְרִין מְסָאֲבִין נָפְלִין לְתַתָּא וּמִתָּבְרָן. שהרי, בזמן שהשורש העליון מתחזק, חוזר וכולל כל המדירגות שלו למעלה, והצדדים הטמאים נופלים למטה ונשברים כיון שאין להן במה להיאחז. ולפיכך נאמר וּבְגִין כָּךְ "שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ" (שמות ד, ד). דְּהָא תַּנִּין דָּא לְגַבֵּי אִינוּן דִּלְתַתָּא זְנָבָא אִקְרֵי, וְתַמָּן אִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּפָא בִּיְדָא דָּא בְּגִין לְאַכְפְּיָא לֵיהּ. שהרי התנין הזה, לגבי אלה שלמטה נקרא זנב, ושם צריך להתחזק בזו היד החזקה, כדי לכפות אותו, ואז, כְּדֵין "וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ" (שמות ד, ד), בְּהַהִיא כַּף דְּתָמָן קָאִים הַהוּא תַּנִּין דְּאִתְּמָר, וְתַמָּן נָחָשׁ אִתְהַדַּר לְמַטֶּה, לְאִתַּבְּרָא וּלְאִתְכַּפְיָא תְּחוּתֵיהּ. וְאִיהוּ דָּן דְּאִתְּמָר. באותה הכף שבה נמצאת הכנעתו של אותו התנין שנאמר, ששם הנחש חזר למטה, להשבר ולהיכנע תחתיו.

> היד החזקה – גבורה דעתיק. המורא הגדול – הדיקנא, שחיבורם מכניע את הנחש. 

תָּא חֲזֵי, יְדָא דָּא בְּהַהִיא חָכְמְתָא אִתְעָרַת. מִתַּמָּן אִתְפַּשְׁטַת בְּי"ג תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּאִקְרוּן י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים. בא וראה, זו היד החזקה, באותה החכמה סתימאה התעוררה, ומשם מתפשטת בי"ג תיקונים עליונים שנקראים י"ג מדות של רחמים, כיון שהם רחמים גדולים לישראל וכליה לסטרא אחרא, וזה סוד וְרָזָא דָּא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל".

"הַמּוֹרָא" – דָּא מִדּוֹת. "שֶׁל רַחֲמִים" – דָּא "הַגָּדוֹל". בְּגִין כָּךְ לפיכך "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) לְגַו סוד "היד" הוא בפנימיות המוח, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) לְבַר בְּאִינוּן מְכִילָן דְּאִתְמָרוּ, וְרָזָא דָּא אֲדֹנָ"י. סוד המורא הוא בחיצוניות, באילו י"ג מדות המתגלים בזקן שנתבארו, וזה סוד אדנ"י. דִּלְגַו אִיהוּ י"ה בְּחָכְמָה סְתִימָאָה, לְבַר אדנ"י בְּי"ג תִּיקּוּנִין.  שבפנימיות סודו י"ה בחכמה סיתמאה, ובחיצוניות אדנ"י בי"ג תיקוני הזקן. לפיכך בְּגִין כָּךְ "אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי (דף קיח' עמוד ב') יַעֲמֹד" (תהלים קל, ג).

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דִּשְׁמָא דָּא אֲדֹנָ"י אִתְנָהִיר לְעֵילָא, אִתְתַּקַּן וְאִתְנָהִיר כְּגַוְנָא דָּא לְתַתָּא. בוא וראה, בזמן ששם זה אדנ"י מאיר למעלה, נתקן ומאיר כעין זה למטה, ואז כְּדֵין "וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ" (שמות ד, ד), זה דָּא דָּן דְּאֲדֹנָ"י. דְּכֵיוָן דְּאִתְנָהִיר בִּנְהוֹרֵיהּ, נָחָשׁ אִתְבַּר תְּחוּתֵיהּ וַדַּאי, וְאִשְׁתַּכַּח כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים: כיון שמאיר באורותיו, הנחש נשבר תחתיו ודאי, ונמצא הכל בתיקון שלם:

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תֵּשַׁע וְחַמְשִׁין

וְעוֹד "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא בְּאֶלֶף שְׁנִין דְּאִינוּן אֶלֶף יוֹמִין דְּחֹל, דְּהָכִי אִצְטְרִיכוּ לְמֶהֱוֵי, דִּבְהוּ שַׁלְטַת סִטְרָא אַחֲרָא וְאִתְּמָר. זה באלף שנים, שהם אלף ימי חול, שכך הצטרכו להיות, שבהם שלטה הסטרא אחרא, ונתבאר.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", בִּשְׁאָר שְׁנִין עַד דְּאִזְדְּמַן פּוּרְקָנָא שְׁלִים. דְּכָל אִינוּן שְׁנִין סִטְרָא אַחֲרָא דְּחִילַת וַדַּאי מִיּוֹמָא דְּפוּרְקָנָא. בשאר השנים שאחרי אלף שנות שלטונם, עד שתזדמן הגאולה השלמה. שבכל אלו השנים, מפחדת ויראה הסטרא אחרא ודאי מיום הגאולה.

> סוד המילה תשובה, באמא עילאה ותתאה וזיכוך ישראל.

וּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל תֹקְעִין בְּשׁוֹפָר אִיהִי דָּחַלַת בְּגִין שׁוֹפָר אַחֲרִינָא דְּיִתְּעַר, וְדָא אִימָּא דְּתִתְעַר בִּתְיוּבְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, וְדָא תָּשׁוּב ה' עִלָּאָה עַל בְּנִין. ובזמן שישראל תוקעים בשופר, היא מפחדת ויראה  בגלל השופר האחר שבבינה שמתעורר, וזה שופר דאימא שמתעורר בתשבותם של ישראל, וזה תשוב"ה – תשוב ה' עליונה על הבנים. לְבָתַר תְּשׁוּבָה, תָּשׁוּב ה' תַּתָּאָה לְאַתְרֵהּ, עִם כֻּלְהוֹ אִינוּן דְּאִתְמַשְּׁכָן אַבַּתְרֵהּ. וְאִימָּא עַד לְתַתָּא תְּהֵא מִתְפַּשְּׁטַת. אחר כך, תשובה – תשוב ה' אחרונה שבשם שהיא המלכות למקומה, עם כל אלה שנמשכו אחריה, ואמא / הבינה תהיה מתפשטת עד למטה כדי שלא תהיה יותר אחיזה במדריגות התחתונות, כְּדֵין שַׁלְהוֹבִיתָא יִפּוֹק מִינַּהּ, דְּאִתְּמָר בַּהּ ואז תצא ממנה שלהבת שנאמר בה, "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (תהלים קו, יח). וְאִתְּמָר בַּהּ ויאמר בה, "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" (עובדיה א, יח). וְ"אֵשׁ", דָּא אֵשׁ דְּקָאִים לְצֵירוּפָא דְּיִשְׂרָאֵל,  ו"אש" זו אש שעומדת לצרף את ישראל ולזככם, שנאמר בה, דִּכְתִיב בֵּיהּ "וְיָשַׁב מְצָרֵף" (מלאכי ג, ג) וְכוּ'. לְבָתַר "לֶהָבָה" תִּתְעַר בְּסוֹפָא דְּכֹלָּא לְאוֹקְדָא כֻּלְהוֹ חַיָיבַיָּא, "תְּלַהֵט רְשָׁעִים" וַדַּאי. ואחר כך, "להבה" תתעורר בסוף הכל לשרוף את כל הרשעים, "תלהט רשעים" ודאי. וְעוֹד "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא: