Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף קכז המשך תקונא שתין ותשעה אדרא דרקיעא

(דף קכז' עמוד א')  דָּג לַחוֹלֶה וְלָא יִשְׁתַּכַּח. דְּבִשְׁאָר זִמְנִין הֲוָה כְּתִיב "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז) אִלֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, נוּנִין רַבְרְבִין, דְּסָלְקִין וְנַחְתִּין וְשָׁטָאן בְּיָמָא. אֲבָל הָשַׁתָּא מִתְבַּקֵּשׁ דָּג כְּדָא לַחוֹלֶה דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח.

קוּמוּ רַבָּנָן אִתְּעָרוּ בְּנֵי מְתִיבְתָא, מָארֵי חַרְבָּן שְׁנָנָן, סַיְיפִין וְרוֹמָחִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא הָשַׁתָּא לְאַשְׁכְּחָא נַיְחָא לִשְׁכִינְתָּא, וְיִתְּמַר בַּהּ "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ד). אִזְדְּרָזוּ בְּתִיקּוּנֵיכוֹן אִתְּעָרוּ בִּלְבוּשֵׁיכוֹן, לְבוּשִׁין דִּיְקָר תּוּקְפָּא וְחֹסֶן מַלְכוּתָא. לְאִתְּעָרָא מִילִין קַדִּישִׁין, מִילִין דִּקְשׁוֹט, דְּלָא סְטָאן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. מִילִין דְּקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין חָדָאן לְמִשְׁמַע לְהוּ וּתְאֵבִין לְהוּ תָּדִיר. וּנְהוֹרִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ יִתְנַהֲרוּן הָכָא, לְמֵיהַב לְכוּ סִיַּעְתָּא לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא דָּא, תִּיקּוּנָא דִּלְעָלְמִין. דְּבֵיהּ יְהֵא מִתְגַּלְּיָא פּוּרְקָנָא לְיִשְׂרָאֵל, פּוּרְקָנָא שְׁלִים בַּעֲגָלָא וּבַזְּמַן קָרִיב.

קָם וְצַלֵּי צְלוּתֵיהּ. אִזְדְּמָנוּ רַבָּנָן וְקָיְימוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ, אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא, מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא, רַב הַמְנוּנָא סָבָא, מטט' שָׂרָא רַבָּא, אָדָם קַדְמָאָה סָבָא דְּסָבִין. אֵלִיָּהוּ מַתְקִין אֲתַר לְכֻלְּהוּ, וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא בְּנֵי מְתִיבְתָא כַּחֲדָא. וְהָא נְהִירוּ עִלָּאָה נָהִיר וְאִתְפְּרַשׂ עַל רֵישָׁא דְּכֻלְּהוּ.

(דף קכז' עמוד ב') קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' לִשְׁמַיָּא לָא נִקְרֵי, לְאַרְעָא לָא נְימַר. דְּהָא כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין קָיְימִין הָכָא, מִזְדַּמְּנִין לְמִילָנָא, וְהַהוּא טְמִירָא בּוֹצִינָא דְּכָל בּוּצִינִין יָנְהִיר נְהוֹרִין דִּילֵיהּ, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּכֹלָּא אִיהוּ חַד.

פָּתַח וְאָמַר, "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר" (איוב כח, ג). כַּמָּה קִרְוִין בִישָׁן אִינוּן דְּקָיְּימָן לְשַׁלְּטָאָה בְּזִמְנַיְיהוּ, וְכֻלְהוֹ שֻׁלְטָנוּתָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם קַרְתָּא קַדִּישָׁא נָטְלוּ. וְרָזָא דָּא "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב). דְּהָא שֻׁלְטָנוּתָא לִירוּשָׁלַיִם קָיְימָא, וּבְזִמְנָא דְּאִתְמְשָׁכוּ מִילִין לְבַר, כָּל חֲדָא נַטְלַת חוּלָקָהּ לְשַׁלְּטָאָה בֵּהּ. וְכֻלְהוֹ הָכִי בְּרָזָא דְּתַכְלִית קָיְימִין, וְדָא מַלְכוּת, בָּתְרָאָה דְּכָל דַּרְגִּין כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וּלְזִמְנָא דְּיִבְעֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְמִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם בִנְיָנָא דְּעָלְמִין, כְּדֵין יֵהָדַר כָּל אִינוּן חוֹלְקִין לְגַו, וּבְהוּ תִּתְבָּנֵי וַדַּאי, וְשֻׁלְטָנוּתָא יִתְנְטִיל מִכֻּלְהוֹ אָחֲרָנִין. בְּגִין כָּךְ "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ" (איוב כח, ג), דָּא קֵץ דְּכַד יִשְׁתַּלִים – יִשְׁתְּלִים גָּלוּתָא. כְּדֵין "וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר" (איוב כח, ג), כֻּלְהוֹ תַּכְלִיּוֹת אִלֵּין לְאַפָּקָא מִתַּמָּן מַאי דְּאִצְטְרִיךְ. וּבְדָא יִתְבְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם, דְּאִתְּמָר בַּהּ "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהלים קמז, ב). דְּהָא בְּזִמְנָא דְּגַדְפָן דְּאִתְפְּרָשׂוּ לְבַר יִתְכַּנְּשׁוּן לְגַו,

ביאור נופת צופים

(דף קכז' עמוד א')  דָּג לַחוֹלֶה וְלָא יִשְׁתַּכַּח.דג שהוא רומז לצדיק / היסוד לחולה שהיא השכינה ולא ימצא,  דְּבִשְׁאָר זִמְנִין הֲוָה כְּתִיב שבשאר הזמנים כתוב "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז) אִלֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, נוּנִין רַבְרְבִין, דְּסָלְקִין וְנַחְתִּין וְשָׁטָאן בְּיָמָא. אלה התלמידי חכמים, המכונים הדגים הגדולים, שעולים ויורדים ושטים בים שהיא השכינה ומשפיעים בה מכח תורתם, אֲבָל הָשַׁתָּא מִתְבַּקֵּשׁ דָּג כְּדָא לַחוֹלֶה דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח, אבל עכשיו מתבקש דג שהוא הצדיק לחולה שהיא השכינה בגלות ולא נמצא כזה, כנאמר לעיל "כי אזלת יד".

קוּמוּ רַבָּנָן אִתְּעָרוּ בְּנֵי מְתִיבְתָא, מָארֵי חַרְבָּן שְׁנָנָן, סַיְיפִין וְרוֹמָחִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא הָשַׁתָּא לְאַשְׁכְּחָא נַיְחָא לִשְׁכִינְתָּא, קומו רבנן, התעוררו בני ישיבה של מעלה, בעלי חרבות משוננות, סייפים ורומחים, להמצא עכשיו, להמציא מנוחה לשכינה במלחמתה של תורה שתעשו עם הסטרא אחרא, וְיִתְּמַר בַּהּ ויאמר בה בשכינה המכונה ציפור, "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ד)  אִזְדְּרָזוּ בְּתִיקּוּנֵיכוֹן אִתְּעָרוּ בִּלְבוּשֵׁיכוֹן, לְבוּשִׁין דִּיְקָר תּוּקְפָּא וְחֹסֶן מַלְכוּתָא. הזדרזו בתיקונכם, התעוררו בלבושיכם, לבושי הכבוד, הכח והחוסן של המלכות שיש להם שייכות בהם להילחם את מלחמת השכינה, לְאִתְּעָרָא מִילִין קַדִּישִׁין, מִילִין דִּקְשׁוֹט, דְּלָא סְטָאן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. לעורר דברים קדושים, דברי אמת שלא סוטים לימין ולשמאל ואין בכח הסטרא אחרא לעמוד כנגד האמת, מִילִין דְּקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין חָדָאן לְמִשְׁמַע לְהוּ וּתְאֵבִין לְהוּ תָּדִיר.  דברים שקדושים עליונים שמחים לשמוע אותם ותאווים תמיד להן. וּנְהוֹרִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ יִתְנַהֲרוּן הָכָא, לְמֵיהַב לְכוּ סִיַּעְתָּא לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא דָּא, תִּיקּוּנָא דִּלְעָלְמִין. וכתוצאה מכך, והארות דקודשא ב"ה ושכינתא שהם זו"ן יאירו כאן דהיינו שבזכותכם יהיה יחוד של צדיק בשכינה שנעדר בזמן הגלות, לסייע בידכם לתקן את התיקון הזה תיקון עולמים, דְּבֵיהּ יְהֵא מִתְגַּלְּיָא פּוּרְקָנָא לְיִשְׂרָאֵל, פּוּרְקָנָא שְׁלִים בַּעֲגָלָא וּבַזְּמַן קָרִיב. שבו תהיה מתגלה הגאולה לישראל, גאולה שלמה במהרה ובזמן קרוב.

קָם וְצַלֵּי צְלוּתֵיהּ. קם הרמח"ל והתפלל תפילתו. אִזְדְּמָנוּ רַבָּנָן וְקָיְימוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ, הזדמנו רבנן קדושי עליון ועמדו במקומכם: אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא, מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא, רַב הַמְנוּנָא סָבָא, מטט' שָׂרָא רַבָּא, אָדָם קַדְמָאָה סָבָא דְּסָבִין. אֵלִיָּהוּ מַתְקִין אֲתַר לְכֻלְּהוּ, וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא בְּנֵי מְתִיבְתָא כַּחֲדָא. אליהו מתקין מקום לכולם, וכל הצדיקים בני הישיבה כאחד. וְהָא נְהִירוּ עִלָּאָה נָהִיר וְאִתְפְּרַשׂ עַל רֵישָׁא דְּכֻלְּהוּ. והנה אור עליון מיחוד זו"ן העליון האיר ונפרש על ראש כולם.

(דף קכז' עמוד ב') קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' לִשְׁמַיָּא לָא נִקְרֵי, לְאַרְעָא לָא נְימַר. פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל לשמים לא נקרא "האזינו", ולארץ לא נאמר "תשמע אמרי פי" לבוא להזדמן ופירש ענין זה כבאידרא של רשב"י וז"ל: "כי לפעמים התיקונים צריכים להתרחב ולהיות כוללים כל הפרטים, וליעשות מבני אדם הרבה. ולפעמים אדרבה, נכלל במעט, ויגיע למעטים. וכן היה בענין זה של האדרא, כי הרי כן התחיל, "ומחצדי חקלא זעירין אינון", והם לא היו אלא עשרה, והיה להם לתקן בעבור כל ישראל. ועל כן היה זמן להיות כולל המרובה במועט בסוד היסוד. וכולם נתקנו ונזדמנו בסוד זה, להיות מה שנעשה בהם נעשה בכל ישראל. ולכן אמר מלין אלו. כי משה, אדרבה, היה רוצה לפשט תיקונו לכל הבריאה, שכולה תמצא בענין ההוא. אך כאן רשב"י רצה לקשר כל חלקי הנבראים ולכלול אותן בהם, ולא היה צריך ליד אחרים כלל. ולכן אמר, דהא אנן קיומי דעלמא, בסוד היסודות, כי כן נזדמנו כולם בבחינת יסוד, ואז אין צריך לאחרים, אלא הכל נכלל בהם" אדיר במרום עמ' פד.

דְּהָא כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין קָיְימִין הָכָא, מִזְדַּמְּנִין לְמִילָנָא שהרי כל המדרגות העליונות נמצאות כאן, מזומנים לדברינו, וְהַהוּא טְמִירָא בּוֹצִינָא דְּכָל בּוּצִינִין יָנְהִיר נְהוֹרִין דִּילֵיהּ, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּכֹלָּא אִיהוּ חַד, וההוא הנעלם, המאור של כל המאורות יאיר הארותיו, להיוודע שהכל הוא אחד.

פָּתַח אברהם חסידא וְאָמַר, "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר" (איוב כח, ג). כַּמָּה קִרְוִין בִישָׁן אִינוּן דְּקָיְּימָן לְשַׁלְּטָאָה בְּזִמְנַיְיהוּ, וְכֻלְהוֹ שֻׁלְטָנוּתָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם קַרְתָּא קַדִּישָׁא נָטְלוּ. כמה ערים רעים הם שעומדים לשלוט בזמניהם בגלות, וכולם לקחו שלטונם מתוך כוחה של ירושלים העיר הקדושה, וזה סוד וְרָזָא דָּא "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב). שנמלאו משפע חורבה של ירושלים דְּהָא שֻׁלְטָנוּתָא לִירוּשָׁלַיִם קָיְימָא, וּבְזִמְנָא דְּאִתְמְשָׁכוּ מִילִין לְבַר, כָּל חֲדָא נַטְלַת חוּלָקָהּ לְשַׁלְּטָאָה בֵּהּ. שהרי השלטון עומד לירושלים שהיא גילוי מלכות ה', ובזמן שנמשכו הדברים לחוץ הקדושה שהם הערים הטמאות, כל אחת לקחה חלקה לשלוט בה, וְכֻלְהוֹ הָכִי בְּרָזָא דְּתַכְלִית קָיְימִין, וְדָא מַלְכוּת, בָּתְרָאָה דְּכָל דַּרְגִּין כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וכולם כך בסוד התכלית עומדים, שהיא המלכות – סוד תכלית וסוף המדרגות וכללות כולם. וּלְזִמְנָא דְּיִבְעֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְמִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם בִנְיָנָא דְּעָלְמִין, כְּדֵין יֵהָדַר כָּל אִינוּן חוֹלְקִין לְגַו, וּבְהוּ תִּתְבָּנֵי וַדַּאי, וְשֻׁלְטָנוּתָא יִתְנְטִיל מִכֻּלְהוֹ אָחֲרָנִין. ובזמן שיעלה ברצון המלך הקדוש ית' / ת"ת לבנות את ירושלים בנין עולמים שאין ח"ו אחריו חורבן, אז יחזיר את כל אותם החלקים שיצאו בחורבן לחוץ, ובהם תבנה ודאי, וילקח השלטון מכל האחרים שבחוץ. לפיכך נאמר, בְּגִין כָּךְ "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ" (איוב כח, ג), דָּא קֵץ דְּכַד יִשְׁתַּלִים – יִשְׁתְּלִים גָּלוּתָא.  וזה הקץ, כאשר יסתיים, יסתיים הגלות. ואז, כְּדֵין "וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר" (איוב כח, ג), כֻּלְהוֹ תַּכְלִיּוֹת אִלֵּין לְאַפָּקָא מִתַּמָּן מַאי דְּאִצְטְרִיךְ. כל התכליות האלו של מלכיות האומות שנתחזקו מחורבנה של ירושלים, יוצאו מהן מה שצריך,  וּבְדָא יִתְבְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם, דְּאִתְּמָר בַּהּ ובזה תבנה ירושלים – מלכות השכינה שנאמר בה "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהלים קמז, ב). סוד המלך הבונה את המלכות, בקיבוץ כל בחינות הקדושה נדחי ישראל, דְּהָא בְּזִמְנָא דְּגַדְפָן דְּאִתְפְּרָשׂוּ לְבַר יִתְכַּנְּשׁוּן לְגַו, שהרי בזמן שכנפי השכינה בהם תלוים נשמות יתפרשו לחוץ – יתכנסו לתוך השכינה,