תיקוני זוהר תניינא | דף קכח המשך תקונא שתין ותשעה אדרא דרקיעא
תוכן הדף
(דף קכח' עמוד א') אֲבַתְרַיְיהוּ יִתְכַּנְּשׁוּן כֻּלְהוֹ יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהלים קמז, ב). וְאִתְּמָר בַּהּ "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל" (משלי לא, כט), אִלֵּין שְׁאָר קִרְוִין עָשׂוּ בְּזִמְנַיְיהוּ. "וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" (משלי לא, כט), אֲפִילוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, כָּל שֶׁכֵּן הָשַׁתָּא, דִּבְהוּ אִתְּמָר "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (משלי לא, ל) וְכוּ'. כְּדֵין "תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ" (משלי לא, לא), לְאִתְקַיְּימָא בְּקִיּוּמָא שְׁלִים לְעָלְמִין.
פָּתַח וְאָמַר "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (בראשית לו, לא) וְכוּ' כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין בְּהַאי קְרָא אִתְּמָרוּ וְכֹלָּא קְשׁוֹט. אֲבָל הָכָא אִצְטְרִיךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְגַּלוּ וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָעוּ עַד הָשַׁתָּא.
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּהַהוּא טְמִירָא מִכֹּלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא עָלְמִין בְּעָלְמִין, אֲפִיק עֲנָפִין וּמִלְּגַו נָפְקוּ וְנָחֲתוּ לְתַתָּא, וּמִתְדַּבְּקָן אִלֵּין בָּאֵלִין דָּא מִלְּגַו וְדָא מִלְּבַר. עַד דְּלָא אִתְקְיָימוּ, כְּדֵין כְּתִיב "וַיִּמְלֹךְ" "וַיָּמֹת". וְכֻלְהוֹ "לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו, לא), דָּא מַלְכָּא עִלָּאָה עִיקָּרָא דְּכֹלָּא.
תָּא חֲזֵי, שֶׁבַע אִינוּן, וּבְזִמְנָא דְּנָחֲתוּ – נָחֲתוּ בְּדַרְגֵיהוּן דָּא לְתַתָּא מִן דָּא, וְאִזְדְּמָנוּ עָלְמִין לְנָפְקָא. אִי תֵּימָא דְּהָכִי מִקַּדְמִיתָא הֲווּ קָיְימִין תָּמָן? הָכִי אִיהוּ וַדַּאי. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּנָחֲתוּ הָכִי אִזְדְּמָנוּ לְאַפָּקָא מִילִין, כַּמָּה דַּהֲווֹ נָחֲתִין. וְהָכָא אִזְדַּמַּן גּוּפָא לְאָדָם בְּשַׁעְתָּא דְּנָחֲתוּ לְתַתָּא. וְהָכִי אִתְּדַּחְיַית סִטְרָא אַחֲרָא (דף קכח' עמוד ב) מִכֹּלָּא. וּבְזִמְנָא אַחֲרִינָא הֲווּ מִּתְתַּקְנָן מִילִין, וּמִתְפָּרְשָׁן דַּרְגִּין לְפוּם רָזִין דְּאִזְדַּמְּנוּ כֹּלָּא. וְכֹלָּא אִתְתַּקַּן בְּהַהוּא אַחֲרִינָא דְּאִתְגַּלְּיָא לְקִבְלַיְיהוּ, וְדָא הֲדַר.
אֲבָל אִלֵּין קַדְמָאִין בְּרָזָא דְּה"ה בָּתְרָאָה אִשְׁתָּאֲרוּ. כְּדֵין מָאן דְּנָפִיק לָא נָפִיק אֶלָּא לְקִבְלַיְיהוּ וְדָא ו'. אִזְדְּמָנוּ עָלְמִין בְּתִיקּוּנָא וְאִינּוּן יהו"ה. לְזִמְנָא דְּאָתֵי "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) דִּכְדֵין ה"ה בָּתְרָאָה תִּסְתַּלֵּק כִּבְקַדְמִיתָא לְמִיהְוֵי בְּרָזָא דְּה' עִלָּאָה. כְּדֵין ו' אִשְׁתְּכַח לְקִבְלַהּ וְסָלִיק בְּרָזָא דֵּי'. בְּגִין כָּךְ "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד). בַּהּ "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) וְכוּ' דְּהָכִי מִתַּתָּא לְעֵילָא מִסְתַּלְּקָן מִילִין.
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּאַתְקִין הַהוּא סְתִימָא דְּכֹלָּא תִּיקּוּנִין עִלָּאִין, כֹּלָּא שָׁרֵי וְאִתְתְּקַן בִּתְלָת רֵישִׁין דְּאִשְׁתְּמוֹדְעוֹ.
רֵישָׁא קַדְמָאָה עַל כֻּלְהוֹ קַיְימַת לְעֵילָא לְעֵילָא, וּמִינַּהּ שֶׁבַע אִשְׁתַּכְּחָן לְתַתָּא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב" (דניאל ז, ט). תָּא חֲזֵי, הַהִיא רֵישָׁא עִלָּאָה דְּלָא אִתְיְדַע כְּלָל, קָאִים לְאַנְהָרָא נְהִירוּ עַל כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין. מַאי נְהִירוּ? אֶלָּא רָזָא דָּא רָזָא עִלָּאָה דִּכְתִיב "יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו, כה). נְהִירוּ דְּאַנְפִּין דְּמִסְתַּכְּלָן לְתַתָּא אָקִים דַּרְגִּין בְּאַתְרַיְיהוּ, לְנַטְּלָא נְהִירוּ דִּלְגַו כַּמָּה דְּאִצְטְרִיךְ. בְּגִין כָּךְ בְּאַנְפִּין מִסְתַּכְּלָן,
ביאור נופת צופים
(דף קכח' עמוד א') אֲבַתְרַיְיהוּ יִתְכַּנְּשׁוּן כֻּלְהוֹ יִשְׂרָאֵל, ואחריהם יתכנסו כל ישראל, לפיכך בְּגִין כָּךְ "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהלים קמז, ב). ויאמר בשכינה וְאִתְּמָר בַּהּ "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל" (משלי לא, כט), אִלֵּין שְׁאָר קִרְוִין עָשׂוּ בְּזִמְנַיְיהוּ. הערים האחרות המכונות "בנות", "עשו חיל" בזמן הגלות מכח מה שגזלו מהשכינה, ואעפ"כ "וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" (משלי לא, כט), אֲפִילוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, כָּל שֶׁכֵּן הָשַׁתָּא, אפילו בזמן הגלות נאמר בשכינה ואת עלית על כולנה כוון שירדה לתוכם להציל את ישראל, כל שכן עצה בגאולה, שבה נאמר דִּבְהוּ אִתְּמָר "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (משלי לא, ל) וְכוּ' שכל החן והיופי של הערים האחרות היה שקר והבל. כְּדֵין "תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ" (משלי לא, לא), לְאִתְקַיְּימָא בְּקִיּוּמָא שְׁלִים לְעָלְמִין. תנו לה מפרי ידיה מכח קיבוץ בניה לתוכה וליקוט אורות הקדושה שנפלו, ולעמוד בקיום שלם לעולם.
פָּתַח וְאָמַר "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (בראשית לו, לא) וְכוּ' כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין בְּהַאי קְרָא אִתְּמָרוּ וְכֹלָּא קְשׁוֹט. אֲבָל הָכָא אִצְטְרִיךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְגַּלוּ וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָעוּ עַד הָשַׁתָּא. כמה סודות עליונים נאמרו בזה הפסוק וכלם אמת, אבל עתה צריך לגלות סודות נעלמים שלא התגלו ולא נודעו עד עכשיו.
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּהַהוּא טְמִירָא מִכֹּלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא עָלְמִין בְּעָלְמִין, אֲפִיק עֲנָפִין וּמִלְּגַו נָפְקוּ וְנָחֲתוּ לְתַתָּא, וּמִתְדַּבְּקָן אִלֵּין בָּאֵלִין דָּא מִלְּגַו וְדָא מִלְּבַר. בוא וראה, בזמן שההוא הנעלם מכל הא"ס ב"ה רצה לתקן עולמות שבהם היתה השבירה מעולמות המתוקנים, הוציא ענפים מא"ק, ויצאו מפנימיותו וירדו למטה, ונדבקו אלו באלו, זה מבפנים וזה מבחוץ, עַד דְּלָא אִתְקְיָימוּ, כְּדֵין כְּתִיב ועד שלא התקיימו שבעת המלכים שבהם היתה השבירה נאמר בהם "וַיִּמְלֹךְ" "וַיָּמֹת". וְכֻלְהוֹ "לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו, לא), דָּא מַלְכָּא עִלָּאָה עִיקָּרָא דְּכֹלָּא. וזה המלך העליון, ז"א עיקר הכל.
תָּא חֲזֵי, שֶׁבַע אִינוּן, וּבְזִמְנָא דְּנָחֲתוּ – נָחֲתוּ בְּדַרְגֵיהוּן דָּא לְתַתָּא מִן דָּא, וְאִזְדְּמָנוּ עָלְמִין לְנָפְקָא. בא וראה, שבעה מלכים הם, ובזמן שירדו, ירדו במדרגותם אחד מתחת לשני בסוד חד סמכא – ולא בהנהגת חד"ר, ונזדמנו עולמות אבי"ע לצאת. אִי תֵּימָא דְּהָכִי מִקַּדְמִיתָא הֲווּ קָיְימִין תָּמָן? הָכִי אִיהוּ וַדַּאי. ואם תאמר שכך היו מבתחילה עומדים שם? כך הוא ודאי, אֲבָל בְּזִמְנָא דְּנָחֲתוּ הָכִי אִזְדְּמָנוּ לְאַפָּקָא מִילִין, כַּמָּה דַּהֲווֹ נָחֲתִין. אבל בזמן שירדו, כך הזדמנו להוציא הדברים – כפי שהיו יורדים, וְהָכָא אִזְדַּמַּן גּוּפָא לְאָדָם בְּשַׁעְתָּא דְּנָחֲתוּ לְתַתָּא. וכאן זומן סוד הגוף לאדם בשעה שירדו המלכים למטה, וְהָכִי אִתְּדַּחְיַית סִטְרָא אַחֲרָא (דף קכח' עמוד ב) מִכֹּלָּא. וכאן נעשה בירור הטוב והרע ונדחתה הסטרא אחרא מהכל. וּבְזִמְנָא אַחֲרִינָא הֲווּ מִּתְתַּקְנָן מִילִין, וּמִתְפָּרְשָׁן דַּרְגִּין לְפוּם רָזִין דְּאִזְדַּמְּנוּ כֹּלָּא. ובזמן אחר, כשהחל תיקון השבירה, היו נתקנים הדברים, ונחלקו המדרגות לפי הסודות שנזדמנו לכל. וְכֹלָּא אִתְתַּקַּן בְּהַהוּא אַחֲרִינָא דְּאִתְגַּלְּיָא לְקִבְלַיְיהוּ, וְדָא הֲדַר. והכל נתקן באותו המלך האחרון שהתגלה כנגדם, והוא הדר.
אֲבָל אִלֵּין קַדְמָאִין בְּרָזָא דְּה"ה בָּתְרָאָה אִשְׁתָּאֲרוּ. כְּדֵין מָאן דְּנָפִיק לָא נָפִיק אֶלָּא לְקִבְלַיְיהוּ וְדָא ו', אִזְדְּמָנוּ עָלְמִין בְּתִיקּוּנָא וְאִינּוּן יהו"ה. אבל אלו הקודמים לו נשארו בסוד אות ה"ה אחרונה של שם ב"ן. ואז, מה שיצא ממצח א"ק לתקנם – לא יצא אלא כנגדם וזה בסוד אות ו' – בחינת שם מ"ה, ונזדמנו העולמות מתוקנים בסוד שם יהו"ה. לְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) דִּכְדֵין ה"ה בָּתְרָאָה תִּסְתַּלֵּק כִּבְקַדְמִיתָא לְמִיהְוֵי בְּרָזָא דְּה' עִלָּאָה. ואז ה"ה אחרונה של שם תתעלה כבתחילה להיות בסוד של אות ה' עליונה של שם יהו"ה. כְּדֵין ו' אִשְׁתְּכַח לְקִבְלַהּ וְסָלִיק בְּרָזָא די'. ואז אות ו' יתעלה כנגדה ויעלה בסוד אות י', בְּגִין כָּךְ "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד). בַּהּ "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) וְכוּ' דְּהָכִי מִתַּתָּא לְעֵילָא מִסְתַּלְּקָן מִילִין. שכך עולים תיקוני הדברים מלמטה למעלה כיוון שהקלקול היה תחילה למטה.
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּאַתְקִין הַהוּא סְתִימָא דְּכֹלָּא תִּיקּוּנִין עִלָּאִין, כֹּלָּא שָׁרֵי וְאִתְתְּקַן בִּתְלָת רֵישִׁין דְּאִשְׁתְּמוֹדְעוֹ. בא וראה, בזמן שתיקן ההוא האין סוף הסתום מכולם תיקונים עליונים, הכל החל לתחילה נתקן בשלשה ראשים הנודעים.
רֵישָׁא קַדְמָאָה עַל כֻּלְהוֹ קַיְימַת לְעֵילָא לְעֵילָא, וּמִינַּהּ שֶׁבַע אִשְׁתַּכְּחָן לְתַתָּא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ הראש הראשון, שהוא רדל"א דעתיק, עומד מעל כולם למעלה למעלה, וממנו נמצאים שבע ספירות ז"ת דעתיק שנאמר בהם "עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב" (דניאל ז, ט).
תָּא חֲזֵי, הַהִיא רֵישָׁא עִלָּאָה דְּלָא אִתְיְדַע כְּלָל, קָאִים לְאַנְהָרָא נְהִירוּ עַל כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין. מַאי נְהִירוּ? אֶלָּא רָזָא דָּא רָזָא עִלָּאָה דִּכְתִיב בא וראה, ההוא הראש העליון שלא נודע כלל,עומד להאיר אורותיו על כל המדרגות העליונות. ומהם האורות? אלא זה סוד עליון שנאמר "יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו, כה). נְהִירוּ דְּאַנְפִּין דְּמִסְתַּכְּלָן לְתַתָּא אָקִים דַּרְגִּין בְּאַתְרַיְיהוּ, לְנַטְּלָא נְהִירוּ דִּלְגַו כַּמָּה דְּאִצְטְרִיךְ. הארת הפנים שמסתכלים למטה – מעמידים המדרגות במקומם לקבל אור פנימי כמו שראוי. בְּגִין כָּךְ בְּאַנְפִּין מִסְתַּכְּלָן, לפיכך בפנים מסתכלים