תיקוני זוהר תניינא | דף קלה המשך תקונא שתין ותשעה אדרא דרקיעא
תוכן הדף
(דף קלה' עמוד א') ה' זִמְנִין די"ן, דְּמִינַּיְיהוּ ז' אד"ם בְּקַדְמִיתָא. וְכַד תָּבוּ לְאִתְתַּקְּנָא, הָכִי אִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּנָא רָזָא דָּא לְאִתְבַּסְּמָא דִּינִין כִּדְקָא יָאוּת, בְּגִין דְּיִתְפַּשַּׁט נְהִירוּ עִלָּאָה בְּאַתְרֵיהּ כַּמָּה דְּאִצְטְרִיךְ.
תִּיקּוּנָא תְלִיתָאָה "וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע" (מיכה ז, יח), דְּאִתְפַּסְּקָן שַׂעֲרֵי, בְּגִין לְמֵיהַב אֲתַר לְהַהוּא רוּחָא דְּנָשִׁיב מִגּוֹ חוֹטָמָא. דְּהָא הָכִי אִצְטְרִיךְ בְּכָל אֲתַר דְּרוּחָא זָמִין לְנָפְקָא תָּמָן, לְמִשְׁבַּק לֵיהּ אֲתַר פָּתִיחַ, בְּגִין דִּינָא דְּלָא יְעַכֵּב.
תִּיקּוּנָא רְבִיעָאָה "לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ" (מיכה ז, יח). הָא אוֹקְמוּהָ 'לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם' (ראש השנה יז). וְאִלֵּין שַׂעֲרֵי דְּנָחְתִין וְסַחֲרִין תְּחוֹת פּוּמָא. וְדָא קָאִים בְּגִין רוּחָא דְּנָחִית מִגּוֹ פּוּמָא. דְּהָא מִתַּמָּן נָחִית עַל הַהוּא מַזָּלָא עִלָּאָה וַדַּאי. וְאִתְפְּרַשׁ בְּדַרְגוֹי. וּבְגִין דָּא אִצְטְרִיךְ לְנַטְּלָא הַהוּא נְהִירוּ בְּאִלֵּין שַׂעֲרִין דְּאִיזְדָּמָן לְגַבֵּיהּ. וְכָל דָּא בְּגִין אִינוּן דְּמִתְגָּאַן דְּלָא יֵיכְלוּן לְנַטְּלָא מִתַּמָּן כְּלָל אֶלָּא לְמַאן דְּאִתְכַּפְיָא בִּדְחִילוּ קַמֵּיהּ דִּיקְנָא יַקִּירָא דָּא.
תִּיקּוּנָא חֲמִישָׁאָה "לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ" (מיכה ז, יח). הָכָא נָמֵי פְּסָקִין שַׂעֲרֵי לְמֵיהַב אֲתַר לְרוּחָא דְּפוּמָא. דְּהָא שַׂעֲרֵי צְרִיכִין סְחוֹר פּוּמָא. אֲבָל אִי לְגַמְרֵי הֲווּ סָחֲרָן, הֲוָה (דף קלה' עמוד ב') דִּינָא מִתְתְּקַף יַתִּיר. בְּגִין כָּךְ "לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ".
תִּיקּוּנָא שְׁתִיתָאָה "כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא" (מיכה ז, יח). דָּא "וְרַב חֶסֶד". דְּהָא כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין אִלֵּין צְרִיכִין וַדַּאי כָּל חַד לְעוֹבְדֶיהָ. וּבְקַדְמִיתָא בְּהוּא "נוֹשֵׂא עֲוֹן" אִתְבַּסְּמָן שכ"ה דִּינִין מֵרָזָא קַדְמָאָה. הָכָא מִתְבַּסְּמָן אָחֲרָנִין דְּאִינוּן מנצפ"ך, וְאִינּוּן "וְרַב חֶסֶד". בְּגִין כֵּן הָכָא שַׂעֲרֵי מִתְפַּשְׁטָן, וְה' חֲסָדִים נָפְקִין בְּה' פֵּאוֹת לְבַסְמָא לְהוּ. וְכֹלָּא אִתְבְּסַם כִּדְקָא חֲזֵי. בְּגִין כָּךְ "כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא".
תִּיקּוּנָא שְׁבִיעָאָה "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ" (מיכה ז, יט). וְדָא "וֶאֱמֶת". דְּהָא הָכָא תַּלְיָא בִּיסּוּמָא דְּדִינִין וַדַּאי. דְּמִצְחָא קָאִים לְבַסְמָא בְּזִמְנָא דְּאִתְגַּלֵּי, וְלָא תָּדִיר, וּבְזִמְנָא דְּאִתְגַּלְּיָא כֻּלְהוֹ דִּינִין מִתְעַבְּרָן לְגַמְרֵי. אֲבָל אַנְפִּין חַיְּיכִין תָּדִיר וְחָדָאן תָּדִיר, בְּגִין לְקַיְּימָא בִּיסּוּמָא דְּדִינִין מַאי דְּאִצְטְרִיךְ תָּדִיר. וְרָזָא דָּא "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים" (משלי טז, טו) וְכוּ', דְּחַיֵּי צְרִיכִין תָּדִיר וְלָא אִתְפַּסְּקָן. אֲבָל "וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ" (משלי טז, טו), דָּא רָצוֹן עִלָּאָה, עֵת רָצוֹן דְּאִתְּמָר. וְדָא "כְּעָב מַלְקוֹשׁ", כְּמִטְרָא דָּא דְּנָחִית לְזִמְנִין לְאֲרְוָאָה עָלְמִין. וְהָכָא וֶאֱמֶ"ת, אִלֵּין ז' ס"ג, דְּמִינַּיְיהוּ ז' הֲבָלִין קָיְימִין לְתַתָּא. וּבִיסּוּמָא דְּכֹלָּא הָכָא אִשְׁתְּכַח וַדַּאי. וְרָזָא דָּא, הָכָא נְהִירוּ דְּחָכְמְתָא אִתְגַּלְיָא בְּתוּקְפֵּיהּ, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" (קהלת ח, א). בְּגִין כָּךְ בִּיסּוּמָא תַּלְיָא הָכָא וַדַּאי.
ביאור נופת צופים
(דף קלה' עמוד א') ה' זִמְנִין די"ן, דְּמִינַּיְיהוּ ז' אד"ם בְּקַדְמִיתָא. , שהם כמנין ה' פעמים די"ן, שמהם יצאו ז' אד"ם בתחילה. וְכַד תָּבוּ לְאִתְתַּקְּנָא, הָכִי אִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּנָא רָזָא דָּא לְאִתְבַּסְּמָא דִּינִין כִּדְקָא יָאוּת, בְּגִין דְּיִתְפַּשַּׁט נְהִירוּ עִלָּאָה בְּאַתְרֵיהּ כַּמָּה דְּאִצְטְרִיךְ. וכאשר חזרו להתקן, כך נצרך להתקן בסוד זה, למתק הדינים כמו שראוי, כדי שיתפשט האור העליון במקומו כמו שצריך.
תִּיקּוּנָא תְלִיתָאָה התיקון השלישי, "וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע" (מיכה ז, יח), דְּאִתְפַּסְּקָן שַׂעֲרֵי, בְּגִין לְמֵיהַב אֲתַר לְהַהוּא רוּחָא דְּנָשִׁיב מִגּוֹ חוֹטָמָא. דְּהָא הָכִי אִצְטְרִיךְ בְּכָל אֲתַר דְּרוּחָא זָמִין לְנָפְקָא תָּמָן, לְמִשְׁבַּק לֵיהּ אֲתַר פָּתִיחַ, בְּגִין דִּינָא דְּלָא יְעַכֵּב. שנפסקו השערות ונשאר האורח פנוי מהם, כדי לתת מקום לאותה הרוח הנושבת מהחוטם, שכך צריך בכל מקום שמזומנת הרוח לצאת משם – להשאיר לה מקום פתוח, כדי שדין השערות לא יעכב בעדה להתפשט.
תִּיקּוּנָא רְבִיעָאָה התיקון הרביעי "לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ" (מיכה ז, יח). הָא אוֹקְמוּהָ כבר נתבאר 'לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם' (ראש השנה יז). וְאִלֵּין שַׂעֲרֵי דְּנָחְתִין וְסַחֲרִין תְּחוֹת פּוּמָא. וְדָא קָאִים בְּגִין רוּחָא דְּנָחִית מִגּוֹ פּוּמָא. דְּהָא מִתַּמָּן נָחִית עַל הַהוּא מַזָּלָא עִלָּאָה וַדַּאי, וְאִתְפְּרַשׁ בְּדַרְגוֹי. ואלו השערות שיורדות ומקיפות תחת הפה, וזה נמצא בגלל הרוח שיורדת מתוך הפה, כיוון שמכאן יורדת על ההוא המזל העליון השמיני ודאי, ונחלק במדרגותיו, וּבְגִין דָּא אִצְטְרִיךְ לְנַטְּלָא הַהוּא נְהִירוּ בְּאִלֵּין שַׂעֲרִין דְּאִיזְדָּמָן לְגַבֵּיהּ. ולכן צריך לקחת את אותו האור ולהמשיכו באלו השערות המזדמנות לפניו, וְכָל דָּא בְּגִין אִינוּן דְּמִתְגָּאַן דְּלָא יֵיכְלוּן לְנַטְּלָא מִתַּמָּן כְּלָל אֶלָּא לְמַאן דְּאִתְכַּפְיָא בִּדְחִילוּ קַמֵּיהּ דִּיקְנָא יַקִּירָא דָּא. וכל זה בגלל אותם הגאים, שלא שלא יוכלו לקחת משם כלום, אלא יזדמנו למי שנכנע ביראה לפני הגילוי אורותיו יתברך המתגלים בזקן הנכבד הזה.
תִּיקּוּנָא חֲמִישָׁאָה התיקון החמישי "לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ" (מיכה ז, יח). הָכָא נָמֵי פְּסָקִין שַׂעֲרֵי לְמֵיהַב אֲתַר לְרוּחָא דְּפוּמָא. דְּהָא שַׂעֲרֵי צְרִיכִין סְחוֹר פּוּמָא. אֲבָל אִי לְגַמְרֵי הֲווּ סָחֲרָן, הֲוָה (דף קלה' עמוד ב') דִּינָא מִתְתְּקַף יַתִּיר. בְּגִין כָּךְ "לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ". גם כאן נפסקות השערות כדי לתת מקום לרוח הפה, שהרי צריך שהשערות יסובבו את הפה, אם אם היו סובבת את כולו, היה הדין מתחזק ביותר, לכן "לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ".
תִּיקּוּנָא שְׁתִיתָאָה התיקון הששי, "כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא" (מיכה ז, יח). דָּא "וְרַב חֶסֶד". דְּהָא כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין אִלֵּין צְרִיכִין וַדַּאי כָּל חַד לְעוֹבְדֶיהָ. שהרי כל התיקונים האלו צריכים ודאי – כל אחד לעניינו, וּבְקַדְמִיתָא בְּהוּא "נוֹשֵׂא עֲוֹן" אִתְבַּסְּמָן שכ"ה דִּינִין מֵרָזָא קַדְמָאָה. ובתחילה בתיקון "נשא עון" נמתקו שכ"ה דינים מהסוד העניין הראשון, הָכָא מִתְבַּסְּמָן אָחֲרָנִין דְּאִינוּן מנצפ"ך, וְאִינּוּן וכאן מתמתקים פ"ר דינים אחרים שהם סוד מנצפ"ך ומנין "וְרַב חֶסֶד" שכנגדם, בְּגִין כֵּן הָכָא שַׂעֲרֵי מִתְפַּשְׁטָן, וְה' חֲסָדִים נָפְקִין בְּה' פֵּאוֹת לְבַסְמָא לְהוּ. וְכֹלָּא אִתְבְּסַם כִּדְקָא חֲזֵי. בְּגִין כָּךְ לכן, כאן השערות מתפשטות, בחמש פאות הזקן, וכנגדם יוצאים חמישה חסדים למתק אותם. והכל נמתק כמו שראוי. לפיכך "כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא".
תִּיקּוּנָא שְׁבִיעָאָה "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ" (מיכה ז, יט). וְדָא "וֶאֱמֶת" תיקון השביעי ישוב ירחמנו וזה וכנגד תיקון ואמת . דְּהָא הָכָא תַּלְיָא בִּיסּוּמָא דְּדִינִין וַדַּאי. שהרי כאן תלוי מיתוק הדינים ודאי. דְּמִצְחָא קָאִים לְבַסְמָא בְּזִמְנָא דְּאִתְגַּלֵּי, וְלָא תָּדִיר, וּבְזִמְנָא דְּאִתְגַּלְּיָא כֻּלְהוֹ דִּינִין מִתְעַבְּרָן לְגַמְרֵי. שהמצח עומד למיתוק בזמן שמתגלה ולא תמיד, ובזמן שמתגלה המצח כל הדינים עוברים לגמרי. אֲבָל אַנְפִּין חַיְּיכִין תָּדִיר וְחָדָאן תָּדִיר, בְּגִין לְקַיְּימָא בִּיסּוּמָא דְּדִינִין מַאי דְּאִצְטְרִיךְ תָּדִיר. אבל הפנים מחייכות תמיד ושמחות תמיד, כדי לקיים את מיתוק הדינים – מה שנצרך תמיד. וזה סוד, וְרָזָא דָּא "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים" (משלי טז, טו) וְכוּ', דְּחַיֵּי צְרִיכִין תָּדִיר וְלָא אִתְפַּסְּקָן. שהחיים צריכים את המיתוקים תמיד שלא יפסקו,
אֲבָל "וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ" (משלי טז, טו), דָּא רָצוֹן עִלָּאָה, עֵת רָצוֹן דְּאִתְּמָר. זה רצון העליון, עת רצון שנאמר, וְדָא "כְּעָב מַלְקוֹשׁ", כְּמִטְרָא דָּא דְּנָחִית לְזִמְנִין לְאֲרְוָאָה עָלְמִין. בסוד כעב מלקוש, רוצה לומר כמו המטר הזה שיורד לפרקים להרוות העולמות. וְהָכָא וֶאֱמֶ"ת, אִלֵּין ז' ס"ג, דְּמִינַּיְיהוּ ז' הֲבָלִין קָיְימִין לְתַתָּא, וּבִיסּוּמָא דְּכֹלָּא הָכָא אִשְׁתְּכַח וַדַּאי. וזה סוד ואמ"ת ואלה ז' פעמים ס"ג גימטריה אמ"ת, מהם יוצאים שבעה הבלים שעומדים למטה, ומיתוק הכל כאן נמצא ודאי. וְרָזָא דָּא, הָכָא נְהִירוּ דְּחָכְמְתָא אִתְגַּלְיָא בְּתוּקְפֵּיהּ, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והסוד זה, כאן מאיר אור החכמה המתגלה בתוקפו, שנאמר בו, "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" (קהלת ח, א). בְּגִין כָּךְ בִּיסּוּמָא תַּלְיָא הָכָא וַדַּאי. חוכמת אדם תאיר פניו, לכן המיתוק תלוי כאן ודאי.