תיקוני זוהר תניינא | דף קמא המשך תקונא שתין ותשעה אדרא דרקיעא

(דף קמא' עמוד א')  תִּיקּוּנִין לְתַתָּא, הָכִי נָמֵי אִינוּן כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא מַמָּשׁ. 

תִּיקּוּנָא תְּשִּׁיעֲאָה שַׂעֲרֵי קָיְימִין כֻּלְהוֹ בְּשִׁקוּלָא עַד אִינוּן דְּנָחְתִין, עַד רֵישָׁא דְּמֵעוֹי. הָכִי נָמֵי אִתְחַבְּרוּ תִּיקּוּנִין, כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְּנוּ לְעֵילָא אִתְחַבְּרוּ לְתַתָּא כַּמָּה דְּאִתְּמָר. דְּהָא תִּיקּוּנָא לָא אִתְחָזֵי הָכִי לְתַתָּא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִשְׁתְּלִים בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. לְאִתְחֲזָאָה דְּהָכִי אִיהוּ לְתַתָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּלָא אִשְׁתְּלִים ט' אִינוּן.

אַמַּאי ט'? אֶלָּא רָזָא דְּכֹלָּא בִּתְלָת אִתְתַּקַּן, וְאִינּוּן עַתִּיקָא קַדִּישָׁא זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָּא. דְּהָא אַבָּא וְאִימָּא אִתְּמָר בְּהוּ "הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" (דברים כט, כח) דִּבְמַזָּלָא אִתְכְּלִילוּ כַּמָּה דְּאִתְּמָר. אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא בִּתְלָת אִתְתַּקַּן, יְמִינָא שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. עַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִיהוּ יְמִינָא, זְעֵיר אַנְפִּין אֶמְצָעִיתָא, שְׁכִינְתָּא שְׂמָאלָא. וּבְזִמְנָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין קָאִים לְתַתָּא, יְמִינָא לָא אִתְחָזֵי תָּמָן, וְדָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. בְּגִין כָּךְ ט' אִינוּן וְלָא יַתִּיר. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִתְחֲזֵי בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא, בֵּיהּ נָמֵי תְּלֵיסַר אִינוּן. כְּדֵין "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּיִתְתְקַּן כֹּלָּא לְמֶהֱוֵי בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים תָּדִיר בְּכָל זִמְנָא, כְּדֵין כֹּלָּא יִשְׁתַּכַּח בְּתִיקּוּנָא דָּא כִּדְקָא חֲזֵי.

(דף קמא' עמוד ב')  עַד הָכָא קָיְימִין מִילִין בְּתִיקּוּנִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. מִכָּאן וּלְהָלְאָה תִּיקּוּנִין דִּשְׁכִינְתָּא דְּתַלְיָין בִּזְעֵיר אַנְפִּין.

קוּם רַב הַמְנוּנָא סָבָא, אִתְּעַר רְחִימוּ דִּשְׁכִינְתָּא לְגַבֵּי מַלְכָּא. קָם רַב הַמְנוּנָא סָבָא פָּתַח וְאָמַר, "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים ו, ג). שְׁכִינְתָּא וַדַּאי חוּלָקָא מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהִי, וּבְגִין כָּךְ תִּיאוּבְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבָּהּ אִיהוּ תָּדִיר.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּעָיְילִין מוֹחִין עִלָּאִין בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא וְקָיְמִין בַּהּ, כְּדֵין נָפִיק דַּעַת לְבָתַר קְדָלָא, וְתַמָּן אֲפִיק דְּיוֹקְנָא חַד וְדָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְאִתְקְרִיאַת לֵאָה. וּבְזִמְנָא דְּהַהוּא יוֹבְלָא הֲוָה קָאִים לְעֵילָא, כְּדֵין נָפְקִין נְהוֹרִין וּמִתְפַּשְּׁטָן בִּזְעֵיר אַנְפִּין בְּסִדְרָא חַד עַד חַדּוֹי. וּכְדֵין אִתְתַּקְּנַת הַאי לֵאָה בְּמוֹחִין דִּילַהּ, וּבְתִיקּוּנִין דִּילַהּ כִּדְקָא חֲזֵי. לְבָתַר נָחֲתִין מוֹחִין וּמִתְפַּשְּׁטָן לְתַתָּא, וְתַמָּן נֶפְקַת רָחֵל בָּתַר חַדּוֹי עַד סוֹפָא דְּגוּפָא, שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. הָכָא קָיְימִין נְהוֹרִין בִּנְהִירוּ דְּכֹלָּא.

רֵישָׁא דִּשְׁכִינְתָּא כְּגַוְנָא דְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא בַּחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת אִתְתַּקְּנַת וַדַּאי דְּאִתְחַבָּרוּ בְּהַהוּא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וּכְדֵין תָּמָן אִתְעֲבִידַת רֵישָׁא דָּא.

ביאור נופת צופים

(דף קמא' עמוד א')  תִּיקּוּנִין לְתַתָּא, הָכִי נָמֵי אִינוּן כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא מַמָּשׁ. אבל בזמן שמתמלאים התיקונים למטה בז"א, כך הם גם כן כמו התיקונים שלמעלה ממש. 

תִּיקּוּנָא תְּשִּׁיעֲאָה שַׂעֲרֵי קָיְימִין כֻּלְהוֹ בְּשִׁקוּלָא עַד אִינוּן דְּנָחְתִין, עַד רֵישָׁא דְּמֵעוֹי. התיקון התשיעי, השערות כולן עומדות בהשוואה אחת עם אותן שיורדות עד ראש המעים. הָכִי נָמֵי אִתְחַבְּרוּ תִּיקּוּנִין, כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְּנוּ לְעֵילָא אִתְחַבְּרוּ לְתַתָּא כַּמָּה דְּאִתְּמָר. גם כן כאן מתחברים התיקונים, כיון שנתקנו למעלה מתחברים למטה כמו שנאמר, דְּהָא תִּיקּוּנָא לָא אִתְחָזֵי הָכִי לְתַתָּא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִשְׁתְּלִים בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. שהרי, התיקונים לא נראים כך למטה – אלא בזמן שנשלמים מהתיקון העליון כמו שראוי. לְאִתְחֲזָאָה דְּהָכִי אִיהוּ לְתַתָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּלָא אִשְׁתְּלִים ט' אִינוּן.  להראות שכך הוא למטה כמו העליון, אבל בזמן שלא נשלמים מהתיקונים העליונים נשאר ז"א עם ט' תיקוניו.

אַמַּאי ט'? אֶלָּא רָזָא דְּכֹלָּא בִּתְלָת אִתְתַּקַּן, וְאִינּוּן עַתִּיקָא קַדִּישָׁא זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָּא. דְּהָא אַבָּא וְאִימָּא אִתְּמָר בְּהוּ למה הם ט'? אלא הסוד הוא שהכל בשלושה נתקן, והםו עתיקא קדישא ז"א ונוק'. שהאי באבא ואימא נאמר בהם "הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" (דברים כט, כח) דִּבְמַזָּלָא אִתְכְּלִילוּ כַּמָּה דְּאִתְּמָר. בגלל שנכללים במזלא כמו שנאמר. אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא בִּתְלָת אִתְתַּקַּן, יְמִינָא שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. נמצא שהכל בשלושת ההויות נתקנים, ימין שמאל ואמצע. עַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִיהוּ יְמִינָא, זְעֵיר אַנְפִּין אֶמְצָעִיתָא, שְׁכִינְתָּא שְׂמָאלָא. וּבְזִמְנָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין קָאִים לְתַתָּא, יְמִינָא לָא אִתְחָזֵי תָּמָן, וְדָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. בְּגִין כָּךְ ט' אִינוּן וְלָא יַתִּיר.  עתיקא קדישא הוא לימין, ז"א באמצע, שכינה לשמאל. ובזמן שז"א עומד למטה, הימין לא נראה שם, והוא העתיקא קדישא, לפיכך למטה הם ט' ולא יותר. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִתְחֲזֵי בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא, בֵּיהּ נָמֵי תְּלֵיסַר אִינוּן. כְּדֵין  אבל בזמן שז"א נמצא בתיקון שלם כמו העליון, גם בו יש שלושה עשר תיקונים מכח הארת העליונים, ואז "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּיִתְתְקַּן כֹּלָּא לְמֶהֱוֵי בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים תָּדִיר בְּכָל זִמְנָא, כְּדֵין כֹּלָּא יִשְׁתַּכַּח בְּתִיקּוּנָא דָּא כִּדְקָא חֲזֵי. ולעתיד לבא, שיתוקן הכל להיות בתיקון שלם תמיד בכל זמן, אז הכל יהיה במתוקן כך תמיד כמו שראוי.

(דף קמא' עמוד א') עַד הָכָא קָיְימִין מִילִין בְּתִיקּוּנִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. מִכָּאן וּלְהָלְאָה תִּיקּוּנִין דִּשְׁכִינְתָּא דְּתַלְיָין בִּזְעֵיר אַנְפִּין. עד כאן עומדים הדברים בתיקוני ז"א / המלך הקדוש. מכאן והלאה תיקוני השכינה התלויים בתיקונים ז"א.

קוּם רַב הַמְנוּנָא סָבָא, אִתְּעַר רְחִימוּ דִּשְׁכִינְתָּא לְגַבֵּי מַלְכָּא. קָם רַב הַמְנוּנָא סָבָא פָּתַח וְאָמַר, קום רבי המנונא סבא ועורר את אהבת השכינה אצל המלך.  קם רבי המנונא סבא פתח ואמר "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים ו, ג). שְׁכִינְתָּא וַדַּאי חוּלָקָא מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהִי, וּבְגִין כָּךְ תִּיאוּבְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבָּהּ אִיהוּ תָּדִיר. השכינה ודאי היא חלק מהקדוש ברוך, ולפיכך תשוקת הקדוש ברוך הוא לגבה הוא תמיד.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּעָיְילִין מוֹחִין עִלָּאִין בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא וְקָיְמִין בַּהּ, כְּדֵין נָפִיק דַּעַת לְבָתַר קְדָלָא, וְתַמָּן אֲפִיק דְּיוֹקְנָא חַד וְדָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְאִתְקְרִיאַת לֵאָה.  בא וראה, בזמן שנכנסים המוחין העליונים בראש ז"א ועומדים בו, אז יוצא הדעת מאחורי העורף, ושם מוציא דיוקן אחד וזו השכינה העליונה הנקראת לאה. וּבְזִמְנָא דְּהַהוּא יוֹבְלָא הֲוָה קָאִים לְעֵילָא, כְּדֵין נָפְקִין נְהוֹרִין וּמִתְפַּשְּׁטָן בִּזְעֵיר אַנְפִּין בְּסִדְרָא חַד עַד חַדּוֹי. באותו הזמן, אותו היובל שהיא אמא העומדת למעלה, ואז יוצאים ממנה אורות שמתפשטים בז"א בסדר אחד עד החזה שלו. וּכְדֵין אִתְתַּקְּנַת הַאי לֵאָה בְּמוֹחִין דִּילַהּ, וּבְתִיקּוּנִין דִּילַהּ כִּדְקָא חֲזֵי. ואז נתקנת לאה במוחין שלה ובתיקונים שלה כמו שראוי. לְבָתַר נָחֲתִין מוֹחִין וּמִתְפַּשְּׁטָן לְתַתָּא, וְתַמָּן נֶפְקַת רָחֵל בָּתַר חַדּוֹי עַד סוֹפָא דְּגוּפָא, שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. הָכָא קָיְימִין נְהוֹרִין בִּנְהִירוּ דְּכֹלָּא. אחר כך, יורדים המוחין ומתפשטים למטה, ושם יוצאת רחל מאחורי חזה דז"א ועד סוף הגוף, והיא רחל השכינה התחתונה . כך עומדים האורות בהארת הכל. 

רֵישָׁא דִּשְׁכִינְתָּא כְּגַוְנָא דְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא בַּחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת אִתְתַּקְּנַת וַדַּאי דְּאִתְחַבָּרוּ בְּהַהוּא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וּכְדֵין תָּמָן אִתְעֲבִידַת רֵישָׁא דָּא. ראש השכינה, כמו ראש המלך בחסדים וגבורות נתקנת ודאי, שמתחברים באותו העמוד האמצעי ת"ת דז"א, ושם נעשה הראש הזה שלה.