Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף קמב המשך תקונא שתין ותשעה אדרא דרקיעא

(דף קמב' עמוד א')  מוֹחִין דְּרֵישָׁא תְּרֵין אִינוּן. וְאִינּוּן חָכְמָה וּבִינָה מִסִּטְרָא דְּנֶצַח וְהוֹד, דְּמִתָּמָן אִתְתַּקְּנַת וַדַּאי בְּרָזָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא כַּחֲדָא, דְּהָכִי לִתְרֵין סִטְרִין קַיְימַת, לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים.

דַּעַת קָאִים לְתַתָּא בְּרָזָא דְּצַדִּיק, דְּבֵיהּ אִתְתַּקְּנַת בְּתִיקּוּנָהָא מִסִּטְרָא דִּילַהּ מַמָּשׁ, לְמֶהֱוֵי שְׂמָאלָא לָקֳבֵל זְעֵיר אַנְפִּין דְּאִיהוּ יְמִינָא.

שַׁעֲרֵי דְּרֵישָׁא סוּמְקָן כְּאַרְגְּוָנָא, וְאִינּוּן ט"ו נִימִין. וְרָזָא דָּא י"ה. אִלֵּין תְּרֵין מוֹחִין דְּקַיְּימִין בְּרֵישָׁא, דְּמִתָּמָן נָפְקִין שַׂעֲרִין אִלֵּין. אִי תֵּימָא שְׂעֲרִין אִלֵּין לְאָן אָזְלִין? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, הָכָא רָזָא 'שֵׂעָר בְּאִשָּׁה עֶרְוָה' (ברכות כד, ע"ב). תָּא חֲזֵי, כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּשְׁכִינְתָּא בְּגִין עָלְמִין דִּלְתַתָּא אִינוּן. וְשַׂעֲרִין אִלֵּין נָמֵי הָכִי נָחֲתִין מִינַּיְיהוּ בִּטְמִירוּ טִפִּין טִפִּין לְתַתָּא. אֲבָל בְּגִין דְּאִינוּן דִּינִין אִצְטְרִיכַת אִתְּתָא לְכַסָּאָה לְהוּ, בְּגִין דְּלָא יִתְדַּבְּקוּן בְּהוּ אִינוּן מְסָאֲבִין, אֶלָּא בִּטְמִירוּ נָחֲתַת מִלָּה וַדַּאי.

עַיְנִין דְּרֵישָׁא תְּרֵין עַיְנִין אִינוּן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ וַדַּאי. מִסִּטְרָא דְּמַלְכָּא נְטָלַת לוֹן. מִצְחָא דָּא נָמֵי קָאִים לְאַכְפְּיָא קְלִיפִין.

חוֹטָמָא שַׁפִּירוּ דְּפַרְצוּפָא וַדַּאי. בֵּיהּ קָיְימִין שע"ה (דף קמב' עמוד ב')  נְהוֹרִין מְנַהֲרָן. דְּהָא חוֹטָמָא תָּמָן גְּבוּרָאן קָיְימִין, וּבְגִין כָּךְ נְהוֹרִין אִלֵּין מִשְׁתַּכְּחָן הָכָא לְבַסְמָא לֵיהּ, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ. וְרָזָא דָּא "וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל… וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד, ד-ה). דְּהָא בְּש"ע אִלֵּין אִצְטְרִיכַת לְאִתְבַּסְּמָא בְּרָזָא דִּלְעֵילָא, וּכְדֵין נַיְחָא אִשְׁתְּכַח.

אַנְפִּין דִּשְׁכִינְתָּא שִׁית תִּיקּוּנִין אִשְׁתַּכְּחָן בְּהוּ, מִסִּטְרָא דְּשִׁית תִּיקּוּנִין דִּזְעֵיר אַנְפִּין. אִי תֵּימָא דְּאִית תָּמָן שַׂעֲרֵי? לָאו הָכֵי. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִתְדַּבַּק מַלְכָּא בְּשְׁכִינְתָּא בְּאִינוּן נְשִׁיקִין דִּרְחִימוּתָא, מִתְנַהֲרָן שִׁית אַתְרִין אִלֵּין בְּאַנְפָּהָא, לָקֳבֵל שִׁית אָחֲרָנִין דִּילֵיהּ.

תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה לָקֳבֵל ב' פֵּאִין הָכָא וְהָכָא.

תִּיקּוּנָא תִּנְיָנָא סַחֲרָנֵי פּוּמָא עֵילָּא וְתַתָּא.

תִּיקּוּנָא תְלִיתָאָה תְּרֵין אֳרָחִין עֵילָּא וְתַתָּא.

תִּיקּוּנָא רְבִיעָאָה תְּחוֹת גְּרוֹנָא.

תִּיקּוּנָא חֲמִישָׁאָה אֲתַר דְּבַהּ מִתְפַּשֶּׁטֶת דִּיקְנָא בְּאַנְפִּין בְּעַלְעִין.

תִּיקּוּנָא שְׁתִיתָאָה תְּרֵין תַּפּוּחִין.

ביאור נופת צופים

(דף קמב' עמוד א')  מוֹחִין דְּרֵישָׁא תְּרֵין אִינוּן. וְאִינּוּן חָכְמָה וּבִינָה מִסִּטְרָא דְּנֶצַח וְהוֹד, דְּמִתָּמָן אִתְתַּקְּנַת וַדַּאי בְּרָזָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא כַּחֲדָא,  מוחי ראשה שתיים הם, והם חכמה בינה מצד נצח והוד של ז"א, ומשם נתקנת ודאי בסוד ימין ושמאל כאחד, דְּהָכִי לִתְרֵין סִטְרִין קַיְימַת, לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. שכך לשני הצדדים עומדת להיות הכל בתיקון שלם. 

דַּעַת קָאִים לְתַתָּא בְּרָזָא דְּצַדִּיק, דְּבֵיהּ אִתְתַּקְּנַת בְּתִיקּוּנָהָא מִסִּטְרָא דִּילַהּ מַמָּשׁ, לְמֶהֱוֵי שְׂמָאלָא לָקֳבֵל זְעֵיר אַנְפִּין דְּאִיהוּ יְמִינָא. הדעת עומד למטה בסוד הצדיק / יסוד, שבו נתקנת בתיקוניה מהצד שלה ממש, להיות בשמאל כנגד ז"א שהוא בימין.

שַׁעֲרֵי דְּרֵישָׁא סוּמְקָן כְּאַרְגְּוָנָא, וְאִינּוּן ט"ו נִימִין. וְרָזָא דָּא י"ה. אִלֵּין תְּרֵין מוֹחִין דְּקַיְּימִין בְּרֵישָׁא, דְּמִתָּמָן נָפְקִין שַׂעֲרִין אִלֵּין.  שערות הראש של השכינה אדומות כארגמן,  והם חמש עשרה נימין, וזה בסוד האותיות י"ה שהם שני המוחין שעומדים בראשה שמשם יוצאים השערות האלה. אִי תֵּימָא שְׂעֲרִין אִלֵּין לְאָן אָזְלִין? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, הָכָא רָזָא ואם תשאל שערות האלה להיכן הולכים? אלא בוא וראה, כאן סוד  'שֵׂעָר בְּאִשָּׁה עֶרְוָה' (ברכות כד, ע"ב).

תָּא חֲזֵי, כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּשְׁכִינְתָּא בְּגִין עָלְמִין דִּלְתַתָּא אִינוּן. וְשַׂעֲרִין אִלֵּין נָמֵי הָכִי נָחֲתִין מִינַּיְיהוּ בִּטְמִירוּ טִפִּין טִפִּין לְתַתָּא.  בוא וראה, כל התיקונים של השכינה בשביל העולמות התחתונים הם, והשערות האלה גם כן כך יורדים מהמוחין בעלם – מעט מעט למטה. אֲבָל בְּגִין דְּאִינוּן דִּינִין אִצְטְרִיכַת אִתְּתָא לְכַסָּאָה לְהוּ, בְּגִין דְּלָא יִתְדַּבְּקוּן בְּהוּ אִינוּן מְסָאֲבִין, אֶלָּא בִּטְמִירוּ נָחֲתַת מִלָּה וַדַּאי. אבל בגלל שהם דינים, צריכה האישה לכסות אותם, כדי שלא ידבקו בהם אלו הטמאים, ולכן אלא בסתר יורד הדבר ודאי.

עַיְנִין דְּרֵישָׁא תְּרֵין עַיְנִין אִינוּן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ וַדַּאי. מִסִּטְרָא דְּמַלְכָּא נְטָלַת לוֹן. שני העינים הם ימין ושמאל וכך צריך ודאי. מצד המלך לוקחת אותם. מִצְחָא דָּא נָמֵי קָאִים לְאַכְפְּיָא קְלִיפִין. המצח גם כן עומד לכפות את הקליפות. 

חוֹטָמָא שַׁפִּירוּ דְּפַרְצוּפָא וַדַּאי. בֵּיהּ קָיְימִין שע"ה (דף קמב' עמוד ב')  נְהוֹרִין מְנַהֲרָן. דְּהָא חוֹטָמָא תָּמָן גְּבוּרָאן קָיְימִין, וּבְגִין כָּךְ נְהוֹרִין אִלֵּין מִשְׁתַּכְּחָן הָכָא לְבַסְמָא לֵיהּ, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ. החוטם שלה הוא יופי הפרצוף ודאי, בו עומדים שע"ה אורות מאירים, בזה החוטם שם הגבורות נמצאים, ולפיכך האורות האלו נמצאים כאן למתק אותם וכך צריך. וזה סוד  וְרָזָא דָּא "וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל… וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד, ד-ה). דְּהָא בְּש"ע אִלֵּין אִצְטְרִיכַת לְאִתְבַּסְּמָא בְּרָזָא דִּלְעֵילָא, וּכְדֵין נַיְחָא אִשְׁתְּכַח. שהרי בש"ע האורות האלו שיורדים מא"א, צריכה השכינה להתמתק בסוד העליון, ואז המנוחה נמצאת.

אַנְפִּין דִּשְׁכִינְתָּא שִׁית תִּיקּוּנִין אִשְׁתַּכְּחָן בְּהוּ, מִסִּטְרָא דְּשִׁית תִּיקּוּנִין דִּזְעֵיר אַנְפִּין.  בפנים של השכינה – ששה תיקונים נמצאים בהם, מצד ששה התיקונים של ז"א.  אִי תֵּימָא דְּאִית תָּמָן שַׂעֲרֵי? לָאו הָכֵי. ואם תשאל שיש שם בפני השכינה שערות? לא כך. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִתְדַּבַּק מַלְכָּא בְּשְׁכִינְתָּא בְּאִינוּן נְשִׁיקִין דִּרְחִימוּתָא, מִתְנַהֲרָן שִׁית אַתְרִין אִלֵּין בְּאַנְפָּהָא, לָקֳבֵל שִׁית אָחֲרָנִין דִּילֵיהּ. אלא בזמן שנדבק המלך בשכינה באלו הנשיקין של אהבה, מאירים ששה מקומות אלו בפניה – שהם כנגד ששת התיקונים שנמצאים בדיקנא שלו.

(ישנם מספר סוגי חיבורים רוחנים שמדמים אותם לחיבורים שבתחתונים, כגון, רוח ברוח, עצם בעצם, אהבה – נתינת שפע ללא תנאי וכו'. אין הדברים האלה בעליונים כפשוטם כלל, אלא שמדמים אותם לשפתנו שלנו. כגון, חיבורי הנשיקה הוא חיבור של רוח ברוח, שרומז לעולם היצירה שהוא עולם שבו נבראים המלאכים, שאין גופם גשמי אלא כעין רוח כמו שנאמר "עושה מלאכיו רוחות". וכשמדובר על תאוה מדובר על התלהטות רוחות כמו שנאמר "ומשרתיו אש לוהט". מכאן ילמד הלומד, כמה יש להזהר בעניינים הגשמים שהם כדמיון ענינים עליונים, ובהתקדשו בם יהיה ראוי להקרא חביב אדם שנברא בצלם.

בהמשך ידובר על גוף השכינה, כמובן שגם כאן אין הדבר כבגשמיים, אלא, גוף הזכר נחשב כבחינת מקור נתינת השפע, הניתן בנקבה שהיא הכלי המקבל את השפע. שני השדיים הם ב' מקורות לאורות שמהם יוצא שפע לתחתונים ונמשל לחלב, דהיינו דם שהיו בו גבורות וע"כ היה אדום – התמתק ונהפך ללבן ולשפע מתוק עבור התחתונים. ע"כ הזהר להבין את הדברים כפשוטם וח"ו לחשוב שהדימויים האלה ישנם כפשוטם בעליונים). 

תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה לָקֳבֵל ב' פֵּאִין הָכָא וְהָכָא. התיקון הראשון כנגד שני הפאות כאן וכאן.

תִּיקּוּנָא תִּנְיָנָא סַחֲרָנֵי פּוּמָא עֵילָּא וְתַתָּא. תיקון השני, סובבים הפה למעלה ולמטה.

תִּיקּוּנָא תְלִיתָאָה תְּרֵין אֳרָחִין עֵילָּא וְתַתָּא. ההתיקון השלישי שתי אורחות למעלה ולמטה. 

תִּיקּוּנָא רְבִיעָאָה תְּחוֹת גְּרוֹנָא. התיקון הרביעי תחת הגרון.

תִּיקּוּנָא חֲמִישָׁאָה אֲתַר דְּבַהּ מִתְפַּשֶּׁטֶת דִּיקְנָא בְּאַנְפִּין בְּעַלְעִין. התיקון החמישי, מקום שבו מתפשט הדיקנא בפנים על הלחיים. 

תִּיקּוּנָא שְׁתִיתָאָה תְּרֵין תַּפּוּחִין. התיקון השישי שני תפוחי הלחיים.