Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף קמה המשך תקונא שתין ותשעה

(דף קמה' עמוד א') דִּמְתַקְּנִין לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. דִּשְׁכִינְתָּא אִתְּמָר בַּהּ "אֲנִי יְהֹוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיהו מב, ח). שְׁמִי דָּא שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דִּלְגַו, דְּאִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא וְלָא אִתְפָּרְשַׁת. וּבָהּ "יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). אֲבָל מִסִּטְרָא דְּאִתְפְּשַׁט לְתַתָּא בְּאִינוּן עָלְמִין דִּילַהּ, אִיתָמָר בַּהּ "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיהו מב, ח). דְּמָאן דִּמְכַבֵּד לַהּ לִשְׁכִינְתָּא דָּא אִיהוּ יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמָאן דְּנָהַג בַּהּ קְלָנָא אַחֲזֵי קְלָנָא בְּמַלְכָּא. וְרָזָא דְּמִלָּה "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח, ח). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי אֵשֶׁת אַב בְּגָלוּתָא דְּאִתְּמָר בַּהּ "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר" (דברים כא, יא). דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, אִשָּׁה דִּילֵיהּ אִיהִי וַדַּאי. וְאִיהִי "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד). וְאִתְּמָר בַּהּ "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" (שמות כ, יא) וְכוּ'. וּמָאן דִּמְכַבֵּד לַהּ אִתְּמָר בֵּיהּ "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" (שמואל א' ב, ל). דְּהָא הָכָא מִתְדַּבְּקָן אִינוּן דִּלְתַתָּא וַדַּאי, דְּמֵהָכָא נָפְקִין. וּמָאן דְּלָא מְכַבֵּד לַהּ אִתְּמָר בֵּיהּ "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שם), לְאִתְמַשְּׁכָא זִינָא בָּתַר זִינֵיהּ.

כְּדֵין "יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים" (תהלים ז, י) וְאִתְדַּחְיָן לְבַר לְגַבֵּי סְטַר מְסָאֲבוּתָא. "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר" (איוב לג, כט). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי גַּלְגַּל, וְאִתְהַדְּרַת לְכָל סְטַר לִימִינָא (דף קמה' עמוד ב') שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא, דְּאִינוּן תְּלָת אֲבָהָן. וּבְזִמְנָא קַדְמָאָה דָּבָר נַשׁ אָתֵי בְּעָלְמָא, בְּדַרְגֵּיּה קָאִים. וְאִי לָא אִתְתַּקַּן אַהֲדַר לֵיהּ בְּחֶסֶד. וְאִי לָא אִתְתַּקַּן אַהֲדַר בִּגְבוּרָה. וְרָזָא דָּא פְּעָמִים. וְאִי בִּתְרֵין אִלֵּין לָא סָלִיק, תּוּ שָׁתוּל לֵיהּ בִּתְלִיתָאָה דְּאִיהִי יַעֲקֹב בְּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת דְּעַרְסֵיהּ שְׁלִים, וְדָא שָׁלֹשׁ. כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים, כְּדֵין "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א' ב, ל). "וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ" (עמוס א, ג) דְּהָא כֵּיוָן דְּלָא בָּעָא לְאִתְדַּבְּקָא בַּהּ בְּשְׁכִינְתָּא בְּשׁוּם סִטְרָא אִתְדַּחֵי לְבַר לִסְטַר מְסָאֲבָא.

וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִיהִי כָבוֹד אֱלֹהִים, דִּכְתִיב בַּהּ "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר" (משלי כה, ב). וְכָבוֹד אִיהוּ ל"ב. כְּבוֹד אֱלֹהִים אִלֵּין ל"ב אֱלֹהִים דְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'אֵין דּוֹרְשִׁין בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם' (חגיגה יא), בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז, כח) כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לְהַסְתִּיר דָּבָר. דְּאִתְּמָר בַּהּ "אַל תִּרְאוּנִי" (שיר השירים א, ו). וְדָא מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא שֶׁלֹּא לְשַׁמָּה. אֲבָל מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל לְשַׁמָּה, גָּרִים לְמַלְכָּא לְאַסְתָּרָא לַהּ בְּגַדְפָהָא, כְּדֵין "הַסְתֵּר דָּבָר" וַדַּאי. אֲבָל מֶרְכָּבָה יַתִּיר אִיהוּ. דְּמֶרְכָּבָה לְעֵילָא, וְאִתְּמָר בַּהּ 'וְלָא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חֲכַם וּמִבֵּין מִדַּעְתּוֹ' (חגיגה יא). וּמַעֲשֵׂה

ביאור נופת צופים

(דף קמה' עמוד א') דִּמְתַקְּנִין לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. שמתקנים את השכינה. דִּשְׁכִינְתָּא אִתְּמָר בַּהּ "אֲנִי יְהֹוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיהו מב, ח). שְׁמִי דָּא שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דִּלְגַו, דְּאִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא וְלָא אִתְפָּרְשַׁת. שמי זו השכינה מצד הפנימיות שנדבקת בו במלך ולא נפרדת, וּבָהּ "יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). "יְהֹוָ"ה אֶחָד" הוא המלך, "וּשְׁמוֹ" היא השכינה, "אֶחָד" – ביחוד שלם. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּאִתְפְּשַׁט לְתַתָּא בְּאִינוּן עָלְמִין דִּילַהּ, אִיתָמָר בַּהּ אבל מצד שמתפשטת למטה באלו העולמות שלה נאמר בה, "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיהו מב, ח). כבוד הוא כינוי השכינה בעת שמתפשטת בעולמות, אחר הם הסטרא אחרא ובפרט העומד בראשם הנקרא 'אל אחר', לא אתן. דְּמָאן דִּמְכַבֵּד לַהּ לִשְׁכִינְתָּא דָּא אִיהוּ יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמָאן דְּנָהַג בַּהּ קְלָנָא אַחֲזֵי קְלָנָא בְּמַלְכָּא. מי שמכבד לה לשכינה, זה הוא יקרו וכבודו של המלך הקב"ה. ומי שנוהג בה ח"ו בקלון, מראה קלון במלך, וסוד הדבר וְרָזָא דְּמִלָּה "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח, ח). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי אֵשֶׁת אַב בְּגָלוּתָא דְּאִתְּמָר בַּהּ הקב"ה הוא אבינו והשכינה היא אשת אב, ונאמר עליה בזמן הגלות "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר" (דברים כא, יא). דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, אִשָּׁה דִּילֵיהּ אִיהִי וַדַּאי. ואף על גב שהיא בגלות ואינה בביתו של מלך, אשתו היא ודאי. והיא וְאִיהִי "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד). ומצוים לכבדה שזה כבוד הלך שנאמר בה וְאִתְּמָר בַּהּ "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" (שמות כ, יא) וְכוּ'. וּמָאן דִּמְכַבֵּד לַהּ אִתְּמָר בֵּיהּ, ומי שמכבדה נאמר עליו "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" (שמואל א' ב, ל) זוכה לכבוד האמיתי מצד המלך. דְּהָא הָכָא מִתְדַּבְּקָן אִינוּן דִּלְתַתָּא וַדַּאי, דְּמֵהָכָא נָפְקִין. שהרי כאן בכבוד מתדבקים אלו שלמטה ממנה ודאי, כיוון שמכאן יוצאים, וּמָאן דְּלָא מְכַבֵּד לַהּ אִתְּמָר בֵּיהּ ומי שלא מכבד אותה נאמר בו "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שם), לְאִתְמַשְּׁכָא זִינָא בָּתַר זִינֵיהּ. שכל מין נמשך אחר מינו. כְּדֵין ואז, "יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים" (תהלים ז, י) וְאִתְדַּחְיָן לְבַר לְגַבֵּי סְטַר מְסָאֲבוּתָא. נדחים לחוץ מהקדושה לעבר צד הטומאה.
"הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר" (איוב לג, כט). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי גַּלְגַּל, וְאִתְהַדְּרַת לְכָל סְטַר לִימִינָא (דף קמה' עמוד ב')  שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא, דְּאִינוּן תְּלָת אֲבָהָן. הנהגת השכינה היא גלגל, שחוזרת לכל צד, לימין, שמאל ואמצע, שהם ג' קוי ההנהגה, שהם ג' האבות. וּבְזִמְנָא קַדְמָאָה דָּבָר נַשׁ אָתֵי בְּעָלְמָא, בְּדַרְגֵּיּה קָאִים. וְאִי לָא אִתְתַּקַּן אַהֲדַר לֵיהּ בְּחֶסֶד. בפעם הראשונה שאדם בה לעולם עומד במדרגתו שלו – כלול בכל צדדים. ואם לא נתקן בחלק שבעבורה הנשמה חייבת לבוא בגוף, וכל שכן אם קלקל – מחזירים אותו בגלגול ראשון שהוא רק כנגד צד הנהגת השכינה בחסד. וְאִי לָא אִתְתַּקַּן אַהֲדַר בִּגְבוּרָה. וְרָזָא דָּא פְּעָמִים. ואם בגלגול הראשון לא תיקן חוזר בגלגול שני כנגד הגבורה, וזה סוד הכתוב "פְּעָמִים". וְאִי בִּתְרֵין אִלֵּין לָא סָלִיק, תּוּ שָׁתוּל לֵיהּ בִּתְלִיתָאָה דְּאִיהִי יַעֲקֹב בְּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת דְּעַרְסֵיהּ שְׁלִים, וְדָא שָׁלוֹשׁ. ואם בשני אלה לא עלה בידו לתקן, שוב נוטעים אותו בגלגול שלישי, שהוא מדרגת יעקב – בחיר האבות שהיתה מיטתו שלמה וזה סוד "שָׁלוֹשׁ" שבפסוק. כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים, כְּדֵין כיון שלא נשלם גם בפעם השלישית, אז "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א' ב, ל). ונאמר עליו "וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ" (עמוס א, ג) לא אשיבנו לתיקון בדרכי הקדושה, דְּהָא כֵּיוָן דְּלָא בָּעָא לְאִתְדַּבְּקָא בַּהּ בְּשְׁכִינְתָּא בְּשׁוּם סִטְרָא אִתְדַּחֵי לְבַר לִסְטַר מְסָאֲבָא. כיון שמעשיו הוכיחו שלא רצה להתדבק בשכינה בשום צד ימין שמאל ואמצע, ולכן נדחה לחוץ לצד הטומאה.

וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִיהִי כָבוֹד אֱלֹהִים, השכינה היא נקראת כבוד בהתפשטותה בעולמות ונקראת אלהים כשהיא באצילות דִּכְתִיב בַּהּ "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר" (משלי כה, ב). וְכָבוֹד אִיהוּ גימט' ל"ב. שילוב כְּבוֹד אֱלֹהִים אִלֵּין ל"ב פעמים שם אֱלֹהִים שנזכר דְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'אֵין דּוֹרְשִׁין בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם' (חגיגה יא), בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא סוד דרכי חיבור האצילות ובי"ע הם אלהים וכבוד ושם מצויה סכנת היניקה וערוב חול בקודש, טומאה בקדושה, והם שני מציאויות הקיימות בגלות ובם נאמר, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז, כח) שהוא הס"א הרוצה להפריד את אלופו של עולם מהבריאה, כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לכן צריך לְהַסְתִּיר דָּבָר. דְּאִתְּמָר בַּהּ "אַל תִּרְאוּנִי" (שיר השירים א, ו) שנאמר בשכינה מלשון אל תַּרְאוּנִי למי שאינו ראוי ויגרם ח"ו פירוד. וְדָא מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל וזה נאמר על מי שעוסק בְּאוֹרַיְתָא שֶׁלֹּא לְשַׁמָּה. אֲבָל מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל לְשַׁמָּה, גָּרִים לְמַלְכָּא לְאַסְתָּרָא לַהּ בְּגַדְפָהָא אבל העוסק בתורה לשמה גורם שהמלך שומר עליו ומסתיר אותו תחת כנפי שכינתו ואז, כְּדֵין "הַסְתֵּר דָּבָר" וַדַּאי הסתר – המלך יסתיר אותו.
אֲבָל מֶרְכָּבָה יַתִּיר אִיהוּ. דְּמֶרְכָּבָה לְעֵילָא, וְאִתְּמָר בַּהּ במעשה בראשית בשנים, אבל מעשה מרכבה חמור יותר ואפילו ביחיד שנאמר בו 'וְלָא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חֲכַם וּמִבֵּין מִדַּעְתּוֹ' (חגיגה יא). וּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית ומעשה בראשית