תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַד וְשִׁתִּין דף קנז

י״ג באב תשע״ה (יולי 29, 2015) Off By קהילת הרמח"ל

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַד וְשִׁתִּין דף קנז.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַד וְשִׁתִּין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תִּיקּוּנָא דְּאַרְעָא. דְּהַשְׁתָּא 'קָפְצָה לַהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל' (ירושלמי תענית כה, ע"א), כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא דְּאַמְעִיטוּ דַּרְגִּין וְאִתְּמָר. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ" (ישעיהו נד, ב) לְאִתְהַדְּרָא בְּאַתְרֵיהוֹן בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. וְהָא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוֹסָפָא עַל יְרוּשָׁלַיִם 'אֶלֶף טָפֹף אֶלֶף קָפֹל' (בבא בתרא עה, ע"ב) וְכוּ'. וְרָזָא דָּא כְּגוֹן 'ממתו"ס ננקפ"י אאלר"ן' (סנהדרין כב, ע"א) דְּאִינוּן צֵירוּפִין עִלָּאִין דְּמִצְטָרְפָן הָכִי לְעֵילָא וִמִתְהַדְּרָן בְּצֵירוּפִין אָחֲרָנִין לְתַתָּא כַּמָּה דְּאִתְחֲזֵי.

וּ"פַּס יְדָא דִּי כָתְבָה" (דניאל ה, ה), דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִזְדַּמְּנַת בְּכָל אֲתַר דְּאִתְחֲזֵי תָּמָן לְמֶעֱבַד נִיסָּא. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", דָּא סְלִיקוּ דִּילַהּ דְּסָלְקַת מַדְרְגָא לְדַרְגָּא. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִתְתַּקְּנַת לְתַתָּא. לְבָתַר סַלְקַת לְעֵילָא דַּרְגָּא בָּתַר דַּרְגָּא עַד דְּאִתְקְרִיאַת "כִּסֵּא יְהֹוָה" (ירמיהו ג, יז). בְּהַהוּא זִמְנָא "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו" (ישעיהו מ, ה). דְּהָא עָלְמָא תַּתָּאָה אִזְדַּמַּן לְמִיהְוֵי כְּגַוְנָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה.

מִיָּד קָמוּ מָארֵי מְתִיבְתָא וְאָמְרוּ לֵיהּ בְּרִיךְ אַנְתְּ רַעֲיָא מְהֵימְנָא, דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּנָפִיק מֵעֵדֶן, דָּא יוּבֵילָא דְּנָגִיד וְלָא פָּסַק. וְאִתְּמָר בְּךָ "וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו" (ישעיהו נח, יא). זַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּזָכִינָן וְשָׁתִינָן מִמַּיִין דִּילָךְ, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן" (שיר השירים ד, טו). דָּא חָכְמָה סְתִימָאָה דְּמִתָּמָן נָפְקַת אוֹרָיְתָא. וְדָא ל"ב נו"ן, ל"ב נְתִיבוֹת חָכְמָה, נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה דְּכֹלָּא כָּלִיל בְּאוֹרַיְתָא וַדַּאי:

 

ביאור נופת צופים

> עתידה א"י להתרחב כפי שיעור המדריגות העליונות, בסוד צרופי האותיות.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תִּיקּוּנָא דְּאַרְעָא. זו תיקון הארץ, דְּהַשְׁתָּא 'קָפְצָה לַהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל' (ירושלמי תענית כה, ע"א), כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא דְּאַמְעִיטוּ דַּרְגִּין וְאִתְּמָר. שעכשיו בגלות , קפצה – התכווצה לה ארץ ישראל, כענין התמעטות השפע במדריגות העליונות בגלל הגלות, ונתבאר,וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב ולעתיד לבוא, כתוב "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ" (ישעיהו נד, ב) לְאִתְהַדְּרָא בְּאַתְרֵיהוֹן בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. להחזירם למקומם בתיקון שלם. וְהָא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוֹסָפָא עַל יְרוּשָׁלַיִם, והעמידו חכמים ביאור זה, שזמין הקב"ה להוסיף לירושלים 'אֶלֶף טָפֹף אֶלֶף קָפֹל' (בבא בתרא עה, ע"ב) וְכוּ'. אלף גינות, אלף מגדלים, סוד הגדלת השפע בספירות.

 

> סוד צרופי אותיות כתובת בלשצאר, בגילוי אורות המלכות.

וְרָזָא דָּא כְּגוֹן 'ממתו"ס ננקפ"י אאלר"ן' (סנהדרין כב, ע"א) סוד זה כמובא בסנהדרין בענין היד הנסית שכתבה במשתה בלשצאר, "מְנֵא מְנֵא תְקֵל וּפַרְסֵין" (דניאל, ה, כה) ולדעת שמואל נכתב המשפט הנ"ל בסדר אותיות אחר 'ממתו"ס ננקפ"י אאלר"ן' ולכן לא יכלו חכמיו לפענחו. דְּאִינוּן צֵירוּפִין עִלָּאִין דְּמִצְטָרְפָן הָכִי לְעֵילָא וִמִתְהַדְּרָן בְּצֵירוּפִין אָחֲרָנִין לְתַתָּא כַּמָּה דְּאִתְחֲזֵי. שסוד הענין שאלו צירופים עליונים שמצטרפות האותיות למעלה כך במקורן במקור יציאת השפע, ושבות בצרופים אחרים למטה כפי שצריך להשפיע כמו שצריך. וּ"פַּס יְדָא דִּי כָתְבָה" (דניאל ה, ה), דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִזְדַּמְּנַת בְּכָל אֲתַר דְּאִתְחֲזֵי תָּמָן לְמֶעֱבַד נִיסָּא. "ופיסת היד שכתבה" , זו השכינה שנמצאת בכל מקום, שראוי שם לעשות נס.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", דָּא סְלִיקוּ דִּילַהּ דְּסָלְקַת מַדְרְגָא לְדַרְגָּא. זו העליה שלה שעולה ממדריגה למדריגה. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִתְתַּקְּנַת לְתַתָּא, לְבָתַר סַלְקַת לְעֵילָא דַּרְגָּא בָּתַר דַּרְגָּא עַד דְּאִתְקְרִיאַת שהרי בתחילה נתקנת למטה, ואחר כך עולה למעלה מדריגה אחר מדריגה עד שנקראת "כִּסֵּא יְהֹוָה" (ירמיהו ג, יז). באותו הזמן בְּהַהוּא זִמְנָא "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו" (ישעיהו מ, ה). דְּהָא עָלְמָא תַּתָּאָה אִזְדַּמַּן לְמִיהְוֵי כְּגַוְנָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה. שהרי העולם התחתון מדזמן להיות כמו העולם העליון.

 

> נביעת חכמה משה רע"ה מחכמה סתימאה.

מִיָּד קָמוּ מָארֵי מְתִיבְתָא וְאָמְרוּ לֵיהּ בְּרִיךְ אַנְתְּ רַעֲיָא מְהֵימְנָא, דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּנָפִיק מֵעֵדֶן, דָּא יוּבֵילָא דְּנָגִיד וְלָא פָּסַק. מיד קמו בעלי המתיבתא דרקיעא ואמרו למשה רע"ה, ברוך אתה הרועה הנאמן, שאתה הוא הנהר שיוצא מעדן שמקורו בחכמה ויוצא מהיובל שהיא הבינה, שיוצא ואינו פוסק, ונאמר בך וְאִתְּמָר בְּךָ "וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו" (ישעיהו נח, יא). זַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּזָכִינָן וְשָׁתִינָן מִמַּיִין דִּילָךְ, אשרי חלקינו שזכינו ושתינו ממי החכמה שלך שנאמר בהם, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן" (שיר השירים ד, טו). דָּא חָכְמָה סְתִימָאָה דְּמִתָּמָן נָפְקַת אוֹרָיְתָא. לבנון הוא סוד החכמה סתימאה שמשם יוצאת התורה, שהוא וְדָא ל"ב נו"ן, ל"ב נְתִיבוֹת חָכְמָה, נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה, דְּכֹלָּא כָּלִיל בְּאוֹרַיְתָא וַדַּאי שהכל כלול בתורה ודאי: