תיקוני זוהר תניינא | דף קמט תקונא שבעין

(דף קמט' עמוד א') דִּינָא אִתְבְּסַם מִקָּמָהּ. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִיהִי תִּתְעַר עַל יִשְׂרָאֵל, יִשְׁתֵּזְבוּן מֵחֲבָלִין אִלֵּין. וְרָזָא דָּא "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהלים פה, יב), דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּמִינַּהּ תִּתְעַר אֶתְעָרוּתָא דָּא מִנְּהִירוּ דִּאִימָא. כְּדֵין "וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף" (תהלים פה, יב), לְאִתְבַּסְּמָא בְּאִינוּן שָׁמַיִם, וְלָא יְהוֹן חֲבָלִין תַקִּיפִין. דְּהָא מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא אִינוּן חֲבָלִין אִלֵּין, וְכַד אִיהִי אִתְבַּסְּמָת בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֹּלָּא אִתְבְּסַם וַדַּאי. כְּדֵין "כְּאֵשׁ מְצָרֵף" (מלאכי ג, ב) אִיהוּ וַדַּאי לְאוֹקְדָא זוֹהֲמָא. "וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים" (שם) לְאַתְקָנָא וּלְדַכָּאָה נִשְׁמָתָא. כָּל דָּא מָאן גָּרִים? אֶלָּא רָזִין דְּאוֹרַיְתָא בְּהַאי זֹהַר קַדִּישָׁא דִּילָךְ וַדַּאי. דַּהֲלָכָה לִשְׂמָאלָא אִיהִי, וְדָא הֲלָכָה, דְּאָזַלְתְּ בְּגָלוּתָא. אֲבָל קַבָּלָה לִימִינָא דְּאִתְקָבִּילַת מִמַּלְכָּא. וְדָא 'יָמִין מְקָרֶבֶת' עֵת רָצוֹן וַדַּאי.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי" (תהלים יח, כט) וְכוּ'. דִּבְשַׁעֲתָא דִּשְׁכִינְתָּא אִתְנְהִירַת מִמַּלְכָּא, אִיהִי נָמֵי נָהֲרַת וַדַּאי. וְרָזָא דָּא שְׁכִינְתָּא אִיהִי חֹשֶׁךְ, וּבְזִמְנָא דְּאִתְנְהִירַת בְּחִיבּוּרָא חַד בַּהֲדֵיהּ, אִיהִי נָמֵי אִתְעֲבִידַת מָאוֹר גָּדוֹל. וְרָזָא דָּא "שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז). אֲבָל תָּא חֲזֵי, פַּשְׁטָא דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי אוֹר וְחֹשֶׁךְ, מִסִּטְרָא דִּילֵיהּ חַבְלֵי מָּשִׁיחַ וַדַּאי, אֲבָל רָזָא דִּלְגַו אִיהוּ כֹּלָּא אוֹר, בֵּיהּ "אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי" (תהלים יח, כט). (דף קמט' עמוד ב') וּבֵיהּ יִזְכּוּן יִשְׂרָאֵל לִתְיוּבְתָּא וַדַּאי, וְיִשְׁתֵּזְבוּן מֵאִלֵין חֲבָלִין, בְּזֹהַר קַדִּישָׁא דִּילָךְ וּבְהַהוּא דְּר' שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בַּהֲדַיְיכוּ בְּעָלְמָא דִּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְהָא קָלָא סָלִיק וְאָמַר וְכוּ':

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שִׁבְעִין.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא שְׁכִינְתָּא. "וּלְכָל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הָכָא קַיָּמִין מִילִין לְאִתְתַּקְּנָא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, בְּרָזָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו, מַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. בְּגִין כָּךְ, "וּלְכָל הַיָּד" מִסִּטְרָא דְּמַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. "הַחֲזָקָה" מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו. "וּלְכָל הַמּוֹרָא" מִסִּטְרָא דְּמַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. "הַגָּדוֹל" מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו. כֹּלָּא כָּלִיל בִּכְלָלָא חֲדָא לְאִתְתַּקְּנָא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, כְּתִיב "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" (דברים כח, ו) דָּא כְּלָלָא דִּמְהֵימָנוּתָא תּוּקְפָּא דְּיִשְׂרָאֵל. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק" (ירמיהו ב, כא), דָּא שׂוֹרֵק מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק. "כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת" (שם), מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא, דְּבֵיהּ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב

ביאור נופת צופים

(דף קמט' עמוד א')  דִּינָא אִתְבְּסַם מִקָּמָהּ, בכח אורה הדין מתמתק מפניה. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִיהִי תִּתְעַר עַל יִשְׂרָאֵל, יִשְׁתֵּזְבוּן מֵחֲבָלִין אִלֵּין. וְרָזָא דָּא ובזמן שהיא תתעורר על ישראל, ינצלו ישראל מחבלים אלה וזה סוד "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהלים פה, יב), דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּמִינַּהּ תִּתְעַר אֶתְעָרוּתָא דָּא מִנְּהִירוּ דִּאִימָא. כְּדֵין, ארץ זו השכינה, שממנה מתעוררת התעוררת התשובה – מאור אימא שמאירה עליה, ואז "וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף" (תהלים פה, יב), לְאִתְבַּסְּמָא בְּאִינוּן שָׁמַיִם, וְלָא יְהוֹן חֲבָלִין תַקִּיפִין.  להתמתק באלו אורות ה"שמים" / ז"א, ולא יהיו החבלים קשים.  דְּהָא מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא אִינוּן חֲבָלִין אִלֵּין, וְכַד אִיהִי אִתְבַּסְּמָת בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֹּלָּא אִתְבְּסַם וַדַּאי. כְּדֵין שהרי מצד השכינה אלו החבלים, וכאשר היא מתמתקת בו בז"א / הקב"ה, הכל מתמתק ודאי, ואז  "כְּאֵשׁ מְצָרֵף" (מלאכי ג, ב) אִיהוּ וַדַּאי לְאוֹקְדָא זוֹהֲמָא. הוא ודאי לשרוף הזוהמה, "וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים" (שם) לְאַתְקָנָא וּלְדַכָּאָה נִשְׁמָתָא. לתקן לטהר הנשמה. כָּל דָּא מָאן גָּרִים? אֶלָּא רָזִין דְּאוֹרַיְתָא בְּהַאי זֹהַר קַדִּישָׁא דִּילָךְ וַדַּאי. מה גורם לכל זה? אלא בסודות התורה, בזה הזוהר הקדוש שלך הרמח"ל ודאי דַּהֲלָכָה לִשְׂמָאלָא אִיהִי, וְדָא הֲלָכָה, דְּאָזַלְתְּ בְּגָלוּתָא. אֲבָל קַבָּלָה לִימִינָא דְּאִתְקָבִּילַת מִמַּלְכָּא. וְדָא 'יָמִין מְקָרֶבֶת' עֵת רָצוֹן וַדַּאי.  שההלכה נמצאת בצד שמאל – צד הדין, וזו הלכה שהולכת הההלכה בגלות ואין הדין מבורר אלא מחלוקות. אבל הקבלה נמצאת בימין שמקבלת מהמלך ז"א וזה סוד ימין מקרבת, עת רצון רצון ודאי. 

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה אליהו הנביא הנאמן, בא פתח ואמר רבי רבי הרמחל "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי" (תהלים יח, כט) וְכוּ'. דִּבְשַׁעֲתָא דִּשְׁכִינְתָּא אִתְנְהִירַת מִמַּלְכָּא, אִיהִי נָמֵי נָהֲרַת וַדַּאי. בשעה שהשכינה מאירה מהמלך, גם היא מאירה ודאי. וְרָזָא דָּא שְׁכִינְתָּא אִיהִי חֹשֶׁךְ, וּבְזִמְנָא דְּאִתְנְהִירַת בְּחִיבּוּרָא חַד בַּהֲדֵיהּ, אִיהִי נָמֵי אִתְעֲבִידַת מָאוֹר גָּדוֹל. וסוד זה, שכינה היא חושך, שאין לה מגרמה כלום אלא ממה שהיא מקבלת מבעלה, ובזמן שמאירה מחיבור אחד שמתחבר בה  – היא גם כן נעשית מאור גדול. וְרָזָא דָּא וזה סוד "שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז). אֲבָל תָּא חֲזֵי, פַּשְׁטָא דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי אוֹר וְחֹשֶׁךְ, מִסִּטְרָא דִּילֵיהּ חַבְלֵי מָּשִׁיחַ וַדַּאי.  אבל בא וראה, התפשטות התורה הוא בסוד אור וחושך, ומצד החושך שלה שהיא החיצוניות יש חבלי משיח ודאי. אֲבָל רָזָא דִּלְגַו אִיהוּ כֹּלָּא אוֹר, בֵּיהּ אבל בסוד הפנימיות היא כולה אור, בה "אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי" (תהלים יח, כט) (דף קמט' עמוד ב') אלהי הוא החיצוניות ובחיבורם בגאולה יגיה חשכי. וּבֵיהּ יִזְכּוּן יִשְׂרָאֵל לִתְיוּבְתָּא וַדַּאי, ובאור הפנימיות של סודות התורה יזכו ישראל לתשובה וְיִשְׁתֵּזְבוּן מֵאִלֵין חֲבָלִין, בְּזֹהַר קַדִּישָׁא דִּילָךְ וּבְהַהוּא דְּר' שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בַּהֲדַיְיכוּ בְּעָלְמָא דִּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְהָא קָלָא סָלִיק וְאָמַר וְכוּ': וינצלו מאלה החבלים, בזוהר הקדוש שלך הרמח"ל ובזוהר של רשב"י המאור הקדוש. ומכאן התחברו ב' התיקונים האלה של "היחוד היומי" כפי הוראת שמים, שהעיסוק בהם מאיר את אור אימא בעולם ומציל את ישראל מחבלי משיח לגאולה בנחת. אשרי חלקם של ישראל בזכותכם בעולם הזה ובעולם הבא.

והנה קול עלה, פתח ואמר:

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שִׁבְעִין.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא שְׁכִינְתָּא. זו השכינה "וּלְכָל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. זה הקדוש ברוך הוא,  הָכָא קַיָּמִין מִילִין לְאִתְתַּקְּנָא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, בְּרָזָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו, מַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. שכאן עומדים הדברים להיתקן בתיקון שלם בסוד הנשמות שבפנים שהן פנימיות העולמות, והמלאכים מחוץ שהם חיצוניות העולמות. בְּגִין כָּךְ, "וּלְכָל הַיָּד" מִסִּטְרָא דְּמַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. מהצד המלאכים שבחוץ. "הַחֲזָקָה" מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו. מצד הנשמות שבפנימיות בפנים. "וּלְכָל הַמּוֹרָא" מִסִּטְרָא דְּמַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. ולכל המורה כולל את שניהם, דהיינו, "המורא" מהצד המלאכים שבחוץ. "הַגָּדוֹל" מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו, כֹּלָּא כָּלִיל בִּכְלָלָא חֲדָא לְאִתְתַּקְּנָא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. "הגדול" מצד הנשמות שבפנים הכל כלול בכללות אחת להתקן בתיקון שלם.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, כְּתִיב והנה אליהו הנביא הנאמן בא פתח ואמר כתוב, "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" (דברים כח, ו) דָּא כְּלָלָא דִּמְהֵימָנוּתָא תּוּקְפָּא דְּיִשְׂרָאֵל. וזה כלל האמונה חוזקם של ישראל. בוא וראה, כתוב,  תָּא חֲזֵי, כְּתִיב "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק" (ירמיהו ב, כא), דָּא שׂוֹרֵק מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק.  "שורק" הוא מצד היסוד, "כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת" (שם), מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא, מצד היובל שהיא אימא / בינה, שבה דְּבֵיהּ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב