תיקוני זוהר תניינא | דף קנ המשך תקונא שבעין

(דף קנ' עמוד א') חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ). דֶּאֱמֶת לְיַעֲקֹב אֶתְיָהִיב וַדַּאי, דִּילֵיהּ תּוּקְפָּא דִּנְהִירוּ אֶתְיָהִיב, בְּגִין דְּמִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, מַה דְּלָאו הָכִי לָאַחֲרִינֵי. דְּהָא לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לָא אֶתְיָהִיב כָּל כָּךְ, בְּגִין עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל. אֲבָל עִם כָּל דָּא "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ). וְרָזָא דָּא "יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם" (ישעיהו כט, כב). דְּהָא בְּזִמְנִין דְּמִילִּין קָיְימִין לְנָפְקָא לְבַר, כְּדֵין נְהִירוּ דָּא אִתְהַדַּר דְּלָאו לְאִתְפַּשְׁטָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דִּנְהִירוּ אִתְהַדַּר לַאֲתַר דִּילֵיהּ וְדָא יַעֲקֹב, כְּדֵין כֹּלָּא אִתְבָּרֵךְ בְּגִינֵיהּ. בְּגִין כָּךְ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" בְּקַדְמִיתָא, כְּדֵין "חֶסֶד לְאַבְרָהָם". וְדָא חֶסֶד מְקוֹרָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, יִצְחָק נָמֵי הָכָא אִתְכְּלִיל, דִּכְתִיב "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ" (מיכה ז, כ). דְּהָא בְּזִמְנָא דְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב מִּתְתַּקְנָן כִּדְקָא יָאוּת, אִתְתַּקַּן יִצְחָק בַּהֲדַיְיהוּ, בְּגִין כָּךְ "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ". "מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז, כ), אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין דְּתָמָן מִסְתַּלְּקָן אִלֵּין אֲבָהָן וַדַּאי. וְעוֹד, "מִימֵי קֶדֶם" אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין עִלָּאִין, רָזָא דִּתְלַת רֵישִׁין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, דְּתָמָן קָיְימִין בִּכְלָלָא חֲדָא חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וְהָא אִתְּמָר. וּבְזִמְנָא דְּנִשְׁמָתָא חֲדָא מִיִּשְׂרָאֵל נָפְקַת לְמֵיתֵי (דף קנ' עמוד ב') לְעָלְמָא, בְּחִיבּוּרָא דְּדְכַר וְנוּקְבָּא נָפְקַת וַדַּאי. כְּגַוְנָא דָּא בְּשַׁעְתָּא דְּתָבַת לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא, תַּבַת לְאִתְקַשְּׁרָא בִּמְקוֹרָא עִלָּאָה דִּילַהּ. כְּדֵין תָּבִין דְּכַר וְנוּקְבָּא לְאִתְחַבְּרָא בְּגִינָה, לְכָנְשָׁא לַהּ לְגַבַּיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ" (דברים כח, ו), לְמֵיתֵי לְעָלְמָא. "וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" (שם), לְנָפְקָא מֵעָלְמָא לְאִתְהַדְּרָא לְאַתְרֵהּ. וְאוּמִין דְּעָלְמָא אִתְּמָר בְּהוּ "יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר" (ישעיהו נז, ד) דְּהָא מס"מ וּבַת זוּגֵּיהּ נָפְקִין, וְאִלֵּין עֲמָלֵקִים עֵרֶב רַב.

דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא בְּכַמָּה חִיבּוּרִין עִלָּאִין, וְרָזָא דָּא חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. מַאי אִינוּן? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, קִדּוּשִׁין עִזְקָא בְּאֶצְבָּעָא, דָּא עֲטָרָה בְּרֹאשׁ צַדִּיק, וְדָא ז' וְאִתְּמָר. וְאִי תֵּימָא שְׁכִינְתָּא וַדַּאי אִיהִי עִזְקָא, אֶצְבָּעָא דָּא צַדִּיק, אִי הָכִי אִתְחָזֵי דְּנוּקְבָא אִצְטְרִיךְ לַהּ לְמֵיהַב קִדּוּשִׁין לִדְכוֹרָא עִזְקָא בְּאֶצְבָּעָא? אֲבָל תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא רָזָא עִלָּאָה, דְּאוּקְמוּהָ 'הֲרֵי אָת מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ כַדָּת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל' (כתובות, ד, ט). מֹשֶׁה דָּא מְקוֹרָא סָתִים. וְיִשְׂרָאֵל דָּא

ביאור נופת צופים

(דף קנ' עמוד א')  חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ). דֶּאֱמֶת לְיַעֲקֹב אֶתְיָהִיב וַדַּאי, דִּילֵיהּ תּוּקְפָּא דִּנְהִירוּ אֶתְיָהִיב, בְּגִין דְּמִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, מַה דְּלָאו הָכִי לָאַחֲרִינֵי. שאמת, ליעקב ניתן ודאי, שחוזק האור ניתן לו, בגלל שמיטתו שלמה, שזכה שלא היה פסול בזרעו, מה שלא היה כך לאחרים דְּהָא לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לָא אֶתְיָהִיב כָּל כָּךְ, בְּגִין עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל. שהרי לאברהם וליצחק לא ניתן כל כך בגלל עשו וישמעאל. אבל עם כל זה,  אֲבָל עִם כָּל דָּא "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ). וְרָזָא דָּא וזה סוד "יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם" (ישעיהו כט, כב). דְּהָא בְּזִמְנִין דְּמִילִּין קָיְימִין לְנָפְקָא לְבַר, כְּדֵין נְהִירוּ דָּא אִתְהַדַּר דְּלָאו לְאִתְפַּשְׁטָא. שהרי קודם שמתגלה תוקפו של יעקב, בזמן שהדברים עומדים לצאת לחוץ, אז האור הזה חזר שלא להתפשט, אֲבָל בְּזִמְנָא דִּנְהִירוּ אִתְהַדַּר לַאֲתַר דִּילֵיהּ וְדָא יַעֲקֹב, כְּדֵין כֹּלָּא אִתְבָּרֵךְ בְּגִינֵיהּ. אבל בזמן שהאור ישוב לאתר שלו וזה יעקב – אז הכל יתברך בגללו, לפיכך בְּגִין כָּךְ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" בְּקַדְמִיתָא, כְּדֵין "חֶסֶד לְאַבְרָהָם", וְדָא חֶסֶד מְקוֹרָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל. לפיכך "תתן אמת ליעקב" – בתתחילה, ואז חסד לאברהם שזה החסד מקור הקדוש של ישראל.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, יִצְחָק נָמֵי הָכָא אִתְכְּלִיל, דִּכְתִיב אבל בא וראה, יצחק גם כן כאן נכלל שכתוב  "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ" (מיכה ז, כ). דְּהָא בְּזִמְנָא דְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב מִּתְתַּקְנָן כִּדְקָא יָאוּת, אִתְתַּקַּן יִצְחָק בַּהֲדַיְיהוּ, בזמן שאברהם ויעקב נתקנים כמו שראוי, נתקן יצחק יחד איתם, ושגם הוא נכלל ב"אבותינו", לפיכך בְּגִין כָּךְ "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ". "מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז, כ), אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין דְּתָמָן מִסְתַּלְּקָן אִלֵּין אֲבָהָן וַדַּאי. מימי קדם, אלה הימים הראשונים ששם עולים אלו האבות ודאי. 

וְעוֹד, "מִימֵי קֶדֶם" אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין עִלָּאִין, רָזָא דִּתְלַת רֵישִׁין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, דְּתָמָן קָיְימִין בִּכְלָלָא חֲדָא חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וְהָא אִתְּמָר.  ועוד, מימי קדם אלה הימים הימים הראשונים העליונים, סוד שלושת הראשים דעתיקא קדישא ששם עומדים בכללות אחת חסד גבורה תפארת וזה נתבאר. וּבְזִמְנָא דְּנִשְׁמָתָא חֲדָא מִיִּשְׂרָאֵל נָפְקַת לְמֵיתֵי (דף קנ' עמוד ב') לְעָלְמָא, בְּחִיבּוּרָא דְּדְכַר וְנוּקְבָּא נָפְקַת וַדַּאי.  בזמן שנשמה אחת מישראל יוצאת לבוא לעולם – בחיבור של זכר ונקבה ונקבה דו"ן דאצילות יוצאת ודאי, כְּגַוְנָא דָּא בְּשַׁעְתָּא דְּתָבַת לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא, תַּבַת לְאִתְקַשְּׁרָא בִּמְקוֹרָא עִלָּאָה דִּילַהּ. כעניין זה, בשעה שעומדת להסתלק מהעולם חוזרת להתקשר במקור העליון שלה, כְּדֵין תָּבִין דְּכַר וְנוּקְבָּא לְאִתְחַבְּרָא בְּגִינָה, לְכָנְשָׁא לַהּ לְגַבַּיְיהוּ.  ואז חוזרים זכר ונקבה דו"ן דאצילות להתחבר בגללה לאסוף אותה אליהם. לפיכך בְּגִין כָּךְ "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ" (דברים כח, ו), לְמֵיתֵי לְעָלְמָא. לבוא לעולם, "וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" (שם), לְנָפְקָא מֵעָלְמָא לְאִתְהַדְּרָא לְאַתְרֵהּ.  לצאת מהעולם ולחזור למקומה. וְאוּמִין דְּעָלְמָא אִתְּמָר בְּהוּ ובאומות העולם נאמר בהם "יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר" (ישעיהו נז, ד) דְּהָא מס"מ וּבַת זוּגֵּיהּ נָפְקִין, וְאִלֵּין עֲמָלֵקִים עֵרֶב רַב. שהרי מס"מ ובת זוגו יוצאים, כיון שאינם יוצאים מיחוד העליון שבאצילות אלא שורשם בקליפה, וכולם בני נידות, שלא התקדשו בחופה וקידושין כדת משה וישראל, והעיקרים שבהם הם העמלקים וערב רב.

דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא בְּכַמָּה חִיבּוּרִין עִלָּאִין, וְרָזָא דָּא חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. שהרי הקדוש ברוך הוא ושכינה מתחברים כאחד בכמה חיבורים עליונים, וסוד זה חופה וקידושין. מַאי אִינוּן? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, קִדּוּשִׁין עִזְקָא בְּאֶצְבָּעָא, דָּא עֲטָרָה בְּרֹאשׁ צַדִּיק, וְדָא ז' וְאִתְּמָר. ומה הם? אלא בוא וראה. קידושין היא טבעת באצבע, וזה עטרה לראש צדיק וזה סוד האות ז' ונתבאר שצורת האות היא מהרכבת האות י' על האות ו'. וְאִי תֵּימָא שְׁכִינְתָּא וַדַּאי אִיהִי עִזְקָא, אֶצְבָּעָא דָּא צַדִּיק, אִי הָכִי אִתְחָזֵי דְּנוּקְבָא אִצְטְרִיךְ לַהּ לְמֵיהַב קִדּוּשִׁין לִדְכוֹרָא עִזְקָא בְּאֶצְבָּעָא? ואם תשאל, השכינה ודאי היא טבעת סוד העטרה ואת י' הנמצאת ע"ג האצבע שהוא היסוד, אם כך צריך שהנוק' צריכה לתת בקידושין לזכר טבעת באצבעו? אֲבָל תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא רָזָא עִלָּאָה, דְּאוּקְמוּהָ אבל בא וראה, הכל סוד עליון שהעמידוהו 'הֲרֵי אָת מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ כַדָּת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל' (כתובות, ד, ט). מֹשֶׁה דָּא מְקוֹרָא סָתִים. וְיִשְׂרָאֵל דָּא