תיקוני זוהר תניינא | דף קנא המשך תקונא שבעין

(דף קנא' עמוד א')  יִשְׂרָאֵל זוּטָא. שְׁכִינְתָּא דָת דִּלְהוֹן אִיהִי וַדַּאי. וְרָזָא דָּא "יְהֹוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ" (משלי ג, יט) דְּמִסִּטְרָא דִּילֵיהּ אִיהִי עִזְקָא. וּמִינַּהּ אִתְיְהִיבַת לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי… וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה" (בראשית כ, יב) וְהָא אוֹקְמוּהָ.

חִיבּוּרָא לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא בְּסִטְרָא דְּחָכְמָה. אֲבָל כֹּלָּא בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִינוּן מִין בְּמִינוֹ, דְּהָכִי הֲווּ מְחֻבָּרִין לְעֵילָא מִן קַדְמַת דְּנָא. וְרָזָא דָּא בְּחָכְמָה יו"ד, ו"ד דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, וְכֹלָּא אִיהִי י' סְתִימָא. וְדָא טַבַּעַת עִזְקָא. דְּהָא בְּגִין חִיבּוּרָא דָּא דְּאִתְחַבָרוּ הָכִי לְעֵילָא, הָכִי מִתְחַבְּרָן לְתַתָּא. וְדָא אֶתְיָהִיב לַהּ לִשְׁכִינְתָּא, לְסִימָּנָא דְּחִיבּוּרָא קַדְמָאָה, דְּמִינֵּיהּ מִתְחַבְּרָן הָשַׁתָּא תִנְיָנוּת. וְדָא קִדּוּשִׁין, קֹדֶשׁ וַדַּאי מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. וְחֻפָּה מִסִּטְרָא דִּאִימָא, דְּאִיהִי חֻפָּה עַל רֵישַׁיְיהוּ וְאוּקְמוּהָ. כְּדֵין מִתְחַבְּרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחִיבּוּרָא חֲדָא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא וַדַּאי, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד בְּיִחוּדָא חַד. וְיִשְׂרָאֵל מִתַּמָּן נָפְקָן, מִגּוֹ יִחוּדָא קַדִּישָׁא (דף קנא' עמוד ב') עִלָּאָה. אֲבָל סִטְרִין אָחֲרָנִין אִתְּמָר בְּהוּ 'אֵין אִישׁוּת לְגוֹי' (סנהדרין פב). דְּלָא קָיְימִין בְּרָזָא דְּחִיבּוּרָא, אֶלָּא בְּרָזָא דְּפִירוּדָא. וְאוּמִין דְּעָלְמָא, בְּנִין דִּלְהוֹן יַלְדֵי זְנוּנִים אִינוּן, זֶרַע שָׁקֶר לָקֳבֵל זֶרַע אֱמֶת.

וְאוֹרַיְתָא כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דָּא נָפְקַת וַדַּאי. בְּגִין כָּךְ אוֹרָיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ בְּרָזָא דָּא אִינוּן, וְדָא אִתְחָזֵי לְדָא דַּוְקָא. וְאוֹרַיְתָא אִתְקְרִיאַת רֵאשִׁית, וְיִשְׂרָאֵל כְּגַוְנָא דָּא אִקְרוּן רֵאשִׁית, הַאי אִתְחָזֵי לְהַאי וַדַּאי. וְחָכְמוֹת אָחֲרָנִין קָיְימִין לְבַר. דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ" (ישעיהו ב, ו). דְּהָא מִילִין דְּאוֹרַיְתָא כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתִין הָכִי אִינוּן מֵהַהוּא מְקוֹרָא עִלָּאָה נָפְקִין וַדַּאי. וּמִלִּין דִּלְבַר כְּגַוְנָא דָּא מִגּוֹ חִיבּוּרָא דס"מ וְנוּקְבָּא נָפְקִין. דְּהָא אִלֵּין מִילִין אִתְיְהִיבוּ לְהוּ לְאִתְפַּרְנְסָא בְּהוֹן, וְלָאו לְיִשְׂרָאֵל. דְּיִשְׂרָאֵל אִתְּמָר בְּהוּ "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים" (דברים ד, ו). דְּהָא אוֹרָיְתָא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיהִי מִסִּטְרָא דִּלְגַו. וְאוּמִין אָחֲרָנִין לָא נָטְלִין אֶלָּא מִילִין דִּלְבַר וּמִינַּיְיהוּ אִתְזְנָן.

וּבְגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִתְמָשְׁכוּ אֲבַתְרַיְיהוּ, כַּמָּה בִּישׁ גָּרְמוּ

ביאור נופת צופים

(דף קנא' עמוד א') יִשְׂרָאֵל זוּטָא. שְׁכִינְתָּא דָת דִּלְהוֹן אִיהִי וַדַּאי. וְרָזָא דָּא משה זה רמז למקור הנעלם וכנגד האות י', ישראל הוא ישראל זוטא כנגד האות ו', והשכינה – בת שלהם היא ודאי, וזה סוד, "יְהֹוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ" (משלי ג, יט) דְּמִסִּטְרָא דִּילֵיהּ אִיהִי עִזְקָא. וּמִינַּהּ אִתְיְהִיבַת לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל,  שמצד שלו של החכמה היא טבעת בסוד אבא יסד ברתא, וממנו היא ניתנת לישראל, שכתוב דִּכְתִיב "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי… וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה" (בראשית כ, יב) וְהָא אוֹקְמוּהָ. שמצד שורשה באבא נקראת אחות לז"א, ומצד מקומה תחתיו נקראת אשתו, וע"כ בקדושין כנעשית אשתו, מקבלת ממנו את הטבעת ששורשה נמצא מעליו בחכמה. וזה נתבאר.

 

חִיבּוּרָא לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא בְּסִטְרָא דְּחָכְמָה. אֲבָל כֹּלָּא בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִינוּן מִין בְּמִינוֹ, דְּהָכִי הֲווּ מְחֻבָּרִין לְעֵילָא מִן קַדְמַת דְּנָא. שהחיבור לא נמצא אלה בצד החכמה. אבל הכל בגלל שהקב"ה והשכינה הם חיבור מין במינו, כיון שכך היו מחוברים למעלה מימי קדם. וְרָזָא דָּא בְּחָכְמָה יו"ד, ו"ד דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, וְכֹלָּא אִיהִי י' סְתִימָא. וסוד זה, בחכמה – יו"ד. סוד הצירוף: ו"ד זה קב"ה ושכינתה בחיבור אחד, והכל נמשך מהחכמה שהיא י' נעלמת, וביחד י"וד – אות החכמה כידוע. וְדָא טַבַּעַת עִזְקָא. דְּהָא בְּגִין חִיבּוּרָא דָּא דְּאִתְחַבָרוּ הָכִי לְעֵילָא, הָכִי מִתְחַבְּרָן לְתַתָּא. וזה טבעת עיזקא. שהרי בגלל החיבור זה שהיתחברו כך למעלה – כך מתחברים למטה. וְדָא אֶתְיָהִיב לַהּ לִשְׁכִינְתָּא, לְסִימָּנָא דְּחִיבּוּרָא קַדְמָאָה, דְּמִינֵּיהּ מִתְחַבְּרָן הָשַׁתָּא תִנְיָנוּת. וזה ניתן לה לשכינה, לסימן לחיבור הראשון שממנו מתחברים עכשיו שנית. וְדָא קִדּוּשִׁין, קֹדֶשׁ וַדַּאי מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. וְחֻפָּה מִסִּטְרָא דִּאִימָא, דְּאִיהִי חֻפָּה עַל רֵישַׁיְיהוּ וְאוּקְמוּהָ. וזה קידושין, קודש מצד החכמה. וחופה היא מצד אמא, שהיא חופה על ראשיהם של זו"ן, ונתבאר. כְּדֵין מִתְחַבְּרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחִיבּוּרָא חֲדָא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא וַדַּאי, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד בְּיִחוּדָא חַד. ואז מתחברים קודשא בריך הוא ושכינתיה בחיבור אחד, בסוד היחוד ודאי, להיות הכל אחד ביחוד אחד. וְיִשְׂרָאֵל מִתַּמָּן נָפְקָן, מִגּוֹ יִחוּדָא קַדִּישָׁא (דף קנא' עמוד ב')  עִלָּאָה. וישראל משם יוצאים מתוך היחוד הקדוש העליון. אֲבָל סִטְרִין אָחֲרָנִין אִתְּמָר בְּהוּ 'אֵין אִישׁוּת לְגוֹי' (סנהדרין פב). דְּלָא קָיְימִין בְּרָזָא דְּחִיבּוּרָא, אֶלָּא בְּרָזָא דְּפִירוּדָא.  אבל הסטרא אחרא נאמר בהם "אין אישות לגוי", שלא עומדים בסוד החיבור – אלא בסוד הפירוד. וְאוּמִין דְּעָלְמָא, בְּנִין דִּלְהוֹן יַלְדֵי זְנוּנִים אִינוּן, זֶרַע שָׁקֶר לָקֳבֵל זֶרַע אֱמֶת. ואומות העולם, בניהם "ילדי זנונים" הם בגלל שהם בני נידות ונולדים מחיבור שאינו בא מכח הקדושה, אלא משורש הסטרא אחרא הנקראים עלמא דשקרא, ועל כן הם זרע שקר כנגד ישראל הנקראים זרע אמת. 

וְאוֹרַיְתָא כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דָּא נָפְקַת וַדַּאי. בְּגִין כָּךְ אוֹרָיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ בְּרָזָא דָּא אִינוּן, וְדָא אִתְחָזֵי לְדָא דַּוְקָא. והתורה כעניין זה, בסוד זה יוצאת ודאי. לפיכך, התורה וישראל כולם – בסוד זה הם, וזה ראוי לזה דווקא. וְאוֹרַיְתָא אִתְקְרִיאַת רֵאשִׁית, וְיִשְׂרָאֵל כְּגַוְנָא דָּא אִקְרוּן רֵאשִׁית, הַאי אִתְחָזֵי לְהַאי וַדַּאי. והתורה נקראת ראשית, וישראל כעניין זה נקראים ראשית,  וזה ראוי לזה ודאי. וְחָכְמוֹת אָחֲרָנִין קָיְימִין לְבַר. דְּאִתְּמָר בְּהוּ  וחכמות אחרות חיצוניות שאינם חכמת התורה עומדים לחוץ, שנאמר בהם, "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ" (ישעיהו ב, ו). דְּהָא מִילִין דְּאוֹרַיְתָא כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתִין הָכִי אִינוּן מֵהַהוּא מְקוֹרָא עִלָּאָה נָפְקִין וַדַּאי. שהרי דברי התורה כעניין הנשמות כך הם, מאותו המקור העליון יוצאים ודאי.  וּמִלִּין דִּלְבַר כְּגַוְנָא דָּא מִגּוֹ חִיבּוּרָא דס"מ וְנוּקְבָּא נָפְקִין.דְּהָא אִלֵּין מִילִין אִתְיְהִיבוּ לְהוּ לְאִתְפַּרְנְסָא בְּהוֹן, וְלָאו לְיִשְׂרָאֵל.  והדברים שבחוץ כעניין זה מחיבור של ס"מ ונוק' שלו יוצאים, שהרי אלו הדברים ניתנים להם לס"א ולאומות העולם להתפרנס מהם ולא לישראל.  דְּיִשְׂרָאֵל אִתְּמָר בְּהוּ בישראל נאמר בהם "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים" (דברים ד, ו). דְּהָא אוֹרָיְתָא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיהִי מִסִּטְרָא דִּלְגַו. שהרי התורה – כללות הכל היא ומצד הפנימיות, וְאוּמִין אָחֲרָנִין לָא נָטְלִין אֶלָּא מִילִין דִּלְבַר וּמִינַּיְיהוּ אִתְזְנָן. והאומות האחרות לא מקבלים אלא מהדברים מבחוץ ומשם ניזונים.

וּבְגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִתְמָשְׁכוּ אֲבַתְרַיְיהוּ, כַּמָּה בִּישׁ גָּרְמוּ [לְגַרְמַיְיהוּ].  ובגלל שישראל נמשכו אחריהם הרבה רע גרמו לעצמם,