Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף קנב המשך תקונא שבעין

(דף קנב' עמוד א')  לְגַרְמַיְיהוּ. דְּהָא כְּדֵין אִתְמָשְׁכוּ לְבַר וְאוֹרַיְתָא אִתְנְשִׁיאַת מִינַּיְיהוּ. וְרָזָא דָּא "וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כב) וְכוּ'. דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי עֵץ הַחַיִּים, וּמִלִּין דִּלְבַר עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע. וּמָאן דְּאִתְמְשַׁךְ אֲבַתְרַיְיהוּ אִתְפַּתֵּי בָּתַר הַהוּא רַע וְאִשְׁתְּקַע בֵּיהּ, וְשָׁבִיק לֵיהּ לְאוֹרַיְתָא. וְאוֹרַיְתָא אִתְנְטִילַת מִינֵּיהּ, דְּלָא אִתְחֲזִיאַת לֵיהּ יַתִּיר.

וְכַמָּה מַלְאָכַיָּא קָיְימִין לְשַׁמְּשָׁא לְכָל אָת וְאָת מֵאוֹרַיְתָא וְכֻלְהוֹ נִשְׁמָתִין עִלָּאִין דְּאִתְמָרוּ, דְּכֻלְּהוּ תַּלְיָין בְּאִינוּן אַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא. בְּזִמְנָא דִּשְׁבָקוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא בְּגִין אִינוּן חַכְמוֹת דִּלְבַר, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ מִסִּידּוּרַיְיהוּ וְנָפְקוּ לְבַר בְּגָלוּתָא, וְכֻלְהוֹ אִתְחַלֲשׁוּ בְּלֹא חֵילָא וַדַּאי. וְאִית מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהוּ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת" (דברים יח, ט) 'אֲבָל אַתָּה לָמֵד' וְכוּ' (שבת עה). דְּדָא מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהוּ לְתָפְסָא בְּהוּ ס"מ וְנוּקְבָּא כִּכְלָבִין דְּמִתַּפְסָן בְּשַׁלְשְׁלָאָה דְּעַל צַוָּארֵיהוֹן. וְדָא מָאן דְּלָא נַטִּיל רַגְלוֹי מֵאוֹרַיְתָא, אֶלָּא קָבִיעַ בַּהּ וַדַּאי, וְתָב וְתָפַס בְּאִלֵּין כְּלָבִין. אֲבָל מָאן דְּאִתְפַּתֵּי אֲבַתְרַיְיהוּ וְשָׁבִיק אוֹרָיְתָא, אִשְׁתְּבִיק מִסְּטַר קַדִּישָׁא (דף קנב' עמוד ב')  לְגַמְרֵי.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא לְאִתְתַּקְּנָא אִצְטְרִיךְ. בְּמַאי? אֶלָּא בִּנְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא דְּאִתְגַּלְּיָא בְּעָלְמָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), דָּא זֹהַר נְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא וַדַּאי. כְּדֵין "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), לְאִשְׁתַּכְּחָא כָּל חַד בְּסִטְרֵיהּ. דְּעַד דְּחָשׁוֹכָא שַׁלִּיט וְאִתְּמָר בֵּיהּ "וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" (משלי ל, כג). דָּא גָּרִים לִנְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא דְּלָא יִתְגַּלֵּי, דְּחָשׁוֹכָא אַחְשִׁיךְ עֲלֵיהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), וּתֶהֱדַר אוֹרָיְתָא לְיִשְׂרָאֵל בִּנְהִירוּ שְׁלִים. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" (בראשית א, ה), 'לְמֵאִיר וּבָא קְרָאוֹ יוֹם' (פסחים ב, ע"א) דָּא זֹהַר נְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" (משלי ד, יח). כְּדֵין "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב), בְּזִמְנָא דְּיִתְהַדְּרוּן עֲנָפִין לְאִתְקַשְּׁרָא בִּמְקוֹרֵיהוֹן בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּלָאו כִּדְקַדְמִיתָא. אֶלָּא כֹּלָּא בְּאַתְרֵיהּ יִתְתְּקַן כִּדְקָא יָאוּת בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן.

ביאור נופת צופים

(דף קנב' עמוד א')  לְגַרְמַיְיהוּ.  ובגלל שישראל נמשכו אחריהם הרבה רע גרמו לעצמם, דְּהָא כְּדֵין אִתְמָשְׁכוּ לְבַר וְאוֹרַיְתָא אִתְנְשִׁיאַת מִינַּיְיהוּ. וְרָזָא דָּא  שהרי כשנמשכו לחוץ – התורה נשתכחה מהם. וסוד זה,  "וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כב) וְכוּ'. דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי עֵץ הַחַיִּים, וּמִלִּין דִּלְבַר עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע. וּמָאן דְּאִתְמְשַׁךְ אֲבַתְרַיְיהוּ אִתְפַּתֵּי בָּתַר הַהוּא רַע וְאִשְׁתְּקַע בֵּיהּ, וְשָׁבִיק לֵיהּ לְאוֹרַיְתָא.  שהתורה היא עץ חיים, והדברים שבחוץ הם מצד עץ הדעת טוב ורע, מי שנמשך אחריהם, מתפתה אחרי אותו הרע, ושוקע בתוכו, ועוזב את התורה, וְאוֹרַיְתָא אִתְנְטִילַת מִינֵּיהּ, דְּלָא אִתְחֲזִיאַת לֵיהּ יַתִּיר. והתורה נלקחת ממנו, ולא נראית לו עוד, ואינו ראוי לה.

וְכַמָּה מַלְאָכַיָּא קָיְימִין לְשַׁמְּשָׁא לְכָל אָת וְאָת מֵאוֹרַיְתָא וְכֻלְהוֹ נִשְׁמָתִין עִלָּאִין דְּאִתְמָרוּ, דְּכֻלְּהוּ תַּלְיָין בְּאִינוּן אַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא. וכמה מלאכים שהם חיצוניות העולמות עומדים לשמש כל אות ואות מהתורה, וכל הנשמות העליונות שנאמרו מצד פנימיות העולמות – כולם תלויות באלו אותיות התורה. בְּזִמְנָא דִּשְׁבָקוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא בְּגִין אִינוּן חַכְמוֹת דִּלְבַר, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ מִסִּידּוּרַיְיהוּ וְנָפְקוּ לְבַר בְּגָלוּתָא, וְכֻלְהוֹ אִתְחַלֲשׁוּ בְּלֹא חֵילָא וַדַּאי. ובזמן שעזבו ישראל את התורה בגלל אותם החוכמות החיצוניות, כל הסדרים התקלקלו ויצאו בחוץ לגלות, וכולם נחלשו ולא כוח ודאי.  

וְאִית מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהוּ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ  ויש מי שהשתדל בלימוד החוכמות החיצוניות באופן המסוים המותר שנאמר בו "לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת" (דברים יח, ט) 'אֲבָל אַתָּה לָמֵד' וְכוּ' (שבת עה). דְּדָא מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהוּ לְתָפְסָא בְּהוּ ס"מ וְנוּקְבָּא כִּכְלָבִין דְּמִתַּפְסָן בְּשַׁלְשְׁלָאָה דְּעַל צַוָּארֵיהוֹן.  וזה מי שהשתדל בכח לימודו לתפוס את ס"מ ונוק' שלו, ככלבים הקשורים בשלשלאות שעל צוואריהם, וְדָא מָאן דְּלָא נַטִּיל רַגְלוֹי מֵאוֹרַיְתָא, אֶלָּא קָבִיעַ בַּהּ וַדַּאי, וְתָב וְתָפַס בְּאִלֵּין כְּלָבִין.וזה למי שלא מדיר רגליו מהתורה אלה קביעותו  בה ודאי והיא זו ששומרת אותו מאותם אלו שהוזכרו, שודאי זו סכמה עצומה להתעסק איתם, ורבים גדולים וטובים לא הצליחו בענין הזה וח"ו נפגעו, אבל מי שראוי שב ותופס באלו הכלבים. אֲבָל מָאן דְּאִתְפַּתֵּי אֲבַתְרַיְיהוּ וְשָׁבִיק אוֹרָיְתָא, אִשְׁתְּבִיק מִסְּטַר קַדִּישָׁא (דף קנב' עמוד ב') לְגַמְרֵי. אבל מי שמתפתה אחריהם ועוזב את התורה – נעזב מצד הקדושה לגמרי ול"ע יכול להמסר לידיהם.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא לְאִתְתַּקְּנָא אִצְטְרִיךְ. בְּמַאי? אֶלָּא בִּנְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא דְּאִתְגַּלְּיָא בְּעָלְמָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ ולעתיד לבוא הכל יצטרך להתקן. במה? אלה באור התורה שיתגלה בעולם שנאמר בו "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), דָּא זֹהַר נְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא וַדַּאי. כְּדֵין זה הזוהר שהוא אור התורה ודאי. ואז, "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), לְאִשְׁתַּכְּחָא כָּל חַד בְּסִטְרֵיהּ. דְּעַד דְּחָשׁוֹכָא שַׁלִּיט וְאִתְּמָר בֵּיהּ שימצא כל אחד במקומו,  שעד שהחושך שולט בגלות שנאמר בו "וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" (משלי ל, כג). דָּא גָּרִים לִנְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא דְּלָא יִתְגַּלֵּי, דְּחָשׁוֹכָא אַחְשִׁיךְ עֲלֵיהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא זה גורם לאור התורה שלא יתגלה, וחושך הקליפות יחשיך עליה. באותו זמן, "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד), וּתֶהֱדַר אוֹרָיְתָא לְיִשְׂרָאֵל בִּנְהִירוּ שְׁלִים. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּזִמְנָא דִּכְתִיב ותחזור התורה לישראל באור שלם. מתי? אלא בזמן שנאמר בו "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" (בראשית א, ה), 'לְמֵאִיר וּבָא קְרָאוֹ יוֹם' (פסחים ב, ע"א) דָּא זֹהַר נְהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ  זה הזוהר – אור התורה מצדה ימין, החסד, שנאמר בו, "הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" (משלי ד, יח). כְּדֵין "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב), בְּזִמְנָא דְּיִתְהַדְּרוּן עֲנָפִין לְאִתְקַשְּׁרָא בִּמְקוֹרֵיהוֹן בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּלָאו כִּדְקַדְמִיתָא.  בזמן שיחזרו הענפים שהם הנשמות והמלאכים להתקשר במקורן שהם הקב"ה והשכינה – שלא כבתחילה בזמן הגלות, אֶלָּא כֹּלָּא בְּאַתְרֵיהּ יִתְתְּקַן כִּדְקָא יָאוּת בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן. אל הכל במקומו יתוקן כמו שראוי בתיקון שלהם. אשרי חלקם.