Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף קנח המשך תקונא שבעין

(דף קנח' עמוד א')  לְאַרְמֵי בֵּיהּ מַיָּא וְדָא יְמִינָא, דְּהָכִי אִתְחָזֵי לִבְרָכָה וַדַּאי. וְאֵימָתַי יָהֲבִין בֵּיהּ מַיָּא? אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּמָטָאן ל'וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ' (בברכת המזון). וְדָא בְּרָכָה וַדַּאי לְבַסְמָא לֵיהּ בִימִינָא. אֲבָל יֵינָא אַחֲרִינָא, יַיִן הַמְשַׁכֵּר דְּלָא קַבִּיל מַיָּא, וְלָא מְבָרְכִין עֲלֵיהּ. אֲבָל דָּא "וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים" (קהלת י, יט) בַּחַיִּים דֶּאֱלֹהִים חַיִּים כַּמָּה דְּאִתְּמָר.

תִּנְיָנָא 'מַלֵּא' וְדָא "וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהֹוָה" (דברים לג, כג). דִּבְגָלוּתָא אִתְּמָר "וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל" (דברים כח, מח). דְּהָא שְׁכִינְתָּא בְּזִמְנָא דִּקָיְימַת בְּאַתְרַהּ, אִתְקַשְּׁטַת בְּכַמָּה קִישּׁוּטִין וְאִתְמְלִיאַת מִכַּמָּה בִּרְכָאָן. אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּנָפְקַת לְבַר, פָּשְׁטַת מֵעֲלַהּ כָּל אִינוּן קִישּׁוּטִין, וְכָל אִינוּן נְהוֹרִין עִלָּאִין אִתְגַּרִיעוּ מִינַּהּ, כֹּלָּא בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא דְּלָא תִּתְהַנֵּי מִינַּיְיהוּ. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִתְתַּקְּנַת בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת, כְּדֵין אִתְמְלִיאַת בְּכֹלָּא. כְּדֵין "לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ" (דברים ח, ט) וְלֵית בַּהּ פְּגִימוּ.

וְעוֹד, שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא אִיהִי אִלֵּם, דְּאִתְּמָר בַּהּ "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה" (תהלים לט, ג). אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין דְּקוֹל אִתְפְּרַשׁ מִינַּהּ, וּכְדֵין דִּבּוּר אִתְאַלַּם. אֲבָל בְּזִמְנָא (דף קנח' עמוד ב)  דְּקָלָא אִתְחַבָּר בַּהּ, כְּדֵין אִתְמְלִיאַת אִיהִי מִכַּמָּה סְגוּלָּאָן וְאִתְקְרִיאַת 'סְגֻלַּת מְלָכִים'. וְדָא "וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן" (דניאל ז, ח) דְּאִתְּמָר בַּהּ "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" (תהלים סב, יב) בְּגִין כָּךְ "מַלֵּא".

בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרוֹקִינַת לְקִבְלַהּ סִטְרָא אַחֲרָא מְסָאֲבָא. וְדָא שְׁבָרִים מִסִּטְרָא דְּד' דְּאֲדֹנָ"י, דְּבֵיהּ "וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם" (שמות כג, כד). דְּכַמָּה טַעֲוָון וְצוּלְמִין קָיְימִין בְּדַרְגִּין, מִתְחַבְּרָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, צוּלְמִין דְּפַרְזְלָא תַקִּיפִין לַחֲדָא. דִּבְזִמְנָא דְּהַהוּא אֶשָּׁא עִלָּאָה יִתְאַחֵד בְּהוּ, כֻּלְהוֹ יִתָּבְּרוּן וְיִפְּלוּן אֵיבָרִין אֵיבָרִין. וְדָא "וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא" (דניאל ב, לה). לְבָתַר אִתְתְּקַף אֵשׁ דָּא, וּבֵיהּ "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (תהלים קו, יח) דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח). בְּהַהוּא זִמְנָא "וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא" (דניאל ז, יא). וְדָא שְׂרֵפָה לְאִתְעַבְּרָא בַּהּ מֵעָלְמָא, בְּלֶהָבָה דָּא דְּאִיהוּ מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דִּינָא תַּקִּיפָא לְאִתּוֹקְדָא בֵּיהּ וַדַּאי.

תִּיקּוּנָא תְלִיתָאָה שְׁטִיפָה. רְבִיעָאָה הֲדָחָה, בְּנ"י דְּאֲדֹנָ"י וְאוּקְמוּהָ. 

ביאור נופת צופים

(דף קנח' עמוד א')  וְאִצְטְרִיךְ לְאַרְמֵי בֵּיהּ מַיָּא וְדָא יְמִינָא, דְּהָכִי אִתְחָזֵי לִבְרָכָה וַדַּאי. ויין חי שאין בו אחיזה של "אנשי דמים" ראוי לברך עליו, וצריך להמתיק ולהוסיף בו מים שהם מצד ימין, מצדה חסד, שכך ראוי לברך ברכה ודאי. וְאֵימָתַי יָהֲבִין בֵּיהּ מַיָּא? אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּמָטָאן  ומתי נותנים בו מים? אלא בשעה שמגיעים בברכת המזון בברכה השניה לתיבת ל'וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ' (בברכת המזון). וְדָא בְּרָכָה וַדַּאי לְבַסְמָא לֵיהּ בִימִינָא. זו ברכת ה' ודאי שממותקת בימין. אֲבָל יֵינָא אַחֲרִינָא, יַיִן הַמְשַׁכֵּר דְּלָא קַבִּיל מַיָּא, וְלָא מְבָרְכִין עֲלֵיהּ. אבל יין אחר שהוא יין המשכר שהוא דין חזק במיוחד שלא מקבל מיתוק במים –  לא מברכים עליו. אֲבָל דָּא "וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים" (קהלת י, יט) בַּחַיִּים דֶּאֱלֹהִים חַיִּים כַּמָּה דְּאִתְּמָר. עד כאן תיקון יין חי.

תִּנְיָנָא 'מַלֵּא' וְדָא התיקון השני של הכוס הוא 'מלא' וזה "וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהֹוָה" (דברים לג, כג). דִּבְגָלוּתָא אִתְּמָר שבגלות נאמר "וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל" (דברים כח, מח). דְּהָא שְׁכִינְתָּא בְּזִמְנָא דִּקָיְימַת בְּאַתְרַהּ, אִתְקַשְּׁטַת בְּכַמָּה קִישּׁוּטִין וְאִתְמְלִיאַת מִכַּמָּה בִּרְכָאָן.  שהרי בזמן שהשכינה שנמצאת במקומה, מתקשטת בכמה קישוטים ומתמלאת בהרבה ברכות. אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּנָפְקַת לְבַר, פָּשְׁטַת מֵעֲלַהּ כָּל אִינוּן קִישּׁוּטִין, וְכָל אִינוּן נְהוֹרִין עִלָּאִין אִתְגַּרִיעוּ מִינַּהּ, כֹּלָּא בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא דְּלָא תִּתְהַנֵּי מִינַּיְיהוּ. אבל בשעה שהיא יוצאת לחוץ,פושטת מעליה כל אלה הקישוטים, וכל אלו האורות העליונים נחסרים ממנה, הכל בגלל הסטרא אחרא כשי שלא תהנה מהם. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִתְתַּקְּנַת בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת, כְּדֵין אִתְמְלִיאַת בְּכֹלָּא. כְּדֵין  אבל בזמן שנתקנת השכינה בתיקוניה כמו שראוי, אז מתמלאת בכולם, ואז, "לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ" (דברים ח, ט) וְלֵית בַּהּ פְּגִימוּ. שאין בה פגם

וְעוֹד, שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא אִיהִי אִלֵּם, דְּאִתְּמָר בַּהּ ועוד השכינה בגלות היא אִלֵּם שנאמר בה "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה" (תהלים לט, ג). אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין דְּקוֹל אִתְפְּרַשׁ מִינַּהּ, וּכְדֵין דִּבּוּר אִתְאַלַּם.  למה אלא בגלל שה"קול" שהוא ז"א פרש ממנה, ואז דיבור נאלם וח"ו לא מגיע אליה השפע. אֲבָל בְּזִמְנָא (דף קנח' עמוד ב') דְּקָלָא אִתְחַבָּר בַּהּ, כְּדֵין אִתְמְלִיאַת אִיהִי מִכַּמָּה סְגוּלָּאָן וְאִתְקְרִיאַת 'סְגֻלַּת מְלָכִים'. וְדָא  אבל בזמן שה"קול" מתחבר זה, אז מתמלאת היא בהרבה סגולות ונקראת "סגולת מלכים" וזה, "וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן" (דניאל ז, ח) דְּאִתְּמָר בַּהּ פה שהיא השכינה – מדברת גדולות מכח הקול שניתן בה. שנאמר בה, "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" (תהלים סב, יב) אחת ושתיים הם שלושה – סוד ניקוד סגול, סוד השפע הנקרא סגולת מלכים, בְּגִין כָּךְ "מַלֵּא".

בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרוֹקִינַת לְקִבְלַהּ סִטְרָא אַחֲרָא מְסָאֲבָא.  באותו הזמן שמקבלת השכינה את השפע מתרוקנת כנגדה הסטרא אחרא. וְדָא שְׁבָרִים מִסִּטְרָא דְּד' דְּאֲדֹנָ"י, דְּבֵיהּ  וזה סוד שברים מצד האות ד' של אדנ"י שבה, "וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם" (שמות כג, כד). דְּכַמָּה טַעֲוָון וְצוּלְמִין קָיְימִין בְּדַרְגִּין, מִתְחַבְּרָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, צוּלְמִין דְּפַרְזְלָא תַקִּיפִין לַחֲדָא. שכמה אלילים וצלמים עומדים במדרגות, מתחברים אלה באלה, צלמי ברזל חזקים לאחד.  דִּבְזִמְנָא דְּהַהוּא אֶשָּׁא עִלָּאָה יִתְאַחֵד בְּהוּ, כֻּלְהוֹ יִתָּבְּרוּן וְיִפְּלוּן אֵיבָרִין אֵיבָרִין. וְדָא  ובזמן שההוא האש העליונה של השכינה תאחוז בהם, כולם ישברו ויפלו איברים איברים. וזה, "וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא" (דניאל ב, לה). לְבָתַר אִתְתְּקַף אֵשׁ דָּא, וּבֵיהּ  בתחילה בכח האבן, ואחר כך תתחזק האש הזאת, ובה, "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (תהלים קו, יח) דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בה "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח). בְּהַהוּא זִמְנָא  באותו הזמן, "וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא" (דניאל ז, יא). וְדָא שְׂרֵפָה לְאִתְעַבְּרָא בַּהּ מֵעָלְמָא, בְּלֶהָבָה דָּא דְּאִיהוּ מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דִּינָא תַּקִּיפָא לְאִתּוֹקְדָא בֵּיהּ וַדַּאי. וזה שריפה שתעבירם מהעולם, בלהבה זו שהוא משיח בן יוסף – דין חזק לשרוף אותם ודאי.

תִּיקּוּנָא תְלִיתָאָה שְׁטִיפָה. רְבִיעָאָה הֲדָחָה, בְּנ"י דְּאֲדֹנָ"י וְאוּקְמוּהָ. התיקון השלישי שטיפה, התיקון הרביעי הדחה. והם כנגד אותיות נ"י של שם אדנ"י, ונתבאר.