תיקוני זוהר תניינא | דף קסא המשך תקונא שבעין

(דף קסא' עמוד א')  יוֹמָא חֲמִישָׁאָה "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" (בראשית א, כ). דָּא נִשְׁמָתָא, דְּכַמָּה עוֹבְדִין תַּלְיָין מִינַּהּ. וְכַמָּה מְמַנָּן עִלָּאִין אִתְמַנִיאוּ לְשַׁמְּשָׁא לְכָל עוֹבָדָא כִּדְקָא חֲזֵי לְקִבְלַיְיהוּ.

יוֹמָא שְׁתִיתָאָה "תּוֹצֵא הָאָרֶץ" (בראשית א, כד) וְכוּ'. דְּהָא עוֹבְדִין קָיְימִין בְּגוּפָא וּבְנִשְׁמְתָא. וְכֻלְהוֹ מְמַנָּן הָכִי מִתְּפַּקְדָן עַל כֻּלְהוֹ עוֹבְדִין דְּהַאי וּדְהַאי כִּדְקָא יָאוּת.

בָּתַר כֹּלָּא "נַעֲשֶׂה אָדָם" (בראשית א, כו), בִּכְלָלָא דְּכָל אִלֵּין בִּרְיָין דְּתַלְיָין מִינֵּיהּ.

כָּל דָּא "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א) וְכוּ' דָּא בְּרִיאָה בְּקַדְמִיתָא. לְבָתַר "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב), דָּא סִיּוּמָא, לְאַתְקְפָא כֻּלְהוֹ בִּרְיָין בְּאַתְרֵיהוֹן מִלְּגַו וּמִלְּבַר כִּדְקָא חֲזֵי.

וְעוֹד, נִשְׁמָתָא אִיהִי אָדָם. גּוּפָא בָּשָׂר אָדָם. בֵּיהּ "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח, ו). דְּחִיבּוּרָא דְּאִתְעָבִיד בִּקְדוּשָּׁא אִתְּמָר בֵּיהּ "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ וְכוּ' וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (בראשית ב, כד), דְּבֵיקוּתָא מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא. כְּדֵין "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (שם) בְּגוּפָא. אֲבָל חִיבּוּרָא דְּלָאו כִּדְקָא יָאוּת, חִיבּוּרָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּנִשְׁמָתָא אֶלָּא בְּגוּפָא לְחוּד. בְּגִין כָּךְ לֵית (דף קסא' עמוד ב')  אִיהוּ חִיבּוּרָא כְּלָל. וּמַמְזֵר דָּא דְּנָפִיק מֵחַיָּבֵי כְּרִיתוּת דְּלֵית תָּמָן חִיבּוּרָא כְּלָל, וְאִלֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא, דְּנָחָשׁ בָּא עַל חַוָּה וּמִתַּמָּן נָפְקוּ אוּמִין אִלֵּין. אֲבָל בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח חִיבּוּרָא אֶלָּא בְּגוּפָא, בְּגִין כָּךְ גּוּפָא אַמְשִׁיכוּ מִסִּטְרָא דְּאָדָם וְלָא נִשְׁמָתָא. וּבְהוּ "לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהֹוָה" (דברים כג, ג).

וְיַתִּיר מִכֹּלָּא הַהוּא חַיָּיבָא מְסָאֲבָא. וְנָחָשׁ אִיהוּ "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו), שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. דִּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ אִיהוּ לְאִשְׁתֵּיצָאָה מֵעָלְמָא. וְהָכִי הַהוּא מַמְזֵר אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתֵּיצָאָה, וְאִלֵּין אוּמִין דִּילֵיהּ. כְּדֵין "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ' וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיהו כה, ח) אִלֵּין אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חֶרְפַּת עַמּוֹ וַדַּאי. וּמָאן דְּעָרִיב זַרְעֵיהּ בְּאִתְּתָא נוּכְרָאָה, אִתְּמָר בֵּיהּ "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב, יא) דָּא לִּילִית חַיַּיבְתָּא. דְּהָא אִיהִי אִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּי הַהִיא מְסָאֲבָתָא, וְאִיהוּ בַּהּ אִתְקְשַׁר וַדַּאי. כְּגַוְנָא דָּא מָאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בְּאִתְּתֵיהּ בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת, שְׁכִינְתָּא פָּרָשַׁת גַּדְפָהָא עַל הַהִיא אִתְּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פְּרִישׁ גַּדְפוֹי עֲלֵיהּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י), כְּדֵין מִתְקַדְּשָׁן כֻּלְהוֹ בִּקְדֻשָּׁה

ביאור נופת צופים

(דף קס' עמוד א')  יוֹמָא חֲמִישָׁאָה  היום החמישי "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" (בראשית א, כ). דָּא נִשְׁמָתָא, דְּכַמָּה עוֹבְדִין תַּלְיָין מִינַּהּ. וְכַמָּה מְמַנָּן עִלָּאִין אִתְמַנִיאוּ לְשַׁמְּשָׁא לְכָל עוֹבָדָא כִּדְקָא חֲזֵי לְקִבְלַיְיהוּ. זו הנשמה שהרבה מעשים תלויים ממנה, והרבה ממונים עליונים נתמנו לשמשה כנגדה לכל מעשה כמו שראוי.

יוֹמָא שְׁתִיתָאָה  יום השישי "תּוֹצֵא הָאָרֶץ" (בראשית א, כד) וְכוּ'. דְּהָא עוֹבְדִין קָיְימִין בְּגוּפָא וּבְנִשְׁמְתָא. וְכֻלְהוֹ מְמַנָּן הָכִי מִתְּפַּקְדָן עַל כֻּלְהוֹ עוֹבְדִין דְּהַאי וּדְהַאי כִּדְקָא יָאוּת. אלו המעשים שעומדים בגוף ובנשמה, וכל המלאכים הממונים כך מצווים על כולם על כל המעשים של זה וזו כמו שראוי.

בָּתַר כֹּלָּא "נַעֲשֶׂה אָדָם" (בראשית א, כו), בִּכְלָלָא דְּכָל אִלֵּין בִּרְיָין דְּתַלְיָין מִינֵּיהּ. אחרי הכל נעשה אדם בכללות שכל אל הבראות התלויות ממנו. 

כָּל דָּא כל זה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א) וְכוּ' דָּא בְּרִיאָה בְּקַדְמִיתָא. לְבָתַר זו הבריאה בתחילה. ולאחר כך "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב), דָּא סִיּוּמָא, לְאַתְקְפָא כֻּלְהוֹ בִּרְיָין בְּאַתְרֵיהוֹן מִלְּגַו וּמִלְּבַר כִּדְקָא חֲזֵי. זה הסיום לחזק כל הבריות בפנים ומבחוץ כמו שראוי. 

וְעוֹד, נִשְׁמָתָא אִיהִי אָדָם. גּוּפָא בָּשָׂר אָדָם. בֵּיהּ   ועוד נשמה היא סוד "אדם",  הגוף – "בשר אדם". ובו נאמר "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח, ו). דְּחִיבּוּרָא דְּאִתְעָבִיד בִּקְדוּשָּׁא אִתְּמָר בֵּיהּ חיבור שנעשה בקדושה נאמר בו "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ וְכוּ' וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (בראשית ב, כד), דְּבֵיקוּתָא מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא. כְּדֵין  וכשהדבקות מצד הנשמה, נאמר בו "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (שם) בְּגוּפָא. אֲבָל חִיבּוּרָא דְּלָאו כִּדְקָא יָאוּת, חִיבּוּרָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּנִשְׁמָתָא אֶלָּא בְּגוּפָא לְחוּד.  בגוף. אבל חיבור שאינו כמו שראוי החיבור לא נמצא בנשמה אלה בגוף לבד. בְּגִין כָּךְ לֵית (דף קסא' עמוד ב')  אִיהוּ חִיבּוּרָא כְּלָל. לפיכך אין הוא נחשב כחיבור כלל.

וּמַמְזֵר דָּא דְּנָפִיק מֵחַיָּבֵי כְּרִיתוּת דְּלֵית תָּמָן חִיבּוּרָא כְּלָל, וְאִלֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא, דְּנָחָשׁ בָּא עַל חַוָּה וּמִתַּמָּן נָפְקוּ אוּמִין אִלֵּין. והממזר, יוצא מחייבי כריתות, שאין שם חיבור כלל. ואלה אומות העולם, ששורשם ממעשה הנחש שה על חוה, ומשם יצאו האומות האלה. אֲבָל בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח חִיבּוּרָא אֶלָּא בְּגוּפָא, בְּגִין כָּךְ גּוּפָא אַמְשִׁיכוּ מִסִּטְרָא דְּאָדָם וְלָא נִשְׁמָתָא. אבל בגלל שלא נמצא חיבור אלא בגוף, לפיכך, מאותו היחוד הפסול נמשך הגוף מצד האדם – אבל לא הנשמה. וּבְהוּ וכוון ששרש אומות העולם בממזרות נאמר בהם, "לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהֹוָה" (דברים כג, ג).

וְיַתִּיר מִכֹּלָּא הַהוּא חַיָּיבָא מְסָאֲבָא – וְנָחָשׁ אִיהוּ  ויותר מכולם הוא אותו הרשע הטמא – והוא הנחש שנמאר עליו, "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו), שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. דִּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ אִיהוּ לְאִשְׁתֵּיצָאָה מֵעָלְמָא. וְהָכִי הַהוּא מַמְזֵר אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתֵּיצָאָה, וְאִלֵּין אוּמִין דִּילֵיהּ. ולפיכך צריך הוא להאבד מהעולם, וכך הוא גם עמלק הממזר שצריך להאבד, והוא בראש אומות העולם והם האמות שלו שצריכים להאבד. ואז, כְּדֵין "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ' וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיהו כה, ח) אִלֵּין אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חֶרְפַּת עַמּוֹ וַדַּאי. אלה אומות עובדי עבודה זרה שנקראים חרפת עמו ודאי מצד הערלה שהיא הקליפה הטמאה שבה אוחז הנחש. 

וּמָאן דְּעָרִיב זַרְעֵיהּ בְּאִתְּתָא נוּכְרָאָה, אִתְּמָר בֵּיהּ  ומי שמערב זרעו בגויה נאמר בו "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב, יא) דָּא לִּילִית חַיַּיבְתָּא. דְּהָא אִיהִי אִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּי הַהִיא מְסָאֲבָתָא, וְאִיהוּ בַּהּ אִתְקְשַׁר וַדַּאי. זו לילי'ת הרשעה הבחינה הנוקבית של יצר הרע. שהרי היא מזדמנת לגבי אותה גויה הטמאה, והוא נקשר בגויה הטמאה ובפלונית הרוחנית הרשעה, ומהחיבור הזה נבראים מזיקים וענינים רעים בעולם. 

כְּגַוְנָא דָּא מָאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בְּאִתְּתֵיהּ בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת, שְׁכִינְתָּא פָּרָשַׁת גַּדְפָהָא עַל הַהִיא אִתְּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פְּרִישׁ גַּדְפוֹי עֲלֵיהּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ וכענין זה, להבדיל, מי שמשמש באישתו בקדושה כמו שראוי השכינה הקדושה פורשת כנפיה על אותה אישה, והקדוש ברוך הוא פורש כנפיו על הזכר, ונאמר בהם "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י), כְּדֵין מִתְקַדְּשָׁן כֻּלְהוֹ בִּקְדֻשָּׁה