Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף קסב המשך תקונא שבעין

(דף קסב' עמוד א')  כִּדְקָא יָאוּת. אֲבָל אִי לָא אִזְדְּהַר בִּקְדוּשָׁתָא כִּדְקָא יָאוּת, סִטְרָא אַחֲרָא אִזְדַּמְּנַת תָּמָן, וּמְשִׁיכוּ מִינַּהּ אִתְמְשַׁךְ בְּהַהוּא וְלָדָא. עֲלֵיהּ כְּתִיב "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח). אֲבָל אִי בִּקְדֻשָּׁה דְּמָארֵיהּ אִתְקַדַּש כִּדְקָא יָאוּת, כְּדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ "זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו, יג) מֵהַהוּא קֹדֶשׁ עִלָּאָה וַדַּאי.

וְהָא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין כְּלִילָן אִינוּן בִּדְיוֹקְנָא דְּאָדָם. וְאָדָם הֲוָה כָּלִיל כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא. וּשְׁכִינְתָּא מִתְקַשְּׁרָא עֲלֵיהּ לְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא. בְּגִין כָּךְ "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ" (בראשית ב, יט) לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּיִשּׁוּבָא חֲדָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּחָב אָדָם כֹּלָּא אֶתְקַלְקַל, וְאִשְׁתְּמוֹדָע בְּאִינוּן דָּרִין דִּילֵיהּ.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּחָב שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְאִסְתַּלְּקָא, וְכֹלָּא אֶתְקַלְקַל. מַאי אִסְתְּלַק? אֶלָּא רָזָא דָּא "יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א). הָכָא כָּלִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה ב"ה. אֲבָל בִּתְרֵין קְרָאֵי אִיהוּ. אַמַּאי? אֶלָּא דְּהָכָא אִתְעֲבִיד פִּירוּדָא. וְרָזָא דְּמִלָּה לְעֹלָם כְּתִיב, וְדָא ו"ה דְּאִטַמָרוּ, בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא עֶרְוָה דִּקְיָימַת לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ, דִּכְתִיב בְּהוּ "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז). וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּאַר שְׁמָא י"ה. וְרָזָא דְּמִלָּה (דף קסב' עמוד ב') "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג, ח) אִלֵּין ו"ה דַּהֲווֹ מִסְתַּלְּקָן וְאָזְלִין. ו"ה בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמָר לֵיהּ "אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט), א"י כ"ה. דְּו"ה אִיהוּ א"י. וְלָקֳבֵל דְּאִינוּן אִטַמָרוּ, אִתְתְּקָפוּ י"א אֲרוּרִים, דְּאִתְיְהִיבוּ לְבָתַר בְּאוֹרַיְתָא לְאַכְפְּיָא לוֹן. וְכֹלָּא אֶסְתַּלֵּק לְהַהוּא כ"ה, לְמֶהֱוֵי מְנַדְדָא בְּגָלוּתָא.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, עֶשֶׂר דָּרִין אִינוּן, דְּכֵיוָן דְּחָב אָדָם וְאִתְקַלְקַל, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ אֲבַתְרֵיהּ. עַד דַּאֲתָא נֹחַ לְאִתְתַּקְּנָא בֵּיהּ עָלְמָא. וְרָזָא דָּא עֶשֶׂר אֲמִירָן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת דִּבְהוּ אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאָדָם.

קַדְמָאָה בְּרֵאשִׁית עֲלֵיהּ אָמְרוּ רַבָּנָן 'בְּרֵאשִׁית נָמֵי מַאֲמָר הוּא' (ראש השנה לב) וְדָא כֶּתֶר עִלָּאָה דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בּוֹצִינָא דְּכָל בּוּצִינִין, דְּכֹלָּא תַּלְיָא מִינֵּיהּ וַדַּאי. וְדָא בְּרֵאשִׁית בָּרָ"א שִׁי"ת, שִׁית תַּתְאִין, בָּרָא תְּלָת עִלָּאִין, כֶּתֶר כְּלָלָא דְּכֹלָּא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ לְחוּדֵיהּ הֲוָה נָהִיר לְתַתָּא נְהִירוּ דַּקִּיק קָאִים דְּלָא אִתְתְּקַף, וּמִלִּין לָא קָיְימִין בְּאַתְרַיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א, ב) וְכוּ' דְּהָא אִינוּן אָחֲרָנִין הֲווּ קָיְימִין לְאִתְתַּקְּפָא עַל אַרְעָא, בְּגִין נְהִירוּ דְּאַסְתִּים מִינַּהּ.

ביאור נופת צופים

(דף קסב' עמוד א')  כִּדְקָא יָאוּת. אז מתקדשים כולם בקדושה כמו שראוי. אֲבָל אִי לָא אִזְדְּהַר בִּקְדוּשָׁתָא כִּדְקָא יָאוּת, סִטְרָא אַחֲרָא אִזְדַּמְּנַת תָּמָן, וּמְשִׁיכוּ מִינַּהּ אִתְמְשַׁךְ בְּהַהוּא וְלָדָא. אבל בזמן שמשמש עם אשתו, אם לא נזהר בקדושה כמו שראוי, כענין הדברים שנמנו וסימנם אשנ"ת משגח"ת ר"ת אנוסה שנואה נידה תמורה מורדת שכורה גרושת הלב חצופה תערובת, ובכלל זה המשמש לאור הנר, הסטרא אחרא מזדמנת גם כן לאותו המקום, ונמשכים תכונות רעות מהצד שלהם באותו הולד שעתיד להיוולד, בין אם הוא ולד ממשי, או זיווג שמוליד נשמות. ועליו נאמר עֲלֵיהּ כְּתִיב "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח). אֲבָל אִי בִּקְדֻשָּׁה דְּמָארֵיהּ אִתְקַדַּש כִּדְקָא יָאוּת, כְּדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ אבל אם התשמיש מתקדשת בקדושת האדון ב"ה, אז נאמר בולד"זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו, יג) מֵהַהוּא קֹדֶשׁ עִלָּאָה וַדַּאי.  מאותו קודשא עליונה ודאי. ומכאן יש ללמוד מה גודל שעת היחוד והאחריות המוטלת על ההורים בקביעת גורל עתיד זרעם, והאחריותם כלפי העולם כולו.

וְהָא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין כְּלִילָן אִינוּן בִּדְיוֹקְנָא דְּאָדָם.  והנה אברהם סבא חסידא בא, פתח ואמר רבי רבי הרמח"ל, ודאי כמה סודות עליונים כלולים הם בדיוקן האדם. וְאָדָם הֲוָה כָּלִיל כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא. וּשְׁכִינְתָּא מִתְקַשְּׁרָא עֲלֵיהּ לְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא.  והאדם היה כולל הכל בכללות אחת. והשכינה מתקשרת אליו לקשור הכל בקשר אחד. לפיכך,  בְּגִין כָּךְ "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ" (בראשית ב, יט) לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּיִשּׁוּבָא חֲדָא. להימצא הכל בישוב אחד. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּחָב אָדָם כֹּלָּא אֶתְקַלְקַל, וְאִשְׁתְּמוֹדָע בְּאִינוּן דָּרִין דִּילֵיהּ.  אבל בזמן שחטא אדם הכל התקלקל, ונודע קלקולו באלו העשרה דורות שלו. 

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּחָב שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְאִסְתַּלְּקָא, וְכֹלָּא אֶתְקַלְקַל. מַאי אִסְתְּלַק? אֶלָּא רָזָא דָּא  בוא וראה, בזמן שחטא החלה השכינה להסתלק והכל התקלקל. מה הסתלק? אלה סוד זה, נכלל בחיבור ב' הפסוקים, "יוֹם הַשִּׁשִּׁי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א). הָכָא כָּלִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה ב"ה. אֲבָל בִּתְרֵין קְרָאֵי אִיהוּ.   כאן כלול בראשי תיבות השם הקדוש הוי"ה ב"ה, אבל נבנה מחיבור שני פסוקים. אַמַּאי? אֶלָּא דְּהָכָא אִתְעֲבִיד פִּירוּדָא.  מדוע? אלא כאן החל להעשות הפירוד, דהיינו כאן מתגלה השורש לאפשרות לתת לאדם יכולת לבחור וח"ו לחטוא, ומימלא יעשה מחטאו פירוד. וְרָזָא דְּמִלָּה לְעֹלָם כְּתִיב, וְדָא ו"ה דְּאִטַמָרוּ, בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא עֶרְוָה דִּקְיָימַת לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ, דִּכְתִיב בְּהוּ  וסוד ההדבר "לעלם" כתוב בכתיב חסר, רוצה לומר סוד הפסוק "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם", (בראשית ג, כב), וזה סוד אותיות ו"ה שנעלמו, בגלל הסטרא אחרא, שעומדת להתחבר בהם בגלל חטאם שכתוב בהם, "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז). וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּאַר שְׁמָא י"ה. וְרָזָא דְּמִלָּה לפיכך נשאר השם י"ה הרמוז בר"ת "י'יום ה'שישי" בפסוק אחד, ו-"ו'יכלו ה'שמים" בפסוק השני כדי שיוכלו ו"ה להעלם כדי שלא תהיה מהם יניקה אם יחטא האדם ולא יהיה ח"ו העלמות של כל שם הוי"ה ב"ה. וסוד הדבר, (דף קסב' עמוד ב') "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג, ח) אִלֵּין ו"ה דַּהֲווֹ מִסְתַּלְּקָן וְאָזְלִין.  קול ה' אלו ו"ה שהיו מסתלקים והולכים. ו"ה בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמָר לֵיהּ  ובעבור הסלתקות ה-ו"ה נאמר לאדם, "אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט),  אותיות א"י כ"ה. דְּו"ה אִיהוּ א"י.   ו"ה הם בגימ' א"י. וְלָקֳבֵל דְּאִינוּן אִטַמָרוּ, אִתְתְּקָפוּ י"א אֲרוּרִים, דְּאִתְיְהִיבוּ לְבָתַר בְּאוֹרַיְתָא לְאַכְפְּיָא לוֹן.  וכנגד העלמותם, התחזקו י"א ארורים, שנתנו אחר כך בתורה, כדי לכפות את י"א בחינות הסטרא האחרא שהתגברו מהעלמות י"א בחינות של הקדושה. וְכֹלָּא אֶסְתַּלֵּק לְהַהוּא כ"ה, לְמֶהֱוֵי מְנַדְדָא בְּגָלוּתָא. והכל הסתלק והגיע הפגם לאותה כ"ה שנשארה מ-אי"כה שהיא השכינה להיות נודדת ממקומה בגלות.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, עֶשֶׂר דָּרִין אִינוּן, דְּכֵיוָן דְּחָב אָדָם וְאִתְקַלְקַל, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ אֲבַתְרֵיהּ. עַד דַּאֲתָא נֹחַ לְאִתְתַּקְּנָא בֵּיהּ עָלְמָא. וְרָזָא דָּא עֶשֶׂר אֲמִירָן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת דִּבְהוּ אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאָדָם. אבל בוא וראה, עשרה דורות הם שהלך הקלקול שהעמיק, שכיון שחטא אדם והתקלקל, כל הדורות התקלקלו אחריו. עד שבא נוח להיתקן בו העולם, זה סוד זה "עשר אמירות" של "ויאמר אלהים" שנאמרו בימי הבריאה שהם סוד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם הכל בסוד אדם הראשון, וכנגדם מצד השם אלהי"ם שנתקלקל – קלקלו עשרה דורות. 

קַדְמָאָה בְּרֵאשִׁית עֲלֵיהּ אָמְרוּ רַבָּנָן 'בְּרֵאשִׁית נָמֵי מַאֲמָר הוּא' (ראש השנה לב) וְדָא כֶּתֶר עִלָּאָה דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בּוֹצִינָא דְּכָל בּוּצִינִין, דְּכֹלָּא תַּלְיָא מִינֵּיהּ וַדַּאי. המאמר הראשון, הוא "בראשית" שעליו אמרו חכמינו "בראשית גם כן מאמר הוא" כיון שבפסוקים אכן נאמר רק ט' פעמים "ויאמר אלקים" אלא שהמילה "ראשית" נחשבת גם למאמר כיון שהיא ראשית הכל. ובראשית היא כתר עליון שהוא כללות הכל, האור של כל האורות, שהכל תלוי ממנו ודאי. וְדָא בְּרֵאשִׁית בָּרָ"א שִׁי"ת –  שִׁי"ת תַּתְאִין, בָּרָ"א – תְּלָת עִלָּאִין, כֶּתֶר כְּלָלָא דְּכֹלָּא.  וזה סוד בראשית אותיות בר"א שי"ת, שי"ת הם שש תחתונות, בר"א הם ג' עליונות, כתר כללות הכל. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ לְחוּדֵיהּ הֲוָה נָהִיר לְתַתָּא נְהִירוּ דַּקִּיק קָאִים דְּלָא אִתְתְּקַף, וּמִלִּין לָא קָיְימִין בְּאַתְרַיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ  אבל בזמן שהוא לבד היה מאיר למטה, אור דק נעלם עמד שלא להתחזק בגילוי, והדברים לא עמדו במקומם, לפיכך נאמר "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א, ב) וְכוּ' דְּהָא אִינוּן אָחֲרָנִין הֲווּ קָיְימִין לְאִתְתַּקְּפָא עַל אַרְעָא, בְּגִין נְהִירוּ דְּאַסְתִּים מִינַּהּ. שהרי אלו האורות האחרים היו מעומדים להתחזק על האדמה ולהעמיד הדברים במקומם, לפיכך האור נסתם מהבריאה.

תיקון ליל שבועות השלם

התיקון היחיד שנערך בדיוק כפי שעשה אותו האר"י הקדו"ש והוראותיו