תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁבְעִין דף קצג

י״ג באב תשע״ה (יולי 29, 2015) Off By קהילת הרמח"ל

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁבְעִין דף קצג.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שִׁבְעִין.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא שְׁכִינְתָּא. "וּלְכָל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הָכָא קַיָּמִין מִילִין לְאִתְתַּקְּנָא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, בְּרָזָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו, מַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. בְּגִין כָּךְ, "וּלְכָל הַיָּד" מִסִּטְרָא דְּמַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. "הַחֲזָקָה" מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו. "וּלְכָל הַמּוֹרָא" מִסִּטְרָא דְּמַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. "הַגָּדוֹל" מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו. כֹּלָּא כָּלִיל בִּכְלָלָא חֲדָא לְאִתְתַּקְּנָא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, כְּתִיב "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" (דברים כח, ו) דָּא כְּלָלָא דִּמְהֵימָנוּתָא תּוּקְפָּא דְּיִשְׂרָאֵל. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק" (ירמיהו ב, כא), דָּא שׂוֹרֵק מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק. "כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת" (שם), מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא, דְּבֵיהּ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ). דֶּאֱמֶת לְיַעֲקֹב אֶתְיָהִיב וַדַּאי, דִּילֵיהּ תּוּקְפָּא דִּנְהִירוּ אֶתְיָהִיב, בְּגִין דְּמִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, מַה דְּלָאו הָכִי לָאַחֲרִינֵי. דְּהָא לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לָא אֶתְיָהִיב כָּל כָּךְ, בְּגִין עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל. אֲבָל עִם כָּל דָּא "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ). וְרָזָא דָּא "יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם" (ישעיהו כט, כב). דְּהָא בְּזִמְנִין דְּמִילִּין קָיְימִין לְנָפְקָא לְבַר, כְּדֵין נְהִירוּ דָּא אִתְהַדַּר דְּלָאו לְאִתְפַּשְׁטָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דִּנְהִירוּ אִתְהַדַּר לַאֲתַר דִּילֵיהּ וְדָא יַעֲקֹב, כְּדֵין כֹּלָּא אִתְבָּרֵךְ בְּגִינֵיהּ. בְּגִין כָּךְ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" בְּקַדְמִיתָא, כְּדֵין "חֶסֶד לְאַבְרָהָם". וְדָא חֶסֶד מְקוֹרָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, יִצְחָק נָמֵי הָכָא אִתְכְּלִיל, דִּכְתִיב "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ" (מיכה ז, כ). דְּהָא בְּזִמְנָא דְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב מִּתְתַּקְנָן כִּדְקָא יָאוּת, אִתְתַּקַּן יִצְחָק בַּהֲדַיְיהוּ, בְּגִין כָּךְ "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ". "מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז, כ), אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין דְּתָמָן מִסְתַּלְּקָן אִלֵּין אֲבָהָן וַדַּאי. וְעוֹד, "מִימֵי קֶדֶם" אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין עִלָּאִין, רָזָא דִּתְלַת רֵישִׁין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, דְּתָמָן קָיְימִין בִּכְלָלָא חֲדָא חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וְהָא אִתְּמָר. וּבְזִמְנָא דְּנִשְׁמָתָא חֲדָא מִיִּשְׂרָאֵל נָפְקַת לְמֵיתֵי לְעָלְמָא, בְּחִיבּוּרָא דְּדְכַר וְנוּקְבָּא נָפְקַת וַדַּאי. כְּגַוְנָא דָּא בְּשַׁעְתָּא דְּתָבַת לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא, תַּבַת לְאִתְקַשְּׁרָא בִּמְקוֹרָא עִלָּאָה דִּילַהּ. כְּדֵין תָּבִין דְּכַר וְנוּקְבָּא לְאִתְחַבְּרָא בְּגִינָה, לְכָנְשָׁא לַהּ לְגַבַּיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ" (דברים כח, ו), לְמֵיתֵי לְעָלְמָא. "וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" (שם), לְנָפְקָא מֵעָלְמָא לְאִתְהַדְּרָא לְאַתְרֵהּ. וְאוּמִין דְּעָלְמָא אִתְּמָר בְּהוּ "יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר" (ישעיהו נז, ד) דְּהָא מס"מ וּבַת זוּגֵּיהּ נָפְקִין, וְאִלֵּין עֲמָלֵקִים עֵרֶב רַב.

 

ביאור נופת צופים

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שִׁבְעִין.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא שְׁכִינְתָּא. זו השכינה "וּלְכָל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. זה הקדוש ברוך הוא,  הָכָא קַיָּמִין מִילִין לְאִתְתַּקְּנָא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, בְּרָזָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו, מַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. שכאן עומדים הדברים להיתקן בתיקון שלם בסוד הנשמות שבפנים שהן פנימיות העולמות, והמלאכים מחוץ שהם חיצוניות העולמות. בְּגִין כָּךְ, "וּלְכָל הַיָּד" מִסִּטְרָא דְּמַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. מהצד המלאכים שבחוץ. "הַחֲזָקָה" מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו. מצד הנשמות שבפנימיות בפנים. "וּלְכָל הַמּוֹרָא" מִסִּטְרָא דְּמַלְאָכַיָּא מִלְּבַר. ולכל המורה כולל את שניהם, דהיינו, "המורא" מהצד המלאכים שבחוץ. "הַגָּדוֹל" מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתִין מִלְּגַו, כֹּלָּא כָּלִיל בִּכְלָלָא חֲדָא לְאִתְתַּקְּנָא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. "הגדול" מצד הנשמות שבפנים הכל כלול בכללות אחת להתקן בתיקון שלם.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, כְּתִיב והנה אליהו הנביא הנאמן בא פתח ואמר כתוב, "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" (דברים כח, ו) דָּא כְּלָלָא דִּמְהֵימָנוּתָא תּוּקְפָּא דְּיִשְׂרָאֵל. וזה כלל האמונה חוזקם של ישראל. בוא וראה, כתוב,  תָּא חֲזֵי, כְּתִיב "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק" (ירמיהו ב, כא), דָּא שׂוֹרֵק מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק.  "שורק" הוא מצד היסוד, "כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת" (שם), מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא, מצד היובל שהיא אימא / בינה, שבה דְּבֵיהּ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ). דֶּאֱמֶת לְיַעֲקֹב אֶתְיָהִיב וַדַּאי, דִּילֵיהּ תּוּקְפָּא דִּנְהִירוּ אֶתְיָהִיב, בְּגִין דְּמִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, מַה דְּלָאו הָכִי לָאַחֲרִינֵי. שאמת, ליעקב ניתן ודאי, שחוזק האור ניתן לו, בגלל שמיטתו שלמה, שזכה שלא היה פסול בזרעו, מה שלא היה כך לאחרים דְּהָא לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לָא אֶתְיָהִיב כָּל כָּךְ, בְּגִין עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל. שהרי לאברהם וליצחק לא ניתן כל כך בגלל עשו וישמעאל. אבל עם כל זה,  אֲבָל עִם כָּל דָּא "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ). וְרָזָא דָּא וזה סוד "יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם" (ישעיהו כט, כב). דְּהָא בְּזִמְנִין דְּמִילִּין קָיְימִין לְנָפְקָא לְבַר, כְּדֵין נְהִירוּ דָּא אִתְהַדַּר דְּלָאו לְאִתְפַּשְׁטָא. שהרי קודם שמתגלה תוקפו של יעקב, בזמן שהדברים עומדים לצאת לחוץ, אז האור הזה חזר שלא להתפשט, אֲבָל בְּזִמְנָא דִּנְהִירוּ אִתְהַדַּר לַאֲתַר דִּילֵיהּ וְדָא יַעֲקֹב, כְּדֵין כֹּלָּא אִתְבָּרֵךְ בְּגִינֵיהּ. אבל בזמן שהאור ישוב לאתר שלו וזה יעקב – אז הכל יתברך בגללו, לפיכך בְּגִין כָּךְ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" בְּקַדְמִיתָא, כְּדֵין "חֶסֶד לְאַבְרָהָם", וְדָא חֶסֶד מְקוֹרָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל. לפיכך "תתן אמת ליעקב" – בתתחילה, ואז חסד לאברהם שזה החסד מקור הקדוש של ישראל.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, יִצְחָק נָמֵי הָכָא אִתְכְּלִיל, דִּכְתִיב אבל בא וראה, יצחק גם כן כאן נכלל שכתוב  "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ" (מיכה ז, כ). דְּהָא בְּזִמְנָא דְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב מִּתְתַּקְנָן כִּדְקָא יָאוּת, אִתְתַּקַּן יִצְחָק בַּהֲדַיְיהוּ, בזמן שאברהם ויעקב נתקנים כמו שראוי, נתקן יצחק יחד איתם, ושגם הוא נכלל ב"אבותינו", לפיכך בְּגִין כָּךְ "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ". "מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז, כ), אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין דְּתָמָן מִסְתַּלְּקָן אִלֵּין אֲבָהָן וַדַּאי. מימי קדם, אלה הימים הראשונים ששם עולים אלו האבות ודאי. 

וְעוֹד, "מִימֵי קֶדֶם" אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין עִלָּאִין, רָזָא דִּתְלַת רֵישִׁין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, דְּתָמָן קָיְימִין בִּכְלָלָא חֲדָא חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וְהָא אִתְּמָר.  ועוד, מימי קדם אלה הימים הימים הראשונים העליונים, סוד שלושת הראשים דעתיקא קדישא ששם עומדים בכללות אחת חסד גבורה תפארת וזה נתבאר. וּבְזִמְנָא דְּנִשְׁמָתָא חֲדָא מִיִּשְׂרָאֵל נָפְקַת לְמֵיתֵי לְעָלְמָא, בְּחִיבּוּרָא דְּדְכַר וְנוּקְבָּא נָפְקַת וַדַּאי.  בזמן שנשמה אחת מישראל יוצאת לבוא לעולם – בחיבור של זכר ונקבה ונקבה דו"ן דאצילות יוצאת ודאי, כְּגַוְנָא דָּא בְּשַׁעְתָּא דְּתָבַת לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא, תַּבַת לְאִתְקַשְּׁרָא בִּמְקוֹרָא עִלָּאָה דִּילַהּ. כעניין זה, בשעה שעומדת להסתלק מהעולם חוזרת להתקשר במקור העליון שלה, כְּדֵין תָּבִין דְּכַר וְנוּקְבָּא לְאִתְחַבְּרָא בְּגִינָה, לְכָנְשָׁא לַהּ לְגַבַּיְיהוּ.  ואז חוזרים זכר ונקבה דו"ן דאצילות להתחבר בגללה לאסוף אותה אליהם. לפיכך בְּגִין כָּךְ "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ" (דברים כח, ו), לְמֵיתֵי לְעָלְמָא. לבוא לעולם, "וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" (שם), לְנָפְקָא מֵעָלְמָא לְאִתְהַדְּרָא לְאַתְרֵהּ.  לצאת מהעולם ולחזור למקומה. וְאוּמִין דְּעָלְמָא אִתְּמָר בְּהוּ ובאומות העולם נאמר בהם "יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר" (ישעיהו נז, ד) דְּהָא מס"מ וּבַת זוּגֵּיהּ נָפְקִין, וְאִלֵּין עֲמָלֵקִים עֵרֶב רַב. שהרי מס"מ ובת זוגו יוצאים, כיון שאינם יוצאים מיחוד העליון שבאצילות אלא שורשם בקליפה, וכולם בני נידות, שלא התקדשו בחופה וקידושין כדת משה וישראל, והעיקרים שבהם הם העמלקים וערב רב.