תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁבְעִין דף רד

י״ד באב תשע״ה (יולי 30, 2015) Off By קהילת הרמח"ל

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁבְעִין דף רד.

וְיַתִּיר מִכֹּלָּא הַהוּא חַיָּיבָא מְסָאֲבָא. וְנָחָשׁ אִיהוּ "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו), שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. דִּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ אִיהוּ לְאִשְׁתֵּיצָאָה מֵעָלְמָא. וְהָכִי הַהוּא מַמְזֵר אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתֵּיצָאָה, וְאִלֵּין אוּמִין דִּילֵיהּ. כְּדֵין "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ' וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיהו כה, ח) אִלֵּין אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חֶרְפַּת עַמּוֹ וַדַּאי. וּמָאן דְּעָרִיב זַרְעֵיהּ בְּאִתְּתָא נוּכְרָאָה, אִתְּמָר בֵּיהּ "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב, יא) דָּא לִּילִית חַיַּיבְתָּא. דְּהָא אִיהִי אִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּי הַהִיא מְסָאֲבָתָא, וְאִיהוּ בַּהּ אִתְקְשַׁר וַדַּאי. כְּגַוְנָא דָּא מָאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בְּאִתְּתֵיהּ בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת, שְׁכִינְתָּא פָּרָשַׁת גַּדְפָהָא עַל הַהִיא אִתְּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פְּרִישׁ גַּדְפוֹי עֲלֵיהּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י), כְּדֵין מִתְקַדְּשָׁן כֻּלְהוֹ בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת. אֲבָל אִי לָא אִזְדְּהַר בִּקְדוּשָׁתָא כִּדְקָא יָאוּת, סִטְרָא אַחֲרָא אִזְדַּמְּנַת תָּמָן, וּמְשִׁיכוּ מִינַּהּ אִתְמְשַׁךְ בְּהַהוּא וְלָדָא. עֲלֵיהּ כְּתִיב "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח). אֲבָל אִי בִּקְדֻשָּׁה דְּמָארֵיהּ אִתְקַדַּש כִּדְקָא יָאוּת, כְּדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ "זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו, יג) מֵהַהוּא קֹדֶשׁ עִלָּאָה וַדַּאי.

וְהָא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין כְּלִילָן אִינוּן בִּדְיוֹקְנָא דְּאָדָם. וְאָדָם הֲוָה כָּלִיל כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא. וּשְׁכִינְתָּא מִתְקַשְּׁרָא עֲלֵיהּ לְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא. בְּגִין כָּךְ "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ" (בראשית ב, יט) לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּיִשּׁוּבָא חֲדָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּחָב אָדָם כֹּלָּא אֶתְקַלְקַל, וְאִשְׁתְּמוֹדָע בְּאִינוּן דָּרִין דִּילֵיהּ.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּחָב שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְאִסְתַּלְּקָא, וְכֹלָּא אֶתְקַלְקַל. מַאי אִסְתְּלַק? אֶלָּא רָזָא דָּא "יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א). הָכָא כָּלִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה ב"ה. אֲבָל בִּתְרֵין קְרָאֵי אִיהוּ. אַמַּאי? אֶלָּא דְּהָכָא אִתְעֲבִיד פִּירוּדָא. וְרָזָא דְּמִלָּה לְעֹלָם כְּתִיב, וְדָא ו"ה דְּאִטַמָרוּ, בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא עֶרְוָה דִּקְיָימַת לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ, דִּכְתִיב בְּהוּ "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז). וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּאַר שְׁמָא י"ה. וְרָזָא דְּמִלָּה "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג, ח) אִלֵּין ו"ה דַּהֲווֹ מִסְתַּלְּקָן וְאָזְלִין. ו"ה בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמָר לֵיהּ "אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט), א"י כ"ה. דְּו"ה אִיהוּ א"י. וְלָקֳבֵל דְּאִינוּן אִטַמָרוּ, אִתְתְּקָפוּ י"א אֲרוּרִים, דְּאִתְיְהִיבוּ לְבָתַר בְּאוֹרַיְתָא לְאַכְפְּיָא לוֹן. וְכֹלָּא אֶסְתַּלֵּק לְהַהוּא כ"ה, לְמֶהֱוֵי מְנַדְדָא בְּגָלוּתָא.

 

ביאור נופת צופים

וְיַתִּיר מִכֹּלָּא הַהוּא חַיָּיבָא מְסָאֲבָא – וְנָחָשׁ אִיהוּ  ויותר מכולם הוא אותו הרשע הטמא – והוא הנחש שנמאר עליו, "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו), שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. דִּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ אִיהוּ לְאִשְׁתֵּיצָאָה מֵעָלְמָא. וְהָכִי הַהוּא מַמְזֵר אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתֵּיצָאָה, וְאִלֵּין אוּמִין דִּילֵיהּ. ולפיכך צריך הוא להאבד מהעולם, וכך הוא גם עמלק הממזר שצריך להאבד, והוא בראש אומות העולם והם האמות שלו שצריכים להאבד. ואז, כְּדֵין "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְכוּ' וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיהו כה, ח) אִלֵּין אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חֶרְפַּת עַמּוֹ וַדַּאי. אלה אומות עובדי עבודה זרה שנקראים חרפת עמו ודאי מצד הערלה שהיא הקליפה הטמאה שבה אוחז הנחש.

וּמָאן דְּעָרִיב זַרְעֵיהּ בְּאִתְּתָא נוּכְרָאָה, אִתְּמָר בֵּיהּ  ומי שמערב זרעו בגויה נאמר בו "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב, יא) דָּא לִּילִית חַיַּיבְתָּא. דְּהָא אִיהִי אִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּי הַהִיא מְסָאֲבָתָא, וְאִיהוּ בַּהּ אִתְקְשַׁר וַדַּאי. זו לילי'ת הרשעה הבחינה הנוקבית של יצר הרע. שהרי היא מזדמנת לגבי אותה גויה הטמאה, והוא נקשר בגויה הטמאה ובפלונית הרוחנית הרשעה, ומהחיבור הזה נבראים מזיקים וענינים רעים בעולם.

כְּגַוְנָא דָּא מָאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בְּאִתְּתֵיהּ בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת, שְׁכִינְתָּא פָּרָשַׁת גַּדְפָהָא עַל הַהִיא אִתְּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פְּרִישׁ גַּדְפוֹי עֲלֵיהּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ וכענין זה, להבדיל, מי שמשמש באישתו בקדושה כמו שראוי השכינה הקדושה פורשת כנפיה על אותה אישה, והקדוש ברוך הוא פורש כנפיו על הזכר, ונאמר בהם "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י), כְּדֵין מִתְקַדְּשָׁן כֻּלְהוֹ בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת. אז מתקדשים כולם בקדושה כמו שראוי. אֲבָל אִי לָא אִזְדְּהַר בִּקְדוּשָׁתָא כִּדְקָא יָאוּת, סִטְרָא אַחֲרָא אִזְדַּמְּנַת תָּמָן, וּמְשִׁיכוּ מִינַּהּ אִתְמְשַׁךְ בְּהַהוּא וְלָדָא.  אבל בזמן שמשמש עם אשתו, אם לא נזהר בקדושה כמו שראוי, כענין הדברים שנמנו וסימנם אשנ"ת משגח"ת ר"ת אנוסה שנואה נידה תמורה מורדת שכורה גרושת הלב חצופה תערובת, ובכלל זה המשמש לאור הנר, הסטרא אחרא מזדמנת גם כן לאותו המקום, ונמשכים תכונות רעות מהצד שלהם באותו הולד שעתיד להיוולד, בין אם הוא ולד ממשי, או זיווג שמוליד נשמות. ועליו נאמר עֲלֵיהּ כְּתִיב "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח). אֲבָל אִי בִּקְדֻשָּׁה דְּמָארֵיהּ אִתְקַדַּש כִּדְקָא יָאוּת, כְּדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ אבל אם התשמיש מתקדשת בקדושת האדון ב"ה, אז נאמר בולד"זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו, יג) מֵהַהוּא קֹדֶשׁ עִלָּאָה וַדַּאי. מאותו קודשא עליונה ודאי. ומכאן יש ללמוד מה גודל שעת היחוד והאחריות המוטלת על ההורים בקביעת גורל עתיד זרעם, והאחריותם כלפי העולם כולו.

וְהָא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין כְּלִילָן אִינוּן בִּדְיוֹקְנָא דְּאָדָם.  והנה אברהם סבא חסידא בא, פתח ואמר רבי רבי הרמח"ל, ודאי כמה סודות עליונים כלולים הם בדיוקן האדם. וְאָדָם הֲוָה כָּלִיל כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא. וּשְׁכִינְתָּא מִתְקַשְּׁרָא עֲלֵיהּ לְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא.  והאדם היה כולל הכל בכללות אחת. והשכינה מתקשרת אליו לקשור הכל בקשר אחד. לפיכך, בְּגִין כָּךְ "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ" (בראשית ב, יט) לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּיִשּׁוּבָא חֲדָא. להימצא הכל בישוב אחד. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּחָב אָדָם כֹּלָּא אֶתְקַלְקַל, וְאִשְׁתְּמוֹדָע בְּאִינוּן דָּרִין דִּילֵיהּ. אבל בזמן שחטא אדם הכל התקלקל, ונודע קלקולו באלו העשרה דורות שלו.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּחָב שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְאִסְתַּלְּקָא, וְכֹלָּא אֶתְקַלְקַל. מַאי אִסְתְּלַק? אֶלָּא רָזָא דָּא  בוא וראה, בזמן שחטא החלה השכינה להסתלק והכל התקלקל. מה הסתלק? אלה סוד זה, נכלל בחיבור ב' הפסוקים, "יוֹם הַשִּׁשִּׁי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א). הָכָא כָּלִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה ב"ה. אֲבָל בִּתְרֵין קְרָאֵי אִיהוּ.  כאן כלול בראשי תיבות השם הקדוש הוי"ה ב"ה, אבל נבנה מחיבור שני פסוקים. אַמַּאי? אֶלָּא דְּהָכָא אִתְעֲבִיד פִּירוּדָא.  מדוע? אלא כאן החל להעשות הפירוד, דהיינו כאן מתגלה השורש לאפשרות לתת לאדם יכולת לבחור וח"ו לחטוא, ומימלא יעשה מחטאו פירוד. וְרָזָא דְּמִלָּה לְעֹלָם כְּתִיב, וְדָא ו"ה דְּאִטַמָרוּ, בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא עֶרְוָה דִּקְיָימַת לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ, דִּכְתִיב בְּהוּ  וסוד ההדבר "לעלם" כתוב בכתיב חסר, רוצה לומר סוד הפסוק "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם", (בראשית ג, כב), וזה סוד אותיות ו"ה שנעלמו, בגלל הסטרא אחרא, שעומדת להתחבר בהם בגלל חטאם שכתוב בהם, "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז). וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּאַר שְׁמָא י"ה. וְרָזָא דְּמִלָּה לפיכך נשאר השם י"ה הרמוז בר"ת "י'יום ה'שישי" בפסוק אחד, ו-"ו'יכלו ה'שמים" בפסוק השני כדי שיוכלו ו"ה להעלם כדי שלא תהיה מהם יניקה אם יחטא האדם ולא יהיה ח"ו העלמות של כל שם הוי"ה ב"ה. וסוד הדבר, "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג, ח) אִלֵּין ו"ה דַּהֲווֹ מִסְתַּלְּקָן וְאָזְלִין.  קול ה' אלו ו"ה שהיו מסתלקים והולכים. ו"ה בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמָר לֵיהּ  ובעבור הסלתקות ה-ו"ה נאמר לאדם, "אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט)אותיות א"י כ"ה. דְּו"ה אִיהוּ א"י.  ו"ה הם בגימ' א"י. וְלָקֳבֵל דְּאִינוּן אִטַמָרוּ, אִתְתְּקָפוּ י"א אֲרוּרִים, דְּאִתְיְהִיבוּ לְבָתַר בְּאוֹרַיְתָא לְאַכְפְּיָא לוֹן.  וכנגד העלמותם, התחזקו י"א ארורים, שנתנו אחר כך בתורה, כדי לכפות את י"א בחינות הסטרא האחרא שהתגברו מהעלמות י"א בחינות של הקדושה. וְכֹלָּא אֶסְתַּלֵּק לְהַהוּא כ"ה, לְמֶהֱוֵי מְנַדְדָא בְּגָלוּתָא. והכל הסתלק והגיע הפגם לאותה כ"ה שנשארה מ-אי"כה שהיא השכינה להיות נודדת ממקומה בגלות.