תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁבְעִין דף רה

י״ד באב תשע״ה (יולי 30, 2015) Off By קהילת הרמח"ל

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁבְעִין דף רה.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, עֶשֶׂר דָּרִין אִינוּן, דְּכֵיוָן דְּחָב אָדָם וְאִתְקַלְקַל, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ אֲבַתְרֵיהּ. עַד דַּאֲתָא נֹחַ לְאִתְתַּקְּנָא בֵּיהּ עָלְמָא. וְרָזָא דָּא עֶשֶׂר אֲמִירָן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת דִּבְהוּ אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאָדָם.

קַדְמָאָה בְּרֵאשִׁית עֲלֵיהּ אָמְרוּ רַבָּנָן 'בְּרֵאשִׁית נָמֵי מַאֲמָר הוּא' (ראש השנה לב) וְדָא כֶּתֶר עִלָּאָה דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בּוֹצִינָא דְּכָל בּוּצִינִין, דְּכֹלָּא תַּלְיָא מִינֵּיהּ וַדַּאי. וְדָא בְּרֵאשִׁית בָּרָ"א שִׁי"ת, שִׁית תַּתְאִין, בָּרָא תְּלָת עִלָּאִין, כֶּתֶר כְּלָלָא דְּכֹלָּא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ לְחוּדֵיהּ הֲוָה נָהִיר לְתַתָּא נְהִירוּ דַּקִּיק קָאִים דְּלָא אִתְתְּקַף, וּמִלִּין לָא קָיְימִין בְּאַתְרַיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א, ב) וְכוּ' דְּהָא אִינוּן אָחֲרָנִין הֲווּ קָיְימִין לְאִתְתַּקְּפָא עַל אַרְעָא, בְּגִין נְהִירוּ דְּאַסְתִּים מִינַּהּ. וְרָזָא דָּא קָמַץ.

לְבָתַר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (בראשית א, ג) מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. וְהָכָא אִתְפַּתָחוּ מִילִין לְאִתְתַּקְּנָא. וּבְזִמְנָא דְּחָב אָדָם, הַהוּא קִשְׁרָא קַדְמָאָה אִשְׁתְּרֵי. לְבָתַר בְּקַיִן אִתְתְּקַף חֲשׁוּכָא עַל נְהוֹרָא. וְדָא גָּרִים לְבָתַר חֲשׁוּכָא דְּאוֹרַיְתָא.

תְלִיתָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ" (בראשית א, ו) מִסִּטְרָא דְּבִינָה. רָקִיעַ דְּעַל גַּבֵּי חֵיוָן. וְדָא אֶתְקַלְקַל בְּדָרָא דֶּאֱנוֹשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו). וְרָזָא דָּא הָכָא תַּלְיָא עוֹבְדֵי אֱלִילִים לְאַפְרָדָא אִימָּא מֵעַל גַּבֵּי בְּנִין. וְרָזָא דְּמִלָּה "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ" (שמות לב, ד). וְדָא "אָז הוּחַל לִקְרֹא" (בראשית ד, כו), א"ז א' ז', אִימָּא עַל בְּנִין. וְדָא "הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (שם), לְמֵיהַב אֲתַר לְסִטְרָא אַחֲרָא בְּפוּלְחָנָא דְּפָלְחוּ לַהּ.

רְבִיעָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם" (בראשית א, ט) מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד. דְּקָאִים לְרַהֲטָא לַאֲתַר דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ.

חֲמִישָׁאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ" (בראשית א, יא) מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. לְאִתְתַּקְּנָא לָקֳבֵל דְּכוֹרָא כִּדְקָא חֲזֵי. לְאִתְחַבְּרָא בְּחִיבּוּרָא חַד יְמִינָא וּשְׂמָאלָא.

שְׁתִיתָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת" (בראשית א, יד) מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא.

שְׁבִיעָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" (בראשית א, כ) מִסִּטְרָא דְּנֶצַח לִימִינָא.

תְּמִינָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ" (בראשית א, כד) מִסִּטְרָא דְּהוֹד לִשְׂמָאלָא.

תְּשִּׁיעֲאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם" (בראשית א, כו) מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק.

עֲשִׂירָאָה "וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית ט, א) מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת. וְהָכָא כָּלִיל "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי" (בראשית א, כט) וְכוּ' מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת וַדַּאי דְּאִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וּבָהּ קַיְימַת פּוּלְחָנָא לְאִתְתַּקְּנָא כֹּלָּא. בְּכֻלְהוֹ עֲשָׂרָה דָּרִין אִלֵּין אִתְקַלְקָלוּ מִילִין דְּאִתְבְּרִיאוּ בְּקַדְמִיתָא. עַד דַּאֲתָא נֹחַ, דְּבֵיהּ קָאִים עָלְמָא לְאִתְתַּקְּנָא בְּאֹרַח אַחֲרִינָא.

 

ביאור נופת צופים

אֲבָל תָּא חֲזֵי, עֶשֶׂר דָּרִין אִינוּן, דְּכֵיוָן דְּחָב אָדָם וְאִתְקַלְקַל, כֻּלְהוֹ אִתְקַלְקָלוּ אֲבַתְרֵיהּ. עַד דַּאֲתָא נֹחַ לְאִתְתַּקְּנָא בֵּיהּ עָלְמָא. וְרָזָא דָּא עֶשֶׂר אֲמִירָן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת דִּבְהוּ אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאָדָם. אבל בוא וראה, עשרה דורות הם שהלך הקלקול שהעמיק, שכיון שחטא אדם והתקלקל, כל הדורות התקלקלו אחריו. עד שבא נוח להיתקן בו העולם, זה סוד זה "עשר אמירות" של "ויאמר אלהים" שנאמרו בימי הבריאה שהם סוד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם הכל בסוד אדם הראשון, וכנגדם מצד השם אלהי"ם שנתקלקל – קלקלו עשרה דורות. 

קַדְמָאָה בְּרֵאשִׁית עֲלֵיהּ אָמְרוּ רַבָּנָן 'בְּרֵאשִׁית נָמֵי מַאֲמָר הוּא' (ראש השנה לב) וְדָא כֶּתֶר עִלָּאָה דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בּוֹצִינָא דְּכָל בּוּצִינִין, דְּכֹלָּא תַּלְיָא מִינֵּיהּ וַדַּאי. המאמר הראשון, הוא "בראשית" שעליו אמרו חכמינו "בראשית גם כן מאמר הוא" כיון שבפסוקים אכן נאמר רק ט' פעמים "ויאמר אלקים" אלא שהמילה "ראשית" נחשבת גם למאמר כיון שהיא ראשית הכל. ובראשית היא כתר עליון שהוא כללות הכל, האור של כל האורות, שהכל תלוי ממנו ודאי. וְדָא בְּרֵאשִׁית בָּרָ"א שִׁי"ת –  שִׁי"ת תַּתְאִין, בָּרָ"א – תְּלָת עִלָּאִין, כֶּתֶר כְּלָלָא דְּכֹלָּא.  וזה סוד בראשית אותיות בר"א שי"ת, שי"ת הם שש תחתונות, בר"א הם ג' עליונות, כתר כללות הכל. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ לְחוּדֵיהּ הֲוָה נָהִיר לְתַתָּא נְהִירוּ דַּקִּיק קָאִים דְּלָא אִתְתְּקַף, וּמִלִּין לָא קָיְימִין בְּאַתְרַיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ  אבל בזמן שהוא לבד היה מאיר למטה, אור דק נעלם עמד שלא להתחזק בגילוי, והדברים לא עמדו במקומם, לפיכך נאמר "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א, ב) וְכוּ' דְּהָא אִינוּן אָחֲרָנִין הֲווּ קָיְימִין לְאִתְתַּקְּפָא עַל אַרְעָא, בְּגִין נְהִירוּ דְּאַסְתִּים מִינַּהּ. וְרָזָא דָּא קָמַץ. שהרי אלו האורות האחרים היו מעומדים להתחזק על האדמה ולהעמיד הדברים במקומם, לפיכך האור נסתם מהבריאה וזה סוד של ניקוד קמץ של הכתר שרומז על האור הקמוץ.

לְבָתַר לאחר מכן "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (בראשית א, ג) מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. וְהָכָא אִתְפַּתָחוּ מִילִין לְאִתְתַּקְּנָא. מצד החכמה כאן נפתחו הדברים הקמוצים להיתקן. וּבְזִמְנָא דְּחָב אָדָם, הַהוּא קִשְׁרָא קַדְמָאָה אִשְׁתְּרֵי. לְבָתַר בְּקַיִן אִתְתְּקַף חֲשׁוּכָא עַל נְהוֹרָא. וְדָא גָּרִים לְבָתַר חֲשׁוּכָא דְּאוֹרַיְתָא. ובזמן שחטא אדם, אותו הקשר הראשון נפתח, אחר-כך בקין התחזק החושך על האור, וזה גרם אחר כך להחשכות התורה.

תְלִיתָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ" (בראשית א, ו) מִסִּטְרָא דְּבִינָה. רָקִיעַ דְּעַל גַּבֵּי חֵיוָן. וְדָא אֶתְקַלְקַל בְּדָרָא דֶּאֱנוֹשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ מצד הבינה הרקיע שעל גבי החיות. וזה התקלקל בדור אנוש שנאמר בו "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (בראשית ד, כו). וְרָזָא דָּא הָכָא תַּלְיָא עוֹבְדֵי אֱלִילִים לְאַפְרָדָא אִימָּא מֵעַל גַּבֵּי בְּנִין. וְרָזָא דְּמִלָּה  וסוד זה, שמכאן נתלת עבודת אלילים להפריד אמא הנקראת ג"כ בשם "אלהים חיים"  – מעל גבי הבנים בסוד הדבר "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ" (שמות לב, ד). וְדָא "אָז הוּחַל לִקְרֹא" (בראשית ד, כו), א"ז א' ז', אִימָּא עַל בְּנִין. וְדָא  א"ז אותיות א' ז'. א' – אימא, השורה על ז' ספירות שתחתיה הנקראים בנים, וזה, "הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (שם), לְמֵיהַב אֲתַר לְסִטְרָא אַחֲרָא בְּפוּלְחָנָא דְּפָלְחוּ לַהּ.לתת מקום לסטרא אחרא בעבודה שעבדו אותה. 

רְבִיעָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם" (בראשית א, ט) מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד. דְּקָאִים לְרַהֲטָא לַאֲתַר דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ. שעומד להתפשט למקום שראוי לו.

חֲמִישָׁאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ" (בראשית א, יא) מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. לְאִתְתַּקְּנָא לָקֳבֵל דְּכוֹרָא כִּדְקָא חֲזֵי. לְאִתְחַבְּרָא בְּחִיבּוּרָא חַד יְמִינָא וּשְׂמָאלָא.  מצד הגבורה, להיתקן כנגד הזכר כמו שראוי, להתחבר בחיבור אחד ימין ושמאל. 

שְׁתִיתָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת" (בראשית א, יד) מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. מצד העמוד האמצעי.

שְׁבִיעָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" (בראשית א, כ) מִסִּטְרָא דְּנֶצַח לִימִינָא.

תְּמִינָאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ" (בראשית א, כד) מִסִּטְרָא דְּהוֹד לִשְׂמָאלָא.

תְּשִּׁיעֲאָה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם" (בראשית א, כו) מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק.

עֲשִׂירָאָה "וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית ט, א) מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת. וְהָכָא כָּלִיל  מצד המלכות, וכאן כלול "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי" (בראשית א, כט) וְכוּ' מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת וַדַּאי דְּאִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וּבָהּ קַיְימַת פּוּלְחָנָא לְאִתְתַּקְּנָא כֹּלָּא.  מצד המלכותו ודאי שהיא כללות הכל, ובה נמצאת העבודה לתיקון הכל. בְּכֻלְהוֹ עֲשָׂרָה דָּרִין אִלֵּין אִתְקַלְקָלוּ מִילִין דְּאִתְבְּרִיאוּ בְּקַדְמִיתָא. עַד דַּאֲתָא נֹחַ, דְּבֵיהּ קָאִים עָלְמָא לְאִתְתַּקְּנָא בְּאֹרַח אַחֲרִינָא. בכל עשרה דורות אלה, התקלקלו הדברים שנבראו בתחילה. עד שבא נוח שבו עמד העולם להתקן בדרך אחרת.