Skip to content

דרך עץ חיים – שיעור מס' 2: עול או אור?

ואך הנה טובו בידו, ולו משפט הבחירה, להתחכם ולדעת או לישאר ערום מכל חכמה, הגם שהלב והשכל בקרב גופו. וזה תראה, כי שנים הם בתבונה אחת נבראו: שכל האדם, והתורה המשכלת אותו. על התורה נאמר (ירמיה כג כט): "הלוא כה דברי כאש נאם ה'". והודיענו בזה, כי אמת הדבר, שהתורה היא ממש אור אחד ניתן לישראל לאור בו, כי לא כחכמות הנכריות וידיעות החול, שאינן אלא ידיעת דבר מה אשר ישיג השכל בטרחו – אך התורה הנה קודש ה', אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים. וכאשר יעסוק בה האדם למטה – אור היא אשר תאיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים, גנזי הבורא יתברך שמו, בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בה:

והוא דבר החכם (משלי ו כג): "ותורה אור" – אור ממש, ולא חכמה לבד, ולא שמראה אור בדרך דמיון, אלא אור ממש, כי זו מציאותה למעלה, ובהיכנסה בנשמה יכנס אור בה, כאשר יכנס ניצוץ השמש באחד הבתים.

ענין הרע… סותם כל אור שבעולם… ואז (האדם) מרכין ראשו לדברי העולם ואוהב היגיעה של זה העולם. וכמו שנמשך למטה, כך מתחזק למעלה. עול זה – מתחזק עליו, מיד הכל נסתם והאור אינו יורד בדרכיו, ונמצא עמל לכל העולם. אוי למי. . . באותו הזמן, שהרי ודאי חייו אינם חיים, ושערי הרוחה נסתמים ממנו. ונשמה נחשכת ולא נוטלת מן האור העליון כלל, אלא נטבע בעומק זה העולם כמו שנטבעים רגליו בטיט קשה. וכל כמה שמרבה בעונות, גורם לזה העול להתתקף עליו, וכן מתרחק מצד הקדושה… שהרי כל העונות שעושה האדם, ס"מ נוטל אותם ועושה מהם עבותות, ואוסר מרכבתו בהם, וקושר אלה העבותות בזה העול. ואז בני העולם עומדים תוך זה העול, שנוטל מהם האור, והולכים כסומים בזה העולם. ועבותות קשורים במרכבתו של ס"מ הרשע, ואותם הרשעים מנהיגים אותה ולא יודעים, שהרי הם שקועים בחשך של זה העולם, בזה העול שעליהם.
אם תאמר שיכולים לינצל ממנו? לא כן, אלא, "הכשיל כחי", שהרי הכח ניטל מהם, ולא רואים ולא מרימים ראש, והולכים כזאת הבהמה, ראשם למטה לגבי העפר, הה"ד, "נמשל כבהמות נדמו" ודאי. נשמה שלהם לא הולכת בקומה זקופה אלא כזאת הבהמה שהולכת על הארץ.
אשריהם הצדיקים שנאמר בהם, "ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי" – ראש, נשמתם שהוקמה בזקיפה כראוי.
לנגד זה, עול אחר נמצא וזה עול תורה. ושני עולים אלה הם תמיד ביד שני יצרים. ואור נזרק על הנשמה… מי שנוטל עול זה עליו, יש לו להתדבק באהבת הקב"ה, וכמו שהוא מניח אהבת דברי העולם בעבור אהבת המלך, כך עול יצר הרע ניטל ממנו, ועול יצהר הטוב מתחזק עליו. וכמו – של יצר הרע גורם חשך לנשמה ומרחיק אותה מן המלך, כך עול יצר הטוב מאיר לה לנשמה.
כאן סוד לקבוע עתים לתורה, שאז עול יצר טוב ניתן עליו. וכאן יש לקיים "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" וגו', שלא להניח אותו הקביעות בעבור שום דבר שבעולם, אדרבא להניח כל שאר דברי העולם בעבורו. מיד שיעשה כן, הרי אמרו, "המאור שלה מחזירן למוטב".
ואם הוא אוהב רברי העולם יותר מאהבת המלך, עול (יצר טוב) [יצה"ר] מתחזק עליו, ויאמר לו (יצר טוב) [יצה"ר] "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה". וכן מי שמניח זמן התפלה או שאר דברי עבודת המלך, בעבור הדברים של זה העולם, לא קיים "ואהבת את ה' אלקיך". מיד עול (יצר טוב) [יצה"ר] מתחזק עליו ומתחשכת נשמתו. ועוד קושר אותו ס"מ למרכבתו באותם העבותות שלו, אוי לו שמנהיג מרכבת הס"מ בעולם. אשריהם הצדיקים שנוטלים עליהם עול מלכות שמים באהבה. וכמה עבותות ניתנים להם, הכל מעשים טובים שלהם שנקראים עבותות אהבה, ולא נעשים כן אלא באהבה. שהרי אהבה סגולה שלה לעשות כמה עבותות למי שאוהב הקב"ה, וקושר אותו במרכבתו. כגון האבות הן הן המרכבה. וזה – מנהג למרכבה הקדושה בעולם: מתוך מאמר פירוש המצוות לרמח"ל זי"ע.