דרך עץ חיים - שיעור מס' 4: הכל הבל.

וכנגדה שֵׂכֶל האדם עשוי כן כמו הגחלת, שהוא עצמו אחד מכוחות הנפש, והנפש עצמה בנויה מכ"ב אותיות, ע"כ תכונתו ובניינו כבחינת הנפש – מלכות, כי גם כן יש לו כח השגה רבה – אך בתנאי כאשר יתלהט בכח התבוננות. ועל זה כתיב, "כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה" (משלי ב ו). וזה כי כל הנמצאים – מדיבורו של הקדוש ברוך הוא נעשו, כמו שכתוב: "בדבר ה' שמים נעשו" (תהלים לג ו). נמצא, שהפה הזה הפה עצמו סודו מלכות כדאמר בפתיחת אליהו "מלכות פה" והיא מלכות פרטית של הראש המקבלת שפעה מחכמה ובינה, ובה נשרשות כ"ב האותיות בה' מוצאות הפה הוא השורש לכל הנבראים ומהבינה יוצאות האותיות וניתנות למלכות התחתונה בה נשרשים הנבראים כולם, וזה עצמו מקיים אותם ועל כן נקראת הבינה בשם אלהים חיים, והבל היוצא מן הפה הזה שהוא מילוי שם ס"ג שבבינה שעולה הב"ל, רוצה לומר ההשפעה היוצאת אל כל הנבראים מן המקור ^[1]שהוציא אותם. ועל כן נאמר: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל הבינה המורידה שפעה על מידת כל מוצא פי מהבינה ה' יחיה האדם" (דברים ח ג), שהוא זה ההבל היוצא ומקיים, והוא המתלבש בדברים הנאכלים לזון האדם שכך צריך לו.

והנה החכמה כבר ניתנה מן הקדוש ברוך הוא בלב שגם הוא עומד בסוד בינה "בינה ובה הלב מבין" כל בני ^[2]האדם, אך כדי שתתגבר צריך שאותו הפה המקיים אותה שהוא הגילוי מהמוחין ^[3]ינשב, ואז נעשה ממש כמו האש גם כן, שכשמנפחים בה מתלהבת – כן כשזאת ההשפעה תרד מן הפה כמו נשיבה, תלהט החכמה וייראו הדעת והתבונה הכלולות בה כבר בכח האותיות המגלות את החכמה, אלא שלא היו נראות, כי לא היה נראה כי אם חכמה שהיא סתומה ומתפשטת בכל עת שהבינה לא הגבילה וגילתה אותה, שהיא השכל עצמו. אך התבונה היא בינת השכל המחברת דבר אל דבר ומקיימת דבר בדבר. והדעת שהוא החיבור בין חכמת השכל ובינת השכל היא התולדה היוצאת מזיווג מכל אלה, ואלה לא יעשו פעולתן אלא בכח נשיבה שינשב הפה העליון בהן.

הקלק כאן למעבר למאמר המלא "דרך עץ חיים".

הרחבות:

[1] "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה" (תהלים קמד, ד), והוא סוד, "כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל" (קהלת ג, יט). והענין, כי בזוהר ובתיקונים פירש, הֲבֵל, בסוד הֲבַל פה ("הֲבֵל הֲבָלִים" (קהלת א, ב)). אך צריך להבין כי המלה איננו כך הבל, אלא הֶבֶל, והוא ענין אחר.

אך סוד הענין הוא, דע כי העולם נברא בסוד דבור כידוע, בסוד המאמרות. והוא כי המלכות נעשה פה למלך, ומוציאה אורות למטה לברוא מהם מה שצריך. והנה ההבל יוצא מן הפה ובורא הנבראים, אך יש בו ב' בחינות:

א'. הוא עד שהוא בתוך הפה.

ב'. בחינה אחרת מה שהיא חוץ לפה והוא נקרא גם כן דיבור.

א. והנה הגשמיים נבראו מחלק ההבל מה שהוא חוץ לפה הזאת הבוראם, והוא נקרא גם כן הבל כי הדיבור אינו נראה, וזהו, "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" (תהלים לג, ו).

ב. אך הרוחניים דהיינו המלאכים הממונים על הגשמיים, נעשו מחלק ההבל שבתוך הפה, וזה נקרא "רוח פיו". והוא סוד, "וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" (תהלים לג, ו), שהם צבא המלאכים.

ג. אך בני האדם הם יותר פנימים מן המלאכים, שהם נבראו מן ראשית ההבל שבתוך הפה.

והנה מי שהוא חוץ לפה (א), צריך לטרוח כדי לחזור אל השורש, כי הוא רחוק ממנו. אך היוצא מן ההבל שבתוך הפה (ב), אינו צריך לטרוח, כי הוא קרוב אל השרש, ולכן המלאכים הם קרובים ודבקים אל השרש. (ג) והנשמות הם קרובות יותר, לכן היה לו לאדם לנוח הרבה. אלא שגרם החטא ואז נשאר במדרגת בהמה. וזה סוד, "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט, יג), ונשתעבד אל הטורח של תרי"ג, כי ירד מן ההבל אל ההבל, וזהו, "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה" (תהלים קמד, ד)… והנה נמצא עתה כל ההנהגות בסוד הבל בלבד, ואפילו האדם ירד שם. ואף שהבהמות ירדו יותר ממנו, אך הכל הבל, אם יותר ואם פחות. אדיר במרום ח"א – עת אימת ניתב בקיימא דחד סמכא.

 

[2] ר' שמעון בן יוחי אומר… "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם". בבא מציעא קיד ב.

[3] בכח היחוד של חכמה ובינה המוצאים ז' הבלים של ס"ג, שעולים ב' ק"ל היורדים לז"א שהוא ו' ונעשה קו"ל, ואחד מוריד למלכות והיא נעשית קל"ה.