דרך עץ חיים - שיעור מס' 5: חיבוט השם

והנה החכמה כבר ניתנה מן הקדוש ברוך הוא בלב שגם הוא עומד בסוד בינה "בינה ובה הלב מבין" כל בני [1] האדם, אך כדי שתתגבר צריך שאותו הפה המקיים אותה שהוא הגילוי מהמוחין [2] ינשב, ואז נעשה ממש כמו האש גם כן, שכשמנפחים בה מתלהבת – כן כשזאת ההשפעה תרד מן הפה כמו נשיבה, תלהט החכמה וייראו הדעת והתבונה הכלולות בה כבר בכח האותיות המגלות את החכמה, אלא שלא היו נראות, כי לא היה נראה כי אם חכמה שהיא סתומה ומתפשטת בכל עת שהבינה לא הגבילה וגילתה אותה, שהיא השכל עצמו. אך התבונה היא בינת השכל המחברת דבר אל דבר ומקיימת דבר בדבר. והדעת שהוא החיבור בין חכמת השכל ובינת השכל היא התולדה היוצאת מזיווג מכל אלה, ואלה לא יעשו פעולתן אלא בכח נשיבה שינשב הפה העליון בהן.

ונמצא, שהחכמה כבר ניתנה במוח, והפה אינו אלא מקיים כלי מגלה אותה, אך הדעת והתבונה הן מתחדשות מכח הזיווג שמוציא תולדות חדשות, דהיינו שמתחדש גילויין תמיד רק בכח נשיבת הפה שהוא הרוח הבוקע מהפנימיות ועובר דרך מוצאות הפה ומגלה את המחשבה. ועל כן אמר אליהוא: "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם" (איוב לב ח), ולשון נשמת הוא כמו "נשמת ה' כנחל גפרית", שהוא מלשון "נשימה" ולא מלשון "נשמה", דהיינו נשימת הפה, נשיבת הרוח, וזאת היא הנותנת הבינה, ולא הימים או השנים.

הנה על כן חוב הוא מוטל על האדם לשים עצמו להתבונן, כי אם אינו מתבונן ומחשב, הנה לא תבוא חכמה לבקש אותו, ונשאר בחושך בלא ידיעה, והולך בדרכי הַהֶבֶל ובאפילה, וסוף דבר יתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, על שלא נשתמש מן החכמה ומן הכח אשר הטביע בו לעשות חיל. זה ודאי פיתוי היצר, הסיטרא אחרא, אשר ישתדל בכל עוז להפילו בזה העולם ובבא, כי כבר ידע אם נפל בזה מעט נשאר לו לשוב ולהתקומם, כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר ודאי, ואין דבר מחליש הנשמה לפי היצר כחסרון הידיעה.

ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם – לא היו חוטאים לעולם, אבל אך לא היה אפילו היצר קרוב אליהם ושולט עליהם, כמו שאינו שולט במלאכים. ולהיות שהקדוש ברוך הוא רצה שהאדם יהיה בעל יצר כדי שיקבל שכר חלף עבודה ולא כצדקה, שיוכל להיות מנוצח או נוצח בשיקול אחד, לכן שם בהם הידיעה, אך סגורה כגחלת, ושתוכל להתפשט כשלהבת, והבחירה ביד האדם. וחכמינו זכרונם לברכה, אמרו: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" (במדבר כא כז), ""המושלים" – אלו המושלים ביצרם, "בואו חשבון" – בואו ונחשוב חשבונו של עולם"" (בבא בתרא עח ב) כי מי שאינו מושל ביצרו, לא ישים עצמו לזה לעולם – אך המושלים ביצרם הם יעשו את הדבר הזה, וילמדוהו לאחרים בסוד המשכילים לעשות אותו.

הלא האדם רוב שנות ימיו עומד לחשוב חשבונות עסקיו, עסקי חיי שעה, ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת לחשוב מחשבת ממש: מה הוא? ולמה בא לעולם? או מה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא? ומה יהיה סוף כל עניניו? זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה, ופעולתה גדולה, ופריה רב שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות לחשוב רק על הענין הזה שאמרתי. ויבקש בלבבו, מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ה' בהם? מה עשה משה רבינו עליו השלום? מה עשה דוד משיח ה', וכל הגדולים אשר היו לפנינו? ויעלה בשכלו מה טוב לאדם כל ימי חייו לעשות כן גם הוא וטוב לו.

קישור למאמר המלא: דרך עץ חיים

רשימת השיעורים המוקלטים בדרך עץ חיים.

[1] ר' שמעון בן יוחי אומר… "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם". בבא מציעא קיד ב.

[2] בכח היחוד של חכמה ובינה המוצאים ז' הבלים של ס"ג, שעולים ב' ק"ל היורדים לז"א שהוא ו' ונעשה קו"ל, ואחד מוריד למלכות והיא נעשית קל"ה.