Skip to content

מסילת ישרים | הקדמה. תמימות העבודה דבר מוכרח.

מסילת ישריםכיון שתמימות עבודה דבר מוכרח לשתהיה נרצית, איך יתכן שיתרשל האדם ממנו.

וְכֵיוָן שֶׁכְּבָר הִתְאַמֵּת אֵצֶל כָּל חָכָם צוֹרֶךְ תְּמִימוּת הָעֲבוֹדָה וְחוֹבַת טָהֳרָתָהּ וְנִקְיוֹנָהּ, שֶׁזּוּלַת אֵלֶּה אֵינָהּ נִרְצֵית וַדַּאי כְּלָל, אֶלָּא נִמְאֶסֶת וּמְתוֹעֶבֶת, "כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת הוּא מֵבִין" (דברי הימים א. כ"ח ט') מַה נַּעֲנֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה אִם הִתְרַשַּׁלְנוּ מִן הָעִיּוּן הַזֶּה, וְהִנַּחְנוּ דָבָר שֶׁהוּא כָּל כָּךְ מוּטָּל עָלֵינוּ, שֶׁהוּא עִיקַּר מָה ה' אֱלֹהֵינוּ שׁוֹאֵל מֵעִמָּנוּ.
הֲיִתָּכֵן שֶׁיִּיגַע וְיַעֲמוֹל שִׂכְלֵנוּ בַּחֲקִירוֹת אֲשֶׁר לֹא נִתְחַיַּיבְנוּ בָּם, בְּפִלְפּוּלִים אֲשֶׁר לֹא יֵצֵא לָנוּ שׁוּם פְּרִי מֵהֶם, וְדִינִים אֲשֶׁר אֵינָם שַׁיָּיכִים לָנוּ, וּמַה שֶּׁחַיָּיבִים אָנוּ לְבוֹרְאֵנוּ חוֹבָה רַבָּה, נַעַזְבֵהוּ לַהֶרְגֵּל וְנַנִּיחֵהוּ לְמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלוֹמָּדָה?!
אִם לֹא נִסְתַּכַּלְנוּ וְלֹא עִיַּינְנּוּ מַה הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִיתִּית, וּמָה עֲנָפֶיהָ, אֵיךְ נִקְנֶה אוֹתָהּ? וְאֵיךְ נִמָּלֵט מִן הַהֶבֶל הָעוֹלָמִי הַמְשַׁכֵּחַ אוֹתָהּ מִלִּבֵּנוּ? הֲלֹא תִשָּׁכַח וְתֵלֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ חוֹבָתָהּ.

הָאַהֲבָה גַם כֵּן, אִם לֹא נִשְׁתַּדֵּל לִקְבּוֹעַ אוֹתָהּ בִּלְבָבֵנוּ בְּכֹחַ כָּל הָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אוֹתָנוּ לָזֶה – אֵיךְ נִמְצָאֶהָ בָנוּ? מֵאַיִן יָבוֹא הַדְּבֵיקוּת וְהַהִתְלַהֲטוּת בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ וְעִם תּוֹרָתוֹ, אִם לֹא נִשְׁעֶה אֶל גְּדוֹלָּתוֹ וְאֶל רוֹמְמוּתוֹ אֲשֶׁר יוֹלִיד בְּלִבֵּנוּ הַדְּבֵיקוּת הַזֶּה? אֵיךְ תִּטְהַר מַחֲשַׁבְתֵּנוּ אִם לֹא נִשְׁתַּדֵּל לְנַקּוֹתָהּ מִן הַמּוּמִין שֶׁמֵּטִּיל בָּהּ הַטֶּבַע הַגּוּפָנִי?

וְהַמִּדּוֹת כֻּלָּם הַצְּרִיכוֹת כָּל כָּךְ תִּיקּוּן וְהַיְשָׁרָה, מִי יְיַשְּׁרֵם וּמִי יְתַקְּנֵם, אִם לֹא נָשִׂים לֵב עֲלֵיהֶם וְלֹא נְדַקְדֵּק בַּדָּבָר דִּקְדּוּק גָּדוֹל? הֲלֹא אִם עִיַּינְנּוּ עַל הַדָּבָר עִיּוּן אֲמִיתִּי, הָיִינוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ עַל אֲמִתּוֹ, וּמֵיטִיבִים לְעַצְמֵנוּ, וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ לַאֲחֵרִים, וּמֵיטִיבִים לָהֶם גַּם כֵּן!
הוּא מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת ה'" (משלי ב' ד'). אֵינוֹ אוֹמֵר, אָז תָּבִין פִילוֹסוֹפִיאָה, אָז תָּבִין תְּכוּנָה, אָז תָּבִין רְפוּאָה, אָז תָּבִין דִּינִים, אָז תָּבִין הֲלָכוֹת, אֶלָּא – "אָז תָּבִין יִרְאַת ה'".
הֲרֵי לְךָ, שֶׁלְּהָבִין הַיִּרְאָה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ כַּכֶסֶף וּלְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ כַּמַּטְמוֹנִים.
הֲדַי אֵפוֹא בְּמַה שֶּׁמְּלוֹמָּד לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּבְמַה שֶּׁמְּפוּרְסָם אֵצֶל כָּל בֶּן דַּת דֶּרֶךְ כְּלָל?! אוֹ הֲנִמְצָא זְמַן לְכָל שְׁאָר חֶלְקֵי הָעִיּוּן וְלָעִיּוּן הַזֶּה לֹא יִהְיֶה זְמַן?! לָמָּה לֹא יִקְבַּע אָדָם לְעַצְמוֹ עִתִּים לְפָחוֹת לְהִסְתַּכְּלוּת הַזֶּה, אִם מוֹכְרָח הוּא בִּשְׁאֵרִית זְמַנּוֹ לִפְנוֹת אֶל עִיּוּנִים אוֹ אֶל עֲסָקִים אֲחֵרִים?