מסילת ישרים | נקיות. יא'. רְכִילוּת. שִׂנְאָה וּנְקִימָה. שְׁבוּעוֹת.

מסילת ישריםרְכִילוּת. שִׂנְאָה וּנְקִימָה. שְׁבוּעוֹת.

רכילות ולשון הרע.

הָרְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרָע: כְּבָר חוּמְרוֹ נוֹדָע, וְגוֹדֶל עֲנָפָיו כִּי רַבּוּ מְאֹד, עַד שֶׁכְּבָר גָּזְרוּ אוֹמֶר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר שֶׁכְּבָר הִזְכַּרְתִּי "וְכֻלָּם בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע". וְאָמְרוּ "הֵיכִי דָמֵי לָשׁוֹן הָרָע? כְּגוֹן דְּאָמַר הֵיכָא מִשְׁתַּכַּח נוּרָא אֶלָּא בֵּי פְּלַנְיָא" (ערכין ט"ו ב'). אוֹ שֶׁיְּסַפֵּר טוֹבָתוֹ לִפְנֵי שׂוֹנְאָיו, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאִים דְּבָרִים קַלִּים וּרְחוֹקִים מִן הָרְכִילוּת, הִנֵּה בֶּאֱמֶת מֵאָבָק שֶׁלּוֹ הֵם.

כל דיבור שיכול להולד ממנו נזק או בזיון לחבירו הרי זה מכלל לשון הרע.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הַרְבֵּה דְרָכִים לַיֵּצֶר. אֲבָל כָּל דָּבָר שֶׁיּוּכַל לְהִוָּלֵד מִמֶּנּוּ נֶזֶק אוֹ בִּיזָּיוֹן לַחֲבֵירוֹ, בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הַשָּׂנאוּי וּמְתוֹעָב לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁאָמְרוּ עָלָיו "כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע – כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר" (שם), וּקְרָא כְּתִיב "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית" (תהלים ק"א ה').

נקימה ונטירה.

גַּם הַשִּׂנְאָה וְהַנְּקִימָה קָשָׁה מְאֹד לְשֶׁיִּמָּלֵט מִמֶּנָּה לֵב הוּתַל אֲשֶׁר לִבְנֵי הָאָדָם. כִּי הָאָדָם מַרְגִּישׁ מְאֹד בְּעֶלְבּוֹנוֹתָיו, וּמִצְטַעֵר צַעַר גָּדוֹל, וְהַנְּקָמָה לוֹ מְתוּקָה מִדְבַשׁ, כִּי הִיא מְנוּחָתוֹ לְבַדָּה. עַל כֵּן לְשֶׁיִהְיֶה בְכוֹחוֹ לַעֲזוֹב מַה שֶׁטִבְעוֹ מַכְרִיחַ אוֹתוֹ, וְיַעֲבוֹר עַל מִדּוֹתָיו וְלֹא יִשְׂנָא מִי שֶׁהֵעִיר בּוֹ הַשִּׂנְאָה, וְלֹא יִקּוֹם מִמֶּנּוּ בְּהִזְדַּמֵּן לוֹ שֶׁיּוּכַל לְהִנָּקֵם, וְלֹא יִטֹּר לוֹ, אֶלָּא אֶת הַכֹּל יִשְׁכַּח וְיָסִיר מִלִּבּוֹ כְּאִלּוּ לֹא הָיָה – חָזָק וְאַמִּיץ הוּא! וְהוּא קַל רַק לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, לֹא אֶל שׁוֹכְנֵי בָתֵּי חוֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם. אָמְנָם גְּזֵירַת מֶלֶךְ הִיא, וְהַמִּקְרָאוֹת גְּלוּיִים בָּאֵר הֵיטֵב, אֵינָם צְרִיכִים פֵּירוּשׁ, "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבְךָ" "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ" (ויקרא י"ט י"ז-י"ח).

וְעִנְיַן הַנְּקִימָה וְהַנְּטִירָה יָדוּעַ. דְּהַיְינוּ:

נְקִימָה – לִימָּנַע מֵהֵיטִיב לְמִי שֶׁלֹּא רָצָה לְהֵיטִיב לוֹ, אוֹ שֶׁהֵרַע לוֹ כְּבָר.

וּנְטִירָה – לְהַזְכִּיר בְּעֵת שֶׁהוּא מֵיטִיב לְמִי שֶׁהֵרַע לוֹ אֵיזֶה זִכָּרוֹן מִן הָרָע שֶׁעָשָׂה לוֹ. וּלְפִי שֶׁהַיֵּצֶר הוֹלֵךְ וּמַרְתִּיחַ אֶת הַלֵּב, וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד לְהַנִּיחַ לְפָחוֹת אֵיזֶה רוֹשֶׁם אוֹ אֵיזֶה זִכָּרוֹן מִן הַדָּבָר. וְאִם לֹא יוּכַל לְהַשְׁאִיר זִכָּרוֹן גָּדוֹל, יִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁאִיר זִכָּרוֹן מוּעָט.
יֹאמַר דֶּרֶךְ מָשָׁל לְאָדָם, אִם תִּרְצֶה לִיתֵּן לָאִישׁ הַזֶּה אֶת אֲשֶׁר לֹא רָצָה הוּא לָתֵת לְךָ כְּשֶׁנִּצְרַכְתָּ, לְפָחוֹת לֹא תִּתְּנֵנוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אוֹ, אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לְהָרַע לוֹ, לְפָחוֹת לֹא תֵּיטִיב לוֹ טוֹבָה גְדוֹלָה, וְלֹא תְסַיְּיעֵהוּ סִיּוּעַ גָּדוֹל. אוֹ, אִם תִּרְצֶה גַּם לְסַיְּיעוֹ הַרְבֵּה, לְפָחוֹת לֹא תַעֲשֵׂהוּ בְּפָנָיו. אוֹ, לֹא תָשׁוּב לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ לְרֵיעַ. אִם מָחַלְתָּ לוֹ – שֶׁלֹּא תֵרָאֶה לוֹ לְאוֹיֵב – דַּי בָּזֶה. וְאִם גַּם לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ תִרְצֶה – אַךְ לֹא תַרְאֶה לוֹ כָּל כָּךְ חִבָּה גְדוֹלָה כְּבָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִמִּינֵי הֶחָרִיצוּת שֶׁבַּיֵּצֶר, מַה שֶּׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְפַתּוֹת אֶת לִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם. עַל כֵּן בָּאָה הַתּוֹרָה וְכָלְלָה כְּלָל שֶׁהַכֹּל נִכְלָל בּוֹ, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט י"ח), כָּמוֹךָ – בְּלִי שׁוּם הֶפְרֵשׁ. כָּמוֹךָ – בְּלִי חִילּוּקִים, בְּלִי תַּחְבּוּלוֹת וּמְזִימּוֹת. כָּמוֹךָ מַמָּשׁ.

שבועה.

אוּלָם הַשְּׁבוּעוֹת: אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַסְּתָם – כָּל שֶׁאֵינוֹ מִן הַהֶדְיוֹטוֹת נִשְׁמָר מֵהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם מִפִּיו לְבַטָּלָה, כָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁבוּעָה, יֵשׁ עוֹד אֵיזֶה עֲנָפִים קְטַנִּים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מִן הַחֲמוּרִים יוֹתֵר, עַל כָּל פָּנִים רָאוּי לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת נָקִי לִישָּׁמֵר מֵהֶם. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ בָּגְמָרָא "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לָאו – שְׁבוּעָה. וְהֵן – שְׁבוּעָה. אָמַר רָבָא, וְהוּא דְאָמַר 'לָאו' 'לָאו' תְּרֵי זִמְנֵי, וְהוּא דְאָמַר 'הֵן' 'הֵן' תְּרֵי זִמְנֵי" (שבועות ל"ו א'). וְכֵן אָמְרוּ ""וְהִין צֶדֶק" (ויקרא י"ט ל"ו) – "שֶׁיְּהֵא לָאו שֶׁלְּךָ צֶדֶק, וְהֵן שֶׁלְּךָ צֶדֶק" (בבא מציעא מ"ט א').