מסילת ישרים | נקיות. יא'. ממון וכבוד.

מסילת ישריםממון וכבוד.

אין אדם מת וחצי תאותו בידו.

התאוה מתחלקת לשתים: תאות הממון ותאות הכבוד, והשניה קשה מהראשונה. וְתִרְאֶה, כִּי אֲחוֹת הַקִּנְאָה הִיא הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה: הֲלֹא הִיא הַמְיַגַּעַת לֵב הָאָדָם עַד יוֹם מוֹתוֹ, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ" (רבה קהלת א' י"ג). וְאָמְנָם עִיקַּר הַתַּאֲוָה פּוֹנֶה לִשְׁנֵי רָאשִׁים: הָאֶחָד הוּא הַמָּמוֹן, וְהַשֵּׁנִי הוּא הַכָּבוֹד. שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד רָעִים מְאֹד וְגוֹרְמִים לָאָדָם רָעוֹת רַבּוֹת.

לא כל המרבה בסחורה מחכים.

הִנֵּה חֶמְדַּת הַמָּמוֹן: הִיא הָאוֹסֶרֶת אוֹתוֹ בְּמַאֲסַר הָעוֹלָם, וְנוֹתֶנֶת עֲבוֹתוֹת הֶעָמָל וְהָעֵסֶק עַל זְרוֹעוֹתָיו, כְּעִנְיַן הַכָּתוּב "אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (קהלת ה' ט'). הִיא הַמְּסִירָה אוֹתוֹ מִן הָעֲבוֹדָה, כִּי הִנֵּה כַּמָּה תְּפִילּוֹת נֶאֱבָדוֹת וְכַמָּה מִצְוֹת נִשְׁכָּחוֹת מִפְּנֵי רוֹב הָעֵסֶק וִיגִיעַת הֲמוֹן הַסְּחוֹרָה – כָּל שֶׁכֵּן תַּלְמוּד תּוֹרָה. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ""לֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא" (דברים ל' י"ג) – בְּאוֹתָם שֶׁהוֹלְכִים מֵעֵבֶר לַיָּם בִּסְחוֹרָה" (עירובין נ"ה א'), וְכֵן שָׁנִינוּ "לֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִּסְחוֹרָה מַחְכִּים" (אבות ב' ה').
הִיא הַמּוֹסֶרֶת אוֹתוֹ לְסַכָּנוֹת רַבּוֹת וּמַתֶּשֶׁת אֶת כֹּחוֹ בְּרוֹב הַדְּאָגָה, אֲפִילּוּ אַחֲרֵי הַשִּׂיגוֹ הַרְבֵּה, וְכֵן שָׁנִינוּ (אבות ב' ז') "מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְאָגָה".
הִיא הַמַּעֲבֶרֶת פְּעָמִים רַבּוֹת עַל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וַאֲפִילּוּ עַל חוּקּוֹת הַשֵּׂכֶל הַטִּבְעִיִּים.

חמדת הכבוד. מי בראש? בן ישי בראש.

יְתֵרָה עָלֶיהָ חֶמְדַּת הַכָּבוֹד: כִּי כְבָר הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּכְבּוֹשׁ הָאָדָם אֶת יִצְרוֹ עַל הַמָּמוֹן וְעַל שְׁאָר הַהֲנָאוֹת, אַךְ הַכָּבוֹד הוּא הַדּוֹחֵק, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבּוֹל וְלִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ פָּחוּת מֵחֲבֵירָיו, וְעַל דָּבָר זֶה נִכְשְׁלוּ רַבִּים וְנֶאֶבְדוּ. הִנֵּה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט לֹא נִטְרַד מֵהָעוֹלָם הַבָּא אֶלָּא בַּעֲבוּר הַכָּבוֹד, הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "תְּפָסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבִגְדוֹ, וְאָמַר לוֹ:
'חֲזֹר בְּךָ, וַאֲנִי וְאַתָּה וּבֶן יִשַׁי נְטַיֵּל בְּגַן עֵדֶן',
אָמַר לוֹ – 'מִי בָּרֹאשׁ?'
אָמַר לוֹ – 'בֶּן – יִשַׁי בָּרֹאשׁ'.
אָמַר לוֹ – 'אִי הָכֵי לָא בָּעִינָא'" (סנהדרין ק"ב א').

מִי גָרַם לְקֹרַח שֶׁיֹּאבַד הוּא וְכָל עֲדָתוֹ עִמּוֹ? אֶלָּא מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמִקְרָא מָלֵא הוּא "וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה" (במדבר ט"ז י'). וְחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רבה במדבר י"ח ב') הִגִּידוּ לָנוּ, כִּי כָל זֶה נִמְשַׁךְ מִפְּנֵי שֶׁרָאָה אֱלִיצָפָן בֶּן עוּזִיאֵל נָשִׂיא, וְהָיָה רוֹצֶה לִהְיוֹת הוּא נָשִׂיא בִּמְקוֹמוֹ. הוּא שֶׁגָּרַם לְפִי דַעַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר ג' קנ"ח א') אֶל הַמְרַגְּלִים שֶׁיּוֹצִיאוּ דִבָּה עַל הָאָרֶץ, וְגָרְמוּ מִיתָה לָהֶם וּלְכָל דּוֹרָם מִיִּרְאָתָם פֶּן יִמְעַט כְּבוֹדָם בִּכְנִיסַת הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ הֵם נְשִׂיאִים לְיִשְׂרָאֵל וְיַעַמְדוּ אֲחֵרִים בִּמְקוֹמָם.
עַל מָה הִתְחִיל שָׁאוּל לֶאֱרוֹב אֶל דָּוִד? אֶלָּא מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר "וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְנָה, הִכָּה שָׁאוּל וכוּ' וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וְהָלְאָה" (שמואל א. י"ח ז'-ט').
מִי גָרַם לוֹ לְיוֹאָב שֶׁיָּמִית אֶת עֲמָשָׂא? אֶלָּא הַכָּבוֹד. שֶׁאָמַר לוֹ דָוִד "אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים" (שמואל ב. י"ט ד').

הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הַכָּבוֹד הוּא הַדּוֹחֵק אֶת לֵב הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתְּשׁוּקוֹת וְהַחֶמְדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אִלוּלֵי זֶה כְּבָר הָיָה הָאָדָם מִתְרַצֶּה לֶאֱכֹל מַה שֶּׁיּוּכַל. לִלְבֹּשׁ מַה שֶּׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ, וְלִשְׁכּוֹן בְּבַיִת שֶׁתַּסְתִּירֵהוּ מִן הַפְּגָעִים. וְהָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ קַלָּה עָלָיו, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ לְהַעֲשִׁיר כְּלָל. אֶלָּא שֶׁלְּבִלְתִּי רְאוֹת עַצְמוֹ שָׁפָל וּפָחוּת מֵרֵיעָיו – מַכְנִיס עַצְמוֹ בָּעֳבִי הַקּוֹרָה הַזֹּאת וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" (אבות ד' כ"א).

אל תבקש גדולה.

וְהִזְהִירוּנוּ "אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד" (אבות ו' ד'). כַּמָּה הֵם שֶׁמִּתְעַנִּים בָּרָעָב וְיַשְׁפִּילוּ אֶת עַצְמָם לְהִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה – וְלֹא יִתְעַסְּקוּ בִּמְלָאכָה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מְכוּבֶּדֶת בְּעֵינֵיהֶם, מִיִּרְאָתָם פֶּן יִמְעַט כְּבוֹדָם.
הֲיֵשׁ לְךָ הוֹלֵלוּת גָּדוֹל מִזֶּה?
וְיוֹתֵר יִרְצוּ בְּבַטָּלָה הַמְּבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם וְלִידֵי זִמָּה וְלִידֵי גָזֵל וְלִידֵי כָּל גּוּפֵי עֲבֵירוֹת, שֶׁלֹּא לְהַשְׁפִּיל מַעֲלָתָם וּלְהַבְזוֹת כְּבוֹדָם הַמְדוּמֶּה.

אהוב את המלאכה, פשוט נבלתא בשוקא.

וְאָמְנָם חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֲשֶׁר הוֹרוּנוּ וְהִדְרִיכוּנוּ תָּמִיד בְּדַרְכֵי הָאֱמֶת, אָמְרוּ "אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת" (אבות א' י'). וְאָמְרוּ עוֹד "פְּשׁוֹט נְבֵלְתָּא בְּשׁוּקָא וְלָא תֵּימַא, כָּהֲנָא אֲנָא, וְגַּבְרָא רַבָּא אֲנָא" (פסחים קי"ג א'). וְאָמְרוּ עוֹד "לְעוֹלָם יַעֲבֹד אָדָם עֲבוֹדָה שֶׁהִיא זָרָה לוֹ וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת" (בבא בתרא ק"י א').

הכבוד הוא מהמכשולים היותר קשים של האדם.

כְּלַל הַדְּבָרִים, הַכָּבוֹד הוּא מִן הַמִּכְשׁוֹלוֹת הַיּוֹתֵר גְּדוֹלִים אֲשֶׁר לָאָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת עֶבֶד נֶאֱמָן לְקוֹנוֹ כָּל זְמַן שֶׁהוּא חָס עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, כִּי עַל כָּל פָּנִים יִצְטָרֵךְ לְמַעֵט בִּכְבוֹד שָׁמַיִם מִפְּנֵי סִכְלוּתוֹ זֶה. הוּא מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי" (שמואל ב. ז' כ"ב). וְהַכָּבוֹד הָאֲמִיתִּי אֵינוֹ אֶלָּא יְדִיעַת הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ"" (אבות ו' ג'), וְזוּלָתָהּ אֵינוֹ אֶלָּא כָּבוֹד מְדוּמֶּה וְכוֹזֵב, הֶבֶל וְאֵין בּוֹ מוֹעִיל. וְרָאוּי הַנָּקִי לְהִנָּקוֹת וּלְהִטָּהֵר מִמֶּנּוּ טָהֳרָה גְמוּרָה אָז יַצְלִיחַ.

וְהִנֵּה כָּלַלְתִּי עַד הֵנָּה רַבִּים מִפְּרָטֵי הַנְּקִיּוּת, וְזֶה בִּנְיַן אָב לְכָל שְׁאָר הַמִּצְוֹת וְהַמִּדּוֹת כּוּלָּם. "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (משלי א' ה').

וְהִנֵּה אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַכְחִישׁ שֶׁיֵּשׁ קְצָת טוֹרַח לְאָדָם לְהַגִּיעַ אֶל הַנְּקִיּוּת הַזֶּה. אַף עַל פִּי כֵן אוֹמֵר אֲנִי שֶׁאֵין צָרִיךְ כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה, וְהַמַּחֲשָׁבָה בַּדָּבָר הַזֶּה קָשָׁה מִן הַמַּעֲשֶׂה. כִּי כַּאֲשֶׁר יָשִׂים הָאָדָם בְּלִבּוֹ וְיִקְבַּע בִּרְצוֹנוֹ בִּקְבִיעוּת לִהְיוֹת מִבַּעֲלֵי הַמִּדָּה הַטּוֹבָה הַזֹּאת, הִנֵּה בִּמְעַט הֶרְגֵּל שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה, תָּשׁוּב לוֹ קַלָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה יָכוֹל לַחְשׁוֹב, וְזֶה דָבָר שֶׁהַנִּיסָּיוֹן יוֹכִיחַ אֲמִיתּוֹ.