מסילת ישרים | חסידות. יט'. חסידות בעשיה. האהבה.

מסילת ישריםחסידות בעשיה. האהבה.

מי שאוהב את בוראו לא יצטרך ריצוי לעבודה אלא לבו יריצהו אליה.

וּנְדַבֵּר עַתָּה מֵעִנְיַן הָאַהֲבָה, וַעֲנָפֶיהָ הֵם שְׁלוֹשָׁה:

  • הַשִּׂמְחָה,
  • הַדְּבֵיקוּת
  • וְהַקִּנְאָה.

וְהִנֵּה עִנְיַן הָאַהֲבָה הוּא: שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם חוֹשֵׁק וּמִתְאַוֶּה מַמָּשׁ אֶל קִרְבָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְרוֹדֵף אַחַר קְדוּשָּׁתוֹ, כַּאֲשֶׁר יִרְדּוֹף אִישׁ אַחַר דָּבָר הַנֶּחְמָד מִמֶּנּוּ חֶמְדָּה עַזָּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַזְכָּרַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְדַבֵּר בִּתְהִלּוֹתָיו, וְהָעֵסֶק בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ וֶאֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ – שַׁעֲשׁוּעַ וְעוֹנֶג מַמָּשׁ! כְּמִי שֶׁאוֹהֵב אֶת אֵשֶׁת נְעוּרָיו אוֹ בְּנוֹ יְחִידוֹ אַהֲבָה חֲזָקָה, אֲשֶׁר אֲפִילּוּ הַדִּיבּוּר בָּם יִהְיֶה לוֹ לְנַחַת וְתַעֲנוּג. וּכְעִנְיַן הַכָּתוּב "כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכוֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד" (ירמיה ל"א י"ט). וְהִנֵּה וַדַּאי שֶׁמִּי שֶׁאוֹהֵב אֶת בּוֹרְאוֹ אַהֲבָה אֲמִיתִּית, לֹא יַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ לְשׁוּם טַעַם שֶׁבָּעוֹלָם, אִם לֹא יִהְיֶה אָנוּס מַמָּשׁ, וְלֹא יִצְטָרֵךְ רִיצּוּי וּפִיתּוּי לָעֲבוֹדָה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה לִבּוֹ יִשָּׂאֵהוּ וִירִיצֵהוּ אֵלֶיהָ, אִם לֹא יִהְיֶה עִיכּוּב גָּדוֹל שֶׁיִּמְנָעֵהוּ.

הִנֵּה זֹאת הִיא הַמִּדָּה הַנֶּחְמֶדֶת אֲשֶׁר אֵלֶיהָ זָכוּ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, וּכְמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים, צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי, מָתַי אָבוֹא" וכוּ' (תהלים מ"ב ב'-ג'). וְאוֹמֵר "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'" וכוּ' (תהלים שם פ"ד ג'). "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי" וכוּ' (תהלים ס"ג ב'). כָּל זֶה מִתּוֹקֶף הַתְּשׁוּקָה שֶׁהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמַר הַנָּבִיא "לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ". וְאוֹמֵר "נַפְשִׁי אִיוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ" (ישעיה כ"ו ח'-ט'). וְדָוִד עַצְמוֹ אָמַר "אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעַי בְּאַשְׁמוּרוֹת אֶהְגֶּה בָךְ" (תהלים ס"ג ז'), בֵּיאֵר הָעוֹנֶג וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ שֶׁהָיָה לוֹ בְּדַבְּרוֹ בוֹ וּבִשְׁבָחָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאָמַר "וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (תהלים קיט). וְאָמַר "גַם מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשׁוּעַי" וכוּ'.

וְהִנֵּה זֹאת וַדַּאי, שֶׁאַהֲבָה זֹאת צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר, דְּהַיְינוּ, שֶׁיֹּאהַב אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁמֵּטִיב אֵלָיו וּמַעֲשִׁירוֹ וּמַצְלִיחַ אוֹתוֹ, אֶלָּא כְּאַהֲבַת הַבֵּן לְאָבִיו, שֶׁהִיא אַהֲבָה טִבְעִית מַמָּשׁ, שֶׁטִּבְעוֹ מַכְרִיחוֹ וְכוֹפֵהוּ לָזֶה, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב "הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ" (דברים ל"ב ו'). וּמִבְחַן הָאַהֲבָה הַזֹּאת הוּא בִּזְמַן הַדּוֹחַק וְהַצָּרָה. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ""וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ" (דברים ו' ה') אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" – בְּכָל מָמוֹנְךָ" (ברכות נ"ד א).

אָמְנָם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶנָה הַצָּרוֹת וְהַדּוֹחָקִים קוֹשִׁי וּמְנִיעָה אֶל הָאַהֲבָה, יֵשׁ לָאָדָם לְהָשִׁיב אֶל עַצְמוֹ שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת:

הָאַחַת: מֵהֶן שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ?

וְהַשְּׁנִיָּה: לַחֲכָמִים בַּעֲלֵי הַדֵּיעָה הָעֲמוּקָּה?

(התשובה) הָאַחַת הִיא, "כָּל מַאי דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא לְטָב" (ע"פ ברכות ס' ב'). וְזֶה, כִּי אֲפִילּוּ הַצַּעַר הַהוּא וְהַדּוֹחַק הַנִּרְאֶה בְּעֵינָיו רָעָה, אֵינֶנּוּ בֶּאֱמֶת אֶלָּא טוֹבָה אֲמִיתִּית. וְכִמְשַׁל הָרוֹפֵא הַחוֹתֵךְ אֶת הַבָּשָׂר אוֹ אֶת הָאֵיבָר שֶׁנִּפְסָד כְּדֵי שֶׁיַּבְרִיא שְׁאָר הַגּוּף וְלֹא יָמוּת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּעֲשֶׂה אַכְזָרִי לִכְאוֹרָה, אֵינוֹ אֶלָּא רַחֲמָנוּת בֶּאֱמֶת לְהֵיטִיבוֹ בְאַחֲרִיתוֹ. וְלֹא יָסִיר הַחוֹלֶה אַהֲבָתוֹ מֵהָרוֹפֵא בַּעֲבוּר זֶה הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא אַדְרַבָּא, יוֹסִיף לְאַהֲבָה אוֹתוֹ. כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, כְּשֶׁיַּחְשׁוֹב הָאָדָם שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ – לְטוֹבָתוֹ הוּא עוֹשֶׂה. בֵּין שֶׁיִּהְיֶה בְגוּפוֹ, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה בְמָמוֹנוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ מֵבִין אֵיךְ זֶה הוּא טוֹבָתוֹ, וַדַּאי טוֹבָתוֹ הוּא, הִנֵּה לֹא תֶחֱלַשׁ אַהֲבָתוֹ מִפְּנֵי כָּל דּוֹחַק אוֹ כָּל צַעַר, אֶלָּא אַדְּרַבָּא תִּגְבַּר וְנוֹסְפָה בוֹ תָּמִיד.

(והשניה) אַךְ בַּעֲלֵי הַדֵּיעָה הָאֲמִיתִּית אֵינָם צְרִיכִים אֲפִילּוּ לַטַּעַם הַזֶּה, כִּי הֲרֵי אֵין לָהֶם לְכַוֵּין לְעַצְמָם כְּלָל, אֶלָּא כָּל תְּפִילָּתָם לְהַגְדִּיל כְּבוֹד שֵּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו. וְכָל מַה שֶּׁיִּתְגַּבְּרוּ עִכּוּבִים נֶגְדָּם עַד שֶׁיִּצְטָרְכוּ הֵם יוֹתֵר כֹּחַ לְהַעֲבִירָם, הִנֵּה יֶאֱמַץ לִבָּם וְיִשְׂמְחוּ לְהַרְאוֹת תּוֹקֶף אֱמוּנָתָם, כְּשַׂר צָבָא הָרָשׁוּם בִּגְבוּרָה, אֲשֶׁר יִבְחַר לוֹ תָמִיד בַּמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה יוֹתֵר, לְהַרְאוֹת תָּקְפּוֹ בְּנִצְחוֹנָהּ. וּכְבָר מוּרְגָּל זֶה הָעִנְיָן בְּכָל אוֹהֵב בָּשָׂר וָדָם שֶׁיִּשְׂמַח כְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ מַה שֶּׁיּוּכַל לְהַרְאוֹת בּוֹ אֶל אֲשֶׁר הוּא אוֹהֵב, עַד הֵיכָן מַגִּיעַ עוֹצֶם אַהֲבָתוֹ.

וּנְבָאֵר עַתָּה עַנְפֵי הָאַהֲבָה – הֵם הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁזָּכַרְתִּי:
הַדְּבֵיקוּת, הַשִּׂמְחָה וְהַקִּנְאָה.