מסילת ישרים | ענווה. כב'. ענות המעשה – שפלות.

מסילת ישרים | ענות המעשה – שפלות.

הִנֵּה דִבַּרְנוּ עַד הֵנָּה מֵעַנְוַת הַמַּחֲשָׁבָה, נְדַבֵּר עַתָּה מֵעַנְוַת הַמַּעֲשֶׂה. וְהִיא תִּתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים:

• בְּהִתְנַהֵג עַצְמוֹ בְּשִׁפְלוּת.
• בִּסְבוֹל הָעֶלְבּוֹנוֹת.
• בִּשְׂנוֹא הָרַבָּנוּת וּבְרוֹחַ מִן הַכָּבוֹד,
• בְּחֲלֹּק כָּבוֹד לַכֹּל.

לעולם יהיה דיבורו של אדם בנחת.

הָאֶחָד הוּא בְּהִתְנַהֵג בְּשִׁפְלוּת: וְזֶה רָאוּי שֶׁיִהְיֶה בְּדִיבּוּרוֹ, בַּהֲלִיכָתוֹ, בְּשִׁבְתּוֹ וּבְכָל תְּנוּעוֹתָיו.

בְּדִיבּוּרוֹ: אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "לְעוֹלָם יִהְיֶה דִיבּוּרוֹ שֶׁל אָדָם בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת" (יומא פ"ו א'), וּמִקְרָא מָלֵא הוּא "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים" (קהלת ט' י"ז). צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ דְבָרָיו דִּבְרֵי כָבוֹד וְלֹא דִבְרֵי בִזָּיוֹן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב" (משלי י"א י"ב), וְאוֹמֵר "בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז" (משלי י"ח ג').

בַּהֲלִיכָתוֹ: אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "שָׁלְחוּ מִתָּם, אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא? עַנְוְתָן וּשְׁפַל בֶּרֶךְ, שָׁיֵף עָיֵל, שָׁיֵף נָפֵק" (סנהדרין פ"ח ב'). וְלֹא יֵלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא בִּכְבֵדוּת גָּדוֹל עָקֵב בְּצַד גּוּדָּל, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כָּל הוֹלֵךְ לַעֲסָקָיו. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַהוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה כְּאִלּוּ דוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה (ברכות מ"ג ב'), וּכְתִיב "וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדֻעִים" (ישעיהו י' ל"ג).

בְּשִׁבְתּוֹ: שֶׁיְּהֵא מְקוֹמוֹ בֵין הַשְּׁפָלִים וְלֹא בֵין הָרָמִים, וְהוּא גַם כֵּן מִקְרָא מָלֵא "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד" וכוּ' (משלי כ"ה ה'-ו'). וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּוַיִּקְרָא רַבָּה "הַרְחֵק מִמְּקוֹמְךָ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת וָשֵׁב עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עֲלֵה. וְאַל תַּעֲלֶה שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ רֵד" (ויקרא רבה א' ה').

וְעַל כָּל הַמַּקְטִין עַצְמוֹ: אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "כָּל מִי שֶׁמַּקְטִין עַצְמוֹ" וכוּ' (בבא מציעא פ"ה ב'). וּכְנֶגֶד זֶה אָמְרוּ "הָסֵר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרֵם הָעֲטָרָה" (יחזקאל כ"א ל"א), כָּל מִי שֶׁהוּא גָדוֹל בָּעוֹלָם הַזֶּה קָטָן בָּעוֹלָם הַבָּא" (ילקוט יחזקאל כ"א שס"א). וּמִינַּהּ לְהֵפֶךְ, מִי שֶׁהוּא קָטוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה, זְמַן גְּדוּלָּתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמְרוּ "לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם מִדַּעַת קוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָרִים וּגְבָעוֹת וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַר סִינַי" (סוטה ה' א'), וְזֶה מִפְּנֵי שִׁפְלוּתוֹ. וְכֵן אָמְרוּ "לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ" (מיכה ז' י"ח) "לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כִּשִׁירַיִם" (ראש השנה י"ז א').