מסילת ישרים | ענוה. כג'. בְּדַרְכֵי קְנִיַּת הָעֲנָוָה וְהַהַרְחָקָה מִמַּפְסִידֶיהָ.

עמודים נוספים בפרק זה
  1. מסילת ישרים | ענוה. כג'. בְּדַרְכֵי קְנִיַּת הָעֲנָוָה וְהַהַרְחָקָה מִמַּפְסִידֶיהָ.
  2. מסילת ישרים | ענוה. כג'. הַהַרְחָקָה מִמַּפְסִידֶיהָ.

מסילת ישריםבְּדַרְכֵי קְנִיַּת הָעֲנָוָה וְהַהַרְחָקָה מִמַּפְסִידֶיהָ.

שְׁנַיִם הֵם הַמַּרְגִּילִים אֶת הָאָדָם אֶל הָעֲנָוָה: הָרְגִילוּת וְהַהִתְבּוֹנֵן.

הָרְגִילוּת: הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מַרְגִּיל עַצְמוֹ מְעַט מְעַט בְּהִתְנַהֵג בְּשִׁפְלוּת עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁזָּכַרְנוּ: בִּישִׁיבַת הַמְּקוֹמוֹת הַפְּחוּתִים, וְלָלֶכֶת בְּסוֹף הַחֶבְרָה. לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵּי צְנוּעִים, דְּהַיְינוּ, מְכוֹבָּדִים אַךְ לֹא מְפוֹאָרִים. כִּי בְּהִתְרַגְּלוֹ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה תִּכָּנֵס וְתָבוֹא הָעֲנָוָה בְלִבּוֹ מְעַט מְעַט עַד שֶׁתִּקָּבַע בּוֹ כָּרָאוּי. כִּי הִנֵּה בִהְיוֹת טֶבַע לֵב הָאָדָם לָזוּחַ וּלְהִתְנַשֵּׂא – קָשֶׁה עָלָיו לַעֲקוֹר מֵעִיקָּרָהּ הַנְּטִיָּה הַטִּבְעִית הַזֹּאת, אֶלָּא אִם כֵּן בַּפְּעוּלּוֹת הַחִיצוֹנוֹת הַמְּסוּרוֹת בְּיָדוֹ יִמְשִׁיךְ מְעַט מְעַט הַדָּבָר בִּפְנִימִיּוּתוֹ הַבִּלְתִּי מָסוּר לוֹ כָּל כָּךְ. וּכְעִנְיַן שֶׁבֵּיאַרְנוּ בַּזְּרִיזוּת שֶׁכָּל זֶה נִכְלָל בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם בְּיִרְאָה" (ברכות י"ז א'), דְּהַיְינוּ, שֶׁיְּבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת נֶגֶד הַטֶּבַע וּנְטִיָּיתוֹ עַד שֶׁיְּנַצְּחֵם.

דע מאין באת.

אַךְ הַהִתְבּוֹנֵן: הוּא עַל עִנְיָנִים שׁוֹנִים:

הָאֶחָד: הוּא הַמֻּזְכָּר בְּדִבְרֵי עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל "דַּע מֵאַיִן בָּאתָ – מִטִּפָּה סְרוּחָה. וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ – לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא" (אבות ג' א'). כִּי בֶאֱמֶת כָּל אֵלֶּה הֵם נֶגְדִּיִּים לַגַּאֲוָה וְעוֹזְרִים אֶל הָעֲנָוָה. כִּי בִּהְיוֹת הָאָדָם מִסְתַּכֵּל בִּפְחִיתוּת חוֹמְרוֹ וּגְרִיעוּת הַתְחָלָתוֹ, אֵין לוֹ טַעַם לִינָּשֵׂא כְּלָל אֶלָּא לֵיבוֹשׁ וְלִיכָּלֵם. הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה? לְרוֹעֵה חֲזִירִים שֶׁהִגִּיעַ לִמְלוֹךְ. כָּל עֵת אֲשֶׁר יִזְכּוֹר יָמָיו הָרִאשׁוֹנִים, אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּתְגָּאֶה. וּכְשֶׁיַּחְשׁוֹב כְּמוֹ כֵן שֶׁבְּסוֹף כָּל גְּדוּלּוֹתָיו יָשׁוּב לֶעָפָר, מַאֲכָל לַתּוֹלַעַת, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּכָּנַע גְּאוֹנוֹ וְיִשְׁכַּח שְׁאוֹן גַּאֲוָתוֹ, כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה גְּדוּלָּתוֹ – וְאַחֲרִיתָהּ בּוּשֶׁת וּכְלִימָּה?

וּכְשֶׁיַּחְשׁוֹב עוֹד וִידַמֶּה בְלִבּוֹ רֶגַע הִכָּנְסוֹ לִפְנֵי הַבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁל צְבָא מַעְלָה. בְּעֵת שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר בְּתַכְלִית הַקְּדוּשָּׁה וְהַטָּהֳרָה. בְּסוֹד קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי גְבוּרָה גִבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ, אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם – וְהוּא עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם, גָּרוּעַ, פָּחוּת וְנִבְזֶה מִצַּד עַצְמוֹ, טָמֵא וּמְגוֹאָל מִצַּד מַעֲשָׂיו:
הֲיָרִים רֹאשׁ?! הֲיִהְיֶה לוֹ פִתְחוֹן פֶּה?!
וְכִי יִשְׁאָלוּהוּ: אַיֵּה אֵיפוֹא פִיךָ? אַיֵּה גְאוֹנְךָ וּכְבוֹדְךָ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ בְּעוֹלָמֶךָ?
מַה יַּעֲנֶה? אוֹ מַה יָּשִׁיב עַל תּוֹכַחְתּוֹ?
הִנֵּה וַדַּאי שֶׁלּוּ רֶגַע אֶחָד יְצַיֵּיר הָאָדָם בְּשִׂכְלוֹ הָאֱמֶת הַזֶּה צִיּוּר אֲמִיתִּי וְחָזָק, פָּרוֹחַ תִּפְרַח מִמֶּנּוּ כָּל הַגַּאֲוָה וְלֹא תָשׁוּב אֵלָיו עוֹד.

הַשֵּׁנִי: הוּא עִנְיַן חִילּוּף תּוֹלְדוֹת הַזְּמַן וְרוֹב תְּמוּרוֹתֵיהֶם. כִּי הֶעָשִׁיר – קַל לִהְיוֹת עָנִי. וְהַמּוֹשֵׁל – לְעֶבֶד. וְהַמְכוּבָּד – לְנִקְלֶה. וְאִם הוּא יָכוֹל כָּל כָּךְ עַל נְקַלָּה לָשׁוּב אֶל הַמַּצָּב הַנִּבְזֶה בְעֵינָיו הַיּוֹם, אֵיךְ יִגְבַּהּ לִבּוֹ עַל מַצָּבוֹ אֲשֶׁר אֵינוֹ בָּטוּחַ עָלָיו? כַּמָּה מִינֵי חֳלָאִים יְכוֹלִים חַס וְחָלִילָה לָבוֹא עַל הָאָדָם שֶׁיִּצְטָרֵךְ בְּמוֹ פִיו לְהִתְחַנֵּן לְמִי שֶׁיַּעְזוֹר אוֹתוֹ וִיסַיְּיעֵהוּ, וְיָקֵל לוֹ בְּמִקְצָת? כַּמָּה צָרוֹת חַס וְחָלִילָה יְכוֹלִים לָבוֹא עָלָיו שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָלֶכֶת לְשַׁחֵר פְּנֵי רַבִּים אֲשֶׁר מָאַס לִפְעָמִים לָתֵת לָהֶם שָׁלוֹם, לְמַעַן יִהְיוּ לוֹ לְמוֹשִׁיעִים? וּדְבָרִים אֵלֶּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ דְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. כְּדַאי הֵם לְהָסִיר מִלֵּב הָאָדָם גַּאֲוָתוֹ וּלְהַלְבִּישׁוֹ עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת.

יתבונן על חובתו וחולשת שכלו.

וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן עוֹד הָאָדָם עַל חוֹבָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְכַמָּה הִיא נֶעֱזֶבֶת מִמֶּנּוּ, וְכַמָּה הוּא מִתְרַשֵּׁל בָּהּ, וַדַּאי שֶׁיֵּבוֹשׁ וְלֹא יִתְגָּאֶה, יִכָּלֵם וְלֹא יָרוּם לִבּוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד וכוּ' כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ בּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי" וכוּ' (ירמיה ל"א י"ז-י"ח).

וְעַל הַכֹּל יִתְבּוֹנֵן תָּמִיד לְהַכִּיר חוּלְשַׁת הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי וְרוֹב טָעוּתָיו וּכְזָבָיו, שֶׁיּוֹתֵר קָרוֹב לוֹ תָּמִיד הַטָּעוּת מֵהַיְדִיעָה הָאֲמִיתִּית. עַל כֵּן יִירָא תָמִיד מֵהַסַּכָּנָה הַזֹּאת, וִיבַקֵּשׁ לִלְמוֹד תָּמִיד מִכָּל אָדָם וְלִשְׁמוֹעַ תָּמִיד לְעֵצָה פֶּן יִכָּשֵׁל. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם" (אבות ד' א'). וְכֵן הוּא אוֹמֵר "שׁוֹמֵעַ לְעֵצָה – חָכָם" (משלי י"ב ט"ו).