מאמר הגאולה | פרק א'. קלקול ד': יסורי עם ישראל.

מאמר הגאולה | פרק א'. קלקול ד': יסורי עם ישראל.

הקלקול הד' הוא היות ישראל מדוכאים בחבלי עוני וגזרות קשות נתחדשו עליהם; אשר לחרב  – לחרב, ואשר לשבי – לשבי. ובאמת כי זה צירוף הכור המצרף והמטהר, כי אלה [1]היסורים לא חנם הם, רק בהתחזק הגבורה הקשה מפני עוונותיהם לקחו שרי העונש את תוקף הדין החזק, ובו פועלים פעולות נמשכות באכזריות חמה ושטף אף, ובהם [2]מענישים את ישראל עד תתום חלאתם, "לכלה פשע ולהתם חטאת", ויהיו ישראל נשארים טהורים מכל טומאה, ולא יהיה עוד פתחון פה אל כל [3]המקטרגים עליהם כי כן לקחו חלקם למעלה ולמטה, ואת נפש ישראל ענו בלחץ אשר לחצום ואת מחיתם לקחו להם.

ואני איני מאריך עתה לבאר אלה העניינים כי ביאור רחב היה צריך להם הרבה על כן אני הולך בקצרה וארשום דברי החכמה למבינים אותם לחדש עליהם חכמה נפלאה כאשר חנני אלהים.

והרי כאן כללתי כל קלקולי הגלות בד' ראשים נוראים ואיומים והתולדות המתפשטות מהם רבות מאוד לחכמי לב, ולא ארחיב להם ביאור עד בואי לענייני הגאולה להראות סתרי נפלאותיו ותעלומותיו אשים לאור בס"ד די הבן והמשכילים יבינו.

 

הרחבות.


[1] "והנה כשעשו ישראל את העגל, אז חזרו והגבירו כח עמלק זה, ועל כן היו באים בלעם ובלק בכח קטרוג העגל דוקא לקטרג לישראל, אלא שהב"ה הפר עצתם. ועם כל זה, בעגל כתוב "וביום פקדי ופקדתי", והענין כי היסורים שהיו צריכים לסבול באותו זמן, הב"ה פזרם לכל דור, ועל ידי זה היו יכולים לסבול, וזה לא היה מונע מהם כניסת הארץ". קנאת ה' צבאות – חלק ב'.

[2] "והנה ישראל חטאו הרבה והיו ח"ו חייבים כליה. מה עשה הקב"ה, לוה מס"מ הרשע, והיינו שרצה שיאריך לו הזמן, וזקף עליו במלוה את החוב, אם לא ישובו בתשובה ח"ו יאבדם. וגם ההלואה זאת לא היתה בחנם אלא בריבית, וזהו הטעם שהריבית מותר בגוי, כי כך היא ההנהגה עם הס"מ הרשע, והריבית היא כל השלוה והגדולה שנתנה לאומות העולם. והנה לכן צריך שלא יקנאו ישראל באומות העולם בשלוה שלהם, או ללכת בדרכיהם ובשמחתם, כי זאת להם תחת מה שהניח ס"מ הרשע קיום לעולם ולישראל, ואורך הזמן, עד שיחזרו בתשובה. והנה על זה כתיב, "תחת עבד כי ימלוך", שהוא ס"מ שמתגאה בכוחו. "ושרים הולכים כעבדים", שנעשו עבדים לפניו מפני ההלואה הזאת, והוא בחינת מט"ט בסוד ימי החול וגלות, והוא תמיד נעשה כנושה לדחוק בעבור חובו, וגורם ירידה וסיתום תמיד. ומכאן נמשכו הגזירות רבות שהיו בעונותינו הרבים בזמן הגלות. ולכן צריך לתקן תמיד תיקונים בעבור זה, כי באמת הגלות הוא קלקול גדול שכולל כמה מיני קלקולים. וזהו, מארי דחובא דחיק" אדיר במרום – עת אימת ניתב.

[3] "והנה שם האדון ב"ה את הקטיגור והוא השטן, שנאמר בו, "ויבא גם השטן בתוכם", ופקודתו לתבוע דין בבתי הדין, וכשהוא תובע יתעוררו הדיינים וישפוטו. וממדת טובו ית', שלא יתפוס בדין עד שיקטרג המקטרג, ואע"פ שחטאי החוטא גלוים לפניו. ואולם גם לזה חקק חוקים וסידר סדרים, פירוש – לקטרוגו של המקטרג איך יהיה ומתי יהיה, וכענין מה שכתבו ז"ל, 'השטן מקטרג בשעת הסכנה', וכן מה שכתבו ז"ל, 'שלשה מזכירים עונותיו של אדם'". דרך ה', ב' ו' ד'.