מאמר הגאולה | פרק ג'. פריסת המסך גורם הסתר פנים ובקיעתו.

מאמר הגאולה | פריסת המסך הגורם להסתר וסתום ובקיעתו בסוד חרכים.

בשעה שיצאו ישראל בגלות נפרש מסך גדול ומחיצה רעה ביניהם ובין אביהם שבשמים. וזהו שכתוב "כי אם עונותיכם היו מבדילים" וגו', ונתפרש המעשה ביד ירמיה הנביא [1]"סכותה בענן לך" וגו'. ומפני רחמי הב"ה שהוא מרחם את ישראל – נתגבר אור הקדושה ובקע את המחיצה הזאת בקיעות רבות, ונמצאו הבקיעות האלה כמו חלונות – כמו חרכים פתוחים במחיצה הזאת. אבל הפתח הגדול שהיה פתוח בראשונה לא היה פתוח אחרי כן.

והנה על אלה הבקיעות נאמר "משגיח מן [2]החלונות מציץ מן החרכים". בהיות המלך העליון חפץ בגאולת ישראל אז נאמר "דודי שלח ידו מן החור" כי פתח – לא נפתח עד היום ההוא – רק דרך החורים הוא שולח את ידו. ומהו ידו? אלא יד הימין הנהגת החסד והארת הפנים היא שנסתרה בתוך החיק מיום החורבן, ועליה נאמר "השיב אחור ימינו מפני אויב" ואז "דודי שלח ידו מן החור".

 

הרחבות.


[1] שבע מדריגות טמאות עומדות זו למעלה מזו. ראשון שבכלם אבי אבות הטומאה. וכך עולים זו למעלה מזו, בהם עומדים כל מיני קצף ואפילה, ומהם יוצאים מיני השחתה לכסות את האור (וכן הסתר פנים) היוצא מן השמש העליון… ועננים האלה עולים ויורדים… ונקראים סערות תימן… העננים האלה מתפשטים בעולם לשבע עננים… ועליהם נאמר, "סכות בענן לך מעבור תפלה", וכנגדם היו ז' ענני כבוד לישראל במדבר, וסוד זה, "הנה אנכי בא אליך בעב הענן".

וכשיצאו ממצרים, נתגלה עליהם זה העב קל שאמרתי, והכניע את תימן, ואז נבקעו כל השבעה עננים רעים, וירדו כנגדם ז' עננים טובים לישראל. והענן שהוציאם, נאמר בו, "ויסע עמוד הענן מלפניהם". וסוף הענין היה במתן תורה, כשנתעורר שופר העליון, אימא עלאה, והוא יובל, אז נשלם חירותם של ישראל ונבקעו כל העננים רעים לגמרי… ועל כן בסוף כתוב, "וה' אלקים יתקע בשופר והלך בסערות תימן", כי אז על ידי השופר הזה יתעברו הסערות תימן לגמרי, ודאי.

הז' עננים האלה הם ז' קברים, שבו היו ישראל קבורים בגלות. וכשהם עומדים שם בקבורה הזאת, אין מגיע להם שום אור, וכמעט קולם אינו נשמע, ונראה כאלו אינו מגיע למעלה… ועם כל זה (בגאולת מצרים) עדיין לא יצאו מן הקברים ממש רק נמצאים בתוך הקברים, והקבר פתוח עליהם, וצריך שהקב"ה יוציא אותם… ועד היות הקברים סתומים, קולם של ישראל כמעט אינם נשמעים, וכן נאמר, "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". וזה נאמר בזמן שהתחיל לצמוח גאולתם של ישראל במצרים… וכן אומר, "סכותה בענן לך" וכו'. כיון שנפתחו הקברים, הרי הקול עולה, ולעומתו מתעוררים כל האורות העליונים באהבה גדולה. על אותו הזמן נאמר, "כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה", כי העננים עדיין לא עברו מן העולם, ואין לך קול שעולה, שאין העננים מתחזקים כנגדו לעשות רע ח"ו. והקול עולה ונקשר בשרשים בכח, והם מתעוררים וחרידים, וכל צבא מרום חרידים אחריהם, והם היו רוצים להוציא פעולתם לאור. ועננים האלה מתחזקים כנגדם ומחשכים האויר. ועל כן לא יכלו השרשים העליונים להשלים פעולתם, ומתחילים בהתעוררות גדול, ופוסקים באמצע, וחוזרים ומתעוררים, וגם היו מהם משלימים הרבה, ואעפ"כ אין משלימים הכל. ומלחמה חזקה עומדת תמיד בין האורות ובין העננים, וכל יותר שהקולות של ישראל עולים, יותר מלחמה מתגברת. ומזמן פתיחת הקברים האלה, ועד היום הזה, לא נמצאת מנוחה למעלה.

וכשהקב"ה יוציא חמה מנרתיקה, אז הגבורה יראה, וכמה ראשי ישראל יתחזקו באותו הזמן, שנאמר בהם, "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", ואז הגבורים האלה של צד הרעה יהיו יחתים מלפניו, "וחתו גבוריך תימן" ודאי. פנות המרכבה – פנה ראשונה.

 

[2] "ג' מיני מעבר יש לפנימיות לצאת חוץ, והם: שערים, חלונות, וחרכים.

השערים הם היסודות, כי לכך הוכנו לצאת מהם מה שראוי לצאת מן הגוף, ועיקר ההשפעה והמזון משם בא כנודע בסוד הזווגים.

והחלונות, הם הנקבים האחרים, שאינם להוציא עיקר ההשפעה אלא להאיר הארות הצריכות. וגם אלו הנקבים יש מהם נקבים פתוחים כמו נקבי החושים, ויש שיוצאין מהם השערות כמו שפירשתי למעלה. והנה הנקבים הפתוחים נקראין חלונות. ואמר "משגיח מן החלונות" – שהפנימיות אף על פי שנסתר בתוך החיצוניות, עם כל זה הוא משקיף ומביט גם הוא בנבראים.

(חרכים) והיוצא דרך השערות נקרא "מציץ מן החרכים", וסוד מציץ הוא כמו "ויצץ ציץ" והוא הולדת השערות והפנימיות שבתוכם.

ונמצא שהתגלות הפנימיות דרך הנקבים האלו, הוא ממש ענין ההשגחה. ושרש הכל בא בזה העין, שההשגחה הזאת היא תמידית בלי הפסק, והוא ממש ההתדבקות וההבטה הפנימיות אל הנבראים". אדיר במרום – אמר ר' שמעון.

"יש מקומות שגבר העצמות ובוקע הכלי ויצא דרך שם, לבלתי היותו משועבד אל הכלי, כי לא יהיה לו הכלי אלא למעבר בעלמא, זהו בחינת החושים… והכלים הם הממשיכים את האורות… ושם באמת מגיעים מעשה התחתונים, ונאמר שם "בכל צרתם לו צר". אך בחינת שורש הדברים מצד החושים, הוא סוד "שחת לא לו". כי כבר שמעת איך מניחין האורות את הכלים ואינם מתפעלים מן הכלים, ולכן בכח זה הוא סוד "ומלאך פניו הושיעם", כי זה הדבר תלוי ממש.

כי הנה בגלות הפתחים נסגרים, בין יסוד הז"א ובין יסוד הנוקבא שהם פתחי הגוף, ואז הכל נשאר חשוך. והוא ממש "בכל צרתם לו צר". אבל החושים אינם נסגרים, להיותם בסוד האורות השולטים, ולכן משם משגיח שהם החלונות והחרכים. ותדע שהחושים הם מצד היסוד, והגוף מצד המלכות". אדיר במרום – עינוי דרישא חוורא.