מאמר הגאולה | פרק ג'. תשובת ישראל מכח ההארה בנשמותיהן.

מאמר הגאולה | תשובת ישראל מכח ההארה בנשמותיהן.

ועתה צריך שתדע כי כל אלה האורות וכל הדברים האלה – דרך ^[1]פנימיות המאורות הם ולא נראו החוצה. ועל כן, לא הגיע מהם לא התעוררות ולא תיקון רק אל ישראל ולא אל צבאות המלאכים ושרי המשמרות כלל, כי ישראל מבפנים הם יוצאים, והמלאכים מבחוץ וזה נודע. ועל כן נאמר "ומעי המו עליו" דווקא של ישראל.  

ותדע שבהאיר המאורות בזאת החמדה והתשוקה אל ישראל, אז ימשך מהם לישראל אורה גדולה ועצומה אל כל נשמותיהם. ואפילו שלא נודעה בגילוי – אך נשמותיהם קבלו זאת ההארה ויינתן בלבם לשוב אל ה' אלהיהם ולבקש אותו. ועל זה הענין כתוב ^[2]"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת" וגו', ואז נאמר "קמתי אני לפתוח לדודי" וגו'. והבן, כי זאת היא הקימה שזכרתי לך למעלה והוא סוד גדול, כי עד היות כנסת ישראל שוכבת לעפר שהוא ברמז לקליפה, לא אפשר להימצא החיבור ^[3]הקדוש. ועל כן צריך בתחילה שתקום. ואחר יתחבר עמה דודה. וזהו "קמתי אני לפתוח לדודי".

הרחבות.

[1] כל התהליכים עליהם דובר מתרחשים במישור הרוחני ובמאורות עצמם ולא נראים במישור הגשמי, וגם במישור הרוחני הם מתרחשים בפנימיות העולמות בהן מושרשות נשמות ישראל – ולא בחיצוניות העולמות שהן מקום המלאכים וצבאות השמים.

[2] "בצר לך" הוא זמן התגברות החושך, "ומצאוך" אורות הפקידה, "ושבת" בתשובה שלמה בהאירם בנשמות ישראל, ומיד תקבל השכינה שהיא "אני" כח, "קמתי" בסוד הקימה להתחבר בבעלה.

[3] קודשא ב"ה ושכינתא.