מאמר הגאולה | פרק ד'. זמן הטיול – גאולה, והשמחה שתמשך ממנו.

עמודים נוספים בפרק זה
  1. מאמר הגאולה | פרק ד'. זכירה.
  2. מאמר הגאולה | פרק ד'. חיבור הבריות בשכינה.
  3. מאמר הגאולה | פרק ד'. גאולה בחסד ללא גבורות.
  4. מאמר הגאולה | פרק ד'. זמן הטיול - גאולה, והשמחה שתמשך ממנו.

מאמר הגאולה | זמן "הטיול" – גאולה בחודש האביב.

אמנם צריך שתדע עוד ענין אחר כי מחשבות הבורא עמוקות מאד ואין להם סוף, וכולל במעשה אחד סודות רבים ונכבדים. כי הנה הגשמים בסתיו הם באים ואז לוקחת הארץ את פרנסתה וזה צריך לה ודאי. ואחר כך בכח מטר שכבר קיבלה תוציא צמחה וזרועיה לעדן כל רואיה. ונמצא שזהו זמן הטיול והתענוג הגדול כמו שביארנו לך.

ותבין בכאן סודות גדולים כי לא אמר הגשם נכלא אלא "חלף הלך לו". והאמת כי ממקום למקום הלך, כי מן המקור העליון הוא יוצא והולך אל ארץ החיים להולידה ולהצמיחה. וכיון שכבר כך הוא והתיקון הזה, כבר נעשה עד היות השכינה בגלות עצמו.

עתה הוא זמן התענוג שכבר תראה היא את יופיה ואת הדרה ואת רוב תולדותיהם הנאהבים והנעימים. ואז יטייל המלך בגנו בשמחה גדולה. ונמצא שהמלך היה הצריך להתחזק ולהתקיים. וכיון שכבר שבעו כל רעבים – אז הוא זמן הטיול ליאור באור פני מלך חיים כי לא יזוז המלך מן הגן, ומרוב אור פניו יאיר הגן אורה גדולה.

מי יוכל לספר רוב השמחה העצומה הנראית בזמן ההוא כי הכל בשמחה עומדים ונהנים באור זיוו הגדול – מלבד לחם החוק שהוא ניתן להם – הם עומדים תמיד באורה וברכה, ועל זה נאמר והיית "כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו", כי באמת השפע אינו נפסק אחרי השבע אלא נמשך תמיד לענג הנפשות ולעדנם.

 

מעת הפקידה ילכו ויתגברו התיקונים והחיבורים בשמחה לאין קץ.

והנה אמר "הניצנים נראו בארץ" והם התולדות הצומחות ובראשם המשיחים, ואז לא נפסק החבור חלילה אלא נתאמץ יותר ונתחזק מאד בתשוקה רבה ובאהבה עצומה, וזהו שאמר "עת הזמיר הגיע" שהשכינה מזמרת לבעלה. "וקול התור נשמע בארצנו" כי לא יצא המלך מן הגן אלא הוא מתהלך בו, ובו שמחים כל הצדיקים וכל ישראל הנגאלים מגלותם. וזאת היא השמחה הגדולה שתהיה לישראל תמיד מזמן הגאולה והלאה, כי כאשר נתקן הראשון בתוך הגלות עצמו טרם שיצאו משם, מן הזמן ההוא והלאה ישאר הכל בחבור אחד תמיד והאורות מתרבים בכל עת ובכל שעה, ונמצא שהשמחה תגיע לשיעור שאי אפשר לפרשה.