מאמר הגאולה | פרק ז'. סדר דברי הימים. מאדם הראשון ועד נח.

עמודים נוספים בפרק זה
  1. מאמר הגאולה | פרק ז'. סדר דברי הימים. מאדם הראשון ועד נח.
  2. מאמר הגאולה | פרק ז'. מנח ועד עמוד גואל.
  3. מאמר הגאולה | פרק ז'. בגאולה תשלוט הקדושה ותתבטל הקליפה.

מאמר הגאולה | מציאות הקליפה הכרחית אלא שעתה היא טמאה. ולעתיד לבא תתבטל ובמקומה תהיה קליפה קדושה – מהגבורה, בחינת הגבול והדין הסותם.

והענין כי סוד המצוות עשה הם בסוד החסד, ומצוות לא תעשה הם בסוד הגבורה. והנה היה צריך להשלים הגן בראשונה בסוד המצוות עשה, ובהיות הבנין הזה נשלם אז תבא השמירה. ועוד אבינך זה הענין באר היטב.

הנה לחוץ: צריך תמיד להמצא הגבורה הסותמת, והיא נקראת "קליפה".

ומבית: יהיה האור הנקרא "מוח".

והנה עתה היתה הקליפה טמאה, והיא צריכה, ושמושה לשמור המוח, אבל כשתעבור מן העולם לא יִשָּׁמֵר המוח בלתי הקליפה – רק שהקליפה תהיה גם היא במדרגת קדושה כי לא תהיה רק הדין הסותם כמו שביארנו, וזה צריך תמיד כי אין המקבלים יכולים אלא בגבול.

ומה שכתוב "ולא יכנף עוד מוריך" הוא כי בהיות הקליפה היא טמאה, אז היא מחשכת האור, ונשאר רק חשך ולא אור. אבל בהיות הקליפה סוד הגבורה לבד הנה גם היא תאיר ולא תחשיך ולא יהיה שמושה אלא לתת גבול. אבל ריווח גדול ימצא כמו ששמעת עד הנה.

ונמצא שכך היה צריך אדם הראשון לתקן תיקונו – להשלים בניינו בראשונה במצוות עשה, ואחר כן לשית השמירה סביב והוא סוד הגבורה, ואז ישאר הכל בתיקון, והקליפה לא ישא בה לבבה עוד להדבק בקדושה אך תבלע לעולם.

 

במתן תורה פסקה הזוהמה לשעתה והתגלה תיקון מצד החכמה.

ואתה כבר שמעת כי בהתקן המדריגות הבריאה באור החכמה כבר היתה הקליפה אובדת, ועל ידי אדם היה נעשה זה, ונשאר לו השכר לנצח, כי אחר יתקן המאציל המדרגות להיות השפע שלם לנצח נצחים כאשר יהיה בחידוש העולם, והוא "עין לא ראתה אלקים זולתך".

והנה לתקון הזה הגיעו ישראל במתן תורה, על כן אמרו "נעשה" על המצות עשה, "ונשמע" שלא לעבור על המצוות לא תעשה. אבל בשאר הזמנים – לא זו הדרך אלא "סור מרע ועשה טוב". ונמצא שנצטווה אדם להשלים הבנין, וכן כתוב "מכל עץ הגן אכול תאכל" והוא מצוות עשה לתקן הבנין כמו שאמרתי, "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל" הוא הלא תעשה. וכאשר חטא האדם אז נתערב החול בקדש ולא היה עוד "זה לעומת זה" לבד, כי כבר נתדבקו מדרגות החול במדריגות הקדושה. ומשם והלאה נתחזקה הרבה להתפשט בכל העולם, ובכל עשר הדורות שמסוד אדם עצמו נתחזקה הרבה.

 

י' דורות עד נח הגבירו הטומאה והקלי' והביאו חורבן, אך המבול החליש את כוחה.

והנה היצר הרע מתחילה לא היה רע באדם, ונעשה רע אחר כך.

ובדור המבול היה הזמן שנתגבר יותר "ושם נאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". והנה הקליפה היתה מתפשטת לכל הצדדין בכל העולם כולו ולא היתה נותנת מקום לקדושה כלל. ועל כן בסוף עשר הדורות הוצרך לתת לקליפה חלקה, ואז נטלה כל חלקה בכל בני העולם, וגם בעולם עצמו כי כמעט שחזר העולם לתוהו ובוהו. וכיון שלקחה חלקה זה הגדול, הנה עוד לא היה שליטה כראשונה בשום דבר אך עדין נמצא לה כח גדול.